בוגרות

רותי פויכטונגר, גרה עם אישי וחמשת ילדינו בגליל, חוקרת נשים דתיות למדניות העוסקות בגמרא, בעבר - אשת תוכנה. מעורבות בפעילות דתית לנשים בקהילה (תפילות, קריאה בתורה, מגילה). בעבר העברתי הרצאות בנושא סחר בנשים במסגרת מוקד הסיוע לעובדים זרים. ידעתי שאני פמיניסטית, אבל הלימודים עזרו לי להבין עם עצמי מה זה ומה זה אומר, ונתנו לי מילים לבטא ולנסח את מה שהרגשתי קודם על מעמדן של נשים בחברה בכלל ובקהילה הדתית בפרט
רות פרסר היא פעילה פמיניסטית וחוקרת את הצומת בין נאראטיבים אישיים, שארות ומיניות. בוגרת תואר שני בתוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בר אילן (נושא התזה: "אחרות משמעותיות – סיפורי חיים של נשים נשואות שבחרו לחיות כלסביות" בהנחיית ד"ר ליאת פרידמן וד"ר רבקה תובל משיח) וכותבת את עבודת הד"ר שלה באותה תוכנית (נושא הד"ר:"A narrative investigation of queer separation" בהנחיית ד"ר אורלי בנימין). רות מתרגלת בתוכנית ללימודי מגדר במסלול המחקרי ובמסלול "מגדר בשטח".
נשואה ואם לשלושה וסבתא לארבעה (בינתים). בעלת תואר שני מהאוניברסיטה העברית בתולדות עם ישראל. בחוג למיגדר עשיתי תואר שני נוסף וכתבתי עבודת השלמה לתזה בנושא: גירושין ביוזמת האשה - עיון ומחקר בספרו של הרב רפאל אהרון בן שמעון "בת נעוות המרדות". בהיותי פעילה בעולם הפמיניסטי הדתי במשך שנים רבות, עמדתי בראש ארגון "קולך" – פורום נשים דתיות פמיניסטיות, ועסקתי ופעלתי רבות עם חברותי בקידום מעמדן של נשים בכלל ובעולם ההלכתי וביהדות בעיקר, בתיקון העיוותים והאפליה המובנות בו. אני שותפה לקבוצות למידה ופעולה בהקשרים אלו, גם בארץ וגם בחו"ל. במקביל, במשך שלושים השנה האחרונות, אני מובילה בתחום לימוד תורה של נשים במדרשת עין הנצי"ב, מלמדת ועומדת בראש בית המדרש בו. הלימודים בחוג למיגדר והעבודה המחקרית הרחיבו את ידיעותי בתחומי מגדר, פמיניזם, וחיברו את האקטיביזם שלי, לעולם של תיאוריות ודעת, ומתוך כך אני מרגישה שלפעילותי יש כח ועומק נוספים. ומאידך – ההוראה בה אני עוסקת, קריאת הטקסטים הקאנוניים של היהדות בהם אני מתמקדת בכל שנותי, הועשרה מאד מהקריאה הביקורתית-פמיניסטית, אותה רכשתי בחוג למיגדר. אווירת החוג, מגוון המלמדות והמלמדים, מגוון הלומדות, השיח המכיל והמגוון – העשירו אותי מאד, גם כמי שפוגשת מיד יום כל כך הרבה נשים צעירות שמחפשות את דרכן וביטויין וצועדות את צעדיהן הראשונים בעיצוב אישיותן העצמאית והיהודית. בודאי דברים שרכשתי בחוג מוצאים את ביטויים גם בעבודה חינוכית זו.
נשואה, אמא לשלושה, מתגוררת בראשון לציון. מנהלת הקמפוס האקדמי לסיעוד באסף הרופא שלוחת האוניבריסטה העברית. "פרו ורבו ומלאו את הארץ" - עבודת דוקטורט בהנחיית פרופ' בן ארי ודר' הילה העליון. מחקר זה משקף פרספקטיבה סוציולוגית, אנתרופולוגית ושל פסיכולוגיה חברתית בהבנת חוויית הגוף, הזהות והרגשות של גברים מטופלי פוריות בישראל. בניגוד למחקרי עבר שהתמקדו בעיקר בגופה של האישה מטופלת הפוריות, מחקר זה שם במרכזו את הניסיון להבין, כיצד אסטרטגיות ההתמודדות של גברים חרדיים, דתיים-לאומיים וחילוניים מובחנות זו מזו. ממצאי המחקר מצביעים על כך שחוויית אי הפוריות בקרב גברים מקבלת ביטויים שונים, בהתאם לקונטקסט חברתי-תרבותי בתוכו חי הגבר מטופל הפוריות. באופן זה הממצאים מרחיבים הן את השיח המגדרי והן את קשרי הגוף-זהות-רגש בהתייחס לסוגיית הפוריות.
ד"ר שלומית ליר היא עמיתת פוסט-דוקטורט במרכז שוסטרמן ללימודי ישראל באוניברסיטת ברנדייס בארצות הברית. במסגרת עבודת הדוקטורט שלה "מגדור הזהות הדיגיטלית: פעילוֹת ציבור במעבר להשמעת קול בניו מדיה" הציגה מודל בין חמישה שלבים של מעבר אקטיביסטיות לפעילות חברתית בסביבת רשת, שהוצג וזכה במקום הראשון בכנס האקדמי "פסגת המגדר" בברלין בשנת 2015. ליר בוחנת את התנאים בהם המרחב הדיגיטלי יכול לאפשר או לחסום נשים המבקשות להשתתף בשיח הציבורי. היא מתמקדת בפלטפורמות הרשת ויקיפדיה, טוויטר, פייסבוק ובלוג וחוקרת את ההיבטים המגדריים של הפעילות בכל אחד מהיישומים. במחקר הפעולה שערכה ייסדה את מיזם החממה "פועלות ברשת" שנועד לקדם את קולותיהן של נשים במדיה הדיגיטלית. בין הספרים שערכה: בגוף ראשון 8 נשים 8 סיפורי חיים (פרדס, 2015) המחבר בין הפוליטי לאישי בסיפורי חייהן של שמונה חוקרות מגדר והאנתולוגיה לאחותי פוליטיקה פמיניסטית מזרחית (בבל, 2007) העוסק בזהות נשית מזרחית. בנוסף להיותה חוקרת, ליר היא אקטיביסטית הפעילה במגוון נרחב של מיזמים ברשת ובשטח שנועדו לקדם תיקון חברתי בישראל
בת 33, תושבת מרכז הארץ. תחום העניין שלי הוא המפגש, הצומת, שבין פסיכואנליזה, פילוסופיה ומגדר, כאשר נושא המחקר הספציפי הוא שתיקות של המטפלת במרחב הטיפולי. דרך שימוש בתיאוריות פילוסופיות, מגדריות ופסיכואנליטיות הנני מנתחת השפעותיהן של שתיקות במפגשים טיפוליים המדווחים בספרות. חלק משתיקות אלה מדווחות באופן ישיר וישנה התייחסות אליהן, וחלקן מתגלות בין השורות – אך עדיין בעלות השפעה ופעולה בדינאמיקה הטיפולית. הזרקור המופנה דווקא לשתיקותיה של המטפלת – שתיקות שכמעט ולא נחקרו – יוכל, אולי, להעמיק הבנתנו לגבי הטיפול הפסיכואנליטי וכיצד הוא פועל ומאפשר תהליך של ריפוי. המחקר הוא בהנחייתה של דר' ליאת פרידמן. עד לפני שנתיים, במשך עשר שנים, עבדתי במשרד החינוך, בחינוך הלא פורמאלי, עם נוער פנימיות ("נוער בסיכון"). תחום עבודתי היה הדרכה של חינוך מיני – בעיקר עם קבוצות של נערות, מתבגרות בין הגילאים 13 ל – 18. במהלך השנים פיתחתי חומרי הדרכה בתחום של חינוך מיני, וכן כתבתי תוכנית לימודים עבור נערות בנושא של דימוי עצמי וגופני. העברתי סדנאות והשתלמויות לצוותים בפנימיות השונות (למדריכות/ים, עובדות סוציאליות, יועצות, מורות/ים, אחיות וכדומה), וליוויתי מדריכות/ים חדשים/ות בתוכנית. בשנתי האחרונה בעבודה זו, ניהלתי את התוכנית במשרד החינוך. בשנתיים האחרונות עברתי לתחום של בריאות הנפש – הנני מדריכת שיקום בקהילה שיקומית פסיכיאטרית בנתניה. הקהילה מורכבת מאנשים שמתמודדים/ות עם בעיות נפשיות, כגון סכיזופרניה, דיכאון ועוד, והעוברות/ים תהליך שיקומי בקהילה, בליוויו המקצועי של הצוות. במסגרת תפקידי הנני עובדת עם נשים נפגעות בנושאים של דימוי עצמי, דימוי גופני, מיניות, זוגיות וכמובן – פמיניזם וביקורת חברתית. במסגרת בריאות הנפש הנני מנסה להעלות את המודעות לבעיות המאפיינות נשים נפגעות נפש, שפגיעותן היא כפולה: הן בשל היותן נפגעות נפש, והן בשל היותן נשים. פגיעות כפולה זו הופכת אותן לחשופות יותר לניצולים מסוגים שונים, ובייחוד חשופות לניצול מיני וכלכלי. התוכנית עבורי היא קודם כל, בית. במלוא הכנות. היא מקום חם, המאפשר לי מחקר, למידה, חשיבה והתפתחות בנושאים שהם בדמי וחלק מהותי ממי שאני ומחיי היומיום שלי. המפגש הפורה עם צוות המרצות מאתגר ביותר ומאפשר גדילה הן במובן הלימודי והן במובן האישי. המפגש עם כל כך הרבה נשים (וכמה גברים) מבריקות, מרתקות ותומכות הוא מפגש מאוד מרגש וממלא עבורי; מפגש שנוגע לא רק בלימודיי אלא גם ובעיקר - נוגע עמוקות בחיי ובי.
ד"ר שרי אהרוני היא מרצה אורחת במרכז ללימודי יהדות ע"ש פרנקל באוניברסיטת מישיגן, אן ארבור. בשנים 2009-10 היא היתה עמיתת פוסט-דוקטורט במכון ליחסים בינלאומיים ע"ש לאונרד דיוויס באוניברסיטה העברית בירושלים ועמיתת מחקר במכון ון-ליר. סיימה את לימודי הדוקטורט בהצטיינות בתכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בר-אילן. עבודת הדוקטורט שלה (2009) נכתבה בהנחיית פרופ' נעמי חזן וד"ר מנחם קליין ועסקה ב"הבט המגדרי ומעורבותן של נשים ישראליות במשא ומתן הרשמי בין ישראל לאש"ף 1991-2000". שרי פרסמה מאמרים אקדמיים אודות מגדר, מלחמה ושלום בישראל וערכה ביחד עם רולא דיב את הספר "איפה הנשים כולן? החלטת מועצת הביטחון 1325: היבטים מגדריים של הסכסוך הישראלי-פלסטיני" (2004). בימים אלו היא עובדת על פרויקט מחקרי העוסק בהיסטוריה הלא-רשמית של המשא ומתן הפורמאלי בשנות ה-90. ד"ר שרי אהרוני היא אחת החברות המייסדות של "נציבות הנשים הבינלאומית לשלום" וחברה פעילה ב"אשה לאשה- מרכז פמיניסטי חיפה".
בעשור האחרון תניא ציון וולדקס הובילה מספר פרויקטיים ארציים לשינוי חברתי בתחומי מאבק בסרבנות גט, סחר בנשים וגייז דתיים. לאחרונה עסקה בהכשרה ויעוץ לפיתוח אחריות חברתית-קהילתית בקרב קהילות יהודיות מכל הזרמים בארץ. תניא גם מרצה בנושאי יהדות, מגדר וצדק חברתי. עורכת הספר "סיפורי ראשית" (ידיעות אחרונות 2002), אנתולוגיה של פרשנות מודרנית ומסורתית לסיפורי בראשית. שותפה-מייסדת בקבוצת "טליה" – טקסים לנשים יהודיות. חברת קהילה פעילה בקהילה הפמיניסטית-אורתודוקסית "שירה חדשה" בירושלים. חברת בית המדרש "סדר נשים" למגדר ויהדות במכון הרטמן. תניא בעלת תואר ראשון (בהצטיינות) במחשבת ישראל ובתוכנית הרב-תחומית מהאוניברסיטה העברית בירושלים, ולומדת במסלול המשולב לתואר שני ושלישי בתוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בר-אילן. מחקר הדוקטורט שלה עוסק ב"התנגדות, מסורת ושינוי חברתי: נשים אורתודוקסיות הפועלות נגד סרבנות גט בישראל". תניא מתגוררת בירושלים, נשואה לאהוד ואם לשתי בנות – ליה רויה ועמית אדוה.