מבט מגדרי על הקשר בין גיל סובייקטיבי ועצמאות תפקודית בעקבות שברים אוסטאופורוטיים ושבץ

בכינוס של הפורום העולמי הכלכלי האחרון שנערך בדאבוס בינואר 2020, דווח, שלראשונה בהיסטוריה, מספר הזקנים והזקנות (גיל 65 ומעלה) עולה על מספר הילדים (גיל 18 ומטה). תופעה זו, של יתר אריכות ימים של האוכלוסייה, הביאה לעלייה הולכת וגוברת של ההתעניינות בתהליכי הזקנה, ובשונות המובנת מאליה של הדרך בה אנשים חווים את ההזדקנות. אחת המתוצאות של העניין ההולך וגובר בתהליכי הזיקנה היא הרחבת הבסיס המחקרי של תהליכי הזיקנה. מתוך מחקרים אלו עולה, שגיל כרונולוגי, שעד כה היווה את אחד מהגורמים הדומיננטים הקובעים בחייו של האדם, בהיותו סמן חשוב של זכויות חוקתיות וחברתיות, מעמד חברתי ותחומי אחריות, הפסיק למלא את ייעודו כמנבא בלעדי של תוצאות בריאותיות ופסיכולוגיות במחצית השנייה של החיים. סיבה אפשרית לכך היא האתגרים הבריאותיים, הנפשיים והחברתיים עמם על האדם הזקן להתמודד כתוצאה מהארכת חייו, ושעתה עולים מעל פני השטח. הגיל הכרונולוגי הוא אומנם מנבא טוב של הרבה תוצאות התפתחויות, שמתרחשות במחצית הראשונה של החיים, אולם, האפקטביות של גיל זה כמנבא, יורדת במחצית השנייה של החיים. מתוך מחקר גדול של מחקרי אורך בתחום הגרונטולוגיה עולה שקיימת שונות בין-אישית גדולה בדרך ב אנשים מתפקדים כאשר הם מזדקנים ולפיכך נדרשים מדדים אחרים או נוספים שישקפו שונות זו. לתקציר המלא