"חנה גאה – קבוצת הקהילה הגאה בפרדס חנה-כרכור", בהובלת בת אל טל

'חנה גאה' – קבוצת הקהילה הגאה בפרדס חנה-כרכור
בהובלת בת אל טל

חנה גאה היא קבוצה שהוקמה לפני 5 שנים במועצה פרדס חנה-כרכור. בשנתיים האחרונות פעילות הקבוצה דעכה, לא התקיימו עוד פעילויות, מפגשים ואירועי גאווה. לפני 5 שנים (ב- 2018) הגיעו זוג נשים עם ילדיהן מתל אביב לפרדס חנה-כרכור. הן חיפשו חברה להן ולילדיהן וניסו לייצר תחושת שייכות. הן הבינו שלא קיים במועצה בכלל גוף שמרכז, מסייע ותומך בקהילת הלהטב"ק ולכן החליטו להקים את קבוצת חנה גאה.

הקבוצה החלה כקבוצת וואטסאפ ובהמשך התרחבה לקבוצת פייסבוק. לקבוצה הגיעו מפה לאוזן והחלו יוזמות של מפגשי חברי וחברות הקהילה במושבה. בנוסף, הצליחו לגייס את ארגון הנוער הגאה ולהקים קבוצת נוער במושבה. בחודש יוני התקיימו אירועי גאווה. המועצה כמעט ולא התגייסה לשיתוף פעולה ולכן רוב התקציבים הגיעו מגורמים פרטיים והאגודה הגאה.

הקשיים והאתגרים המרכזיים הם חוסר תמיכה של מועצת פרדס חנה-כרכור, התנגדות מטעמי דת לסממני גאווה במרחב הציבורי, התנגדות המגיעה בעיקר מהאוכלוסיה הוותיקה ושמרנית. עם זאת, הקבוצה הצליחה בגיוס תורמים, מתנדבים, כספים והכרה ארצית, ציון חודש הגאווה, קבוצת איגי-ארגון נוער גאה, גיוס של מרכז הצעירים במושבה, קיום קבוצת וואטסאפ פעילה ופייסבוק.

אז איך אני קשורה ל"חנה גאה"?

לפני חודשיים הגעתי מתל אביב לפרדס חנה-כרכור. לצערי בעיקר בגלל יוקר המחיה, זוגתי ואני הגענו למסקנה שאין ברירה וצריכות לעזוב את העיר שנתנה לנו הכי הרבה חופש מחיה, אך חנקה אותנו כלכלית. בחרנו את פרדס חנה כי שמענו על המושבה הרבה דברים טובים.

כבר בשבוע הראשון שהגענו למושבה, יזמתי מפגש משפחות גאות שהיה מאד מוצלח. בדיוק כמו הזוג שהגיעו לכאן לפני 5 שנים, הרגשתי את הצורך לייצר חברה ולהתקרב לקבוצת השוות לנו. קבוצת "חנה גאה" מיד התגייסה והתקיים מפגש מוצלח של אמהות עם ילדיהן. במהלך המפגש נחשפתי לעשייה של "חנה גאה" בחמש השנים האחרונות והרגשתי הזדהות עם הצורך בקבוצה והמאבק על קיומה.

לצערי, גיליתי כי הקבוצה כבר פחות פעילה. לא מתקיימים מפגשים ואפילו יש עוינות כלפי הקהילה הגאה מצד האוכלוסייה הוותיקה. יש אלימות כלפי ילדים ונוער בתוך בתי הספר ומוסדות החינוך, והמועצה מתעקשת לא לשתף פעולה עם נראות גאה במרחב הציבורי. לכן, החלטתי שאני חייבת לעשות משהו, הרגשתי שאני לא יכולה לעמוד מנגד.

יזמתי מפגש משפחות גאות, נכנסתי לניהול הקבוצה בפייסבוק, באינסטגרם ובוואטסאפ. יזמתי קמפיין לתליית דגלי גאווה באופן פרטי- המועצה לא מוכנה בשום אופן לתלות דגל אחד אפילו לא לכמה שעות בודדות, לכן הצעתי שאנחנו כקהילה נתלה בעצמנו ואכן עשינו כך ופירסמנו. גם משפחות תומכות להט"ב הצטרפו. אני משתתפת בארגון מצעד גאווה שיצטרף למחאה הגדולה בצומת כרכור יחד עם בונות אלטרנטיבה, אחים לנשק, אמהות בחזית. אנחנו נצעד כגוש של "חנה גאה" עם דגלים, ומיצג אנושי צבעוני. בנוסף, קיבלתי תקציב מהרווחה בפרדס חנה כרכור להרים אירוע גאווה ב-23.6.

בתל אביב לא הרגשתי צורך להיות אקטיביסטית בענייני הקהילה הגאה. כמובן שגם בתל אביב יש עדיין הרבה לעשות, אך יש פעילים ופעילות רבות בעירייה, יש תקציבים עצומים לעשייה, יש קבוצות נוער, צעירימות, מבוגרים, חוגים, מסיבות ונראות להטב"קית במרחב הציבורי באופן מובהק. הרגשתי כל כך בטוחה בנראות שלי ובאופן שבו אני חיה עם משפחתי, הכל הרגיש מאד טבעי ונורמלי. הצטערתי להתוודות לכך שהייתי פריבלגית וכמה שזה לא כך למשפחות גאות אחרות בפריפריה.

אני לא בן אדם של הגדרות ולכן קשה לי להעמיד את עצמי במקום שבו אני מהווה דמות מייצגת קהילה ספציפית ולא בת-אל הבת אדם שהיא מכלול שלם. אבל אני נכנסת לפעילות של "חנה גאה" על מנת להחזיר את האנרגיות לעשייה, לייצר שיח, להחזיר את המודעות ולקרב בין האוכלוסיות במושבה, לא רק בחודש הגאווה אלא כל השנה.

לא הייתי בטוחה לגבי לימודי מגדר, חשבתי שאני כבר מכירה את התיאוריות, את ההיסטוריה הפמיניסטית ובקיאה במהפכות כמו כן גם פעילה במאבקים השונים. בשנתיים האחרונות, הכרתי סטודנטיות שהפכו לחברות ומרצות שהפכו למנטוריות. הצלחתי להרגיש די מהר שייכת ושיש לי מקום להביע את עצמי. נחשפתי לתכנים שהיו לי חדשים גם בתוך המקומות המוכרים וזה היה כיף ומאתגר.

מכוון שגיליתי שהתואר הזה מאד נוגע באישי, אכתוב קצת מה הייתי רוצה לעצמי כבת אדם - הייתי רוצה להאמין בעצמי וביכולות שלי, להפסיק לשפוט את עצמי ולבקר, להפסיק להשוואת ביני לבין אחרות, לנשום לתוך תהליך ולאזור סבלנות ואורח רוח. אני מאמינה שאם אצליח להחזיר לעצמי את הבטחון העצמי אצליח להגשים הרבה חלומות. בהקשר הרחב, הייתי שמחה לראות את הפרויקט שהצטרפתי אליו גדל ומשפיע על הקהילה הגדולה בפרדס חנה-כרכור, מקרב אליו כל מיני קבוצות שונות בתוך במושבה. בעתיד הייתי רוצה ליזום עוד פרויקטים שאני מאמינה בהם ובאפשרות שלהם לתקן קצת אוולות בעולם שלנו.

לינק לקבוצת פייסבוק חנה גאה

בת-אל טל, נולדה בבת-ים, גדלה בתל אביב וכעט מתגוררת בפרדס חנה-כרכור.
בעלת תואר ראשון בחברה ורוח, התמחות בקרימינולוגיה. עוסקת ב-10 השנים האחרונות בעבודה עם ילדים, נוער וצעירים במצבי סיכון ומצוקה. ריכזה והדריכה את תחום קצה רצף הסיכון - נוער וצעירים דרי רחוב, מכורים, זנות, תחלואה כפולה. לקחה חלק בהקמת הוסטל "אבני דרך" לצעירים.ות להטב"ק. בעשר השנים האחרונות הדריכה כמנטורית לנוער, צעירים וצוותים חינוכים וטיפוליים. מעבירה הרצאות לצוותים מקצועיים על נוער וצעירים בסיכון, "נוער רחוב" מתוך חוויות חיים אישיות.

תמונות נוספות מהפרויקט