אבי מורי, בעל הבית אבהות חרדית בישראל: פרקטיקה, שינויים, חידושים ותמורות.

מחקר זה בוחן ומאפיין דגם אבהות חדש וייחודי שאותו כיניתי דגם האברך הפעיל. מודל זה
מתייחס לאברכי כולל חרדיים המתפקדים כאבות פעילים. מחקרים רבים מצביעים על השינויים
המטלטלים שעוברת החברה החרדית בישראל. הסדר רב שנים אפשר לגברים שהצהירו 'תורתו
אומנותו' להיסמך על פרנסת נשותיהם שעבדו כמורות וטיפלו בבית ובילדים. בשלושה העשורים
האחרונים מתרחש בהדרגה שינוי מהותי בתעסוקת נשים חרדיות בשל רוויה במקצועות ההוראה
שבהן הועסקו בוגרות בית יעקב. עיקרו של שינוי זה הוא השתלבותן של נשות אברכים במגוון רחב.
של מקצועות שדורשים את מחויבותן ונוכחותן גם בשעות שחורגות מן הזמן שבו ילדים מצויים
במוסדות הלימוד. חפיפה מסוימת בין סדרי הלימוד בכוללים לבין שעות הוציאה אל בתי-הספר
והגנים וחזרתם של הילדים הביתה, מאפשרת לאבות ללוות את הילדים בבוקר ולקבל את פניהם
עם שובם. שהיית אבות במחיצת ילדיהם כמטפלים המרכזיים מעוררת עניין, במיוחד לנוכח המבנה
השמרני וההיררכי של החברה החרדית.

מחקר זה מעמיד במוקד את שני הרכיבים העיקריים של דגם האברך הפעיל: לימוד תורה.
התורם להבניית הזהות הגברית, ומעורבות בגידול הילדים התורם להבניית הזהות ההורית. כדי
לשמר את עולם הישיבות הקדושות, החברה החרדית דורשת מבניה התמסרות טוטלית ללימוד
תורה, התמסרות הבאה לידי ביטוי בוויתור עלתפקידיו המסורתיים של הגבר - הגנה ופרנסה, קרי,
שירות בצבא ויציאה לעבודה. במקביל, היעדרן של הנשים מן המרחב הביתי שעה שהילדים חוזרים
ממסגרות הלימוד, יצר ריק, פסיכולוגי במהותו, ששאב לתוכו את האבות, גם על חשבון לימוד
תורה. ההשלכות של התחרות בין שתי הזהויות המנוגדות - הזהות הגברית והזהות ההורית - הן
פגיעה במעמדם הגברי של האברכים כמי שאינם מפרנסים, מצד אחד, ואינם לומדים תורה באופן
מלא, מצד שני. לצד זאת, אבהות מעורבת נתפסת כעדיפה על-פני מסירת הילדים לטיפול שאינו
הורי. לתקציר המלא