"-ומי יזכור את הזוכרים-" שכול ומגדר בכתיבת הורים שכולים בספרי זיכרון- 1982-1956

מחקר זה בוחן את שיח השכול בעקבות אובדן בן שנפל במלחמה, כפי שמשתקף בכתיבת הורים בספרי הזיכרון לנופלים, הן מההיבט מגדרי והן מההיבט של ההקשר ההיסטורי. מחקר קודם, שעסק בכתיבת הזיכרון בידי הורים ששכלו את בניהם ובנותיהן במלחמת השחרור, מצא כי שיח השכול המשתקף מבעדה מעניק לנופלים בקרב מעמד הרואי ונשגב ואיתר הבדלים מועטים בין כתיבת אבות לבין כתיבת אימהות. הדבר הוסבר במונחי מאפייני חברת היישוב הארצישראלית שאופיינה במחויבות רבה לשיח הציוני שהאדיר את האתוס של שיבת העם לארצו והקמת מדינה (זקבך,2007). המחקר הנוכחי מבקש לבחון את התפתחותו של שיח זה והתמורות שחלו בו הן מההיבט של מאפייניו המגדריים והן מההיבט של ההקשר ההיסטורי המשתנה, כפי שמשתקף בכתיבת הורים שבנם נפל במלחמה בעשורים הבאים בתולדות המדינה והחברה הישראלית. לשם כך עורך מחקר זה ניתוח מגדרי של כתיבת אבות ואימהות שכולים בספרי הזיכרון לבניהם שנפלו בארבע מלחמות: "קדש", שנערכה בחודש אוקטובר 1956, "ששת-הימים", שנערכה בחודש יוני 1967, "יום-כיפור" שנערכה בחודש אוקטובר 1973, ו"לבנון-הראשונה" שנפתחה בחודש יוני 1982. לתקציר המלא