על אימהות כסובייקט - פרופ' רבקה תובל משיח מספרת על מחקרה

פרופ' רבקה תובל משיח, ראשת התוכנית ללימודי מגדר וחברת סגל במחלקה לפסיכולוגיה, פיתחה לאורך השנים מסגרת קונספטואלית רחבה לבחינה של סוגיות מחקריות שונות שמתעוררות מתוך מצבי משבר ודחק, או נקודות מפנה זהותיות, בין השאר בנוגע להיבטים מגדריים, וספציפית לעבודת האימהות. מסגרת זו מאפשרת בחינה של משמעויות פסיכולוגיות ונפשיות רחבות בנוגע לאימהות.

העבודה המחקרית המקיפה המתמקדת בעבודת האימהות רלוונטית במיוחד בימים אלה של משבר הקורונה המעוררים שאלות ישנות-חדשות בנוגע לאימהות. במשך שנים ארוכות, האימהות לא נחקרה ונתפסה כברורה מאליה. גם כאשר החל מחקר בנוגע לאימהות, הוא התמקד בשילוב בין עבודה ואימהות, במחירים הרגשיים שאימהות משלמות כאשר הן יוצאות לשוק העבודה, בבחינה פסיכולוגית בנוגע לאופני ההתנהלות התקינים אל מול הילדים/ות וכדומה. שנים מאוחר יותר עלתה ההכרה באימהות כסובייקט, והמחקר השתנה כך שיכלול את נקודת המבט של האם כסובייקט. המסגרת הקונספטואלית שמציעה פרופ' תובל משיח, מעלה לבחינה שאלות שונות המהוות טאבו בתפיסות החברתיות-תרבותיות שלנו בנוגע לאימהות ומעמידה את חווית האימהות במוקד החקירה.

דוגמאות לכך ניתן למצוא בעבודות מחקר רבות בהנחייתה של פרופ' תובל משיח:

  • נעמה נווה עסקה בשאלה של העדפה אימהית.  המחקר בחן האם אימהות מעדיפות ילד/ה אחד על פני האחרים והאם הן מסוגלות לדבר על העדפה זו? המחקר יצא לדרך מתוך החוויות בשדה הקליני שם זיהתה נווה דיבור על הנושא בצורה נסתרת. האימהות שהשתתפו במחקר, סירבו להשתמש בביטוי "העדפה הורית", אך הן תיארו את החוויה מבלי להשתמש בשמה. נווה זיהתה 3 תמות מרכזיות בנוגע להעדפה אימהית: תמת "הילד הקל לעומת הילד הקשה" (שלב הפיצול), תמת ההשתנות ותמת הקשר האחר (שלב האינטגרציה). תמות אלה מתארות תהליכי התפתחות של האם של מעבר מפיצול לאינטגרציה וכך מאפשרות להתחקות אחר חווית הסובייקט האימהי ולהעמיק את ההבנה בו. מתוך דברי המרואיינות הסתמן כי אימהות חוות במהלך התפתחותן שלב בו חוככות בדעתן ובליבן עם החוויה ועם המושג של העדפה אימהית. לרוב שלב זה מתעורר בנפשה של האם כחלק מחוויה פנימית מפוצלת בין הילדים, כך שבעולמה הפנימי עשויה לעלות תמונה של "ילד טוב" לעומת "ילד רע". אולם לאורך ציר הזמן החוויה האימהית מתפתחת והופכת אינטגרטיבית יותר, הזהות האימהית מתרחבת ומתגמשת ועולות באם המשגות שונות כגון חווית קשר אחר. בהמשגה חווייתית זו בולטת מחד הייחודיות של כל קשר ומאידך ההשתחררות מדירוג ותעדוף. יחד עם זאת, ההתפתחות הינה ספיראלית כך שהאם תשוב לעמדה המפצלת והמתעדפת בעתות משבר (לעיתים בצמוד לשלבי התפתחות של הילד), אולם החוויה המורכבת תחווה על ידיה כפחות מסעירה ומטלטלת.

 

  • ד"ר שירית גורמן בחנה מהו מודל האימהות הטובה בעיני מדגם איכותני של אימהות בישראל ובדקה האם אימהות מפתחות אמביוולנציה כלפי ילדיהן (מונח שפיתחה רוזיקה פארקר על בסיס הגדרותיה של מלני קליין ומתאר את היכולת של האם להחזיק בו זמנית את הטוב והרע בילד/ה). אמביוולנציה אימהית מוגדרת למן השלב בו מתחילים להתפתח רגשות שליליים כלפי הילדים/ות, שלב המתרחש בדרך כלל כאשר האם יולדת את הילד/ה השני/ה. בשלב הזה הילד/ה הגדול/ה יוצא מהשלב הסימביוטי ומתחיל רצף של ביטויים אימהיים אמביוולנטיים הנעים בין הכחשה של רגשות שליליים ובין ביטוי מוקצן של רגשות של שנאה. ד"ר גרמן מצאה כי בתודעתן של מרואיינות המחקר מתקיים אידיאל- אימהי המתאפיין בארבעה אפיונים עיקריים: טיפול פיזי וליווי נפשי מסורים, עקרון הנוכחות והזמינות בחיי הילדים/ות, מתן מקום משמעותי ומרכזי לצרכי הילדים/ות והיעדר אמביוולנטיות אימהית. במחקרה, אפיינה ד"ר גורמן ארבעה פרופילים של התמודדות בקרב אימהות במחקר: אימהות אידיאלית, אימהות במצוקה, אימהות המנסות למצוא איזון פנימי ואימהות בצמיחה. האימהות האידיאלית והאימהות במצוקה נמצאות בפוזיציה הקשורה בשמירה על האידיאל-האימהי, על הרווחים והמחירים שכרוכים בה. בקצהו השני של הציר נמצאות האימהות בתהליך של צמיחה המוותרות על האידיאל-האימהי, תוך החלפתו בכינון אימהות טובה פנימית ואינדיבידואלית. באמצעו של הציר, ועל רצף, ממוקמות האימהות המנסות למצוא איזון פנימי ונמצאות בדיאלוג עם האידיאל-האימהי.  

 

  • ד"ר עליזה קורב, בחנה אימהות לבנים בגילאי 17-18 המתגייסים לתפקידים קרביים בצה"ל. מצב זה מייצר קונפליקט אינהרנטי עבור אימהות, בין הצורך לספרציה ולאפשר לבן להתחיל את תהליך האינדיבידואציה, ומתוך הזדהות עם ערכים של מימוש עצמי ותרומה למדינה, ובין  הערך והצורך של האם של שמירה על החיים של הבן ומניעת סיכונים בחייו. האימהות במחקר זה נתפסת כסוכנות סוציאליזציה של שני ערכים אשר אינם מתיישבים ומחייבים תהליכים התפתחותיים של האם. רוב האימהות חשו קושי להתמודד עם חוויות סותרות של תחושות גאווה, תפיסות חיוביות כלפי התפתחות העצמאות של הבן בצבא וכלפי השירות עצמו וכן הזדהות עם הצורך לשרת, אך מנגד רגשות חרדה, אשמה וחוסר אונים לנוכח השירות המתקרב. רוב המרואיינות תיארו היבטים רגשיים וגופניים של חרדה, כולל חרדה מפני הצפוי, אך זאת לצד תפקוד אישי, משפחתי ומקצועי תקין. בנוסף, המשתתפות תיארו את התמודדותן כחוויה בודדה, אישית מאוד ולא מדוברת. הממצאים תיארו מתח שבין ההבניה החברתית-קולקטיבית של השירות הצבאי כאתוס תרבותי לבין החרדה שהוא מעורר והנכיחו שיח אשר יסייע במתן מענה ותמיכה לאימהות המתמודדות עם מצבים אלה.

 

  • הדוקטורנטית, ענת רביב, מתחילה מחקר על  אימהות בתרבות האיים הפולינזיים, שם מתקיימת תופעה מקובלת של מסירת ילדים/ות לגידול ע"י נשים אחרות. מסירת הילדים/ות היא יזומה ורצויה וקורית כאשר לאישה האחרת אין ילדים/ות ביולוגיים משלה או כאשר לאם הביולוגית אין כסף לגדל את הילד/ה בעצמה. מדובר בתופעה תרבותית מקובלת, אשר מקבלת משמעויות שליליות ומוקצות בתרבות הישראלית בפרט והמערבית בכלל. רביב מבקשת לחשוף את המשמעויות התרבותיות הללו בהקשר לאימהות והיחסים המתפתחים עם הילד/ה, זאת דרך ראיונות עם אימהות ביולוגיות ומגדלות בתרבות האיים.

כלל המחקרים הללו מתמקדים במשמעויות התרבותיות בנוגע לשאלה: "מי היא אמא טובה?" ומעלים היבטים אשר בדרך כלל מתקיים טאבו האוסר מלדבר עליהם. מחקרים אלה ממחישים תהליכי התפתחות נפשיים של נשים ההופכות לאימהות ומתייחסים ליכולת להחזיק במכלול רגשות שרובם הוא טאבו, והכוללים בין היתר אשמה, חרדה ופחדים. מחקרים אלה עשויים להוות בסיס למחקר ומחשבה גם בנוגע לסוגיות רלוונטיות לאימהות במהלך משבר הקורונה ובמיוחד ביחס לעבודות השקופות בעבודת האימהות ולתהליכים הנפשיים עמם אימהות צריכות להתמודד כאשר הסדר מתערער.