ד"ר רונית עיר-שי, התוכנית ללימודי מגדר, אוניברסיטת בר-אילן, ינואר 2021

ד"ר רונית עיר-שי, התוכנית ללימודי מגדר, אוניברסיטת בר-אילן, ינואר 2021

בשנים האחרונות, ד"ר רונית עיר-שי, חברת סגל התוכנית ללימודי מגדר, מתמקדת במחקר ההלכה מפרספקטיבה מגדרית, בשאלות הקשורות לאתיקה מינית, פריון, זהויות להט"ביות ומהותנות מגדרית, תוך פיתוח מסגרות מתודולוגיות חדשות לניתוח וביקורת. בנוסף, עוסקת רונית בתיאולוגיה ובפמיניזם דתי, גם מתוך השוואה לפמיניזם מוסלמי בישראל.

תלמידות ותלמידי המחקר, אותם מנחה ד"ר עיר-שי, משתלבים ברובם בפרויקטים המחקריים המעסיקים אותה. כך למשל לאחרונה, התקבל לפרסום בכתב העת "מעשי משפט", מאמר המבוסס על מחקרו של הרב אודי פורמן, דוקטורנט בתוכנית ללימודי מגדר, בהנחייתה של רונית. מחקר זה בוחן את נושא הפגיעות המיניות בחברה הדתית, תוך חיפוש אחר המנגנונים ההלכתיים שמפסיקים את ההגנה על הפוגעים. המחקר משתמש במקרה הבוחן של הרב שלמה אבינר, ראש ישיבת עטרת ירושלים ולשעבר הרב הראשי של הישוב בית אל ומהרבנים המרכזיים בציונות הדתית, אשר הואשם בביצוע הטרדות מיניות בנשים אשר הגיעו לקבל את ייעוצו, אך בתי הדין הרבניים דחו האשמות אלה. המחקר, המתבסס על כלים הלכתיים פנימיים, חושף כיצד בית הדין הרבני הגדול טעה למעשה בשיקול דעתו ההלכתי כאשר זיכה את הרב אבינר. הניתוח המחקרי מצביע על כך ששופטי בית הדין הרבני הגדול השתמשו בדעות מיעוט הלכתיות כדי להצדיק את הנרטיב של הרב אבינר ואילו רוב מוחלט של פוסקים בני זמננו לא מסכימים עם דרך הלכתית זו. כך חושף מחקר זה, דרך ניתוח דוגמה אחת מיני רבות, כיצד נרטיבים הלכתיים שהפכו הגמוניים, לא רק שאינם הכרחיים מבחינה הלכתית אלא שלעיתים אינם מהווים אפילו את דרך המלך של הפסיקה. עקרון זה, לפיו יש להתחקות אחר תהליכי התגבשות של תפיסות הלכתיות עד כדי הפיכתן לאמת הלכתית בלתי מעורערת כביכול, מהווה קו מתודולוגי מנחה בעבודותיה של רונית המבקשת לחשוף כיצד בתוך ההלכה מתקיימים נרטיבים מתחרים לנרטיב ההלכתי ההגמוני, ביניהם כאלה שעשויים לקדם צדק מגדרי. מכיוון שאין בהלכה המודרנית משנה הלכתית סדורה בנוגע להטרדות מיניות או פגיעות מיניות בכלל, המאמר הבא במחקר של הרב פורמן יעסוק בשאלת העקרונות ההלכתיים דרכם אפשר לבסס גישה צודקת מבחינה מגדרית בנושא כאוב זה.

מחקריה של רונית מבקשים לבחון גם הלכות פרובלמטיות אשר נוסחו בדורות קודמים ולבדוק כיצד ניתן לפתוח שאלות אלה לבחינה מחודשת. דוגמא לכך היא במחקרו של דוקטורנט נוסף בתוכנית ללימודי מגדר בהנחייתה, הרב אבישי מזרחי, הבוחן את שאלת ההומוסקסואליות ביהדות האורתודוכסית. הרב מזרחי בוחן את הפתרונות שהרבנים מנסים לייצר עבור גברים הומוסקסואלים אשר מבקשים להישאר דתיים, לא רק בשאלת משכב זכר, אלא גם בשאלות תיאולוגיות קשות העולות סביב סוגיה זו, כגון בחינת השאלה כיצד קיים איסור אלוהי על נטייה ברורה שאינה ניתנת לשינוי ומדוע היא אסורה.

במקביל, עסוקה רונית בשני פרויקטים נוספים. הראשון שבהם מנסה להוסיף נדבך מחקרי חדש בשאלות של רב-תרבותיות, זכויות אדם ומגדר. יחד עם ד"ר תניא ציון וולדקס (בוגרת התוכנית ללימודי ממגדר) ועו"ד באנה שוג'רי (דוקטורנטית בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית), כותבת רונית ספר אשר מתמקד בבחינת המאבקים המשפטיים של הפמיניזם היהודי והפמיניזם המוסלמי בארץ, מפרספקטיבה של נומוס ונרטיב ורב תרבותיות. רונית ועמיתותיה פיתחו כלי תיאורטי, "מבחן בשלות הנרטיב", שלאורו נבדקת מידת ההצדקה של התערבות בתי המשפט במקרים בהם על פניו ישנה התנגשות בין זכויות אדם לבין הזכות לשימור הנוהג הדתי-תרבותי. לאור מודל זה, דנות הכותבות במקרי בוחן משפטיים שונים (בג"צ שקדיאל , נשות הכותל, מינוי מנכ"לית לבתי דין רבניים, מינוי אישה כקאדי וכבוררת בבתי דין שאעריים, נשות הלכה שדורשות מהרבנות להבחן במבחני ההסמכה הרשמיים של הרבנות ועוד). הן מנסות לשכלל את הכלי התיאורטי אותו פיתחו שייטיב לדון בדילמות הללו וינסה לתת אינדיקציות לבית המשפט מתי יש להתערב לטובת זכויות אדם ומתי יש להשאיר לכוחות הליברלים הפנימיים לפעול ללא התערבותו.

בנוסף, מתמקדת רונית בשאלות של קדושה ומגדר. פרויקט מחקרי זה שואל למעשה מיהו "האדם הקדוש". קדושה היא הקטגוריה הבסיסית של העולם הדתי, המבחינה את הקדושה מספֵירות אחרות. רונית בוחנת את ההשלכות והמשמעויות המגדריות לכך שנשים לא נכללות באופן מלא בקטגוריה של הקדושה. כך למשל, כתב רב הכותל בתשובה הלכתית לפני מספר שנים שלא ניתן לכאורה להרחיב את עזרת הנשים בכותל על חשבון עזרת הגברים משום שזה מהווה "הורדה בקדושה". באמצעות מתודולוגיות השואבות מהפילוסופיה של ההלכה, הגנאלוגיה הפוקויאנית והפמיניזם המשפטי כאחד, מבקשת רונית לברר האם הסיפור ההלכתי אותו טווה רב הכותל מתוך המקורות הוא אכן הסיפור ההלכתי ההכרחי. כמו כן, בוחנת רונית את האופנים בהם מעוצב המגדר הנשי באמצעות סיפור הלכתי זה ומציעה דרכים הלכתיות אלטרנטיביות לעיצוב המגדר הנשי באופנים צודקים ומכבדים יותר, אשר אינם שוללים הכללת נשים בקטגוריה הדתית אולי החשובה ביותר, הקדושה.

ניתן לומר שרונית מבקשת במחקריה לשלב בין מחקר ביקורתי פמיניסטי, לבין מחקר הלוקח את המגדר כקטגוריה אנליטית לניתוח. היא מבקשת להראות כיצד מעצבים פוסקי הלכה, בעיקר מודרניים, הן את המגדר הנשי והן את המגדר הגברי והרצף המצוי ביניהם, תוך הצבת סימני שאלה רציניים על הסיפור ההגמוני-פטריארכלי שהם מייצרים, כל זאת לרוב מתוך פרשנות המקורות ההלכתיים והצבת אלטרנטיבות הלכתיות פנימיות.

מחקריה של רונית מהווים נדבך נוסף ומשמעותי לחקר ההלכה, שעד לדור האחרון הייתה חסרה לחלוטין את הפרספקטיבה המגדרית, והם נוטלים חלק בבנייתה של תיאולוגיה יהודית פמיניסטית חדשה הלוקחת בחשבון גם את ה"סיפור" הנשי בעולם הדתי על רבדיו השונים.