מיגור תופעת האלימות כלפי נשים בחברה הבדואית, נור אלעטאונה אבו גנים
מיגור תופעת האלימות כלפי נשים בחברה הבדואית, נור אלעטאונה אבו גנים
נור מספרת על הפרויקט:
נשים בדואיות נפגעות אלימות בתוך המשפחה חוות לא מעט דילמות ואתגרים אשר לרוב מונעים מהן לקבל החלטה שקולה שתוציא אותן ממעגל האלימות בו הן נמצאות. לרוב זה נובע מחוסר אמון ברשויות האכיפה, מהיעדר תמיכה המשפחתית וממחסור בידע הנוגע לזכויות המגיעות להן מבחינה דתית ומשפטית. המחסור בידע הוא משמעותי, נשים רבות שניגשו ופנו אלי לא ידעו מה הן הזכויות המגיעות להן במצב בו הן מחליטות להיפרד. האם הן יכולות להישאר עם הילדים, מי יכול להחזיק בבית, האם הן חייבות לפרוע את החובות שנרשמו בשמן, האם תקבלנה הגנה לאחר הגשת תלונה למשטרה על אלימות וכדומה. בנוסף, כאשר אין תמיכה של המשפחה ושל החברה בנשים, הן לרוב מעדיפות להמשיך את החיים במעגל האלימות מאשר לאבד את הילדים שלהן ולהפוך להיות בסטטוס של גרושה, דבר אשר מהווה סטיגמה עבור נשים אלו בחברה הבדואית אשר הפיקוח החברתי עליהן הוא שונה ונוקשה יותר מהפיקוח על נשים נשואות או נשים לא נשואות (בתולות).
הרעיון שלי נבע מהרצון לעזור לנשים אלו לקבל את התמיכה הרגשית, נפשית והחברתית. תחילה דרך הקניית ידע רלוונטי שיוכל לסייע להן בקבלת החלטות מושכלות. שנית, על ידי בניית אמון בין הנשים לרשויות אכיפת החוק. שלישית, על ידי העלאת התמיכה החברתית בקורבן האלימות וגינוי אלימות כלפי נשים בתוך החברה דרך אנשים משפיעים כמו למשל אנשי דת ואנשים נוספים אשר יש להם השפעה בחברה. בנוסף, בחינת שילוב הליך הרתעתי ושיקומי לגברים האלימים בעזרת שיתוף פעולה עם מחלקות הרווחה ורשויות אכיפת החוק.
התחלתי את הפרויקט בתחילת לימודי לתואר שני ושילבתי אותו עם העבודה שלי בסנגוריה הציבורית. דרך העבודה שלי בסנגוריה אני נמצאת בקשר עם הרווחה. הכוונה הייתה להקים סדנא שתיתן כלים לנשים בדואיות נפגעות אלימות במשפחה שהרווחה תפנה אלי. בפרקליטות שמעו על התוכנית שלי ומאחר והם גם בחרו בנושא הטיפול באלימות במשפחה בשיתוף של הרווחה, החלטנו לשתף פעולה על מנת לנקים פרויקט רחב יותר שיביא לשינוי ומיגור תופעת האלימות כלפי נשים בחברה הבדואית. החלטנו כי נתחיל בעיר רהט. תחילה נפגשנו יחד הסנגוריה, פרקליטות, רווחה ומשטרה העלנו את היעדים שלנו ודרכי הפעולה. לאחר מכן, קיימנו מפגשים עם נשים בדואיות חלקן נפגעות אלימות וחלקן משפיעות בתוך החברה הבדואית והחלטנו שנבנה יחד איתן את התוכנית בהתאם לצרכים שלהן.
הקושי המרכזי נוגע לקצב בו מתקדם הפרויקט, וזה נובע ראשית, מהיותנו מספר נשים שמתקשות לעיתים לתאם מפגשים בהן כולנו נהיה נוכחות. למרות הקושי הזה אנחנו משתדלות לקיים את המפגשים ללא נכוחות מלאה של כולנו. שנית, המצב הבריאותי, מגפת הקורונה, שהביאה להרבה סגרים והמצב הביטחוני שגם גרם לנו לדחות מפגשים שכבר קבענו. קושי נוסף, היותנו המשתתפים מגיעים מכובעים שונים שלעיתים קיים ביניהם ניגוד. לדוגמה, הפרקליטות תפקידה להעמיד לדין ולהעניש את הפוגע ואילו תפקידנו בסנגוריה הוא להגן על הפוגע. אני בתור עו"ד מטעם הסנגוריה לא יכולה לעודד ענישה הרתעתית. לכן, ברגע קיבלתי אישור מהמנהלת שלי שבמקרים בהם אני מרגישה שהעמדה שלי מתנגשת עם עמדת הסנגוריה אדאג להודיע כי העמדה שלי היא אישית ואינה מייצגת במקרה הספציפי את עמדת הסנגוריה. שיתופי הפעולה בין המשטרה, הפרקליטות, הרווחה והסנגוריה הם בעיני ההצלחה הכי גדולה של הפרויקט. הצלחה נוספת בעיני היא הכנסה לתודעה של הפרקליטות והמשטרה שיש צורך בשיקום הגבר האלים ולא רק ענישה הרתעתית על מנת למגר את תופעת האלימות ולהגן על הנשים. היעד שלי לאחר סיום הפרויקט ברהט הוא להעביר את התוכנית בכל הישובים הבדואים בדרום.
התוכנית ללימודי מגדר מהווה עבורי עוד שלב בחיים שבו רכשתי ועדיין רוכשת ידע וכלים לפעילות אקטיביסטית בתוך החברה שלי. אני לומדת דרכה את כל התיאוריות והידע בתחום המגדר שעוזרים לי להכיר את עצמי בצורה יותר מעמיקה. התוכנית מהווה עבורי גם אתגר להתמודד עם תיאוריות שבעבר לא הכרתי ולפעמים מנוגדות לאמונות שעליהן גדלתי. החלום שלי שאצליח לעזור לעוד ועוד נשים בחברה הבדואית להצליח ולהיות עצמאיות ללא תלות בגבר כדי שנוכל לבנות עתיד טוב יותר ללא אלימות ובכבוד הדדי.
נור אלעטאונה אבו גנים, במקור מחורה וכעת מתגוררת במיתר. בעלת תואר ראשון במשפטים. עובדת כעורכת דין בסנגוריה הציבורית במחוז דרום במחלקת מעצרים. בתפקידה מעבירה מידע וידע לנשים וגברים בדואים בכל נושא ההליך הפלילי, כיצד להימנע ממנו, ובמידה ונכנסים אליו אלו זכויות מגיעות להם. בנוסף, מייצגת נשים בדואיות שמוגשים כנגדן כתבי אישום ופועלת למתן ייעוץ וסיוע משפטי לנשים.
