דברי פרידה מראשת התוכנית היוצאת, פרופ' רבקה תובל-משיח

חברותי לסגל, סטודנטיות וסטודנטים יקרות.ים,

לפעמים אני נשאלת, ואולי גם אתן,  בשביל מה בכלל צריך תכנית אקדמית המתמקדת במגדר. גם מתוך ההנחה של השואל.ת שהפמיניזם סיים את תפקידו לאחר שהשיג את מטרותיו, וגם בשל התהיה על החיבור בין למידה תיאורטית ומחקרית לבין אג'נדה של שינוי ועשיה בשדה. התשובה נמצאת במרחב שבתוכו אנו חיות וחיים: המציאות שבה נשים עדיין מרוויחות משמעותית פחות מגברים, מוסללות לתפקידים מסורתיים, חיות בתחושת היעדר ביטחון מתמדת, נרצחות על ידי בני זוגן, או מואשמות על ידי נשים אחרות שבהיותן פמיניסטיות "הן שונאות נשים אחרות".  העולם שבחוץ משתנה, והמודעות גדלה, אבל עדיין יש הרבה מה לשנות ולתקן. דרך מחקר, דרך עשיה, דרך העלאת המודעות.

אני מסיימת את התקופה שלי בראשות התכנית בסיפוק ובהתרגשות מלראות איך התכנית פורחת ומתפתחת. היתה לי הזכות ללוות את התכנית מימיה הראשונים, תחילה כחברת סגל במינוי חלקי בתכנית, ולאורך כל השנים כמרצה ומנחה בה, ולכן אני עדה בעצמי לשינויים, לגדילה ולהתפתחות המרשימה שלה. יש לנו ולכן הרבה על מה להתגאות בתכנית שיש בה מחקר מהשורה הראשונה, עשיה בשטח שמשנה את המציאות, סטודנטיות וסטודנטים מלאי סקרנות ותשוקה ללמוד, וחברות וחברי סגל מהשורה הראשונה.

בשנות כהונתי כראש התכנית חגגנו 20 שנה להיווסדה של התכנית ע"י פרופ' דפנה יזרעאלי, השקנו פרס חדש לזכרה, "פרס דפנה", שחולק למיזמים משפיעים שצמחו ופותחו בתוך ובהשראת התכנית שלנו, ואת פרס "מאור" בנדיבותה של ענת מאור, הניתן לפרוייקטים של סטודנטיות בתכנית השטח. ערכנו כנסים פורצי דרך ומרובי משתתפים, המשכנו לחקור ולפרסם, וחברות הסגל זכו במענקי מחקר יוקרתיים. לראשונה, התחלנו בפרוייקט של שיתוף פעולה וחילופי סטודנטים עם אוניברסיטת מיינץ, שלמרות שבגלל הקורונה לא יצא פיזית לפועל בנסיעה לחו"ל התקיים אונליין, והוא מהווה סנונית ראשונה שאני בטוחה שתמשיך ותתפתח  במה שקשור להזדמנות לחילופי סטודנטיות.ים ולקשרים בינלאומיים.

בעיקר, המשכנו להיות זירה לבירור ביקורתי ומעמיק של סוגיות מגדריות דרך עדשות אינטרדיסציפלינריות. גם הקורונה ששינתה את דפוסי המפגש והלמידה ודרשה הסתגלויות, לא שינתה את האופי המיוחד של התכנית, ולא שיבשה את שמחת המפגש ואת החברות שנוצרה בלמידה. מרגש במיוחד היה לראות יוזמות שצמחו מכן, התלמידות והבוגרות של התכנית, כמו הערב שבו נפגשנו לשיח בעיצומה של תקופת המתח הבטחוני והחברתי בימי מבצע "שומר החומות".

בין ובצד תכניות מגדר אחרות שקמו לאורך השנים במקומות אחרים, מתייחדת התכנית שלנו גם במסלול השטח היחודי שלנו, שבו החיבור בין אקדמיה לשדה מקבל ביטוי משמעותי במיוחד. אני שמחה לחלוק איתכן.ם את הבשורה המשמחת על הבחירה בתכנית שלנו כאחת התכניות שזכו למימון בפרוייקט "אקדמיה משלבת התנסות", מה שיאפשר לנו גם ללוות באופן צמוד יותר את הסטודנטיות במסלול השטח, וגם לחשוף אותן לשדה בצורה עשירה יותר.

אחד מהסימנים של התבססות והתייצבות התכנית הוא העובדה שבשנה הבאה תתחלנה ללמד קורסים דוקטורנטיות (בקרוב דוקטוריות) שהן חוקרות ולומדות בתכנית. בכך, נגדיל את מגוון והיצע הקורסים בתחומים חדשים. ולבסוף, זו הפעם הראשונה בחיי התכנית, שמי שתעמוד בראשה היא חברת סגל מתוך התכנית, ואף בוגרת המחזור הראשון של התכנית, ד"ר רונית עירשי. אני מעבירה את הובלת התכנית בתחושת ביטחון לידיה המסורות של רונית, ובטוחה שהתכנית תמשיך ותפרוץ קדימה.  אני מודה לכל חברות וחברי הסגל על האמון, והחברות, והמסירות הגדולה לקידום התכנית והמצוינות בה. ולכן.ם, הלומדות והלומדים, על האמון בנו, ועל  המעורבות והמחויבות שלכן.ם.

מאחלת לכולנו שנת לימודים טובה, בריאה, וכזו שתאפשר לנו מפגש אמיתי וכן, כזה שיש בו הקשבה, ולמידה, ופתיחות לשינוי. מוקירה את הזכות שניתנה לי לעמוד בראש התכנית הנהדרת , ואשמח לשמור על קשר, דרך הקורס שאמשיך ללמד בתכנית, על אימהות, או בדרכים אחרות,

רבקה תובל-משיח