דברי פתיחת שנה מראשת התוכנית, ד"ר רונית עיר-שי

חברותיי וחבריי הסטודנטיות, הסגל והבוגרות.

כשהגעתי לתכנית למגדר, עם היווסדה בשנת 2000, לא ממש חשבתי על העתיד – רציתי רק להבין מה זה פמיניזם ומגדר וביקשתי לכתוב דוקטורט "על זה", בלי לדעת מה זה בדיוק, רק עם תחושות בטן חזקות שיש כאן משהו מסעיר ומרגש שיכול ליצור פריצות דרך של ממש במחקר ובאקטיביזם בעולם היהודי.

מאז, ההתרגשות לא עברה, ועכשיו אני סוגרת מעגל – נפלה בחלקי הזכות לדאוג לכך, לפחות בשלוש השנים הקרובות, שהאור בעיניים ותחושת הבית והשליחות שיש בתכנית הזאת תמשיך ותפרח ותשגשג.

בראשית דבריי אני מבקשת להודות מקרב לב לפרופ' רבקה תובל משיח על שלוש שנים של השקעה ומסירות כראשת התכנית, בהם הצעידה אותנו להישגים רבים, ביניהם חגיגות מוצלחות של שנת העשרים, טיפוח המיזמים של הסטודנטיות והבוגרות שלנו במסלול השטח, קבלת פרס מטעם הרקטור על מקום ראשון במצוינות בהוראה, הישגים רבים במחקר, הגדלת מספר הלומדות והלומדים והמשך ביסוס מעמדה האיתן של התכנית כגדולה והמובילה בין החוגים ללימודי מגדר בארץ. אני מאחלת לרבקה שתמשיך לעשות חיל בכל התחומים – במישור המחקרי, בהתנדבות ועשיית למען הקהילה ובפעילותה הענפה בתוך האוניברסיטה וכמובן להמשיך להיות איתנו בקשר.

עם פתיחת השנה הצבנו לעצמינו יעד שאפתני, להכפיל את מספר הלומדות והלומדים בתכנית בתוך חמש שנים, כדי שנוכל להרחיב ולהעשיר את תחומי הלימוד תוך מתן דגש לנושאים הנמצאים כיום בחזית המחקר הפמיניסטי בישראל, ובעיקר כי אנחנו מאמינות.ים שהמחקר והאקטיביזם שנוצר בתכנית שלנו כרוך באמת בתיקון עולם. כך גם נוכל להמשיך ולמצב את התכנית ללימודי מגדר בבר אילן כמובילה בארץ ובעולם. הדרך לכך היא ארוכה אבל בהתגייסות של כולנו, בוגרות, סטודנטיות והסגל המצומצם והמורחב כאחד, אני מאמינה שזה יעד אפשרי ובר השגה. אני קוראת מכאן לכולן.ם להעלות כל רעיון ויוזמה העשויים להשתלב עם החזון הזה.

אני סבורה כי כוחה של התכנית הוא בכך שהצליחה במשך עשרים שנות קיומה ליצור תרבות ארגונית פמיניסטית של ממש – אוירה נפלאה, הסרת מחיצות ומפגש אנושי אמיתי. כל מי שחוותה את הלימודים כאן יודע.ת שמדובר בבית של ממש, מקום שהוא מיקרו-קוסמוס של החברה הישראלית על שלל מתחיה, שסעיה ובעיותיה. מבלי להתעלם מהם אנחנו בכל זאת מצליחות.ים לקיים דו שיח מכבד, מאפשר, כזה שמקשיב באמת לכולן.ם. מהמקום הזה, של הקשבה וכבוד, ללא התכחשות לפערים, צומחות יוזמות מרגשות ושיתופי פעולה מחקריים ואקטיביסטיים משני חיים.

שנת הלימודים תשפ"ב נפתחת בתקווה ובציפייה לקראת למידה משמעותית, בה סוף סוף נפגוש את הסטודנטיות והסטודנטים פנים אל פנים לאחר שנה וחצי בה לא התקיימה הוראה פרונטלית. כולנו חווינו את הגעגוע למפגש אנושי ויחד עם זאת יכולנו גם להתרשם מיתרונות מסוימים של הלמידה מרחוק. לכן, ניפגש השנה גם פנים אל פנים וגם נמשיך קצת ללמוד בזום. ימים יגידו אם הפיילוט הזה יוכיח את עצמו, אבל לנסות צריך תמיד, במיוחד כשהלמידה משנה את פניה בכל העולם.

במסורת היהודית ידוע ומפורסם הוויכוח לגבי מה חשוב יותר – הלימוד או המעשה? רבי טרפון אמר – העשייה חשובה יותר. רבי עקיבא לעומתו סבר שהלימוד גדול ממנו. בסוף התקבלה ההכרעה הבאה: "תלמוד גדול שהתלמוד מביא לידי מעשה". נדמה לי שהתכנית שלנו מדגימה את ההכרעה הזו ככתבה וכלשונה. אפשר למצוא את הסטודנטיות והסטודנטים שלנו, הבוגרות והבוגרים - בחזית המחקר והעשייה ובכל המקומות והצמתים החשובים בהם צריך להיאבק למען שוויון וצדק מגדרי.

האתגרים עוד לפתחנו והעבודה רבה מאוד. אני מקווה שכולנו ביחד, הסגל הנפלא והמסור שלנו, עמיתות ועמיתי ההוראה, תלמידות ותלמידי המחקר ומסלול מגדר בשטח, נמשיך להוביל את הבית הזה, בנחישות  ובענווה לעבר מצוינות מחקרית ואקטיביסטית ולמימוש היעדים והחזון שאנחנו מאמינות.ים בהם.

בהצלחה לכולנו ושנת לימודים מסקרנת, מאתגרת ומלהיבה.

רונית עיר-שי