המפגש בצומת האימהות-אשת חינוך לגיל הרך

בעקבות הדיון המתמשך על המקום הסובייקטיבי שלהנשים באימהותן, ובעקבות דיון שמתקיים בשנים
האחרונות על מקומן של נשות החינוך במקצוע ההוראה, יוצא מחקר זה אל השילוב בין השניים. מרבית
המחקרים המחפשים את קול האישה בתפקידה האימהי, מנסים להפריד בין התהליך הטבעי של הלידה
וההנקה לבין התהליך התרבותי לנתב את הנשים בתהליך החֶברות להיות האחראיות העיקריות עלגידול
הילדים ועל חינוכם. התהליך שהחל עם "המצאת הילדות" בידי פסיכולוגים, גברים ברובם, שהסבירו
לנשים כיצד עליהן לפתח את יצר האימהות הקיים בתוכן ולחנך את ילדיהן מכוח אימהות "טובה דיה",
ממשיך גם לאחר שהנשים הצליחו לפרוץ חומות רבות, להשמיע את קולן ולהגיע להישגים ציבוריים.
לפיכך, לצד התקדמות מעמד האישה, קיימת עדיין מגמה הקושרת בין יכולתה הטבעית של האישה
לדת לבין מחויבותה לגידול ילדיה.

בהתייחס למקצוע ההוראה, נראה כי מרבית המחקרים המחפשים את קול המורות, עושים
את בהקשר למקומו החברתי והמקצועי. זאת בעקבות הנישוי (פמיניוציה) של מקצוע ההוראה,
המאפשר ניצול נשים מחוץ לשעות העבודה במשכורת שאינה הולמת את גודל ההשקעה. מחקרים
אחרים בוחנים את הקול התרבותי, המחבר בין אימהות להוראה, ומוביל נשים ללמוד חינוך מצד אחד
אך גם מייצר חוסר הערכה ציבורית ביחס למקצוע מצד שני. בנוסף, קיימת ספרות ענפה העוסקת בחבלי
הקליטה במערכת החינוך ובהתפתחותן המקצועית של מורות וגננות.

מטרת המחקר הנוכחי היא לבחון את היחסים המתקיימים בין שני המרחבים הזהותיים בקרב.
אימהות העוסקות בחינוך לגיל הרך, להקשיב לקול המתאר את חוויית מערכת היחסים בין המרחב
האימהי למרחב המקצועי; להציב במרכז את תפיסתן ביחס לנקודות הממשק ההולמות, הדילמות
והקונפליסטים, ולענות על השאלות, כיצד משפיע תפקידו האימהי על תפקידן כמורות לגיל הרך או
כגננות, וכיצד משפיע תפקידן המקצועו על תפקידן האימתי. לתקציר המלא