"הבט לברית" (תהלים עד 20) : הצדקות וטעמים רעיוניים לברית מילה בספרות חז"ל

ברית המילה עמדה מאז ומתמיד במרכזו של פולמוס ; פולמוס יווני-רומי על שלימות הגוף ותיקונו; פולמוס
נוצרי על ערלת הבשר וערלת הלב, ביקורת רפורמית על ההיצמדות לטקס הפיסי וה'פרימיטיבי'; ופולמוס עכשווי
על זכויות אדם ורב תרבותיות. השאלות על המילה אינן חיצוניות בלבד, שכן גם בתוך התרבות היהודית, מאתגר
הטקס תפיסות מסורתיות מקובלות. מחקר זה מבקש לבחון פרשנויות והצדקות רעיוניות שניתנו למעשה ברית
המילה על-ידי חכמי המשנה, התלמוד והמדרש תוך השוואה לספרות בית שני ולקבוצות וזרמים מחשבתיים
בני הזמן (בעיקר תפיסות יווניות-רומיות, כתבי פילוס האלכסנדרוני ותפיסות של הנצרות הקדומה). פרשנויות
אלו מבקשות לתת טעם ותכלית בחותם הברית ובהשלכותיו על גוף האדם, נפשו ‏ וזהותו. מחקרי עוסק
בהצדקות מאוחרות, המתפתחות אל מול מצווה קיימת או נוהג חברתי מצוי. הצדקות אלו עשויות לשמש
כמוטבציות משמעותיות לקיום הנוהג לכתחילה, אולם כיוון שבמעשה מורכב, מאתגר ואף מקומם עסקינו,
הרי שהן נולדות גם בדיעבד מתוך הצורך להסבירו, להצדיקו ולגונן עליו מפני התנגדויות, מבית ומבחוץ. בחינת
ההצדקות, הישירות והחבויות, המופיעות בספרות חז"ל, מעלה חמש תמות מרכזיות, באמצעותן מתמודדים
חכמים עם טקס הכניסה לעם היהודי שעובר כל זכר: המילה כתיקון האדם; המילה כטקס פיסי בעל משמעויות
מטפוריות; המילה כמעשה של דיכוי מיניות או עידוד פריון ; המילה כאקט סימבולי של קורבן; והמילה כחותם
זהות יהודי. בנוסף, אשאל לאורך העבודה כולה על משמעות אי הכללתן של נשים בטקס ועל הזהויות המגדריות
המתכוננות באמצעות המילה. לתקציר המלא