משאבים, תפיסת לחץ, התמודדות והסתגלות בקרב רווקות פלסטיניות בישראל

מוסד הנישואין וחיי משפחה הינם תופעה אוניברסאלית. למרות השונות שחלה על מוסד הנישואין, הוא עדיין נחשב, ברוב התרבויות, כמוסד נעלה ומועדף על מצב הרווקות. כתוצאה מתפיסה הגמונית זו, הרווקות חוות תסכולים ולחצים מגוונים. חלקם אישיים וחלקם כתוצאה מציפיות החברה מהן להתחתן ולהקים משפחה. בחברה הערבית שהיא לרוב מסורתית, סמכותנית ופטריארכלית, חוויית הרווקות מלווה במגוון של לחצים חברתיים ומשפחתיים ובהרבה תסכולים הקשורים למבנה החברה ולמאפיינים הפסיכו-תרבותיים של חבריה. על אף העלייה הניכרת בשיעור הרווקות הערביות בעולם הערבי ובקרב הפלסטינים בישראל, הספרות המחקרית דלה. אך הספרות הקיימת מראה כי חווייתן מורכבת ובעלת השלכות נפשיות שליליות, כתוצאה מהיעדר לגיטימציה לקשר רומנטי, קשר מיני, ואימהות מחוץ למסגרת נישואין, מהתיוג החברתי שהן חוות והמשטור המופעל עליהן. עם זאת, קיימת עדות כי יש כאלה שנהנות מחיי הרווקות ומממשות את עצמן למרות מבנה חברתי זה. מחקר זה בחן את מצב הרווקות הפלסטיניות בישראל כמצב חיים מלחיץ ומתמשך ובחן את מקורות הלחץ הנתפס, דרכי ההתמודדות, והסתגלותן של הרווקות בארבעה תחומים: הסתגלות רגשית, עם המשפחה, אישית וחברתית. במסגרת המחקר בחנו את הקשר בין נתוני הרקע של הרווקות ומשאביהן לבין מידת הלחץ הנתפס, דרכי התמודדותן והסתגלותן. מודל המחקר הוא מערכתי ומבוסס על מודל הלחץ של לזרוס ופולקמן )1984, Folkman & Lazarus ) בשילוב עם המודל של ברז'ו וג'ילה (2011, Gillet & Berjot (הממוקד באנשים מתויגים חברתית, ונשען על הספרות הפמיניסטית שחקרה את חייהן של נשים ערביות ועל הספרות שחקרה את המאפיינים התרבותיים של החברה הערבית. לתקציר המלא