הפרדת אישה מ'בן זוג רשום' במס הכנסה, בהובלת נילי בונה

הפרדת אישה מ'בן זוג רשום' במס הכנסה, בהובלת נילי בונה

במהלך תהליך הגירושין הממושך שלי, התברר לי, שאני לא יכולה להיפרד מבן זוגי במס הכנסה. המודל הישראלי למיסוי בני זוג מבוסס על עקרון איחוד הכנסות "בני זוג" ומיסויין כהכנסה אחת על פי מדרגות המס הרגילות. הכנסות "בני הזוג" מאוחדות (סעיף 65 לפקודה) ורואים אותן כהכנסות "בן הזוג הרשום". החוק אמנם מתיר לכל אחד מבני הזוג להיחשב כ'בן זוג רשום', כאשר יש חתימה משותפת של בני הזוג על טופס מסויים. אך בפועל, במרבית המקרים, הבעל הוא ה'בן זוג הרשום', משום שהכנסתו גבוהה יותר מזו של האישה.

היעדר הכרה באישה כישות עצמאית, מבחינת מיסוי, היא מקוממת. השינוי שאני מנסה לקדם הוא ביטול החישוב המאוחד בדין הישראלי, כפי שהוא קיים משפטית ומעשית. הסיבה לכך היא שהחישוב המאוחד פוגע בשוויון בין המינים ונותן תמריץ שלילי לעבודת האישה במשק. ראוי לאמץ את מודל ההפרדה , שבו כל בן זוג ממוסה על הכנסתו בנפרד (מקובל כיום במרבית מדינות המערב). מודל כזה הוא מודל פשוט להפעלה, ועלותו למדינה נמוכה. מודל ההפרדה מנטרל את הפגיעות הקיימות בבני זוג המדווחים כיום בחישוב מאוחד. יש צורך במדיניות ראויה ושוויונית בין הנישומים השונים, כך שכלל הנישומים יישאו באופן שווה מהותית בעלות הנדרשת. על השינויים להגשים צדק חברתי ולקיים יעילות כלכלית.

הכבדת נטל המס על "בני זוג" באמצעות חישוב מאוחד היא, למעשה, על האישה. זאת משום שהיא, בדרך כלל, העובדת המשנית בתא הזוגי. זה נובע מקיום פערי שכר במשק בין נשים וגברים, ולאור תפיסות חברתיות שרואות את "המקום הטבעי" של האישה במשק הבית ולא במשק הכלכלי. כמו כן, האישה תושפע משיקולי מס אם לעבוד אם לאו. שיטת המס היא אחת מהסיבות לפער בהשתתפות נשים בכוח העבודה במשק לעומת גברים.

כתוצאה משיטת מיסוי זו, ישנה פגיעה בציבור הנשים  המוכפפות להכנסת הבעל בכלל, וכן פגיעה בציבור נשים פרודות בפרט, אשר לא יכולות לקבל הסכמת בן הזוג להיפרדות מ'בן הזוג הרשום' באופן וולונטארי. נשים פרודות הן, למעשה, ללא מעמד פורמלי במדינת ישראל. מצד אחד, הן עדיין נשואות, ומצד שני, אינן גרושות. כך, הן לא זוכות להטבות אותן יכולות לקבל כאמהות חד הוריות (כמו הטבות במחיר למשתכן, הנחה בתשלומי חשמל וארנונה, מענק לימודים לילדים וכו').

ישנו צורך עקרוני לאמץ את מודל ההפרדה למיסוי "בני זוג" בישראל, ולנתק את הנשים בכלל, והנשים הפרודות בפרט מהכפפתן ל"בן הזוג הרשום", שהוא לרוב הגבר. זאת כחלק מתפיסה שוויונית המתייחסת לכל אחד מבני הזוג כישות עצמאית, המביאה לתשלום מס אמת. 

בפרוייקט זה אני מנסה  לרתום ארגוני נשים וארגונים פמיניסטיים אקטיביסטיים, ולעורר מודעות לבעיה, והצורך בפתרונה.  יש להציף את הבעיה מול גורמי חקיקה וממשלה, שעשויים להוביל לתיקון החקיקה. בנוסף, פניתי לבעלי תפקידים ברשות המיסים, שאמונים על הנושא בתקווה שיוכלו לקדם את השינוי. אין ספק, שיש לעורר דעת קהל לנושא ברשתות החברתיות ובאמצעות כלי התקשורת.

הפרוייקט מלווה בקשיים רבים. רשות המיסים היא גוף שמרן, שמאד קשה להביא לשינויים בו. חברי הכנסת והממשלה עסוקים באירועים הנמצאים ברומו של עולם, וגם ארגונים אקטיביסטיים מפוצלים ומבוזרים. עם זאת, נוצרו שיתופי פעולה העשויים לקדם את הנושא.

כולי תקווה, שאכן תתקיים חקיקה אשר תביא לשינוי מודל המיסוי. נשים יוכרו כישות עצמאית במס הכנסה  ויופרדו מ'בן הזוג הרשום'. החלום שלי הוא שפרוייקט זה יתרום לקידומן ומעמדן של נשים, מול הרשויות הממשלתיות השונות. הדרך עוד ארוכה והמלאכה מרובה.

נילי בונה, במקור מתל אביב,  כיום בשוהם. נילי היא בעלת תואר שני בחינוך מיוחד. עוסקת בחינוך מיוחד.

פרסומים: בונה-סגל, נילי (1992). מדידה ושיפור של יכולת הערכת קווריאציות אצל ילדים לקויי למידה בהשוואה לילדים רגילים. חיבור לשם קבלת תואר מוסמך, החוג לחינוך, המגמה לחינוך מיוחד. ירושלים: האוניברסיטה העברית.