העלאת המודעות בנוגע לחינוך מיני של נערות בדואיות בבתי הספר, בהובלת שרה סולב
החברה הערבית בנגב היא חברה מסורתית, שמרנית, פטריארכלית וקולקטיבית אשר בה נושא המיניות מעוצב על ידי השיח הגברי ועל ידי חינוך שבו המיניות הגברית חזקה, שולטת, בעלת כוח וחייבת להיות מסופקת. לעומת זאת, חינוך האישה, נשען על הכנעה, פחד, הסתרה ועל בושה.
כעובדת סוציאלית לנערות בסיכון ונערות במצוקה, בחרתי בנושא מאוד רגיש, לא מדובר שכמעט אין בו שיח להעלאת המודעות לחינוך מיני בקרב נערות בדואיות.
הפרויקט שלי הינו העברת סדנאות בנושאים הקשורים למיניות וזוגיות לנערות בדואיות בבתי הספר ביישוב בו אני עובדת. המטרה העיקרית היא ניהול שיח פתוח ובטוח בקרב הנערות בתחום המיניות, העלאת המודעות בתחום החינוך המיני ובניית שיח משותף עם האימהות. כמו כן, מטרת הפרויקט שלי הינה רכישת ידע בתחום רגיש זה שאינו מדובר לא בבית ולא בבית הספר, ככל שהנערות רוכשות ידע רב יותר, יפחתו מקרים של הטרדות מיניות ופגיעות בקרב הנערות. אני מקווה שסדנאות אלה יעזרו להן גם בבגרותן. בנוסף, מתן מענה מידי לנערות שנפגעות כך הן יכירו כתובת לעזרה כשיצטרכו.
בחרתי להעביר את הסדנאות לקבוצת נערות שלומדות בבית ספר תיכון ביישוב בו אני עובדת, קבוצה המונה כ-15 נערות וכן לערוך שיחה עם אימהותיהן של נערות אלה. הקבוצה התקיימה באופן מאוד יעיל, מקצועי ומוצלח כפי שתכננתי ובניתי. היו שינוים קטנים אך קצרתי הצלחה רבה. הייתה בקשה מצד הנערות שנמשיך בפגישות. הקבוצה הייתה המרחב היחיד שהנערות הרגישו בו פתוחות ובטוחות לשתף ולדבר ואפילו להתייעץ. דבר שנתן לי להרגיש כמה הסדנה הייתה מוצלחת וחשובה.
אני סבורה כי קבוצה אחת אינה מספיקה ועל כן אני מתכוונת לבנות עוד קבוצות בבתי ספר אחרים ובעזרת גיוס מתנדבים לעזרתי נוכל לבנות קבוצות רבות ולהעביר את המידע ההכרחי הזה לקבוצות רבות יותר בחברה הבדואית בכל מרחב הנגב. אני שואפת לבנות ולגייס נשות מקצוע מתחומי טיפול וחינוך שונים על מנת להעביר קורס בנושא זה ואז לאפשר לכל אשת מקצוע לפתוח קבוצה ביישוב שונה עם הדרכה מקצועית. צריך לתכנן ולבנות מרחבים פתוחים ומשותפים עם נשות מקצוע על מנת לאפשר לנערות לשוחח ולהרגיש חופשי להתבטא ולהביא את דעתן גם בבית הספר וגם בבתים.
שרה מספרת על התוכנית ללימודי מגדר:
"התוכנית ללימודי מגדר אפשרה לי להסתכל על הדברים בצורה ובאופן אחר. נתנה לי להרחיב את החשיבה שלי על האופן בו החברה מסתכלת ומגדירה אותנו, איך אני מגדירה את עצמי, למדתי הרבה דברים בצורה אחרת ממה שידעתי קודם. היא נתנה לי לקבל את האחר בצורה שונה. הרגשתי שבמהלך הלימודים אני מתפתחת כל יום ברמת החשיבה וההסתכלות על הדברים מזוויות שונות. החזון שלי הוא שהמעמד של הנשים הבדואיות ישתנה לטובה, שהנשים הבדואיות יממשו את עצמן ואת זכיותיהן, שיפחתו האלימות והפגיעות ושיהיה להן מקום במרחב הציבורי, בכנסת ועוד".
שרה סולב, חיה ברהט, במקור מלקייה , עובדת סוציאלית לחוק הנוער, טיפול והשגחה, מלווה נערות ונערים בסיכון, ראשת צוות במחלקת הרווחה בתל שבע, אקטיביסטית פעילה בכמה עמותות של נשים בדואיות בנגב ויועצת למעמד האישה במועצה מקומית תל שבע. נולדה למשפחה ברוכת ילדים המונה עשר נפשות (שש בנות ושני בנים) . הוריה של שרה למדו 12 שנות ולא הצליחו להמשיך ללמודים אקדמאיים כתוצאה מהמצב הסוציואקונומי הקשה, למרות חלומם ללמוד. שרה מספרת שהוריה דאגו לחנך אותה על ערכים של מתן כבוד לזולת ויחס של חום ואהבה וכבוד הדדי ביו האחים, הן הבנים והן הבנות. שרה בחרה שילדיה ילמדו ויחשפו לתרבות הישראלית על מנת שבנותיה יזכו בחופש בכל תחומי חייהן.
