נעמי גביש, בוגרת מגמת מגדר בשטח

me, myself and I, בהובלת אור תמיר (תל אביב) ונעמי גביש (הרצליה) כדי להיחשף לרב-גוניות בנוער בחברה הישראלית, בחרנו להציג תערוכת צילומים של כ- 15-17 בני ובנות נוער בגילאי 14-17, הטרוגניים/ות, בעלי רקע סוציו אקונומי, תרבותי, לאומי ודתי שונה. בני ובנות הנוער יענו על שאלות פתוחות וזהות בנושאים של מיניות, מגדר, משפחה וקהילתיות. כך, תתאפשר לנוער מרקעים שונים הזדמנות לבטא את עצמם/ן ולהשמיע את קולן/ם. בני ובנות הנוער שיצטלמו בתערוכה יבטאו את קולה של החברה הישראלית וביניהם דתיות/ים, חילוניות/ים, ערביות/ים, להט"ב ובעלי/ות צרכים מיוחדים . תשובותיהם/ן של הנערים/ות יופיעו בצמוד לתמונתם/ן שתהיה מעין "תמונת פרופיל" שלהם/ן ויחד התערוכה תהיה מעין תמונת פרופיל של הנוער בישראל על כל גווניו השונים. הפרויקט מבטא את הצורך בגישור בין עולם הנוער לבין עולם המבוגרים בחברה בישראל. הנושא מתבטא כבר בשמו של הפרויקט. השם הוא באנגלית, שפה בינלאומית ומשותפת לאוכלוסיות השונות המרכיבות את החברה בישראל וזאת על מנת להדגיש את הקוסמופוליטיות של משתתפי הפרויקט המשלב בני ובנות נוער מכל גווני האוכלוסייה: מוסלמים, נוצרים ויהודים מהפריפריה ומהמרכז. הפרויקט נועד להבין את המתחולל בעולמם של בני ובנות הנוער מהשכבות הרב גוניות של האוכלוסייה החיות וחיים כאן. הוא מתעורר מתוך הצורך שלנו, המבוגרים/ות, ללמוד יותר על בנות ובני הנוער ולתת להם/ן להשפיע ולהשמיע את קולם/ן בצורה שאינה מתווכת על ידי בית הספר/ ההורים. הפרויקט מאפשר לבני ובנות הנוער לדבר ולמבוגרים להקשיב וללמוד על נרטיבים שונים של נערות ונערים מתרבויות שונות במדינת ישראל. הפרויקט פועל להגשים מספר מטרות: * לאפשר לנוער מרקעים שונים להשמיע את קולן/ם ולספר את הסיפור שלהם/ן, את הדילמות שלהן/ם ואת מה שמעסיק נערים ונערות בשכבות שונות בחברה הישראלית. * לנרמל את הלבטים והרצונות המאפיינים גיל זה בעיקר בין בני ובנות הנוער לבין קבוצת הגילאים שלהם. * לייצר פלטפורמה להזדהות וקרבה בין בני ובנות נוער לעולם המבוגרים/ות. * לייצר תודעה שתאפשר העלאת הדימוי העצמי והערך העצמי אצל בני הנוער. * לשמוע ממקור ראשון על הרב גוניות של הנוער הישראלי. *הקמת תערוכת צילומים נודדת ברחבי הארץ שתחשוף את הלבטים והשאיפות של בני הנוער. נעמי מספרת על התוכנית ללימודי מגדר: "התכנית ללימודי מגדר עבורי היא האמצעי לבטא את מה שהרגשתי וחשבתי שנים רק לא ידעתי לשיים אותו. בית הגידול שלי היה לכאורה פטריארכלי, האב עבד, פרנס, ואימי קיבלה את פנינו בבית עם ארוחה חמה כל יום. היינו מסוג הבתים שבהם נאמר, חכי שאבא יחזור הביתה..אבל בסאבטקסט, יכולת להבין שמי שתגיד לאבא מה לעשות זו אמא. גדלתי על עצמאות אישית, התנהלתי כך, ומעולם לא חשבתי שאני פמיניסטית, פשוט כך צריך להיות".