"נפגשות לבונה", בהובלת אלמז זרו

"נפגשות לבונה" בהובלת אלמז זרו

"נפגשות לבונה" (קפה בשפה האמהרית) הוא פרויקט שקהל היעד שלו הן נשים יוצאות אתיופיה שעברו את המסע לישראל דרך סודן וסובלות מפוסט טראומה בשל תלאות הדרך, ביזה, אינוס, מאסר ואובדן בני משפחה. זיהיתי את הצורך בפרויקט כזה משום שנשים שעלו מאתיופיה כאימהות נושאות על כתפיהן משא גדול בחייהן והן כמעט לא מתפנות לטיפול בעצמן. זאת משום שערכי התרבות האתיופית מציבים את המשפחה בראש סדר העדיפויות והדאגה לצרכי האישה רחוקה מהדאגה לראש המשפחה ולשאר בני הבית. מטרת הפרויקט היא להעניק לנשים מעטפת של טיפולים מקצועיים כדוגמת פסיכולוגים/ות, עובדים/ות סוציאליים/יות, ולהוציאן לטיולים ולחוויות משותפות כחלק מתהליך ריפוי ותרפיה לטראומה שעברו. הנשים תפגשנה אחת לשבוע כדי לשתות קפה מסורתי.

ראיתי ברעיון טקס הקפה המסורתי שאותו עורכות הנשים כאמצעי נפלא שיוצר שיח פתוח ומעניק הזדמנות להיוועץ, להעביר מידע ולמידה משותפת להתמודדות במצבים שונים שהם תוצאה של האירוע הטראומטי שחוו. בבדיקה שערכתי ומתוך היכרותי את התרבות האתיופית, הבנתי שהקפה הוא אירוע חברתי שבמהלכו נחשפים ידיעות, דעות אישיות, זמן איכות של התדיינות משותפת, שיתוף חוויות ומעין טיפול רגשי במסווה של טקס תרבותי. ראיתי בכך  הזדמנות נהדרת להביא את אותן נשים לטיפול מבלי שיחושו בושה או חשש להצטרף, תחת הכותרת של "נפגשות לבונה".

בשלב הראשוני, החלטתי לשתף את אמי שהיא המודל והשראה לרעיון. אמי, אסירת ציון שעברה עינויים באחד מבתי הכלא הגדולים באתיופיה, שם נאסרה כשהייתה נערה בת 16 בלבד כשהיא נושאת אותי על גבה, תינוקת בת מספר חודשים. אחד האתגרים שניצבו בפניי היה כיצד לגרום לנשים לשתף פעולה, לכן כדי ללמוד על הצרכים של נשים שסובלות מפוסט טראומה היה עליי לנקוט במשנה זהירות וברגישות כאשר התחלתי במלאכת האיתור. זאת משום שבתרבות האתיופית לא נהוג לחשוף רגשות ופרטים אינטימיים/אישיים שעלולים לגרום להן להסתגר או להטיל ספק באמון בין מי שמובילה את הפרויקט לבין הנשים שזקוקות למעטפת הטיפולית. אתגר עצום שעליו הצלחתי להתגבר בזכות הכרת הקודים התרבותיים וההבנה שהמסע ותלאותיו הם חלק מחיי ומחיי משפחתי כבת להורים אסירי ציון ובשל כך אני רואה בפרויקט שליחות.

לצורך איתור הנשים לפרויקט, השתמשתי בשתי עובדות חשובות. האחת, הידע שיש לי כמנהלת פרויקט איסוף והנצחת שמות של יהודי אתיופיה שנספו בסודן, בדרכם לישראל, ניהול ברמה ארצית שהביא להקמת האנדרטה על הר הרצל. השנייה, המידע שיש ברשותי כמי שעומדת בראש עמותת "חלוצי ציון"  עמותה התנדבותית שמסייעת ליוצאי אתיופיה בתהליך הבירוקרטי והנוקשה מול משרד הקליטה בהכרה כאסירי ציון. כדי להתקדם בפרויקט הבנתי שעליי להתמקד בעיר מסוימת ולא להתפזר לכמה ערים, משום שעלולות להיות מגבלות כמו מרחק, היעדרויות שעלולות לעכב את יישומו של הפרויקט. ההחלטה להתחיל את הפרויקט בעיר לוד הייתה מתוך ידיעה שתפקידי הציבורי כחברת מועצת העיר יסייע לי להגשמת הפרויקט. עניין שהציב בפניי אתגר בגיוס תקציבים וגיוס גורמי מקצוע ואנשי מקצוע ברשות שיירתמו לפרויקט ובזכות כוח הרצון ויכולת שכנוע, הצלחתי באתגר של בניית תוכנית שנתית לנשים כאשר היעד העתידי הוא שנשים אלו יקבלו כלים שיסייעו להן ברמה האישית ומשם הן תתעצמנה לתרומה חברתית משלהן, לספר את סיפורן האישי ולהעצים נשים אחרות ברחבי הארץ.

התוכנית ללימודי מגדר עבורי היא מעטפת חיונית לכל אישה ואישה, מעטפת שמציידת את המשתתפות בה  בארגז כלים להתמודד באומץ ובגאווה על מקומן ומעמדן בחברה. הקורסים הנלמדים  והאופן בו הם מועברים  ע"י  המרצות תרמו באופן ניכר לידע  שלי בתחומים שונים בחיים בהם מתעוררת הזהות המגדרית שלי כאישה שחורה וכאם. הידע, הייעוץ, התמיכה והליווי בתוכנית  הם משאבים יקרים שסייעו ומסייעים לי במסעי אל היעדים אליהם אני שואפת.

חלום לעתיד: ברמה של הפרויקט החלום הוא שהפרויקט יצליח, שתשתתפנה בפרויקט מספר רב של נשים שתקבלנה כלים וטיפולים מקצועיים שיסייעו להן להתמודד עם הפוסט טראומה שהוא תוצאה של המסע לישראל , חיזוקן והעצמתן ברמה האישית ובשאיפה שהפרויקט יפרוש כנפיים לערים  אחרות ובכך נביא להצלתן של אלפי נשים שתלאות המסע הותירו בנפשן צלקת שמונעת מהן לחיות חיים מלאים ומאושרים. 

אלמז זרו, מתגוררת בלוד, אקטיביסטית ופעילה חברתית מגיל 15, אשת תקשורת לשעבר. ניהלתי את פרויקט איסוף והנצחת שמות של יהודי אתיופיה שנספו בסודן בדרכם לישראל מטעם ההסתדרות הציונית ברמה ארצית , ניהול שהביא להקמת לוחות האנדרטה עליהם חרוטים אלפי שמות של הנספים בשנת 2013. שנתיים טרם המינוי, הייתי עוזרת פרלמנטרית של השר לשעבר מיכאל איתן שמונה לעמוד בראש הוועדה לפי החלטת ממשלה שקבעה קריטריונים לגבי הזכאים להנצחה. עומדת בראש עמותת "חלוצי ציון", עמותה שמתנדבת לסייע בתהליך ההכרה כאסירי ציון מול משרד הקליטה. ידע וניסיון  שמסייעים לי בהובלת הפרויקט ולצד זה עובדת היותי חברת מועצה בלוד שממונה על קידום יהודי אתיופיה מסייעת לי להניע ולקדם מהלכים ופרויקטים בהם אני מאמינה.