"הבמה לשוויון מגדרי", בהובלת סלוא אבו יוסף-ג'אבר

"הבמה לשוויון מגדרי"
בהובלת סלוא אבו יוסף-ג'אבר

נושא המגדר והשוויון בין המינים נחשב למאד רגיש בחברה הערבית בכלל, ובתוך הקהילה הדרוזית בפרט. קיים פער עמוק בין התפיסה הרווחת לגבי שוויון וזכויות האישה לבין המשמעות האמיתית של נושא זה. כמו כן, קיימים סטריאוטיפים רבים סביב סוגיות הקשורות לנושא, כמו אפליה על רקע מגדרי, אלימות נגד נשים, זכויות נשים, פמיניזם ועוד.

בנוסף להיותנו חברה גברית ופטריארכלית, הסיבה לכך לדעתי היא חוסר הידע וחוסר המודעות לחשיבות של חינוך לשוויון והנחלת שיח מגדרי תקין ומלומד בקרב הקהילה הדרוזית, במטרה להביא לשינוי תודעתי בכל הקשור לנושא מגדר ושוויון זכויות.

בתור דרמה-תרפיסטית ומנחת קבוצות במקצועי, חשבתי לבנות סדרת סדנאות לבני ובנות נוער, שמטרתה לחשוף אותם למחשבה על מגדר במטרה להעלאת מודעות ולהקנות ידע וכלים שיאפשרו דיון מכבד, משכיל ומכיל, נטול דעות קדומות ושיפוטיות. קראתי לפרויקט "הבמה לשוויון מגדרי" בגלל שאני מבצעת את הסדנאות באמצעות כלים מהדרמה והתיאטרון, כדי לתת "במה" לנושא כך שיעלה לשיח היומיומי. בחרתי דווקא בנוער כי אני מאמינה שזה הגיל בו אפשר להשפיע על עיצוב האישיות ועל תפיסת החיים וניתן לתרום עוד רבד להשקפת העולם שמתהווה בגיל זה.

בתור התחלה, פניתי לממונה על החינוך הדרוזי והצ'רקסי בשביל שתפתח לי דלת להיכנס למוסדות החינוך. אחרי שהבנתי שהיא לא הכתובת, החלטתי לפנות לחינוך הבלתי פורמלי והתחלתי בעיר מגאר, מקום מגוריי. קיימתי ישיבות עם מנהל מחלקת חינוך, מנהל החינוך הבלתי פורמלי, רכזת מנהיגות חברתית, מנהל מרכזי צעירים ומנהלת מרכז מצטיינים. לכל אחד מהאנשים האלה הסברתי על לימודיי, על החזון שלי, הגשתי את פרטי התכנית והסילבוס ודיברתי ללא סוף על החשיבות של הפרויקט ולמה כדאי להריץ אותו.

בתחילת הדרך להציע את התכנית לגורמים הרלוונטיים, נתקלתי בקושי רב להשיג את האנשים לפגישה ראשונה לשמוע על הפרויקט. כל אחד ניסה לשלוח אותי לאדם אחר. היה מתסכל לחוש את חוסר ההתעניינות של אותם אנשים. לא פעם נאלצתי לספר את כל הסיפור מהתחלה בפני כמה וכמה אנשים, עשרות פעמים ולשמוע סירוב מנומס בסופו של דבר. בניסיון לעזור לי, היו שהציעו לי לשנות את שם הפרויקט, אך בשבילי זה היה לעשות את הדבר שבאתי ללמד לא לעשות, שזה לוותר על הsay  שלי, גם אם במטרה לקדם את הפרויקט. אני חושבת שלצד הקושי, המקרה הזה לימד אותי על עצמי הכי הרבה במסע הזה.

לצד הקשיים הטכניים, אני חווה קושי כמו ללכת בשדה של מוקשים שמצריך חשיבה רבה כיצד לממש את החזון שלי שאני כל כך מאמינה בו ויודעת שהוא הדבר הנכון עבור הנוער איתו אני עובדת. עלי לצעוד תוך כדי התחשבות בנורמות החברתיות ומבלי לפגוע בקוד החברתי האתי הדתי והשמרן שמאפיין את הקהילה שלי. זה דורש ממני עוצמות נפש אדירות, להיות קשובה לסביבה ולקולות השונים שעולים מפי האנשים, אך גם להיות נחושה לעבר המטרה.

כיום, הפרויקט שלי מתבצע עם מועצת התלמידים היישובית בעיר מגאר, פרויקט ראשון מסוגו בו התלמידים נחשפו לראשונה לפעילות שקשורה למגדר! אני במגעים אחרונים לפני האישור הסופי מול מרכז צעירים שבו יתקיימו שתי קבוצות וכן עם מרכז מצטיינים. בנוסף, דרך מיזם אחר שאני מקיימת, הצלחתי לחשוף את הפרויקט בפני מנהלת קונגרס הצעירים הדרוזים ומרכז רוטרי צעירים, שבהם צעירים מכל היישובים הדרוזים והפרויקט עשוי להתקיים גם שם ממש בימים הקרובים. אני מתכוונת להרחיב את הפרויקט לעוד ועוד ישובים, להפיץ את התכנים בקרב בני נוער ולהנחיל ערכי כבוד ושוויון בתוך הקהילה שלי, ואולי גם בתוך החברה הערבית בכלל. בעתיד היותר רחוק, אני מתכוונת להכשיר סטודנטיות דרוזיות לתארים מתקדמים לבצע את הפרויקט תמורת מלגת לימודים.

התוכנית ללימודי מגדר עבורי לפני הכול היא משפחה שעוטפת אותי ומקבלת אותי בדיוק כפי שאני. עבורי התוכנית היוותה מראה. את מה ששנים חוויתי על בשרי התכנית שיקפה לי באמצעות ידע רב ותיאוריות, נתנה לי שפה, הבנה ותובנה. היוותה עבורי משקפת להשקיף על חיי מזוויות חדשות, חדות וצלולות.

החלום שלי להגיע לכמה שיותר ישובים, להריץ את הפרויקט בפני כמה שיותר אנשים, עד שיהפוך לחלק מסדר היום הקבוע של החינוך הבלתי פורמלי בעיריות ובמועצות מקומיות. אני חולמת לבנות קהילה גדולה של "בוגרי" הבמה לשוויון מגדרי שמדברת את השפה המגדרית השוויונית אליה אני מכוונת!

סלוא אבו יוסף-ג'אבר, עיריית מגאר, הגליל. בעלת תואר ראשון בחינוך, לימודי תעודה בדרמה תרפיה ותעודה בפסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית. עוסקת בתחום הטיפולי מזה 12 שנים עם ילדים ובני נוער ומנחת קבוצות. בעלת מיזם "אחריה وراها" להעצמת נשים בקהילה הדרוזית. כותבת בלוג "מרסא – עוגן" שעוסק בסיפורים מבוססים על סיפורים אמיתיים מחיי היומיום של נשים.