על פדיון שבויים | פרופ' רונית עיר-שי

על פדיון שבויים | פרופ' רונית עיר-שי

המלחמה האיומה שנכפתה עלינו מעלה שורה של דילמות מוסריות שמדינת ישראל אולי לא ידעה כמותן מיום הקמתה.

הסוגיה המרכזית, כך נדמה, היא שאלת שחרור השבויים אל מול דחיית המבצע והכניסה הקרקעית לעזה במטרה למוטט את שלטון החמס (מבלי להכנס כרגע למורכבות המטרה, השאלה אם היא ישימה, הדילמות המוסריות הכרוכות בה וכד').

נדמה לי שהדעות כאן ממש חצויות. יש הסבורים שכל התייחסות כרגע למצב השבויים, הדיבור על החזרתם, משא ומתן על שחרורם תוך תשלום מחירים כאלה ואחרים (שחרור אסירים, הקלות הומניטריות וכד') רק מחליש את החוסן המבצעי שלנו ואפילו מחבל במטרה החשובה והעיקרית כרגע שהיא כאמור מיטוט שלטון החמאס. אני קוראת למשל שאמא של אחד החטופים אומרת ש"שחרור מחבלים תמורת ילדינו יביא עוד שכול". לעומתה יש הסבורים כמובן את ההפך הגמור – שחובת המדינה כלפי אזרחיה מחייבת בראש ובראשונה את הטיפול בסוגיה זו.

בעיניי, כל הדיבורים על "החלשת החוסן הלאומי" מתייחסים ל"חוסן" במובן רזה ודל מאוד. לטעמי חלק חשוב מהחוסן הלאומי שלנו הם ערכים כמו ערבות הדדית, כמו העמידה הבלתי מתפשרת על כך שערך החיים בעינינו הוא מקודש, לעומת אלה המקדשים את המוות, שהלכידות החברתית נגזרת גם מסולידריות חברתית ומתוך אמונה של אזרחים שמדינתם תעשה הכל כדי להשיב את בניה ובנותיה לגבולם.

מעניין שחלק מאותם אלה המתנגדים לכל דיבור על החזרת השבויות והשבויים אומרים זאת גם בשם המסורת היהודית. זוהי אחת הסוגיות המרתקות במסורת שלנו שהתמודדה לאורך כל שנות הגלות עם הצורך לפדות שבויים – מצד אחד אומרת המשנה "אין פודים את השבויים יתר על כדי דמיהם" והנימוק שנותן לכך התלמוד, במילים פשוטות הוא, כדי שלא יסחטו אותנו. אבל צריך לשים לב –האמירה הזאת היא כבר בקונטקסט המכיר בצורך ובערך של פדיון שבויים, היא רק מציבה את גבולות הגזרה למשא ומתן על כך.

אבל העיקר הוא – שמי שעוקבת אחר התפתחות השיח ההלכתי ותגובת הקהילות לשיח זה רואה בבירור מהלך מדהים – הקביעה העקרונית אומרת דבר אחד – הקהילות, בפועל נוהגות אחרת לחלוטין. הסולידריות והדאגה לחברי הקהילה השבויים גוברים. כמעט ואין סוגיה הלכתית שבה הפער בין האמירות העקרוניות להתנהלות בפועל היא כל כך גדולה. בסופו של דבר גם הרמב"ם וגם השולחן ערוך קבעו באופן חד משמעי – "אין לך מצווה רבה כפדיון שבויים" ו"כל רגע שמאחר לפדות השבויים היכן שאפשר להקדים הוי כאילו שופך דמים".

מצ"ב מאמר שכתבו חברות.ים לפורום שאני שותפה לו – מדעי היהדות למען הדמוקרטיה – על פדיון שבויים ביהדות, באסלם ובנצרות.

לקריאת המאמר המלא