חג פסח שמח מהתוכנית ללימודי מגדר

קהילת מגדר היקרה, ידידות וידידים.
חג הפסח השנה תופס את מדינת ישראל באחת משעותיה הקשות ביותר.
קשה לדבר על חירות, כאשר רבות ורבים כל כך נמצאים עדיין בשבי.
קשה לשמוח, כאשר הכל מדמם סביבינו. כאשר חרב עולמן של משפחות רבות כל כך.
קשה להתפעל מהלבלוב של האביב המתפרץ כשתחושות הלב לא נמצאות בהלימה עם יופיו של הטבע.
אז על מה כן אפשר ואפילו חייבים לדבר – נדמה לי שהכרחי לדבר על מנהיגות.

משה רבינו הוציא את עם ישראל מעבדות לחירות.
להנהיג עם של עבדים, אנשים מרי נפש וקשי יום, שסבלו שיעבוד נורא, היא משימה קשה מאוד, אולי בלתי אפשרית. היינו עשויים לחשוב שבשביל לעמוד בה צריך מנהיג חזק, כריזמטי, קשוח. כזה שיוכל להתמודד עם רוחו הקשה של העם, עם סרבנותו של פרעה, עם המדבר הנורא.
אבל משה - הוא בכלל מנסה להתחמק מהשליחות האלוהית. לדעתו הוא לא מתאים לתפקיד. הוא כזכור "כבד פה וכבד לשון". סוג של "אנטי גיבור".

המדרש לעומת זאת מרחיב על כמה מתכונותיו של משה:
"וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם". מַהוּ וַיַּרְא? שֶׁהָיָה רוֹאֶה בְּסִבְלוֹתָם וּבוֹכֶה וְאוֹמֵר, חֲבָל לִי עֲלֵיכֶם מִי יִתֵּן מוֹתִי עֲלֵיכֶם, שֶׁאֵין לְךָ מְלָאכָה קָשָׁה מִמְּלֶאכֶת הַטִּיט, וְהָיָה נוֹתֵן כְּתֵפָיו וּמְסַיֵּעַ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶן (מדרש שמות רבה, א, כז).

וְאַף משֶׁה לֹא בְחָנוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא בַּצֹּאן, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, כְּשֶׁהָיָה משֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם רוֹעֶה צֹאנוֹ שֶׁל יִתְרוֹ בַּמִּדְבָּר, בָּרַח מִמֶּנּוּ גְּדִי, וְרָץ אַחֲרָיו עַד שֶׁהִגִּיעַ לַחֲסִית, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לַחֲסִית, נִזְדַּמְּנָה לוֹ בְּרֵכָה שֶׁל מַיִם, וְעָמַד הַגְּדִי לִשְׁתּוֹת, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ משֶׁה אֶצְלוֹ, אָמַר אֲנִי לֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁרָץ הָיִיתָ מִפְּנֵי צָמָא, עָיֵף אַתָּה, הִרְכִּיבוֹ עַל כְּתֵפוֹ וְהָיָה מְהַלֵּךְ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יֵשׁ לְךָ רַחֲמִים לִנְהֹג צֹאנוֹ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם כָּךְ חַיֶּיךָ אַתָּה תִרְעֶה צֹאנִי יִשְׂרָאֵל... (שמות רבה (וילנא) ב, ב).

משה רואה את העם ורואה את עצמו כחלק מהעם, רגיש לסבלם, חש את מצוקותיהם ומפשיל את שרווליו לעזור להם. כל זאת למרות היותו "נסיך", זה שגדל בארמונו של פרעה. הוא מצטייר גם מהכתובים וגם מהמדרש כאיש מוסרי מן המעלה הראשונה, הוא אינו מורם מעם. איש של חסד ורחמים. הוא אינו רוצה את השררה והכבוד שבמנהיגות. לא בכדי אומרת עליו התורה - "והאיש משה עניו מאוד" (במדבר, יב, ג). התורה והמדרשים שרצו להנחיל את זכרון היציאה מעבדות לחירות, רצו לא פחות מכך להנכיח את דמות ההנהגה הראויה.

בחג הפסח הזה, נדמה לי שאנחנו מבינות ומבינים יותר מתמיד כי אחד התנאים החשובים לחירות, לשגשוג, לצמיחה, הוא מנהיגות רגישה, קשובה, אכפתית, צנועה, מוסרית. מנהיגות של משה.

חג שקט ושמח,
שלכן.ם,
רונית