שנה טובה מהתוכנית ללימודי מגדר בבר-אילן

קהילת המגדר היקרה, ידידות וידידים,
בשמחת תורה תשפ"ד, הארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום.
בפיוט הנודע "עֵת שַׁעֲרֵי רָצוֹן לְהִפָּתֵחַ", שמושר בקהילות רבות במנגינה חרישית ועצובה לפני תקיעות השופר בראש השנה, כתב הפייטן רבי יהודה בן-שמואל אבן-עבאס במאה ה-12, כווריאציה על עקידת יצחק, את השורות המצמררות הללו:

שִׂיחוּ לְאִמִּי כִּי שְׂשׂוֹנָהּ פָּנָה;
הַבֵּן אֲשֶׁר יָלְדָה לְתִשְׁעִים שָׁנָה;
הָיָה לְאֵשׁ וּלְמַאֲכֶלֶת מָנָה;
אָנָה אֲבַקֵּשׁ לָהּ מְנַחֵם אָנָה;
צַר לִי לְאֵם תִּבְכֶּה וְתִתְיַפֵּחַ;
עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ;

בשנה החולפת פנה ששונם של אמהות ואבות רבים כל כך, של יחידים וקהילות רבים כל כך, פנה ששוננו כחברה. ההלם, הפחד, הצער והכאב האינסופיים על הטבח הנורא והמלחמה שפרצה בעקבותיו, על החטופים שנשבו ועדיין נתונים בשבי אכזר, לא שכחו. מערבולת של רגשות, ובעיקר תחושות של ייאוש עמוק ועצב אינסופי עדיין לא מאפשרות שגרת חיים סבירה.

בתוך כל אלה, קשה למצוא מילות ברכה לשנה החדשה. האם נסתפק רק בכך ש"תכלה שנה וקללותיה"? אולי נוכל למצוא נחמה במעשים קטנים וגדולים של עוז ותעצומות נפש שהתגלו בחברה הישראלית, של רוח התנדבות, של תחילתם של מעגלי שיח בין קבוצות יריבות, של מאבק עיקש על הסולידריות הישראלית, אבל מהיכן נמצא משאבי תקווה כדי לדמיין עתיד טוב יותר?

עמיתי, גבריאל אבן צור ממכון הרטמן הבחין, בהשראתה של חנה ארנדט, בין פוליטיקה של ייאוש לפוליטיקה של תקווה: "בעוד פוליטיקה של ייאוש מתבססת על טיפוח תחושת איום זהותי, פוליטיקה של תקווה מזכירה לנו כי זהות האדם אינה עומדת על רכיב אחד בלעדי. היא מצביעה על אופק רחב יותר, החורג מגבולות המגזר הצר ואף מעבר ללאום" (אופקים, עמ' 15).

פוליטיקה של ייאוש היא משיחיות שקר. פוליטיקה של תקווה שואבת את יסודותיה מהרעיון המשיחי היהודי שהוא אנטי דטרמיניסטי ביסודו. לפי רעיון זה, העתיד אינו קבוע, בני אדם יכולים לשנות ולהשתנות, אפשר לתקן. האמונה הזאת, היא המנוע של התקווה. זוהי מחוייבות אינסופית לביקורת ההווה, בצניעות אך גם בנחישות, ופתיחות רדיקלית אל האפשרויות האינסופיות שמביא עימו העתיד. עתיד פתוח שאינו ידוע מראש.

עם פרוס שנת תשפ"ה אני מקווה שנשכיל לגייס את משאבי התקווה, שנצליח לפתוח את הלב לסבלם של כל נפגעי ונפגעות המלחמה, שנצליח לפתוח את הלב גם לדעותיהם של מי שאנחנו לא מסוגלים להעלות על הדעת שנוכל לדבר איתם, ושנצליח לקום מהשבר הנורא ומהמציאות הכאוטית אל עבר עתיד טוב יותר. ובמילותיו של שאול טשרניחובסקי:

ובנימה אישית – אני מסיימת את תפקידי כראשת התוכנית בשלוש השנים האחרונות, בתחושת סיפוק, אך גם במבט צופה פני עתיד אל עבר הדברים החשובים והטובים שעוד ניתן וצריך לעשות. פרופ' דני קפלן שייכנס לתפקיד בעוד ימים ספורים ייקח את המושכות בידיו האמונות והטובות מכאן והלאה. אני מאחלת לו הצלחה רבה, ומבקשת גם להודות לסגל התוכנית המסור והנפלא, ולכל הקהילה מעוררת ההשראה שלנו, שפועלת ללא לאות למען תיקון עולם.

"וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם" (ירמיהו, לא, טז)

שלכן.ם,
רונית

וכך כותב פרופ' דני קפלן: "לקראת ראש השנה וחילופי ה'ראשים' בתוכנית שלנו
אני רוצה להודות מכל הלב לרונית על שלוש שנות עשייה, מסירות, טיפוח, מנהיגות וניווט הספינה שלנו במים הסוערים!
רונית, אני מאחל לך שתהני משבתון פורה ומרענן במיוחד.
אני מתרגש לקראת התפקיד החדש ומצטרף לכל הדברים האופטימיים שכתבת בברכה.
מאחל לכולנו שנה טובה ומתוקה מקודמתה! שלכן.ם, דני"