פעילות גופנית ככלי שיקומי בבתי משפט קהילתיים  

בשנים האחרונות אני מקפידה על פעילות גופנית כחלק משגרת חיי, במסגרת קבוצת ריצה בה אני חברה בעיר מגוריי. פעילות זו הפכה עבורי לעוגן של יציבות, חוסן ובריאות – נפשית ופיזית כאחד – ומגבירה את תחושת המסוגלות והחיוניות שלי. 
 מחקרים רבים מצביעים על התרומה המובהקת של פעילות גופנית לשיפור היכולות הקוגניטיביות, לבריאות הנפשית והגופנית, לתחושת שייכות ולדימוי עצמי חיובי. פעילות זו מיושמת כיום כחלק בלתי נפרד מתהליכי שיקום, טיפול ותמיכה באוכלוסיות מגוונות – ובהן אנשים עם מוגבלויות, צעירים במצבי סיכון ואנשים המתמודדים עם טראומה או משברים אישיים. 
מתוך ההבנה העמוקה של תרומתה רחבת ההיקף של הפעילות הגופנית, אני  רואה חשיבות רבה בפעולה אקטיבית לקידום פעילות גופנית בקרב כלל האזרחים והאזרחיות, ובפרט עבור אוכלוסיות החוות קושי מתמשך. בעיניי, זוהי דרך אנושית, נגישה ויעילה לחיזוק תחושת החוסן האישי והקהילתי גם יחד. 

 את בתי המשפט הקהילתיים מובילה וועדת היגוי ארצית, בה חברים נציגים בכירים של הגופים במערכת אכיפת החוק. פעלתי, כחברת הוועדה, על מנת להעלות סוגייה זו לסדר היום של הוועדה, והיא זכתה לתמיכה גורפת של חברי הוועדה. בהמשך לכך, הוקם תת צוות לוועדת ההיגוי במטרה לבחון כיצד ניתן ליישם רכיב של פעילות גופנית במעטפת השיקומית של בתי המשפט הקהילתיים באופן מאורגן וממוסד, והתהליך נמצא בראשיתו.  

 האתגר המרכזי בעיני הוא כיצד להפוך את הפעילות הגופנית לכלי שיקומי נגיש ומותאם לאוכלוסייה הייחודית והמגוונת העוברת הליכי שיקום בבתי משפט קהילתיים. יישום הכלי בצורה אפקטיבית מצריך ידע בין תחומי הנוגע מחד לפעילות גופנית, ומאידך ליישומה ביחס לאוכלוסייה בעלת מאפיינים ייחודיים ומורכבים ומשכך מצריך פיתוח מודל מותאם ומשאבים.       

לצד זאת, בשנים האחרונות העמקתי את ידיעותיי בנושא תזונה בריאה ואני עוסקת בפעילות גופנית על בסיס קבוע.