הקשר בין האישה הפלסטינית לגופה בהקשרי שוליות

בהובלת הדיל זטמה 

הדיל זטמה נולדה וגדלה בנצרת, עיר שהיא מוקירה לה תודה על עיצוב זהותה. כיום מתגוררת בחיפה.                                 הדיל חולמת לראות עתיד שבו כל אישה וילדה, בכל מקום וזמן, חיה בביטחון בביתה ובגופה; במרחב שבו צדק חלוקתי ושוויון מגדרי אינם סיסמאות, אלא מציאות תשתייתית ויומיומית. 

א. הצורך שזוהה בשטח: 
בנגב חיים כיום כ-100,000 תושבים ב-35 כפרים שאינם מוכרים על ידי המדינה. במרחב זה, נשים פלסטיניות-בדואיות חיות בצמתים של דיכוי מצטלב: פוליטי, כלכלי ומגדרי. הצורך בפרויקט עלה מתוך זיהוי הפער החריף בין המציאות הפוליטית - הריסות בתים, היעדר תשתיות ונגישות מוגבלת לבריאות - לבין החוויה הגופנית של הנשים. בתנאים של עוני קיצוני ואלימות מבנית, הגוף הופך לזירה שבה נרשמים הדיכוי והפרת הפרטיות, אך בו בזמן הוא גם הכלי המרכזי להישרדות ולעמידות.

ב. הרעיון לפרויקט: 
הפרויקט נולד מתוך סקרנות עמוקה לגבי מערכת היחסים המורכבת שבין האישה הפלסטינית לבין גופה. אני מבקשת לחקור כיצד נשים מבנות מחדש את הקשר הזה תחת מציאות של שלילת פרטיות גופנית ועול האלימות המבנית. הרעיון הוא להסתכל על הגוף לא רק כביולוגיה, אלא כסיפור: כיצד נשים בכפרים הלא-מוכרים - אימהות, צעירות וילדות- חוות את גופן ביום-יום? כיצד הן מרגישות אותו, מטפלות בו ומתנגדות לניסיונות לנשל אותן מהשליטה עליו?

ג. תיאור תהליך היזמות וההתקדמות בפרויקט: 
הפרויקט צומח מתוך חיבור בין שאלות אישיות לבין עבודה אקטיביסטית. לאחר גיבוש התהייה הראשונית לגבי הזיקה שבין הגוף לסביבה (השפעת המצב הפוליטי על מחזור חודשי, בריאות הפריון ותפיסת יופי), הפרויקט עבר לשלב המעשי. כעת אני מתכננת לקיים סיור שטח, הפצת שאלון המבוסס על הקשבה וקיום שיחות עומק. מטרת התהליך היא לא רק "לאסוף נתונים", אלא להקשיב באמת לנשים החיות בתנאים קשים, ללמוד מהחוויות שלהן ולהבין את הדיאלוג הפנימי שהן מקיימות עם גופן חרף הנסיבות. 

ד. קשיים ואתגרים מרכזיים: 
האתגר המרכזי הוא פירוק חומת השתיקה סביב סוגיות הגוף בסביבה שבה מצטלבים דיכוי פוליטי עם מגבלות חברתיות. מציאת הדרך לשיחה פתוחה ואינטימית דורשת בניית אמון עמוק וסבלנות רבה. בנוסף, קיימים קשיים לוגיסטיים משמעותיים: מדובר בכפרים שאינם מופיעים על המפה, דבר ההופך את הנסיעה וההגעה הפיזית אליהם למשימה מורכבת ומאתגרת. מעל לכל, ניצב האתגר למצוא שפה משותפת – שפה שתצליח לגעת בפרטים המוחמצים והעדינים של היום-יום (כמו רגעי טיפול עצמי, הזנה ורחצה) ולהבין איך הם מתקיימים תחת הלחץ המתמיד של המציאות בשטח. 

ה. הצלחות ויעדים שהושגו: 
ההצלחה המרכזית היא גיבוש גישה של "ידע פמיניסטי רגיש-הקשר", המשלבת את הסקרנות האישית שלי עם כלים אקטיביסטיים. הצלחתי ליצור רשת קשרים ראשונית עם נשים בנגב המביעות נכונות לפתוח את סגור ליבן, דבר המעיד על הצורך הבוער בהגדרה מחדש של הקשר עם הגוף כמעשה של עוצמה ומאבק. 

ו. יעדים עתידיים להמשך הפרויקט: 
היעד הסופי הוא יצירת ידע הממחיש כיצד נשים, גם בתנאי שוליות קיצוניים, מפתחות צורות מגוונות של קשר עם גופן - קשר הטומן בחובו כאב, אך גם כוח, המשכיות ופוטנציאל להחלמה. אני שואפת שהתובנות הללו יהוו השראה לנשים אחרות וישמשו בסיס לשינוי תודעתי ומדיני בנוגע לזכויותיהן של נשים בנגב. 

ניסיון אקדמי, אקטיביסטי ו/או מקצועי: 

פעילה פמיניסטית וחברתית בעלת ניסיון עשיר בארגוני חברה אזרחית וחברה ברשת "רואבט" למנהיגות. מנחת קבוצות מומחית בתחומי מגדר, העצמה ומניעת אלימות, ומתנדבת משנת 2020 במרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית של עמותת "נשים נגד אלימות". בעלת תואר ראשון במדע המדינה ובשפה וספרות ערבית מאוניברסיטת חיפה, וסטודנטית לתואר שני בלימודי מגדר באוניברסיטת בר-אילן. כיום עובדת בתפקיד מנהלת פרויקטים  "במרכז נשים, שלום וביטחון" בעמותת "איתך-מעכי", שם היא פועלת לקידום צדק מגדרי וביטחון לנשים בראייה רב-תרבותית.