פרוייקט אימהות ונערים מתבגרים

פרויקט בהובלת דקלה בקרמן

דקלה ילינק בקרמן, במקור גבעתיים, כיום חיה בירושלים. בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה ולימודי אסלאם ומזרח תיכון, תעודת מטפלת בביבליותרפיה ואומנות וכעת בשלבים ראשונים של כתיבת עבודת התזה בתוכנית ללימודי מגדר. בשנת 2026 חזרה לעבוד כמטפלת רגשית, וכעת עובדת עם נערות בתיכון הרטמן לבנות בירושלים. דרכיה כאקטיביסטית החלה בתקופת המאבק להשבת החטופים, אז, לצד פעילות כללית, יזמה והפעילה את קבוצות 'סופרים עד שהם חוזרים' שהנכיחו את החטופים בתמונות הפרופיל ברשתות החברתיות ומנו בשיאן אלפי א.נשים. לפני ואחרי כל אלה היא אמא לשלושה ילדים הנכנסים לתקופת גיל ההתבגרות , ומלאת תקווה לחוות אותה בליווי מיטיב ושותפות עם בניי וביתי. 

• הגדרת הפרויקט והצורך 

  זיהוי הצורך בשיח של אימהות אודות ועם בניהן המתבגרים צמח מתוך התנסות אישית שלוותה בחשיפה לידע אודות גבריות בקורסים בתוכנית. שמתי לב לתשובות המתקצרות של בני המתבגר, לקושי לשתף, לשיח חדש של 'עקיצות' ששמעתי משגשג בין בני לחבריו. כל אלה התחברו לידע על גבריות ועל 'משבר הנערים' והובילו למחשבה שדרושה שותפות הורית ואימהית בחיי הנערים. המסר הרווח לפיו אמא צריכה להתרחק מבנהּ המתבגר ולתת לו מרחב להשתנות בלי נוכחות נשית שהינה לא רלוונטית, מרגישה לי לא נכונה ולא מיטיבה. שוחחתי עם אימהות אחרות לנערים מתבגרים ושמעתי קונפליקטים וכוונות טובות דומים. מתוך כל אלה נולד הרעיון לייצר מרחב משותף בלעדי לאימהות עם הבנים המתבגרים שלהן, שבו האימהות והנערים ייפגשו ביחד ולחוד ויעסקו בתכנים של קשר, תלות ועצמאות, התבגרות וגוף, מיניות ושיתוף. 

• אתגרים

  המחשבה להפגיש אימהות ונערים נתקלת באתגרים שונים, כגון, האפשרות להביא את הנערים להיפגש והיכולת ליצור קבוצות 'פועלות' מבחינת אינטימיות ויכולת עבודה פנימית משותפת. 

• הצלחות ויעדים שהושגו –

  המפגשים יחלו בין האימהות ומשם השאיפה שיימשכו ויתרחבו למפגשים עם האימהות והנערים יחד. מפגש אימהות ראשון מתוכנן לעוד חודש ובעקבותיו 2 מפגשים נוספים, לאחריהם אני מקווה לפצח את האתגר הנוסף, שהינו מציאת מנחה (גבר) שותף, שיוכל להנחות את הסדנא בשותפות איתי ולהיות מוביל קבוצת הנערים בזמני המפגש שבהם האימהות והנערים יעבדו בנפרד (וכמובן להנחות  יחד את זמני המפגש של 'מליאת' האימהות והנערים). 

• תיאור היזמות והתקדמות בפרויקט  -

  החזון והשאיפה שלי היא להתחיל בשיח שמנכיח את הצורך של נערים בקשר מתמשך, ולא בהתרחקות, מאימותיהן, גם ובמיוחד סביב התבגרות, גוף ומיניות. התקווה שלי היא שאימהות ישאלו את עצמן האם ההתרחקות ה'מובנית' היא הכרחית? האם היא נכונה? למה יש תחושות של אי נוחות? ויוכלו להיות בשיח הולך ומתרחב עם הנערים שלהן על גופם ומיניותם. בעתיד הקצת רחוק יותר ארצה לקיים מרחבים דומים עבור אבות ונערות שבהם יוכל להתהוות שיח על התבגרות, גוף, מחזור חודשי, וסת ומיניות ביניהם. כל אלה הם חלק מתפיסה שלהורים האחריות והזכות הייחודית לתת למתבגרים והמתבגרות שלהם.ן חינוך והוויה למיניות בריאה ומיטיבה. 

• חלום לעתיד

  החזון שלי הוא ששיח על התבגרות, גוף ומיניות יוכל להתרחש בצורה מיטיבה בבית, עם ההורים, באופן רווח ומקובל. לכן, אני מקווה שסדנאות של אימהות לנערים יהיו נרחבות מבחינת ההיקף, כך שלמעשה, החינוך לגבריות ולמיניות 'יעבור' להיות נוכח גם בבית ובאחריות מוצהרת של ההורים (בשיתוף עם מערכות החינוך). [כחלק מההתפתחות של המפגשים לאימהות ונערים מתבגרים אני מקווה לכלול מפגש עם האבות (כלומר, הורים ונער). שלב ההמשך הוא סדנאות לאבות ונערות מתבגרות, שבו אני חולמת שיהיה אפשר לדבר לחוד וביחד על וסת, מחזור חודשי, גוף, פחדים וחלומות, להיפרד מהבושה ולאמץ שיח של שמחת המיניות הבריאה ומוגנות].