מרחב בטוח לביטוי רגשי בקרב נערים
פרויקט בהובלת נטע גלנץ
נטע גלנץ, במקור מאילת וכיום מתגוררת בבת ים. מורה ומחנכת בחטיבה הביניים כשמונה שנים, וכן מרכזת יוזמות של מחנכים במנהל החינוך בעיר. במשך שלוש שנים ריכזתי את תוכנית "סודקות את תקרת הזכוכית" מבית כי"ח. בנוסף, שימשתי כמנהלת בעמותת "כולן" לקידום שיח פמיניסטי וכחברת דירקטוריון בארגון חוש"ן, (ארגון החינוך וההסברה של הקהילה הגאה) בו אני מתנדבת ופעילה כיום.
במהלך עבודתי כמורה וכמחנכת בבית ספר על-יסודי בבת ים, זיהיתי פער משמעותי ביכולת של נערים לבטא רגשות באופן פתוח, מורכב ובטוח. בעוד שבשיח הכיתתי והחברתי נערות לרוב מקבלות לגיטימציה רחבה יותר לעיסוק בעולם הרגשי, אצל נערים ניכרת מגבלה ברורה, הנובעת מנורמות של גבריות המצמצמות ביטוי של פגיעות, בלבול או מצוקה. פער זה אינו רק אישי אלא חברתי וחינוכי, והוא משליך על מערכות יחסים, על תחושת שייכות ועל דפוסי התנהגות של כעס והסתגרות.
הרעיון לפרויקט צמח מתוך ניסיון מצטבר של עבודה מגדרית עם נערות, במסגרתה הובלתי במשך מספר שנים תוכנית שעסקה בעוצמה נשית ובקידום שוויון מגדרי. רגע משמעותי במיוחד שהיווה נקודת מפנה התרחש כאשר אחת התלמידות שאלה במהלך מפגש: "כל הזמן מדברים איתנו על תקרת הזכוכית, על זה שלבנים קל יותר ושמקדמים אותם יותר, ועל כך שהפטריארכיה שולטת. אז למה אתם מדברים איתנו כל הזמן? למה אתם לא מדברים עם הבנים?". שאלה זו חידדה עבורי את הפער הקיים ואת האחריות החינוכית לפנות גם אל הנערים עצמם, לא רק כמי שנהנים מפריבילגיות, אלא כמי שגם מושפעים ומוגבלים על ידי נורמות מגדריות.
מתוך כך נולד הפרויקט, השואף לקדם גבריות מיטיבה המבוססת על מודעות רגשית, אמפתיה ויכולת לביטוי עצמי, לצד המשך עבודה עם נערות כבסיס להבנה רחבה של יחסי מגדר. תהליך היזמות כלל גיוס תמיכת הנהלת בית הספר והטמעת תוכנית חיבו״ר (אינטימיות ויחסים בגיל ההתבגרות), הפועלת בקרב תלמידים ותלמידות כאחד. בנוסף לכך, אני מקיימת מפגשים עם נערים ונערות, בהם מתאפשר שיח רגשי פתוח ועיסוק בשאלות של זהות, יחסים ומגדר.
נכון להיום, טרם הוקמו קבוצות ייעודיות קבועות לנערים ולנערות, והפעילות מתבססת בעיקר על תוכנית חיבו״ר ועל המפגשים שאני מנחה. עם זאת, כבר כעת ניתן לראות פתיחות גוברת מצד תלמידים לשיח רגשי, וניכרת חשיבותו של מרחב בטוח המאפשר ביטוי אישי. במקביל, לשנת הלימודים הבאה מתוכננת הרחבה משמעותית של התוכנית, כך שתוכנית חיבו״ר תועבר לכלל שכבת ט׳ ולא רק לכיתות נבחרות.
לצד ההתקדמות, הפרויקט מתמודד עם אתגרים משמעותיים. בראשם עומד מחסור בזמן מערכתי המוקצה לעבודה רגשית מעמיקה, וכן הקושי לייצר רציפות בתהליכים חינוכיים בתוך מערכת עמוסה. בנוסף, קיים אתגר תרבותי רחב יותר הנוגע להתנגדויות גלויות וסמויות לשינוי תפיסות של גבריות.
עם זאת, ניתן להצביע על הישגים ראשוניים חשובים. עצם הכנסת התוכנית למערכת הבית ספרית והרחבתה העתידית, לצד יצירת שיח רגשי ראשוני עם תלמידים ותלמידות, מהווים בסיס משמעותי להמשך. היעדים להמשך כוללים הקמת קבוצות ייעודיות לנערים, הכשרת צוותים חינוכיים להנחיית תהליכים רגשיים, וביסוס התוכנית כחלק אינטגרלי ממערכת השעות. בטווח הארוך, השאיפה היא לייצר מודל חינוכי ישים אשר יוכל להיות מיושם גם בבתי ספר נוספים.
חלום לעתיד:
אני שואפת לראות מערכת חינוך שבה ביטוי רגשי הוא חלק בלתי נפרד מחינוך נערים ונערות, וכי גבריות מיטיבה תהפוך לאפשרות נוכחת ונגישה עבור כל תלמיד.
קישורים רלוונטיים ופרסומים:
