זקנים סיעודיים ומהגרות עבודה- "עבודת גבולות" בבית בהשראת המדינה ומוסדותיה.

במהלך שלושת העשורים האחרונים נמסר בישראל הטיפול בוקנים סיעודיים לידיהן של מהגרות
עבודה, הסועדות אותם בבתיהם לאורך כל שעות היממה. מאחר שישראל היא "מדינת לא-הגירה", היא
מתייחדת במדיניות המצרה את זכויותיהן של המהגרות כעובדות וכבני אדם, זאת בניגוד למתרחש במדינות.
אחרות שבהן זוכות המהגרות להגנה של חוקי העבודה, גם אם הן משתכרות שכר מינימום בלבד. חוקרים
מתחומי ההגירה, המשפט והעבודה והרווחה כבר העלו שאלות הנוגעות להגנה על עובדות ושאלות לגבי איכות
הטיפול שזוכים לו המוטופלים, אך טרס נבחנה האינטראקציה שבין המדיניות לבין הממתרחש בבית בקו
המהגרות לבין המעסיקים. לכאורה, טופול אישי ואינטימי שמתממש בבית, שייך לספירה הפרטית, אלא
שהמדיניות הציבורית היא שמסדירה את הנורמות ואת הנהלים. מחקרי העבר, שבחנו פסיקות של בית
המשפט העליון ביחס למהגרי עבודה, חשפו את הטענה המסבירה את החרגתן של המהגרות מהגנה של חוקי
העבודה כנובעת מקשיים הטמונים באופן אינהדנטי בעבודה: כביכול מדובר בעבודה שאינה כמו כל עבודה
אחרת. יחד עם זאת, טרם נדון השיח באמצעותו מבנה בית המשפט מצב שבו הוא.
משוחרר מהגנה על המהגרות.

הייחודיות של המדיניות הישראלית אפשרה לבחון במחקר זה ארבע שאלות מחקר עיקריות: מהו
חלקם של בית המשפט העליון וועדות הכנסת בהטמעת שיח המאשר ומאפשר שיטת העסקה פוגענית! אילו
תבניות של עבודת גבולות מיוצרות בשיטת העסקה זוז מהם הרגשות המתלווים לטיפול וכיצד הם מהדהדים
את יחסי הכוח שבין הצדדים ומהי אתיקת הטיפול הנוצרת בעקבות השיטה הנוכחית.
שאלות אלה הועלו על מנת לקדם את מטרת המחקר שמוכרזת, למעשה, בשמה של העבודה: "עבודת גבולות
בבית בהשראת המדינה ומוסדותיה". במילים אחרות, מטרתה של העבודה הינה בחינה מעמיקה של עבודת
הגבולות הדו כיוונות הנעשית בספירה הפרטית בדגש על כך שכל שמתרחש בבית פנימה מתכתב או יש לו יחסי
גומלין עם הספירה הציבורית, כלומר עם מדיניות, עם חוקים, עס פסיקות ועם נורמות. לתקציר המלא