מה עושים בוגרינו?
-
רותי פויכטונגררותי פויכטונגר, גרה עם אישי וחמשת ילדינו בגליל, חוקרת נשים דתיות למדניות העוסקות בגמרא, בעבר - אשת תוכנה. מעורבות בפעילות דתית לנשים בקהילה (תפילות, קריאה בתורה, מגילה). בעבר העברתי הרצאות בנושא סחר בנשים במסגרת מוקד הסיוע לעובדים זרים. ידעתי שאני פמיניסטית, אבל הלימודים עזרו לי להבין עם עצמי מה זה ומה זה אומר, ונתנו לי מילים לבטא ולנסח את מה שהרגשתי קודם על מעמדן של נשים בחברה בכלל ובקהילה הדתית בפרט -
רחלי הרטל, מנהלת מדיניות ופרויקטים, ארגון פנימהרחלי הרטל, מנהלת מדיניות ופרויקטים, ארגון פנימה -
ניצה כהן-מור, בוגרת מגמת מגדר בשטחניצה כהן מור, גרה בקרית טבעון פמיניסטית, מחנכת העוסקת במגדר, שפה ואומנות ניצה מספרת על הפרויקט: שמי ניצה כהן מור, גדלתי במצפה רמון, וכיום אני חיה בקרית טבעון עם בת הזוג שלי וילדי. . אני עוסקת בחינוך כמעט 30 שנה, עם גילאים מגוונים ובנושאים שונים הקשורים לאקטיביזם ותיקון עולם - שיוויון מגדרי, מיניות מיטיבה, קיימות ואקולוגיה. בשנים האחרונות אני מחנכת בתיכון 'דרור גליל' תיכון חברתי מקצועי, ומרכזת את נושא המגדר. לאורך השנים הייתי שותפה והובלתי פרויקטים שונים כגון: תכנון והקמת שכונה אקולוגית בקיבוץ חקוק, והקמת "בית המעיין", בית חינוך לאהבת האדם והסביבה אף הוא בחוקוק. כמו כן במסגרת לימודי התואר הראשון שלי ריכזתי הקמה של פרויקט העוסק בסיפוריהן של נשים שעברו את השואה 'ייחודיות הגורל הנשי בשואה', אותו ניתן למצוא באתר של פוליטיקלי קוראת. במהלך השנים הדרכתי והנחתי סדנאות לנוער ולמבוגרים בנושאים הקשורים למגדר ומיניות מיטיבה וסדנאות העוסקות בקיימות ואקולוגיה. במהלך שנותי כמחנכת, במרחבים החינוכיים שונים, פורמליים ובלתי פורמליים, זיהיתי את הצורך העמוק של צוותים חינוכיים בהדרכה והנחייה סביב הנושאים של שיוויון מגדרי, מגדר ומיניות מיטיבה, בתוך עולם מורכב ולא מתווך שדרכו הם והן פוגשות את בנות ובני הנוער. כמחנכים ומחנכות, אנשי ונשות חינוך נדרשים להתמודד מדי יום עם סיטואציות מגדריות ומיניות, אך במקרים רבים כלל אינם שמים לב לקיומן או חוששים מההתמודדות איתם שעשויה להיות מורכבת ולא נוחה. נכון להיום לא פועל באזור הצפון מרחב שמאפשר לצוותים חינוכיים מפגש, הדרכה והתמודדות לאורך זמן עם תכנים הקשורים למגדר ומיניות מיטיבה. בהקמת מרכז זה אני מקווה לתת מענה איכותי, ספציפי ומותאם לבתיה"ס. אני שואפת שחוץ מהדרכה וחשיפה לידע, המרכז וההדרכה הניתנת דרכו, יאפשרו מרחבים של התלבטות, חשיבה משותפת ועשייה לצוותים החינוכיים. זאת, כדי לעזור להם להפוך את אקלים בתיה"ס למודע ואקטיבי ביחס למגדר, שוויון מגדרי ומיניות מיטיבה ושמרחביו והפועלים בתוכם יהפכו למרחבים של ביטחון וצמיחה עבור התלמידות והתלמידים ועבור נשות ואנשי הצוות ולמורות.ים. בעידן מורכב זה, הפועל בתוך מגוון תפיסות פוסט פמיניסטיות, עולם שרווי ב'תרבות האונס' המוצף במידע לא מסונן, מרכז זה יעזור לחנך ולהדריך את המבוגרים ובעזרתם את התלמידים לעשות סדר, לברור ולבחור, להתבונן בעין בוחנת וביקורתית על 'אמיתות' כביכול ברורות מאליהן, ולדון בתפיסות לעיתים פוגעניות ומורכבות על מיניות ומערכות יחסים מתוך הרצון ליצירת חיים המבוססים על הסכמה, הקשבה, התחשבות ושימת לב לרצון האחר.ת ולרצון שלי. מטרותיו של הפרויקט: הקמת מרכז חינוכי שיספק הדרכה, הנחיה וחומרים לצוותים חינוכיים שעובדים בחטיבות ביניים ותיכונים באזור הצפון, בנושאים של חינוך מודע מגדר ומיניות מיטיבה. הנחלת שיח מודע מגדר המוכן לעסוק במיניות מיטיבה במערכות החינוך העל יסודיות בצפון. יצירת רשת של נאמנות ונאמני מגדר אזוריים שיוכלו לקיים פעילויות חינוכיות אזוריות, ויוכלו להמשיך ולתמוך את התהליכים בתוך בתיה"ס. במסגרת עבודתי כמחנכת במרחבים שונים הכוללים עבודה עם גילאים מגוונים וחינוך פורמלי ובלתי פורמלי, למדתי להבחין בצורך הדחוף של המחנכות והמחנכים בכלים להתמודדות עם נושאים הקשורים למגדר ומיניות. מתוך ההכרות עם הנושא וההבנה שכמעט לא קיים מענה עבור מחנכות ומחנכים לגילאי תיכון, נבעה ההבנה בצורך בהקמת מרכז אזורי הנותן מענה לצרכים אלה. תחום זה של הדרכת צוותים חינוכיים בנושאים הללו נמצא בחיתוליו, וכלל לא נפוץ באזור הצפון. הוא בד"כ מתקיים בתוכניות קצרות טווח או מפגשים חד פעמיים. אני מעוניינת ליצור מערכים תהליכיים וליווי לאורך זמן, שבעקבותיו התהליך יהפוך לבר-קיימא בתוך ביה"ס ולא הדרכה אינטנסיבית. בנוסף, ברוב המקרים פעילויות הקשורות לנושאים אלה מגיעות לבתיה"ס ביוזמתם. המטרה היא שמנחות המרכז תהינה אלה שתצורנה את המגע הראשוני - 'להביא את הבשורה לשטח'. כמו כן, כיום, עלותן של פעילויות בנושאים אלה גבוהה ואנו מתעדות למצוא סבסוד כך שהפעילות וההנחיה ארוכת הטווח יתאפשרו לבתי"ס ממגזרים שונים. בנוסף, ה'ספריה' או מרכז המידע שתיאסף כחלק מפעילות המרכז, יאפשר הנגשה של ידע הקשור לנושאים אלה. לבסוף, השאיפה שלי היא שהתהליכים שיבנו עבור בתיה"ס השונים יהיו ברי קיימא, בין היתר בזכות הכשרת צוותי נאמנות ונאמני המגדר שיוקמו בבתיה"ס וימשיכו את התהליך והפעילות. ההצלחה המרכזית שאפשר לסמן עד כה ביחס לפרויקט היא הקמת הפיילוט בתיכון "דרור גליל". הוא פועל זו שנה שניה וכולל: הקמת "צוות מגדר" בביה"ס, הדרכה של כלל המחנכים והמחנכות על ידי ועל ידי שותפי לצוות המגדר, הבאת סדנא ע"י מנחה חיצונית להדרכה לחינוך למגדר, הדרכה של המחנכות הספציפיות המנחות קבוצות מגדריות של חניכות וחניכים, וביסוס הפעילות הם החניכות והחניכים למפגשים שבועיים המוגדרים בתוך המערכת. השלב שאני נכנסת אליו כעת הוא איתור גורמים אופציונליים לשיתוף פעולה, ארגון מאגר הידע והקמת דף פייסבוק שיהווה פלטפורמה למרכז. התוכנית ללימודי מגדר עבורי, היא מרחב להעמקה בחומרים וידע פמיניסטי - תאורטי ומעשי ותאוריה קווירית וכר למחקר. כמו כן, זו הזדמנות לפגוש נשים וגברים, מקבוצות שונות ומגוונות בחברה הישראלית, והעמקת ההבנה וההכרה בדומה ובשונה, ובצרכים והרצונות הדומים והשונים של נשים בקבוצות השונות תוך יצירת אפשרויות לשיתופי פעולה פמיניסטים מעניינים ורלוונטיים. חזון עתידי שלי הוא שכל העוסקות והעוסקים בחינוך ילדים, נוער ומבוגרים תעבור כחלק מהכשרתה סדנאות העוסקות במגדר ומיניות מיטיבה, ושהעבודה החינוכית ביחס לנושאים אלה תהיה מרכיב בסיסי בכל מרחב חינוכי כחלק מתהליך התחנכות של חיים בעולם. -
שני טל, בוגרת מגמת מגדר בשטחLIKE I DO- משפחה מתוך בחירה, בהובלת שני טל במהלך השנה הראשונה של התואר, האיש שלי ואני החלטנו להינשא. לצד השמחה וההתרגשות המשותפת מההחלטה צפו אצלי שאלות גדולות על החיים שלי, שלנו ועל הדרך שבה אני, אנחנו הולכים לצעוד עכשיו יחד. לעיתים זה הרגיש כמו רעידת אדמה המבקשת ממני לעמוד על שלי בו בעת שהזהות שלי מתפרקת ומורכבת מחדש או לפחות משנה את מיקומה. לא חשבתי שלחתונה תהיה משמעות כל כך גדולה בעבורי ולא מצאתי זכר לשיח עמוק של כלות סביב התקופה המיוחדת הזו של יצירת משפחה. אני מאמינה שיש היום רצון גדול מאוד של נשים צעירות לעשות דברים מתוך התבוננות עליהם ובכלל יש התעוררות מעניינת בתוך קבוצות של נשים ברשת שמייצרות ידע חדש על נשים וחוויותיהן. הפרויקט LIKE I DO הוא הניסיון הפמיניסטי שלי לייצר הזדמנות לשיח חדש על חתונה, זוגיות והקמת משפחה. הידע שאני מחפשת קיים בתוך חוויות ותפיסות שונות של נשים צעירות והמטרה שלי היא לתת לו מקום ומסגרת. מסגרת זו תוכל להביא בהמשך לביסוס הבנה רחבה של מה נשים צעירות רוצות בשלב הזה של חייהן? איך ההבניות החברתיות-תרבותיות משפיעות על השאיפות שלהן? על הבחירות שלהן? איפה הן רואות וחוות פערים; בינן לבין עצמן, בינן לבין הפרטנר שלהן, בינן לבין הסביבה והתרבות ועוד. מתוך כל אלו, ניתן יהיה להבנות ידע נשי אותנטי על מקומה של המשפחה הפוסט מודרנית-שוויונית ועל אסטרטגיות שונות ליצירתה. התקדמות הפרויקט הולכת יד ביד עם התהליך האישי שאני עוברת עם בן זוגי ואלו מעצבים האחד את השני. בעקבות זאת, ההתחלה הייתה מבלבלת ולקח לי זמן להפוך את הלמה -> לאיך. הצעד הראשון שלי היה להקים עמוד אינסטגרם במטרה לפתח דרכו מסגרת שיח חדשה על חתונה והקמת משפחה. אחרי בחירת השם, בניית המיתוג והכנת גרפיקות, העבודה העיקרית שלי הייתה להתחיל ולכתוב תוכן רלוונטי. בשלב מאוחר יותר כתבתי ופרסמתי שאלון לנשים צעירות בשנת נישואין הראשונה על מנת לגעת בקהל היעד שלי ולהבין טוב יותר את הצרכים שלהן העולים מן השטח. בימים אלו אני עובדת על מעגל נשים צעירות בו אני מקווה לייצר מרחב פתוח לשיחה על יצירת משפחה מתוך בחירה. אני מאמינה שהחיבור העמוק בין חוויות ההווה שלי לבין חזון הפרויקט הוא הכוח המניע שלי. יחד עם זאת, לא פעם הרגשתי שהחיבור מהווה גם חסם עבורי. שאלות כמו; איך אני אוכל לבנות שיחה סביב משהו שאני בעצמי מנסה עדיין לברר? ומה הערך המוסף שאני מביאה איתי? מלוות אותי לאורך כל הדרך. הפרויקט מבוסס על חשיפה עצמית כנה ואותנטית המניעה את הפעולה והרבה מהעבודה היא עצמית ולכן מטבעו, התפתחותו היא תהליך ארוך ואיטי יותר משלעיתים הייתי רוצה. לאורך הדרך היו מספר נקודות בהן 'דברים התחברו'. נקודות החיבור הגיעו אחרי רגעים ארוכים בהם הרגשתי תקיעות וחוסר ביטחון. הן קטנות ביחס למטרות העל של הפרויקט אבל הן משמעותיות מאוד ביחס ליכולת שלי כאקטיביסטית להקים את הפרויקט ולהתמיד בו. עבורי, ההצלחות לאורך הדרך היו בדיוק הנקודות האלו, שיצרו תהליך בו אפשר לקבל את האטה, להתבונן בחששות והקשיים שלי ומשם להתקדם צעד צעד. אני שואפת להמשיך ולהפעיל את עמוד האינסטגרם LIKE__I.DO# ולעצב אותו בעזרת קולותיהן של נשים צעירות נוספות. במקביל אני עובדת על פיתוח מעגל הנשים: חתונה, משפחה ומה שבניהן. את מעגל הנשים הייתי שמחה להרחיב בהמשך לסדנה המיועדת לזוגות צעירים נשואים. התוכנית ללימודי מגדר מהווה עבורי בית; מקום נעים ובטוח ללמוד בו ולגדול ממנו. אני מאמינה בכוח שלנו לשנות מציאות גדולה בעזרת צעדים קטנים ומדמיינת מהפכה פמיניסטית בספרה הביתית-משפחתית בה נשים וגברים פועליםות יחד למען שוויון מגדרי. שני טל הנה בעלת תואר ראשון בממשל ודיפלומטיה. בעלת ניסיון רב בתחום החינוך הבלתי פורמלי למנהיגות ויזמות נוער. -
ד"ר חנה פנחסי, חוקרת ומנהלת תוכניות במכון הרטמןד"ר חנה פנחסי, חוקרת ומנהלת תוכניות במכון הרטמן -
נורית יעקובוביץ'מטרת המחקר היא לבחון כיצד נשים הפועלות בארגונים פמיניסטיים, מתמודדות ומנהלות את המתח שמקורו בדואליות המובנית בפרדוקס הארגוני של תחרות מול סולידריות ושיתוף פעולה, מנקודת מבטן הסובייקטיבית. הכוונה היא לשרטט את דרכי ההתמודדות באמצעות מתן מקום והקשבה לחוויה האישית של הנשים הפועלות בזירת הארגונים הפמיניסטיים. -
יהודית (ג'ודי) חפץ, דוקטורנטיתיהודית (ג'ודי) חפץ, בת 63, נשואה ואם לשלושה, דוקטורנטית בתוכנית ללימודי מגדר ובמחלקה למדעי המדינה. מחקרה לדוקטורט של יהודית, תחת הכותרת "ייצוג נשי תיאורי, מהותי וקונקרטי בין המרחב הפוליטי למרחב המקוון: 3 רבדי ייצוג בקרב חברות מועצה ברשויות המקומיות בישראל", זוכה מלגת נעמ"ת לדוקטורנטיות מתחומי המדעים והמגדר. המחקר, בהנחיית פרופ' אשר כהן וד"ר שרון חלבה עמיר, בוחן באילו דרכים מבטאות חברות מועצה ברשויות המקומיות בשיח שלהן סוגיות הקשורות לאינטרסים של נשים. המחקר מתמקד בחקר השיח המתקיים בזירות הייצוג של ישיבות המועצה ועמודי הפייסבוק של חברות המועצה. יהודית מספרת על עצמה: "נולדתי בשנת 1959 בבואנוס איירס. בגיל 13 עלינו ארצה לנצרת עילית. בסוף בית הספר התיכון הכרתי את בן זוגי, שבתאי שהיה חובל בחיל הים. בשירותי הצבאי שירתי כפקידת מבצעים בחיל האוויר. לאחר נישואינו עברנו לכפר סבא בה אני מתגוררת עד היום. לתואר הראשון למדתי במקביל לעבודה במשרה מלאה כמנהלת בסטימצקי וגידול שלושה ילדים וסיימתי בגיל 38. גם את התואר השני בלימודי דמוקרטיה בינתחומיים עשיתי באוניברסיטה הפתוחה וכתבתי תיזה בהנחיית פרופ' יוסי יונה. במשך כחמש שנים שימשתי כנציגת הסטודנטים בוועדת הערר של האו"פ והשתתפתי בכיתת אומן, שאורגנה על ידי המכון לחקר העם היהודי של הסוכנות היהודית. כמו כן, הייתי נציגת ציבור בוועדת הרווחה בעיריית כפר סבא, עזרתי לראש וועדת החינוך העירונית והייתי חברה במועצת הנשים העירונית. בשלב מאוחר יותר ניהלתי מאבקים ציבוריים בעיר וביניהם, מאבק (שצלח) לשימור מבנה השוק העירוני והשתתפתי במאבק למניעת קיומם של אירועים בהם מתקיימת אפליה והדרת נשים. כמו כן, בעזרת התנועה לאיכות השלטון, הצלחתי להניע את עיריית כפר סבא, לשדר את ישיבות המועצה העירוניות בשידור חי. במסגרת פעילותי הציבורית, נחשפתי לפעולת חברות המועצה, שהן מעניינן של עבודת הדוקטורט שלי הבוחנת את ייצוג האינטרסים הנשיים במסגרת הפעילות במועצה, הן ברובד הגלוי בדפי הפייסבוק הרשמיים והן ברובד הסמוי בישיבות המועצה וזאת תוך הוספת נדבך תיאורטי חשוב למושג הייצוג - ייצוג מהותי קונקרטי המתייחס לפתרון בעיות קונקרטיות של נשים בחיי היומיום העירוניים". -
אינה בלוס-קדוש, בוגרת ודוקטורנטית בתוכניתכאשר מדברות על היסטוריה של מאבקים לשוויון מגדרי, השיח יעסוק לרוב במאבקים שנעשו על מנת לשנות את מצבן ומעמדן של נשים הן ברמה החוקית והן ברמה החברתית בזמנים בהן נשים נחשבו לנחותות מגברים. אז איך נראה מאבק פמיניסטי כאשר שוויון לנשים לא רק מעוגן בחוק, אלא גם מהווה חלק מהאידאולוגיה הרשמית של המדינה? איזו צורה ילבש מאבק שכזה, שיוצא נגד התפיסה שנשים וגברים שווים בכל? בסוף שנות ה-70, מתנגדות משטר פמיניסטיות שפעלו בלנינגרד (סנט פטרסבורג של היום) ניסו לענות על שאלות אלה בדיוק. -
אלמז זרו, בוגרת מגמת מגדר בשטח"נפגשות לבונה" (קפה בשפה האמהרית) הוא פרויקט שקהל היעד שלו הן נשים יוצאות אתיופיה שעברו את המסע לישראל דרך סודן וסובלות מפוסט טראומה בשל תלאות הדרך, ביזה, אינוס, מאסר ואובדן בני משפחה. זיהיתי את הצורך בפרויקט כזה משום שנשים שעלו מאתיופיה כאימהות נושאות על כתפיהן משא גדול בחייהן והן כמעט לא מתפנות לטיפול בעצמן. זאת משום שערכי התרבות האתיופית מציבים את המשפחה בראש סדר העדיפויות והדאגה לצרכי האישה רחוקה מהדאגה לראש המשפחה ולשאר בני הבית. מטרת הפרויקט היא להעניק לנשים מעטפת של טיפולים מקצועיים כדוגמת פסיכולוגים/ות, עובדים/ות סוציאליים/יות, ולהוציאן לטיולים ולחוויות משותפות כחלק מתהליך ריפוי ותרפיה לטראומה שעברו. הנשים תפגשנה אחת לשבוע כדי לשתות קפה מסורתי. ראיתי ברעיון טקס הקפה המסורתי שאותו עורכות הנשים כאמצעי נפלא שיוצר שיח פתוח ומעניק הזדמנות להיוועץ, להעביר מידע ולמידה משותפת להתמודדות במצבים שונים שהם תוצאה של האירוע הטראומטי שחוו. בבדיקה שערכתי ומתוך היכרותי את התרבות האתיופית, הבנתי שהקפה הוא אירוע חברתי שבמהלכו נחשפים ידיעות, דעות אישיות, זמן איכות של התדיינות משותפת, שיתוף חוויות ומעין טיפול רגשי במסווה של טקס תרבותי. ראיתי בכך הזדמנות נהדרת להביא את אותן נשים לטיפול מבלי שיחושו בושה או חשש להצטרף, תחת הכותרת של "נפגשות לבונה". בשלב הראשוני, החלטתי לשתף את אמי שהיא המודל והשראה לרעיון. אמי, אסירת ציון שעברה עינויים באחד מבתי הכלא הגדולים באתיופיה, שם נאסרה כשהייתה נערה בת 16 בלבד כשהיא נושאת אותי על גבה, תינוקת בת מספר חודשים. אחד האתגרים שניצבו בפניי היה כיצד לגרום לנשים לשתף פעולה, לכן כדי ללמוד על הצרכים של נשים שסובלות מפוסט טראומה היה עליי לנקוט במשנה זהירות וברגישות כאשר התחלתי במלאכת האיתור. זאת משום שבתרבות האתיופית לא נהוג לחשוף רגשות ופרטים אינטימיים/אישיים שעלולים לגרום להן להסתגר או להטיל ספק באמון בין מי שמובילה את הפרויקט לבין הנשים שזקוקות למעטפת הטיפולית. אתגר עצום שעליו הצלחתי להתגבר בזכות הכרת הקודים התרבותיים וההבנה שהמסע ותלאותיו הם חלק מחיי ומחיי משפחתי כבת להורים אסירי ציון ובשל כך אני רואה בפרויקט שליחות. לצורך איתור הנשים לפרויקט, השתמשתי בשתי עובדות חשובות. האחת, הידע שיש לי כמנהלת פרויקט איסוף והנצחת שמות של יהודי אתיופיה שנספו בסודן, בדרכם לישראל, ניהול ברמה ארצית שהביא להקמת האנדרטה על הר הרצל. השנייה, המידע שיש ברשותי כמי שעומדת בראש עמותת "חלוצי ציון" עמותה התנדבותית שמסייעת ליוצאי אתיופיה בתהליך הבירוקרטי והנוקשה מול משרד הקליטה בהכרה כאסירי ציון. כדי להתקדם בפרויקט הבנתי שעליי להתמקד בעיר מסוימת ולא להתפזר לכמה ערים, משום שעלולות להיות מגבלות כמו מרחק, היעדרויות שעלולות לעכב את יישומו של הפרויקט. ההחלטה להתחיל את הפרויקט בעיר לוד הייתה מתוך ידיעה שתפקידי הציבורי כחברת מועצת העיר יסייע לי להגשמת הפרויקט. עניין שהציב בפניי אתגר בגיוס תקציבים וגיוס גורמי מקצוע ואנשי מקצוע ברשות שיירתמו לפרויקט ובזכות כוח הרצון ויכולת שכנוע, הצלחתי באתגר של בניית תוכנית שנתית לנשים כאשר היעד העתידי הוא שנשים אלו יקבלו כלים שיסייעו להן ברמה האישית ומשם הן תתעצמנה לתרומה חברתית משלהן, לספר את סיפורן האישי ולהעצים נשים אחרות ברחבי הארץ. התוכנית ללימודי מגדר עבורי היא מעטפת חיונית לכל אישה ואישה, מעטפת שמציידת את המשתתפות בה בארגז כלים להתמודד באומץ ובגאווה על מקומן ומעמדן בחברה. הקורסים הנלמדים והאופן בו הם מועברים ע"י המרצות תרמו באופן ניכר לידע שלי בתחומים שונים בחיים בהם מתעוררת הזהות המגדרית שלי כאישה שחורה וכאם. הידע, הייעוץ, התמיכה והליווי בתוכנית הם משאבים יקרים שסייעו ומסייעים לי במסעי אל היעדים אליהם אני שואפת. חלום לעתיד: ברמה של הפרויקט החלום הוא שהפרויקט יצליח, שתשתתפנה בפרויקט מספר רב של נשים שתקבלנה כלים וטיפולים מקצועיים שיסייעו להן להתמודד עם הפוסט טראומה שהוא תוצאה של המסע לישראל , חיזוקן והעצמתן ברמה האישית ובשאיפה שהפרויקט יפרוש כנפיים לערים אחרות ובכך נביא להצלתן של אלפי נשים שתלאות המסע הותירו בנפשן צלקת שמונעת מהן לחיות חיים מלאים ומאושרים. החלום שלי ברמה האישית הו אלמז זרו, מתגוררת בלוד, אקטיביסטית ופעילה חברתית מגיל 15, אשת תקשורת לשעבר. ניהלתי את פרויקט איסוף והנצחת שמות של יהודי אתיופיה שנספו בסודן בדרכם לישראל מטעם ההסתדרות הציונית ברמה ארצית , ניהול שהביא להקמת לוחות האנדרטה עליהם חרוטים אלפי שמות של הנספים בשנת 2013. שנתיים טרם המינוי, הייתי עוזרת פרלמנטרית של השר לשעבר מיכאל איתן שמונה לעמוד בראש הוועדה לפי החלטת ממשלה שקבעה קריטריונים לגבי הזכאים להנצחה. עומדת בראש עמותת "חלוצי ציון", עמותה שמתנדבת לסייע בתהליך ההכרה כאסירי ציון מול משרד הקליטה. ידע וניסיון שמסייעים לי בהובלת הפרויקט ולצד זה עובדת היותי חברת מועצה בלוד שממונה על קידום יהודי אתיופיה מסייעת לי להניע ולקדם מהלכים ופרויקטים בהם אני מאמינה. -
סוכינה סואעד, דוקטורנטית בהנחיית ד"ר מירי רוזמרין וסראב אבו רביעהעבודת המחקר : "על הדבש ועל העוקץ" חוויותיהן הסובייקטיביות של דוקטורנטיות פלסטיניות באקדמיה הישראלית. סוכינה מספרת על עבודת המחקר: "המחקר שלי דן בחוויה הלימודית/חברתית/משפחתית/לאומית של סטודנטיות פלסטיניות הלומדות לתואר דוקטור באקדמיה הישראלית, דרך בחינת הנרטיבים של אותן הסטודנטיות. המחקר מתייחס לכמה זירות: 1. הזירה האישית, הכוללת את הרקע הלימודי, המשפחתי, הגיאוגרפי והתרבותי של הסטודנטיות המשפיעות על עיצוב זהותן כחוקרות צעירות, ועל הדרך בה הן מנהלות משא ומתן על זהות זו; 2. הזירה האקדמית, כזירה המייצגת את התרבות ההגמונית הישראלית, ובה מתרחש מפגש מורכב עם הנרטיב שלהן כנשים פלסטיניות השייכות למיעוט לאומי-אתני בעל ערכים ייחודיים משלו; 3. זירת ההנחיה, כזירה המשלבת דרישות אקדמיות ותהליך בין אישי מורכב מול המנחה המלווה את הסטודנטית בתהליך יצירת הידע. ולבסוף, לבדוק אם יש קשר בין שלוש הזירות, ואיך הן משפיעות ומושפעות האחת מהשנייה. התכנית ללימודי מגדר בשבילי מהווה בית שני, היא בשבילי מפלט מעומסי החיים. בתכנית זו גיליתי את הקול הייחודי שלי והצלחתי לבטא אותו, מה שלא יכולתי והעזתי לעשות במרחבים אחרים וזאת בזכות המרקם האנושי הייחודי שמרכיב את התכנית מנשות סגל, לנשות אדמיניסטרציה וסטודנטיות. יחד עם זאת התכנית מהווה אתגר קשה לכל מי שמצטרף אליה, מכיוון שהיא מהווה מרחב אקדמי, אינטלקטואלי, ואקטיביסטי. כשמצטרפים לתכנית זו, אי אפשר לנתק בין כל הצירים האלה, בשבילי זה להיות במודעות מלאה לכל מה שמתרחש במדינה ובעולם כל הזמן. לנקוט עמדה ולפעול כדי לצמצם עוולות ולמען שוויון וצדק. אני בעלת תואר ראשון בחינוך והוראה ותואר שני ביעוץ חינוכי ממכללת אורנים. בוגרת התכנית הדו שנתית להנחיית קבוצות מאוניברסיטת תל-אביב, והתכנית לחינוך למיניות בריאה של דלת פתוחה. לימודים אלה חשפו אותי ללימודי מגדר כך שאני היום דוקטורנטית במסלול המשולב בתכנית למגדר באוניברסיטת בר-אילן. אני עובדת כסגנית מנהל בית ספר יסודי בעיר שלי שפרעם. לצד העבודה שלי כסגנית, אני מרצה ומנחה קורסים והשתלמויות מורים בתחומים של שינוי חברתי, לימודי הנחיית קבוצות ודיאלוג בין סטודנטים יהודים וערבים. בנוסף לכך, הנחיתי קבוצות הורים, נשים ובני נוער בנושאים הקשורים במגדר, חינוך מיני והעצמה. אני זוכת מלגת פולברייט למורים מצטיינים לשנת 2022, מלגה יוקרתית שבה נסעתי לארצות הברית ועסקתי במחקר חינוכי על צמצום פערים לימודיים לתלמידים מאוכלוסיות מוחלשות. החלום השלי זה שאוכל לסיים דוקטורט בהצלחה ואצא לפוסט. שהחברה שלי תצא ממצב השפל שהגענו אליו, שנתגבר על האלימות ועל הרצח היום-יומי. חלום נוסף שאני עובדת עליו קשה והוא למצוא דרך יעילה ומוצלחת להפגיש בני-נוער יהודים וערבים להידברות אמתית, להיכרות מעמיקה ולשיח בונה, אני מאמינה שזה נחוץ כדי שנוכל לבנות מדינה שוויונית בלי סטראוטיפים וסטיגמות".