מה עושים בוגרינו?

ד"ר אילנה קוורטין, מחברת הספר "כלואות"

דפנה פייזר, מדריכה ויועצת לחינוך מודע מגדר

רעות רוזנסון-שפירא, דוקטורנטית בהנחיית פרופ' תמר הגר ופרופ' דני קפלן. רעות מספרת על עבודת המחקר שלה: "אני עורכת מחקר איכותני נרטיבי הבוחן נרטיבים מקצועיים של מורים גברים בחמ"ד (חינוך ממלכתי דתי). המחקר בוחן את המפגש בין שלושה מוקדים מרכזיים - גבריות, הוראה והחברה הציונית-דתית במציאות חייהם של מורים בחינוך הממלכתי הדתי, הן ברמת הפרט והן ברמת הארגון, וחושף את האופן בו מתארים המורים את התהוות וגיבוש תפיסת החינוך, הנרטיב המקצועי והאידיאולוגי שלהם, ותפיסת הגבריות שלהם כמורים וכמחנכים. הגעתי לתוכנית ללימודי מגדר כדי לחקור ולהבין נושא שהעסיק אותי מאוד – מקומם המיוחד של גברים בהוראה בכלל, ובמוסדות החמ"ד בפרט. בתוכנית מצאתי מקום שאפשר לי לברר ולהגדיר את תפיסת העולם שלי כאישה; דתיה; פמיניסטית; וקיבלתי בה את השפה והכלים האקדמיים להתמודד עם המורכבות בעולמם של גברים המשתלבים בהוראה כמקרה מבחן ליחסים המגדריים בחברה הישראלית והציונית דתית".

שוטטות פמיניסטית היא רעיון חדשני, מהפכני, חתרני ושאין עוד כמותו בישראל. כמורת דרך יותר מעשור ובעלת תואר ראשון בתולדות ישראל ואמנות יהודית ותואר שני ביהדות בת זמננו, ראיתי שהיסטוריה של פמיניזם או מאורעות הקשורים להיסטוריה של מאבקי נשים כדוגמת המאבק של נשים לזכות הצבעה נעדרת כמעט לחלוטין ואינה חלק מהתוכן של הסיורים. לא פחות חשוב להאיר את היעדר התייחסות לריבוי, גיוון ושונות שלרוב נשאר מחוץ לגבולות הסיפור ההגמוני. לכן, החשיבות של הפרויקט שלי בבניית גוף ידע חדש שאיננו קיים.כמורת דרך, מרצה ויזמית בחרתי ללמוד מגדר ולהביא את הידע האקדמי שלי לשטח. אני רואה חשיבות ביציאה מעולם האקדמיה להפצת החשיבה הפמיניסטית. בניתי את הסיורים של "שוטטות פמיניסטית" במרחב העירוני כפלטפורמה ליצירת חוויה המעבירה את מסריה לנשים, גברים, נערות ונערים, מתוך עיקרון שידע פמיניסטי הוא מצרך חיוני לכולם. בסיורים שפיתחתי אני מציעה למטיילות ולמטיילים איתי להתבונן על העיר דרך עדשה מגדרית. לסיורים שבניתי תרומה ייחודית לשיח הפמיניסטי בארץ. הסיורים מציעים שוטטות פמיניסטית המשלבת הדרכה עירונית על היסטוריה, אדריכלות, אמנות רחוב וקולינריה עם נושאים של פמיניזם ומגדר ומותאמים לקהל רחב, לארגונים ועמותות. הסיור מאפשר התבוננות בהתפתחות המרחב העירוני מנקודת מבט פמיניסטית: האם העיר מתוכננת עבור כולנו? האם גברים ונשים חווים אחרת את המרחב העירוני? מהו תכנון עירוני מודע מגדר? דרך שוטטות פמיניסטית המשתתפים והמשתתפות ילמדו להתבונן על העולם כעל מרחב של יחסי כוח פוליטיים, על האופן שבו יחסי כוח מבנים את חיינו ומעצבים על המרחב הפרטי והציבורי כאחד. השנה אני מדריכה שנה שנייה את הסיורים שלי במסגרת הפסטיבל הליכות ג'יין ובאירוע ארכיטקטורה גדול בתים מבפנים. השנה בחרתי להדריך שני סיורים: אחד ברוסית המתמקד בעלייה והגירה דרך עדשה מגדרית בעקבות הרלוונטיות של הנושא למציאות של היום עבור עולות, פליטות ומהגרות מאוקראינה ורוסיה בעקבות המלחמה. בסיור אני מציעה לחנות את הדילמות החברתיות של נשים בתל אביב בתקופת הישוב ואחרי קום במדינה והיום. הסיור שאני מציעה בעברית מתמקד בהתפתחות עירונית מנקודת מבט פמיניסטית ותכנון מודע מגדר. את הסיור הראשון בניתי והדרכתי לפני שנתיים ומאז הוא עובר שינויים והתווספו אליו עוד סיורים: מקומן של נשים במטבח הבית הלאומי, מגדר בעיר הגדולה, ה"היא-סטוריה" של העיר הלבנה שמתמקד בתל אביב והבית בתל אביבי כמשקף ומעצב מציאות היסטורית במבט מגדרי ומתפתח סיורים נוספים שמשלבים את הידע האקדמי שלי עם המבט ביקורתי אישי שלי כפמיניסטית, משוטטת פמיניסטית. הסיורים כל הזמן עוברים שינוי, אני מדייקת ומחדדת מסרים ולומדת כל הזמן מהתגובות של המטיילות והמטיילים שלי בשטח. הדילמות שהתמודדתי איתן במהלך בניית הפרויקט היו בעיקר במיתוג ובחירת שם, התלבטות האם השם יכלול את המילה פמיניזם ומגדר או לא, ואיך אלה ישפיעו על קהל היעד שלי. האתגר בפרויקט שלי הוא איך להביא את הידע האקדמי לשטח באופן שיהיה אטרקטיבי, משמעותי ועמוק מספיק במגבלות הזמן של הסיור ולכן מאוד חשוב התהליך של חידוד מסרים. אתגר נוסף הוא לפתח תוכן וחוויה שגם אם הם חד פעמיים, הם משמעותיים מספיק כדי לעורר רצון בקרב המשתתפים והמשתתפות להעמיק עוד ולחולל שינוי תודעתי ולפעול לצמצום פערים מגדרים. הסיורים שלי ישתתפו השנה בפעם השנייה באירועים עירוניים: פסטיבל עירוני בינלאומי ופסטיבל בתים מבפנים בתל אביב. בנוסף, בניתי 2 סיורים והרצאה שעד כה זכו לתגובות נלהבות והתעניינות רבה מצד מטיילים פרטיים וגם קהלים שמתעניינים בתחום. הסיור וההרצאה הוזמנו ע"י עיריית רמת גן והיו תגובות נלהבות. כמו כן, הדרכתי סיור פרטי לכתבת YNET, פעילה פמיניסטית וסטנדאפיסטית שראיינה אותי לכתבה שהתפרסמה על הסיור שלי. במקביל, קיבלתי הזמנה מעיריית תל אביב להדריך את אחת הקהילות בעיר. להמשך, אני מפתחת סיורים נוספים, גם מחוץ לתל אביב, שיהיו נגישים כסדרה וכבודדים. אני מתכננת לפנות לגופים שונים כדי לייצר שיתופי פעולה להגדלת האימפקט. יש עלייה בהתעניינות והבנה שיש צורך בשינוי חברתי וצמצום פערים מגדריים. רצון ללמוד על ההיסטוריה דרך פריזמה פמיניסטית והעיוורון המגדרי הוא נושא שהופך לשיח בארגונים ועמותות. אני שמחה לראות רצון להתעמק בנושא ולעבור תהליך אישי, הורי וקהילתי. בתוכנית ללימודי מגדר בבר אילן זכיתי לשנתיים מרתקות, שהתחילו מהיכרות עם התיאוריות הפמיניסטיות ומונחי יסוד, בוקסים בבטן, כעס ושאלות מאתגרות שהוצפו מעל פני השטח. התכנים הלימודיים השפיעו הרבה מעבר לשעות הלימודים והעניקו לי משקפיים בלתי ניתנות להסרה באמצעותן אני מתבוננת על העולם. השנה הבנתי כמה הפסדנו מהלימודים בזום, כמה הרווחנו מהשיחות בין השיעורים עם הסטודנטיות בתוכנית מחקר ושטח. הלמידה על שינוי חברתי פמיניסטי תוך כדי עשייה והתנסות בשטח לצד בחינת העולם במקצועי שלי במבט מגדרי היווה עבורי ליווי אקדמי מגובה ניסיון מהשטח ואפשר לקדם את הפרויקט שלי. כחלום לעתיד אצטט את סימון דה בובואר: “Representation of the world, like the world itself, is the work of men; they describe it from their own point of view, which they confuse with the absolute truth” שוטטות פמיניסטית היא הזמנות להכיר את ההיסטוריה העירונית ולהתבונן על המרחב שלנו דרך עדשה מגדרית, להכיר את החשיבות של החשיבות של תכנון עירוני מכיל כזכות לחיות בשוויון שכל המגדרים יהנו מהעיר שתהיה נגישה לכולם ולכולן.היום אני יותר ויותר רואה הבנה ורצון משותף לשינוי חברתי ושל המרחב העירוני. חשוב שנבין שהצורך בהטמעת החשיבה המגדרית גם התכנון עירוני הוא לא רק טוב לנשים, אלא לכלל האוכלוסייה. החלום שלי למצוא את הדרך שלי להוביל שינוי ברוח החזון של רות ביידר גינסבורג ז"ל: "Fight for the things that you care about, but do it in a way that will lead others to join you" אינה גורשטיין, כפר סבא, מורת דרך ומרצה עם ניסיון מעל 15 שנה בהדרכת טיולים בארץ, בוגרת תואר ראשון בתולדות ישראל ואמנות יהודית ובוגרת תואר שני בהצטיינות ביהדות בת זמננו באוניברסיטת בר אילן. בנוסף לפיתוח סיורים בפורמט של "שוטטות פמיניסטית" במרחב העירוני, אינה מנהלת שותפה של קהילת מורות-דרך אימהות, קבוצה המונה יותר מ-350 נשים.

ג'נה חטיב מג'לג'וליה, סיימה תואר ראשון במדעי המדינה ותקשורת והייתה שותפה בהקמת ארגון הסטודנטים האקדמאיים. פעילה חברתית ופמיניסטית, עשתה קורס מנהיגות נשית צעירה, בעלת תעודת הנחיית קבוצות. עבדה כרכזת פעילויות במרכז אמאן שנאבק באלימות בחברה הערבית. עובדת נכון להיום כמתורגמנית, תחקירנית, מנחת קבוצות ורכזת התנדבות ביישוב. משקיעה את כל הידע והניסיון שצברתי למען קידום החברה ולמען עתיד יותר טוב לאנשים שחיים בה.

ד"ר רונית קב מסלול לדוקטורט בהנחיית פרופ' אזי לב-און - מבית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל בשומרון ופרופ' אורנה ששון-לוי - מהמחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה ומהתוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בר-אילן שם הדוקטורט: אקטיביזם פמיניסטי דתי בפייסבוק - יזמוּת חברתית, מאפיינים והשפעות נתפסות בקרב היהדות האורתודוקסית המודרנית עבודת הדוקטורט בוחנת את האקטיביזם של נשים פמיניסטיות דתיות המתמודדות עם אי השיוויון המגדרי בעולמן הדתי, ופועלות לקידום מעמדן באמצעות הרשתות החברתיות באינטרנט. מחקר זה מראה כי ייחודו של הסייבר-אקטיביזם בקרב התנועה הפמיניסטית הדתית הוא בהצמחת קהילה פרשנית מקוונת, אשר מבנה תרבות מחוץ לגבולותיה הווירטואלים בקרב קהילות פיזיות מעורבות מגדרית בציבור הדתי. ניסיון אקדמי, אקטיביסטי ו/או מקצועי: התוכנית ללימודי מגדר היוותה עבורי חממה לאקטיביזם חברתי. בנוסף ללימודים התיאורטיים, פיתחתי מיזם חברתי בשם "לאורן" בליווי אקדמי משולב ביעוץ אירגוני של פרופ' רונית קרק וד"ר גילי הרטל. "לאורן" הינו מיזם אקטיביזם חברתי אשר מעלה על נס את חשיבות המסרים החזותיים אותם קולטים ילדינו בחינוך הדתי כשגרת חיים, כפי שמשתקף בדמויות המופיעות בספרי הלימוד, בדמויות המאוזכרות בטקסים, ובדמויות המוצגות על הקירות במסדרונות בתי הספר. מטרת המיזם הינו לקדם את הייצוג הנשי במרחב החזותי בבתי הספר הממלכתיים הדתיים. התוכנית ללימודי מגדר מילאה תפקיד משמעותי עבורי במהלך שנות מחקרי. תוכנית זו היוותה עבורי בית אינטלקטואלי. במגוון הקורסים שלמדתי במסגרת לימודי התואר השני והשלישי נחשפתי לתיאוריות ביקורתיות ממיטב המרצות. נהניתי מאווירה פלורליסטית' אשר הצמיחה מרחב פורה לפיתוח רעיונות חדשים. החזון שלי הוא לפתוח צוהר פדגוגי אשר יטפח מוטיבציה להצטרפות של תלמידות לעתודה טכנולוגית בתחום רשתות מחשבים ואבטחת סייבר, במטרה להשתלב בחיל התיקשוב במסגרת שירותן הצבאי.

ניצן כספי שילוני, מודיעין במסלול השלמת תזה, בהנחיית ד"ר רונית עיר-שי בעלת תואר ראשון ושני במשפטים (תואר ראשון – האוניברסיטה העברית בירושלים, תואר שני בהצטיינות – אוניברסיטת בר אילן). עורכת דין מאז שנת 2008. מאז 2014 עורכת דין ומנהלת המחלקה המשפטית במרכז צדק לנשים, עמותה משפטית שעוסקת בדת מדינה ומגדר, ובפרט בנשים בבתי הדין הרבניים. מייסדת בית הדין ההלכתי הפרטי להתרת עגונות (2018) תיאור עבודת התזה (תזת מאמר): ניתוח טקסטואלי נרטיבי של פסקי דין רבניים שעוסקים באלימות במשפחה וניתנו בין השנים 2015-2021, תוך שימוש בתובנות של חקר משפט וספרות ותאוריות מגדריות. הנחת המוצא של המחקר היא שבאמצעות פסקי הדין שנמסרים לבעלי הדין לא מועבר רק מידע טכני ותוצאה אופרטיבית אלא דרכם גם משתקף סיפור שאותו בחרו הדיינים לספר. מוקד הדיון הוא בדרך תיאור העובדות והדמויות, העדויות, אופן הניתוח המשפטי-הלכתי ובחירת המילים והדימויים בטקסט. המחקר התמקד הן בהיבט האפיסטמולוגי והן בשיח אודות אלימות במשפחה, ובמסגרתו התבררו תמות אודות דמותה של האישה נפגעת האלימות וכן באשר לאופיים של יחסים זוגיים כפי שתופסים אותם הדיינים. ניצן מתארת את התוכנית ללימודי מגדר כ"מרחב שבו מתאפשר לי לתרגם ולסווג את השדה האקטיביסטי שבו אני פועלת, כמו גם את החיים עצמם, לתובנות ולרעיונות תאורטיים".

טלי פרקש, עיתונאית

מרלין בן-עמי, דוקטורנטית בתוכנית בהנחיית ד״ר גילי הרטל עבודת המחקר של מרלין עוסקת בנרטיבים של הורים ללהט״בים בעקבות היציאה מהארון של ילדם ובעקבות הקשר שלהם עם ארגון תמיכה. מרלין מספרת על התוכנית ללימודי מגדר: "אל התוכנית ללימודי מגדר הגעתי אחרי שנות קריירה רבות בתחום החינוך, בהן שימשתי כמורה למתמטיקה וכמנהלת בית ספר. במסגרת זו, קידום שוויון מגדרי עמד תמיד לנגד עיני ורבות עשיתי בתחום החינוך בהקשר לכך למרות שסוגיות שקשורות למגדר תמיד העסיקו אותי וליוו את חיי, לא שיערתי עת בחרתי לעסוק במגדר בעבודת המחקר לתואר שלישי, את מידת ההשפעה שתהיה ללימודים בתוכנית על חיי. מאז התחלתי את הלימודים בתוכנית, נקודת המבט שלי על העולם השתנתה, זאת, למרות שהיה זה לא בגיל צעיר, לאחר שכבר חוויתי ועשיתי רבות בחיי. הלימודים בתוכנית הובילו אותי להקדיש יותר תשומת לב לעוולות חברתיות ולאי צדק וסייעו לי לשנות הבניות חברתיות עליהן גדלתי, חונכתי ולפיהן חייתי שנים רבות. המודעות שלי לפגיעות על רקע מגדרי גרמה לי להיות יותר רגישה ויותר עם חמלה וגרמה להגדלת הנכונות לפעול למען הובלת שינוי חברתי. עת התחלתי את הלימודים לתואר שלישי, הנטייה שלי הייתה לבחור בנושא שקשור לחינוך ומגדר, זאת בעקבות העיסוק בחינוך שליווה אותי כל חיי עד אז, אלא שבסופו של דבר בחרתי להתעמק בנושא שקרוב היה לליבי. הקושי האישי שחוויתי עת בני הלהט״ב יצא מהארון הטריד את מנוחתי שנים רבות. התוכנית למגדר ועבודת המחקר בנושא סייעו לי לעבור תהליך אישי של תובנות וצמיחה אישית. התוכנית למגדר הפכה להיות בית עבורי, הכרתי סטודנטים וסטודנטיות איכותיים בגילאים שונים, ממגוון מגזרים ומקומות במדינת ישראל. היחס של כל אנשי הסגל הפכו את חוויית הלמידה לאחת ויחידה. בעיקר חשוב לציין את ההנחיה המקצועית והאכפתית שנעשית בגובה העיניים מצד המנחה שלי ד״ר גילי הרטל, שמלווה אותי בסבלנות ובחוכמה צעד אחר צעד בכתיבת עבודת המחקר. אני חולמת ומייחלת להוציא מאמרים שקשורים לעבודת המחקר, חולמת על הוצאת ספר שיספר את סיפוריהם של הורים ללהט״בים במדינת ישראל ושואפת להרצות בנושא כדי להוביל שינוי חברתי לשם מיגור הלהט״בופוביה והובלת שינוי בהבניות חברתיות מגדריות, צורך שמתחדד ומתעצם עתה במדינה".

יצירת מרחב הדברות, הכרות וקרוב לבבות לנשים פלסטיניות ויהודיות מהמשולש הדרומי ומהשרון, בהובלת שיאונה בורד וענת הדר כהן הרעיון להקים קבוצת נשים יהודיות ופלסטיניות מהשרון ומהמשולש הדרומי שידברו זו עם זו וכך יכירו את התרבות אחת של השניה, עלה במהלך ימי מבצע "שומר חומות". העימותים שפרצו בין יהודים לפלסטינים אזרחי ישראל עוררו בנו תהיות על טיב החיים המשותפים בינינו ומשהו התערער בתחושת היבטחון. ההרגשה הייתה כי הדו קיום הוא שברירי ופריך. חשבנו שבישובים השכנים לנו, יתכן כי יושבות נשים מפוחדות ומאוכזבות כמונו ואיננו מכירות אותן ואין לנו דרך לדבר איתן. עלה בנו הרצון להכיר את השכנות הפלסטיניות, לשמוע אותן ולהשמיע קול המבקש היכרות ושכנות טובה, רצינו להבין את הלך מחשבתן ולדעת מה מעסיק אותן וגם להציג את עצמנו ומאוויינו, מתוך אמונה כי הכרות טובה ומעמיקה עשויה להוות צוהר להתחלה של קשר הדדי ושוויוני שישלח אדוות של רצון טוב לקשר נטול עויינות ובלתי מאיים בין א.נשים משני הלאומים. בעקבות הרצון להידבר עם נשים פלסטיניות שישוביהן סמוכים לישובים בהם אנו גרות, קיימנו מספר ניסיונות להכיר נשים פלסטיניות מהישובים הקרובים – במשולש הדרומי. נפגשנו עם נשים פלסטיניות שפעילות בתחומים מגוונים. המפגשים נערכו בבתי קפה שונים בטייבה ובטירה. רוב בתי הקפה שביקרנו בהם מנוהלים על ידי נשים ומתוך אג'נדה חברתית. הפלסטיניות ואנחנו קבענו את נושאי השיחה ביחד. נחשפנו לפעילויות תרבות שהתקיימו בטייבה – הופעה של מוחמד בכרי והרצאה על חינוך למחנכות שניתנה על ידי מרצה מהמכללה בבקעה אל גרביה. חווינו את תחושת הזרות שנובעת משהיה במרחב דובר שפה שאנו לצערנו לא דוברות אותה, בדומה למה שחוות הפלסטיניות שבאות למקומות שמדברים בהם עברית. שמענו מהן על נושאים שמעסיקים את החברה הפלסטינית. סיפרו לנו על כך שהנשים הפלסטיניות אזרחיות ישראל משכילות בדרך כלל יותר מבני זוגן, דבר שיוצר לחץ על הזוגיות. דיברנו על מחקר של דר' ניהיאה דאוד בת טירה שחקרה את הקושי של נשים פלסטיניות לטפל בסרטן השד בגלל ההתנגדות של הגברים לכריתת שד. התוודענו לשינויים בתרבות הפנאי בחברה הפלסטינית, כמו למשל בתי קפה שבעבר היו מיועדים לגברים בלבד ואילו בשנים האחרונות הוקמו בתי קפה המיועדים גם לנשים וחלקם בבעלות וניהול של נשים. נפגשנו עם אם מטירה שהילדות שלה לומדות בבית הספר הדו לשוני בבית ברל. אין ביטחון בהמשך קיומו של בית הספר הזה וניסינו להציע עזרה בגיוס ילדים יהודים נוספים שילמדו בו בשנה הבאה, דבר שיחזק אותו. הוזמנו לביתה של רווידה, פעילה חברתית מטירה, להדרכה והכנה משותפת של "קאק אל עיד" – עוגיות מיוחדות לרמדאן. שמענו על המחסור באזורי תעשיה צמודים לישובים של הפלסטינים אזרחי ישראל, דבר שמאלץ אותם לעבוד רחוק מביתם ולבזבז זמן רב בדרכים. במהלך הפגישות שערכנו הכרנו א.נשים רבים והיריעה קצרה מלהכיל את כולן.ם. פגשנו נשים העובדות בעבודות דחק, מטפלות, עובדות סוציאליות, מנהלות בתי ספר, משורר פלסטיני, נוער הלומד בפנימייה, אב בית מיוחד במינו ועוד אוצרות רבות של א.נשים. למדנו על נושאים רבים שמייחדים את החברה הפלסטינית בישראל, למדנו על המשותף, למדנו על השונה ושמענו נרטיב אחר. שמענו קולות שנסכו בנו תקווה גדולה והבנה כי השכנות והשכנים הפלסטינים מבקשים לחיות את חייהן.ם בכבוד ובשיתוף איתנו, כמו שסיכם זאת חוסיין המשורר באחד המפגשים שלנו: "אני לא רוצה לזרוק אתכם היהודים לים, אני רוצה לחיות אתכם בשלום, בכבוד ובשוויון". אנו חותרות להמשך מפגשים עם שכנותינו הפלסטיניות. אנו שואפות לכך שהם יתקיימו באופן רגיל, ספונטאני, "טבעי", מבלי לחוש שאנו עושות משהו מיוחד. המיוחד צריך להפוך לשגרה השזורה בחיי היומיום שלנו כאן בישראל. אנו חוצבות דרך לכך שהמפגשים הללו יהיו חלק אינטגראלי, בלתי נפרד משגרת חיינו, חלק מהנורמות החברתיות וכך לייצר חברה פלורליסטית, פתוחה שמתקיים בה שוויון בין לאומים ותרבויות שונות. בנימה אישית יותר, אנו מטפחות קשרים חברתיים עם שכנותינו הפלסטיניות בתקווה להמשיך את החברות שנוצרה. אנו חותרות לכך שהחברה הפלסטינית והחברה היהודית ישתלבו לחברה ישראלית הטרוגנית המושתתת על עקרונות של סובלנות, אחווה, שוויון וסולידאריות. אנו חולמות כי המפגשים שאנו מתאמצות כל כך לארגן בין יהודיות לפלסטיניות יהיו בעתיד מפגשים שגרתיים וחלק בלתי נפרד מהדינאמיקה בחברה הישראלית. החלום הוא שפלסטינים והיהודים יחיו ביחד ולא אחד ליד השני. שיאונה בורד מספרת: "התוכנית ללימודי מגדר היא בשבילי סגירת מעגל שהחל לפני כארבעים שנה כשהשתתפתי בקורס ללימודי נשים בהנחית מרשה פרידמן, קורס שבמידה רבה השפיע ועיצב את חיי ואת משפחתי. בעזרת המסרים שעופר האיש שלי ואני הפנמנו בקורס המכונן הזה, הקמנו משפחה המתנהלת בשיויון. בתוכנית ללימודי מגדר אני מעמיקה בתאוריות פמיניסטיות, מתמודדת עם שאלות של מוסר וזהות ופוגשת מרצות ועמיתות שמרחיבות את הידע שלי על א.נשים מקבוצות שונות בחברה. נולדתי והתחנכתי בקבוצת דגניה א'. אני בעלת תואר ראשון בהוראת המדעים ותעודת הוראה. במהלך חיי עסקתי בהוראת מתמטיקה, ניהלתי ייצור במפעלי תעשיה והכנתי תמחיר בחברות בניה. אני אמא לארבעה בנים שהקימו משפחות שוויוניות וסבתא לשישה נכדים. היום אני גרה במושב כפר הס".