מה עושים בוגרינו?

שוטטות פמיניסטית היא רעיון חדשני, מהפכני, חתרני ושאין עוד כמותו בישראל. כמורת דרך יותר מעשור ובעלת תואר ראשון בתולדות ישראל ואמנות יהודית ותואר שני ביהדות בת זמננו, ראיתי שהיסטוריה של פמיניזם או מאורעות הקשורים להיסטוריה של מאבקי נשים כדוגמת המאבק של נשים לזכות הצבעה נעדרת כמעט לחלוטין ואינה חלק מהתוכן של הסיורים. לא פחות חשוב להאיר את היעדר התייחסות לריבוי, גיוון ושונות שלרוב נשאר מחוץ לגבולות הסיפור ההגמוני. לכן, החשיבות של הפרויקט שלי בבניית גוף ידע חדש שאיננו קיים.כמורת דרך, מרצה ויזמית בחרתי ללמוד מגדר ולהביא את הידע האקדמי שלי לשטח. אני רואה חשיבות ביציאה מעולם האקדמיה להפצת החשיבה הפמיניסטית. בניתי את הסיורים של "שוטטות פמיניסטית" במרחב העירוני כפלטפורמה ליצירת חוויה המעבירה את מסריה לנשים, גברים, נערות ונערים, מתוך עיקרון שידע פמיניסטי הוא מצרך חיוני לכולם. בסיורים שפיתחתי אני מציעה למטיילות ולמטיילים איתי להתבונן על העיר דרך עדשה מגדרית. לסיורים שבניתי תרומה ייחודית לשיח הפמיניסטי בארץ. הסיורים מציעים שוטטות פמיניסטית המשלבת הדרכה עירונית על היסטוריה, אדריכלות, אמנות רחוב וקולינריה עם נושאים של פמיניזם ומגדר ומותאמים לקהל רחב, לארגונים ועמותות. הסיור מאפשר התבוננות בהתפתחות המרחב העירוני מנקודת מבט פמיניסטית: האם העיר מתוכננת עבור כולנו? האם גברים ונשים חווים אחרת את המרחב העירוני? מהו תכנון עירוני מודע מגדר? דרך שוטטות פמיניסטית המשתתפים והמשתתפות ילמדו להתבונן על העולם כעל מרחב של יחסי כוח פוליטיים, על האופן שבו יחסי כוח מבנים את חיינו ומעצבים על המרחב הפרטי והציבורי כאחד. השנה אני מדריכה שנה שנייה את הסיורים שלי במסגרת הפסטיבל הליכות ג'יין ובאירוע ארכיטקטורה גדול בתים מבפנים. השנה בחרתי להדריך שני סיורים: אחד ברוסית המתמקד בעלייה והגירה דרך עדשה מגדרית בעקבות הרלוונטיות של הנושא למציאות של היום עבור עולות, פליטות ומהגרות מאוקראינה ורוסיה בעקבות המלחמה. בסיור אני מציעה לחנות את הדילמות החברתיות של נשים בתל אביב בתקופת הישוב ואחרי קום במדינה והיום. הסיור שאני מציעה בעברית מתמקד בהתפתחות עירונית מנקודת מבט פמיניסטית ותכנון מודע מגדר. את הסיור הראשון בניתי והדרכתי לפני שנתיים ומאז הוא עובר שינויים והתווספו אליו עוד סיורים: מקומן של נשים במטבח הבית הלאומי, מגדר בעיר הגדולה, ה"היא-סטוריה" של העיר הלבנה שמתמקד בתל אביב והבית בתל אביבי כמשקף ומעצב מציאות היסטורית במבט מגדרי ומתפתח סיורים נוספים שמשלבים את הידע האקדמי שלי עם המבט ביקורתי אישי שלי כפמיניסטית, משוטטת פמיניסטית. הסיורים כל הזמן עוברים שינוי, אני מדייקת ומחדדת מסרים ולומדת כל הזמן מהתגובות של המטיילות והמטיילים שלי בשטח. הדילמות שהתמודדתי איתן במהלך בניית הפרויקט היו בעיקר במיתוג ובחירת שם, התלבטות האם השם יכלול את המילה פמיניזם ומגדר או לא, ואיך אלה ישפיעו על קהל היעד שלי. האתגר בפרויקט שלי הוא איך להביא את הידע האקדמי לשטח באופן שיהיה אטרקטיבי, משמעותי ועמוק מספיק במגבלות הזמן של הסיור ולכן מאוד חשוב התהליך של חידוד מסרים. אתגר נוסף הוא לפתח תוכן וחוויה שגם אם הם חד פעמיים, הם משמעותיים מספיק כדי לעורר רצון בקרב המשתתפים והמשתתפות להעמיק עוד ולחולל שינוי תודעתי ולפעול לצמצום פערים מגדרים. הסיורים שלי ישתתפו השנה בפעם השנייה באירועים עירוניים: פסטיבל עירוני בינלאומי ופסטיבל בתים מבפנים בתל אביב. בנוסף, בניתי 2 סיורים והרצאה שעד כה זכו לתגובות נלהבות והתעניינות רבה מצד מטיילים פרטיים וגם קהלים שמתעניינים בתחום. הסיור וההרצאה הוזמנו ע"י עיריית רמת גן והיו תגובות נלהבות. כמו כן, הדרכתי סיור פרטי לכתבת YNET, פעילה פמיניסטית וסטנדאפיסטית שראיינה אותי לכתבה שהתפרסמה על הסיור שלי. במקביל, קיבלתי הזמנה מעיריית תל אביב להדריך את אחת הקהילות בעיר. להמשך, אני מפתחת סיורים נוספים, גם מחוץ לתל אביב, שיהיו נגישים כסדרה וכבודדים. אני מתכננת לפנות לגופים שונים כדי לייצר שיתופי פעולה להגדלת האימפקט. יש עלייה בהתעניינות והבנה שיש צורך בשינוי חברתי וצמצום פערים מגדריים. רצון ללמוד על ההיסטוריה דרך פריזמה פמיניסטית והעיוורון המגדרי הוא נושא שהופך לשיח בארגונים ועמותות. אני שמחה לראות רצון להתעמק בנושא ולעבור תהליך אישי, הורי וקהילתי. בתוכנית ללימודי מגדר בבר אילן זכיתי לשנתיים מרתקות, שהתחילו מהיכרות עם התיאוריות הפמיניסטיות ומונחי יסוד, בוקסים בבטן, כעס ושאלות מאתגרות שהוצפו מעל פני השטח. התכנים הלימודיים השפיעו הרבה מעבר לשעות הלימודים והעניקו לי משקפיים בלתי ניתנות להסרה באמצעותן אני מתבוננת על העולם. השנה הבנתי כמה הפסדנו מהלימודים בזום, כמה הרווחנו מהשיחות בין השיעורים עם הסטודנטיות בתוכנית מחקר ושטח. הלמידה על שינוי חברתי פמיניסטי תוך כדי עשייה והתנסות בשטח לצד בחינת העולם במקצועי שלי במבט מגדרי היווה עבורי ליווי אקדמי מגובה ניסיון מהשטח ואפשר לקדם את הפרויקט שלי. כחלום לעתיד אצטט את סימון דה בובואר: “Representation of the world, like the world itself, is the work of men; they describe it from their own point of view, which they confuse with the absolute truth” שוטטות פמיניסטית היא הזמנות להכיר את ההיסטוריה העירונית ולהתבונן על המרחב שלנו דרך עדשה מגדרית, להכיר את החשיבות של החשיבות של תכנון עירוני מכיל כזכות לחיות בשוויון שכל המגדרים יהנו מהעיר שתהיה נגישה לכולם ולכולן.היום אני יותר ויותר רואה הבנה ורצון משותף לשינוי חברתי ושל המרחב העירוני. חשוב שנבין שהצורך בהטמעת החשיבה המגדרית גם התכנון עירוני הוא לא רק טוב לנשים, אלא לכלל האוכלוסייה. החלום שלי למצוא את הדרך שלי להוביל שינוי ברוח החזון של רות ביידר גינסבורג ז"ל: "Fight for the things that you care about, but do it in a way that will lead others to join you" אינה גורשטיין, כפר סבא, מורת דרך ומרצה עם ניסיון מעל 15 שנה בהדרכת טיולים בארץ, בוגרת תואר ראשון בתולדות ישראל ואמנות יהודית ובוגרת תואר שני בהצטיינות ביהדות בת זמננו באוניברסיטת בר אילן. בנוסף לפיתוח סיורים בפורמט של "שוטטות פמיניסטית" במרחב העירוני, אינה מנהלת שותפה של קהילת מורות-דרך אימהות, קבוצה המונה יותר מ-350 נשים.

המחקר בוחן יחסי אישה-בובה באמנות פמיניסטית עכשווית תוך התחקות אחר צורות חדשות של תשוקה לחפצים עמו אנושיים ובמקרה הנדון בובות מין היפר ריאליסטיות מסוגת real doll ובובות תינוק היפר ריאליסטיות מסוגת reborn כפי שאלה מיוצגות ביצירות אמנות של תשע אמניות אמריקניות עכשוויות. אמניות אלה מגיבות באופן חתרני וביקורתי לתרבות הצריכה ולקדמה הטכנולוגית בקפיטליזם המאוחר וגופי יצירתן נבחנים תחת עדשה פמיניסטית ופוסט הומניסטית תוך התמקדות בפילוסופיה הנוודית של ההוגה רוזי בריידוטי.

מטרת המחקר היא לבחון כיצד נשים הפועלות בארגונים פמיניסטיים, מתמודדות ומנהלות את המתח שמקורו בדואליות המובנית בפרדוקס הארגוני של תחרות מול סולידריות ושיתוף פעולה, מנקודת מבטן הסובייקטיבית. הכוונה היא לשרטט את דרכי ההתמודדות באמצעות מתן מקום והקשבה לחוויה האישית של הנשים הפועלות בזירת הארגונים הפמיניסטיים.

במהלך העשור האחרון שבו אני עובד כמורה בבית ספר שש שנתי עם נערים, בגילאי 13-18 (חט"ב + חט"ע) בולט לי מאוד החוסר בשיח עם נערים על גבריות, תפיסות חברתיות-תרבותיות שנוגעות בגבריות, ההשלכות שלה ואיפה הדבר הזה פוגש אותם. בכלל במערכת החינוך הפורמאלית בגילאים הללו עם הבנים אין כמעט שיח על גבריות ,מגדר, הקשר ביניהן וההשלכות שלהם אחד על השנייה. כגבר שעוסק בתחום, הקשר מאוד ברור, בעיני חלק משמעותי מהיכולת ליצור שינוי ולהתקדם לשוויון מגדרי הוא שגברים יהיו מעורבים בתהליך והרבה מכך תלוי בשיח בגילאים הללו על הנושאים הללו כדי ליצור שינוי ושיח על תפיסות חברתיות-תרבותיות שעדיין מובילות בקרב גברים ומעכבות את הסיכוי למעורבות שלהם במאבק לשוויון מגדרי. המחשבה על הפרויקט התגבשה אצלי דרך ההכרות והמעורבות הפעילה שלי מפעם לפעם בעמותת אסל"י (ארגון סרט לבן ישראל) אשר פועלת מהזווית הגברית במאבק אל מול אלימות כלפי נשים. אחת המחשבות שעלתה בי מתוך הדברים המיושמים בעמותה היא החשיבות של הכנסת גברים להיות מעורבים בכלל בשיח ובשדה המגדרי על הפנים השונים שלו. מתוך הניסיון האישי הכואב שלי הבנתי שכדי ליצור שיח ומעורבות גברית צריך להתחיל את המהלך בגילאים הצעירים ולא בגילאי העשרים בו כבר תפיסות על גבריות, מגדר ומה שביניהן מקובעות ומעוצבות , דבר המקשה על שינוי שלהן בקרב גברים בגירים. הפרויקט התחיל להתגבש פחות או יותר מאמצע שנה א' של התואר. בתחילת הדרך בעיקר התחלתי לעשות מיפוי של הצורך בפרויקט והאם קיימים פרויקטים דומים אליו. נחשפתי לתוכניות מאוד ספורות בעיקר זו של ד"ר ירון שוורץ בבית ספר הרטמן לבנים בי-ם, מעט תוכניות ממוקדות של 3-4 מפגשים כמו שקיימות במחלקת החינוך של אסל"י ובפן טיפה שונה תוכניות "שגרירים צעירים" של מרכזי הסיוע שיותר נוגעות בצד של זוגיות, מיניות ומניעה של פגיעות מיניות. השנה במסגרת העברת הדרכות חינוכיות של מרכז הסיוע, זכיתי להוביל קבוצה כזו של תלמידי י' בבית ספר בית ירח, שהוא התיכון האזורי במועצה האזורית של עמק הירדן בה אני מתגורר. כאשר עשיתי בעזרת מנחות התוכנית מיפוי, הבנתי כי המקום הנכון להתחיל בו בפרויקט הוא בית הספר בו אני עובד ובו אני מכיר את הנפשות הפועלות בו היטב. התחלתי תהליך אל מול הרכזת החברתית של בית הספר שגם מלמדת את תחום המגדר כחלק ממגמת פסיכולוגיה וסוציולוגיה ולכן ידעתי שיכולה להיות שותפה טובה לקידום הפרויקט בין כותלי בית הספר. קבענו פגישה עם מנהלת בית הספר שגם איתה יש לי היכרות טובה, אך לא הייתי בטוח עד כמה תשמח לקדם את הרעיון. לשמחתי, היא נתנה לי אור ירוק להתקדם ואף הציעה כפיילוט לשנה הבאה לפתוח את השיח על גבריות ומגדר עם הבנים בשכבה ט', במסגרת שעתיים שבועיות של קורסי בחירה שיש להם מובנים במערכת. קשיים ואתגרים מרכזיים בפרויקט: 1. מיקוד קהל היעד בשלב הראשוני של התוכנית מבחינת גילאי המשתתפים בקבוצה. 2. מציאת והתאמת התכנים שרלוונטיים לקבוצה. 3. שכנוע הגורמים הרלוונטיים בבית הספר בו אני עובד בנחיצות הפרויקט והשיח שהוא מזמן עם נערים. עד כה, בניתי 4 מפגשים כפיילוט, אותם אני מעביר לקבוצת נערים באחת מכיתות י' בבית הספר, בתיאום עם המחנכת שלהם ששמחה לשתף איתי פעולה וראתה את הצורך בכך. במקביל, קיבלתי אישור והכרה מצד מנהלת בית הספר בו אני עובד ליצירת תוכנית שתמלא מחצית לימודית שלמה בשאיפה שבכל מחצית תהיה לי קבוצה של בנים בכיתה ט' שתעבור אותה. יעדים עתידיים להמשך הפרויקט 1. לבסס את הפרויקט בתור התחלה בתוך מסגרת קורסי הבחירה לנערים בשכבה ט' בשנה הבאה ולייצר אתם שיח על גבריות , מגדר ומה שביניהן במטרה לעורר מחשבה ומודעות אצל מי שיבחר להשתתף בו. 2. לייצר קבוצות של "שגרירי גבריות ומגדר" בבית ספר בקרב נערים שיבחרו לעבור את הקורס ולהעמיק בנושא. ליצור תוצר לכל סוף קורס שיעביר מסר לנערים נוספים בבית ספר. 3. לבסס את השיח על גבריות, מגדר ומה שביניהם כתוכנית שנתית מובנית במערכת בבית הספר החל מכיתה ז' ועד סוף כיתה יב', עם תכנים מותאמים לכל שכבה. התוכנית ללימודי מגדר עבורי היא פתח להעמיק ולקבל ידע בתחום שמעסיק אותי בשנים האחרונות מאוד, דווקא מהזווית הגברית שלה. התוכנית מאפשרת לי לקבל ידע אקדמי רלוונטי שהיה חסר לי בתחום ובנוסף לכך גם נותנת לי כלים משמעותיים וליווי בתהליך יצירת פרויקט השטח המעשי שבעיניי הוא הליבה והסיבה המרכזית שבחרתי במגמת השטח בבר אילן. בעתיד אני מקווה להצליח לייצר שיח אחר ושונה כבר מגילאי בית ספר יסודי והגן, להצליח להפוך גברים לשותפים במאבק לשוויון מגדרי מתוך הבנה שהם ירוויחו ממנו לא פחות מאשר נשים ולשבור את התפיסה של גברים רבים שזו "מלחמת מינים". אסף גפן, בן 39, נשוי ואבא לבת 10 ובן 7.5 (שתי הסיבות העיקריות לבחירה שלי לנסות לייצר שינוי ביחסים המגדריים בין המינים), במקור מקיבוץ גבע בעמק יזרעאל וכיום חי בקיבוץ מסדה בעמק הירדן. את הניסיון האקדמאי בתחום המגדרי אני רוכש בשנתיים האחרונות במהלך הלימודים התיאורטיים. בתחום האקטיביסטי, אני נמצא בשדה מעט יותר כאשר בעבר ולשמחתי חזרתי לכך בהווה אני מעביר הדרכות חינוכיות בין השאר גם לנערים מטעם מרכזי הסיוע שנוגעות בחלק מהתכנים שעליהם אני רוצה לדבר בפרויקט השטח שלי. בנוסף, בשנים האחרונות לוקח חלק התנדבותי בפעילויות שטח של עמותת אסל"י להעלאת המודעות והמעורבות בקרב גברים במאבק אל מול האלימות כלפי נשים.

אפרת שקד, נולדה בנצרת עילית, חיה בקריית אונו, במסלול המשולב בהנחיית פרופ' רבקה תובל משיח ופרופ' משה בן-סימון. עבודת הדוקטורט של אפרת מציגה מחקר העוסק בהשתנות החוויה הגופנית - נפשית של 13 מתמודדות גילוי עריות בעקבות השתתפות בקבוצת ריצה קשובה, שכללה 23 פגישות שבועיות. השתנות החוויה הגופנית - נפשית נבחנה בשני ממדים: (1) השתנות השיחים הפנימיים; (2) השתנות מצבי העצמי השונים ומארג היחסים ביניהם. אפרת היא מרצה, מטפלת וסופרווייזרית בפסיכותרפיה גופנית, מרצה בתוכנית להכשרת מטפלים בריצה במכללה האקדמית וינגייט. בעבר, אפרת שימשה כמנחה וסופרווייזרית בתוכנית נמ"ש (נערות מובילות שינוי). אפרת מספרת על התוכנית ללימודי מגדר: "התוכנית ללימודי מגדר אפשרה לי לחרוג ממסלולי החשיבה והפעולה המוכרים לי. קיבלתי הזדמנות לחפש ולמצוא את הדרך שלי לצמוח מהטראומה האישית. לאורך הדרך הרגשתי את האמון שנתנו בי, את הגב ואת החופש לחשוב ולפעול מחוץ לקופסא. בעתיד, אשמח לשלב קבוצות ריצה טיפוליות במרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית בארץ". קישורים רלוונטיים ופרסומים: https://youtu.be/-rllMmP1sio

 LIKE I DO- משפחה מתוך בחירה, בהובלת שני טל במהלך השנה הראשונה של התואר, האיש שלי ואני החלטנו להינשא. לצד השמחה וההתרגשות המשותפת מההחלטה צפו אצלי שאלות גדולות על החיים שלי, שלנו ועל הדרך שבה אני, אנחנו הולכים לצעוד עכשיו יחד. לעיתים זה הרגיש כמו רעידת אדמה המבקשת ממני לעמוד על שלי בו בעת שהזהות שלי מתפרקת ומורכבת מחדש או לפחות משנה את מיקומה. לא חשבתי שלחתונה תהיה משמעות כל כך גדולה בעבורי ולא מצאתי זכר לשיח עמוק של כלות סביב התקופה המיוחדת הזו של יצירת משפחה. אני מאמינה שיש היום רצון גדול מאוד של נשים צעירות לעשות דברים מתוך התבוננות עליהם ובכלל יש התעוררות מעניינת בתוך קבוצות של נשים ברשת שמייצרות ידע חדש על נשים וחוויותיהן. הפרויקט LIKE I DO הוא הניסיון הפמיניסטי שלי לייצר הזדמנות לשיח חדש על חתונה, זוגיות והקמת משפחה. הידע שאני מחפשת קיים בתוך חוויות ותפיסות שונות של נשים צעירות והמטרה שלי היא לתת לו מקום ומסגרת. מסגרת זו תוכל להביא בהמשך לביסוס הבנה רחבה של מה נשים צעירות רוצות בשלב הזה של חייהן? איך ההבניות החברתיות-תרבותיות משפיעות על השאיפות שלהן? על הבחירות שלהן? איפה הן רואות וחוות פערים; בינן לבין עצמן, בינן לבין הפרטנר שלהן, בינן לבין הסביבה והתרבות ועוד. מתוך כל אלו, ניתן יהיה להבנות ידע נשי אותנטי על מקומה של המשפחה הפוסט מודרנית-שוויונית ועל אסטרטגיות שונות ליצירתה. התקדמות הפרויקט הולכת יד ביד עם התהליך האישי שאני עוברת עם בן זוגי ואלו מעצבים האחד את השני. בעקבות זאת, ההתחלה הייתה מבלבלת ולקח לי זמן להפוך את הלמה -> לאיך. הצעד הראשון שלי היה להקים עמוד אינסטגרם במטרה לפתח דרכו מסגרת שיח חדשה על חתונה והקמת משפחה. אחרי בחירת השם, בניית המיתוג והכנת גרפיקות, העבודה העיקרית שלי הייתה להתחיל ולכתוב תוכן רלוונטי. בשלב מאוחר יותר כתבתי ופרסמתי שאלון לנשים צעירות בשנת נישואין הראשונה על מנת לגעת בקהל היעד שלי ולהבין טוב יותר את הצרכים שלהן העולים מן השטח. בימים אלו אני עובדת על מעגל נשים צעירות בו אני מקווה לייצר מרחב פתוח לשיחה על יצירת משפחה מתוך בחירה. אני מאמינה שהחיבור העמוק בין חוויות ההווה שלי לבין חזון הפרויקט הוא הכוח המניע שלי. יחד עם זאת, לא פעם הרגשתי שהחיבור מהווה גם חסם עבורי.  שאלות כמו; איך אני אוכל לבנות שיחה סביב משהו שאני בעצמי מנסה עדיין לברר? ומה הערך המוסף שאני מביאה איתי? מלוות אותי לאורך כל הדרך. הפרויקט מבוסס על חשיפה עצמית כנה ואותנטית המניעה את הפעולה והרבה מהעבודה היא עצמית ולכן מטבעו, התפתחותו היא תהליך ארוך ואיטי יותר משלעיתים הייתי רוצה. לאורך הדרך היו מספר נקודות בהן 'דברים התחברו'. נקודות החיבור הגיעו אחרי רגעים ארוכים בהם הרגשתי תקיעות וחוסר ביטחון. הן קטנות ביחס למטרות העל של הפרויקט אבל הן משמעותיות מאוד ביחס ליכולת שלי כאקטיביסטית להקים את הפרויקט ולהתמיד בו. עבורי, ההצלחות לאורך הדרך היו בדיוק הנקודות האלו, שיצרו תהליך בו אפשר לקבל את האטה, להתבונן בחששות והקשיים שלי ומשם להתקדם צעד צעד. אני שואפת להמשיך ולהפעיל את עמוד האינסטגרם LIKE__I.DO# ולעצב אותו בעזרת קולותיהן של נשים צעירות נוספות. במקביל אני עובדת על פיתוח מעגל הנשים: חתונה, משפחה ומה שבניהן. את מעגל הנשים הייתי שמחה להרחיב בהמשך לסדנה המיועדת לזוגות צעירים נשואים. התוכנית ללימודי מגדר מהווה עבורי בית; מקום נעים ובטוח ללמוד בו ולגדול ממנו. אני מאמינה בכוח שלנו לשנות מציאות גדולה בעזרת צעדים קטנים ומדמיינת מהפכה פמיניסטית בספרה הביתית-משפחתית בה נשים וגברים פועליםות יחד למען שוויון מגדרי. שני טל הנה בעלת תואר ראשון בממשל ודיפלומטיה. בעלת ניסיון רב בתחום החינוך הבלתי פורמלי למנהיגות ויזמות נוער.

ד"ר לימור פומרנץ-זורין בוגרת מסלול דוקטורט בהנחיית פרופ' אורנה ששון-לוי תיאור עבודת המחקר המחקר שלי עוסק במשמעויותיו של השירות הצבאי בתפקידי טכנולוגיה עלית כהון מפרספקטיבה של הצטלבויות בין מגדר ומעמד. מבחינה תיאורטית המחקר מבוסס על שלושה אדנים מרכזיים: התיאוריה של בורדייה על היחסים בין הון, הביטוס ושדה, והביקורת הפמיניסטית שמערערת על הניטרליות המגדרית של המושגים האלה; מסורת המחקר של הסוציולוגיה הצבאית ויחסי צבא-חברה בישראל ולימודי טכנולוגיה פמיניסטיים. המחקר נערך בשיטה איכותנית בגישה פנומנולוגית-פרשנית ומבוסס על 45 ראיונות חצי מובנים עם נשים וגברים ממיקומים מעמדיים שונים ששירתו בצבא בתפקידי היי-טק (טכנולוגיות מידע וסייבר). טענת המחקר המרכזית היא שההון הצבאי הגלום בשירות החובה ביחידות טכנולוגיות הוא הון ממוגדר-מועמד (classed), כלומר הון שאופן רכישתו והציפיות להמרתו מעוצבים על ידי הצטלבויות בין מגדר ומעמד. במלים אחרות, אני טוענת שנשים וגברים ממיקומים מעמדיים שונים פועלים לאור סכמות תרבותיות מובחנות שמנחות את הציפיות שלהם מהשירות הצבאי ואת דפוסי המרת ההון שהם צברו בו לספירה האזרחית. במחקר אני מראה, בין היתר, שההצטלבות בין מגדר מעמד בעצוב משמעותו של השירות הצבאי בתפקידים טכנולוגיים מביאה לתוצאות מגדריות לא צפויות ואף פרדוקסליות (Unintended consequences). עבור נשים ממעמד בינוני-נמוך שירות צבאי בתפקידי היי-טק יכול להוות כר לכינון עמדת סובייקט 'טכנולוגית' (שנחשבת לעמדת סובייקט גברית), משום שהשאיפה למוביליות חברתית מעודדת אותן, ובמידה רבה כופה עליהן, לפנות לקריירה טכנולוגית. לעומת זאת, תודעת הבחירה החופשית של נשים ממעמד בינוני-גבוה עלולה להרחיק אותן מקריירת היי-טק, משום שהחירות שיש להן לבחור תחומי לימוד ומסלולי תעסוקה בהתאם לתחומי העניין שלהן, מובילה אותן למקצועות יוקרתיים התואמים את נטיות ליבן (כגון משפטים, ביולוגיה ורפואה) ולאו דווקא להיי-טק. באופן פרדוקסלי, דווקא נשים אלה שכנערות וכחיילות פרצו גבולות מגדריים בלימודים מדעיים ובשירות צבאי טכנולוגי, מוכפפות למימוש עצמי ממוגדר ומגלמות בחייהן הבוגרים את המרחק התרבותי של נשים מטכנולוגיה. נסיון אקדמי ומקצועי: אני פסיכולוגית חברתית בהכשרתי שעוסקת מזה 20 שנה במחקר יישומי בעיקר בארגוני בטחון. התוכנית ללימודי מגדר מסמלת עבורי את האקדמיה במיטבה: עושר אינטלקטואלי, חשיבה ביקורתית, להט מחקרי, טיפוח הסטודנטיות ומחויבות להשפעה ולעשייה חברתית. השילוב בין תכנית לימודים מוקפדת, סגל אקדמי ומנהלי נפלא וסטודנטיות מגילאים ורקעים מגוונים הפכו את הלימודים בתוכנית לחוויה אינטלקטואלית ורגשית מיוחדת במינה, שהשפיעה לא רק עלי אלא גם על משפחתי, בן זוגי בנותיי, שהיו שותפים לדרך. התוכנית נתנה לי הזדמנות לכתוב עבודת דוקטורט בשדה שהכרתי מעבודתי כחוקרת יישומית ולהתנסות במחקר וכתיבה אקדמיים בהנחייתה המסורה והמאלפת של פרופ' אורנה ששון-לוי, ועל כך תודתי העמוקה.

כבוד הרב אני נמשך לגברים – מה לעשות? אסטרטגיות רבניות שמרניות להתמודדות עם הקונפליקט שבין הומוסקסואליות ויהדות מאמר של אבישי מזרחי, דוקטורנט בתוכנית בהנחיית ד"ר רונית עיר-שי המאמר עתיד להתפרסם ב"דעת - כתב עת לפילוסופיה יהודית וקבלה"   מתוך קריאה ועיון מעמיק בספרות הרבנית העכשווית בסוגיות ההומוסקסואליות, בהדרכות הרבניות השונות, בשו"תים הווירטואליים, בחילופי התכתבויות, בשיעורים מוקלטים ובכתיבה ההגותית-מחשבתית בתחום אני מזהה שש אסטרטגיות התמודדות שונות בשיחים של המיינסטרים הרבני הציוני-דתי שאינו מתיר כל פרקטיקה מינית הומוסקסואלית וכן אוסר זוגיות הומוסקסואלית (גם אם היא ללא יחסים מיניים). "אסטרטגיית ההכחשה" – המבקשת להכחיש את המציאות של הומוסקסואליות כנטייה קונסיסטנטית וקבועה לאורך זמן ולמסגר אותה כבחירה מתריסה, "להכעיס", או למצער כתאווה ככל התאוות הניתן להתגבר עליה. זו אסטרטגיה הפותרת את הקונפליקט מעיקרו שכן אם אין הומוסקסואליות הרי שהמבוכה אפילו לא מתחילה.    "אסטרטגיית ההמרה" הדוחפת את ההומוסקסואל לשנות את נטייתו. אסטרטגיה זו מעבירה את ההתמודדות עם הקונפליקט למגרש הפסיכולוגי-ביולוגי. את התורה הנצחית לא ניתן לשנות אך ניתן לשנות את הנטייה המינית ובכך לפתור את הקונפליקט. "אסטרטגיית העקידה" – המבקשת  לחזק את ההומוסקסואל המאמין במישור התיאולוגי ואף מעניקה משאבי חוסן רוחני להתמודדות נזירית אל מול הנטייה המינית. היא מאדירה ומהללת את ההקרבה, המאמץ והסבל, של ההומוסקסואל המאמין, לקיום צו האלו-ה, ובכך מעניקה לו כח להתמודד עם הקונפליקט הקיומי והתיאולוגי.  "אסטרטגיית ההסברה" – מבקשת לקרב אל השכל וההיגיון האנושי את האיסור המקראי, הן ברמה האישית והן במרחב הציבורי החווה התנגשות בין "דת למוסר". כאן ינסו רבנים לדרוש "טעמא דקרא", לנסח הסברים המניחים את הדעת ולנסות להבין את המהות והמשמעות העומדת מאחורי איסור משכב זכר. "אסטרטגיית ההנגשה" – המבקשת להשתמש בפתרונות קיומיים שונים שאינם סותרים את ההלכה. אי אפשר להתיר את האסור, אך ניתן למזער את הסבל הקיומי במעגלים שונים. ניתן לראות מאמץ רבני במציאת "פתרונות" לריכוך ושיכוך הקונפליקט דוגמת פרויקט השידוכים בין הומואים ללסביות כדי לתת מענה חלקי לצורך במשפחה מחד ובהסתרה מאידך; שימוש בכדורים ממעטי חשק מיני ועוד. "אסטרטגיית ההכלה" - אסטרטגיה זו אמנם לא פותרת את הצורך הקיומי במיניות הומוסקסואלית, אך היא מעניקה חיבוק חם, קבלה והכלה להומוסקסואל-המאמין, ומחברת אותו ללב הקהילה הדתית - "באשר הוא שם", ובכך פותרת חלק ממצוקת הבדידות החברתית-קהילתית שחווה ההומוסקסואל המאמין. מאמר זה מבקש להציג את האסטרטגיות השונות, להראות כיצד הן משתקפות בכתיבה הרבנית, לדון בהן ולהראות רבדים שונים ומוטיבציות שונות של שימוש בכל אסטרטגיה, דוגמת סוגים שונים של הכחשת הומוסקסואליות, מחלוקות רבניות ערות סביב גבולות ההכלה וכדומה. על גבי כל אלה המאמר מבקש לנתח מה עומד בבסיס ההדרכות הרבניות השונות, וחושף את "מאחורי הקלעים" של תהליך הפסיקה ואת השיקולים המטא-הלכתיים  במשקפי "הפילוסופיה של ההלכה".

רודיינה מספרת על הפרויקט המעשי שלה: במסגרת לימודי מגדר בשטח יזמתי ותפעלתי פרויקט שקראתי לו "התחלות חדשות". הפרויקט מיועד לנשים בנות ארבעים ומעלה שהתחתנו בגיל צעיר אשר הקדישו את חייהן למשפחה ולילדים שלהן. כאקטיביסטית זיהיתי אצל קרובות משפחה שלי, שבשלב זה שהילדים שלהן בגרו וחלקם עזבו, הן התחילו להרגיש חוויית ריקנות. שמעתי מהן משפטים כמו "אני ממציאה עבודת ניקיון על מנת להעביר את היום" או "האם אני אמשיך לעשות מה שאני עושה עד סוף חיי". אמירות כאלו האירו בפניי שנשים אלו בשלב זה של חייהן מחפשות שינוי, מחפשות תכנים למלא בתקופת החיים החדשה שלפניהן. הפרויקט התבסס על שותפות עם בעלות מקצוע ושלושה ארגוני נשים והמתנס המקומי בעיר שפרעם בה נולדתי וגדלתי. בניהול הפרויקט סייעה לי שותפה בשם נגאת. הפרויקט כלל כ-20 מפגשים שבועיים בהם התקיימו הרצאות וסדנאות שנוהלו ע"י בעלות המקצוע. המפגשים של הנשים היוו הזדמנות למפגש חברתי ותרבותי בין נשים בנות העדות מוסלמית, דרוזית ונוצרית בהם הן יכלו להכיר את את השניה יותר לעומק ולחזק את יחסי הקהילה בשפרעם. אחת ההצלחות של הפרויקט הן 6 נשים שהתחילו קורס הכרת המחשב. אחת התחילה לימודי תואר ראשון באוניבריטת חיפה. שתיים הצטרפו ליום התנדבו במעון לבעלי צרכים מיוחדים שהקמנו. במפגש האחרון, המשוב שעלה מהנשים כלל משפטים כמו: "אני מרגישה אישה אחרת", "גיליתי שיש לי ידע שלא הייתי מודעת לו", "אני מוצאת עוד נושאים לשיחה לספר עליהם עם המשפחה". לימודי מגדר בשבילי מהווים חוויה אנושית עצומה: להכיר את עצמי כאישה, כאקטיביסטית ופמיניסטית . לימודי מגדר בבר אילן במיוחד היו חוויה מתקנת כערביה פלסטינית בתוך המדינה - לקבל את ההכרה בהיותי פלסטינית ללא שום ערעור. אני מקווה להעתיק את הפרויקט שלי לעוד מקומות ולתת לעוד נשים עוד הזדמנות להגשים את עצמן לאחר סיום עבודתן הנפלאה בגידול ילדים והשקעה במשפחה". רודיינה היא בעלת ניסיון מגוון בקידום יוזמות ומיזמים. בעבר פעלה ליצירת שני מיזמים: הקמת סניף אקים לבעלי צרכים מיוחדים בשפרעם, והקמת מערך מתנדבים לחיזוק תלמידים מתקשים בתוך בתי ספר בשפרעם. בנוסף לכך, התנדבה בארגוני נשים פמיניסטיות, אישה לאישה ואלסיוואר. רודיינה ליוותה בהתנדבות נשים במקלט לנשים מוכות והשתתפה בפעלויות של ארגוני נשים שפועלים להעצמת נשים ונגד רצח נשים.

ליאת גרוסמן תמיר, יועצת ראש העיר לענייני מעמד האישה קריית אונו