מה עושים בוגרינו?

"החלום שלי לעתיד הוא יצירת השפעה משמעותית על קהילת נשים בתחום כלשהו הקרוב לליבי ושהעיסוק בו יעניק לי הנאה וסיפוק. בעבר חשבתי על פעולה ויצירת שינוי בזירה הפוליטית המקומית או הארצית או בתחומים אקדמאיים כגון הכשרת מורים. אינני שוללת אפשרות זו ביום מן הימים אך החלום לטווח הקרוב בחיי עוסק בנושאים אינטימיים, מקומיים וקהילתיים, כמו ההיריון והאימהות הראשונית"

המחקר בוחן יחסי אישה-בובה באמנות פמיניסטית עכשווית תוך התחקות אחר צורות חדשות של תשוקה לחפצים עמו אנושיים ובמקרה הנדון בובות מין היפר ריאליסטיות מסוגת real doll ובובות תינוק היפר ריאליסטיות מסוגת reborn כפי שאלה מיוצגות ביצירות אמנות של תשע אמניות אמריקניות עכשוויות. אמניות אלה מגיבות באופן חתרני וביקורתי לתרבות הצריכה ולקדמה הטכנולוגית בקפיטליזם המאוחר וגופי יצירתן נבחנים תחת עדשה פמיניסטית ופוסט הומניסטית תוך התמקדות בפילוסופיה הנוודית של ההוגה רוזי בריידוטי.

הצורך שזיהיתי בשטח הוא הנגשת מידע רלוונטי, וכן יצירת נטוורקינג של קשרים תעסוקתיים ושפתיים, עבור נשים מהגרות בישראל, החל מנשים בעלות רישיון עבודה בלבד וכלה בנשים אזרחיות או בעלות מעמד קבע, שקיבלו את המעמד שלהן שלא באמצעות חוק השבות. הסיבה לפנייה לקהל זה בלבד היא שנשים אלה הגיעו לישראל כמקלט ממלחמה, לעיתים עם מקצועות והשכלה ממדינת מוצאן, אך הן מתמודדות עם סטריאוטיפיזציה קשה מצד החברה. כתוצאה מכך, הן נשארות במעגל סגור ומקובע של מקצועות, ללא אפיקי התפתחות מקצועית, וכן לרוב ללא כישורי שפה עברית - בין אם בגלל אי זכאותן לאולפן, ובין אם בגלל הישארות באותה קהילה מקצועית ולאומית שלא מצריכה שימוש בשפה העברית. כל אלה מובילים להרבה מקרים של מערכות יחסים אלימות, מהן אותן נשים מהגרות מפחדות לצאת, לאור העובדה שהן חוששות לא להצליח להתאקלם בעולם שבחוץ: אין להן פה משפחה, אין מקצוע מיוחד או מפרנס כראוי, ואין להן כישורי שפה שמאפשרים עצמאות. לאור כל אלה, ובעקבות שיחות שניהלתי עם לקוחות שלי מכוח עבודתי כעורכת דין לזכויות אדם, הבנתי את החשיבות שביצירת מאגר מקוון, בו תהיה הנגשת מידע רלוונטי ליצירת עצמאות לאותן נשים, וכן יהווה מקום מפגש ליצירת קשרים מקצועיים ושפתיים, באמצעות התנדבות של אנשים ונשים ללמד עברית את אותן הנשים. שמתי לעצמי כמטרה להפוך את המאגר המקוון לדף פייסבוק מצליח, עם טרפיק יומי קבוע בקרב קהילות דוברי מספר שפות, וכן הכנסת הפרויקט כפרויקט פר"ח מוכר תמורת מלגה ללימודים. מנקודת מבטי האישית, התוכנית חשובה לי במספר אפיקים. הראשון, האחווה הנשית שאני מרגישה שנמוגה לאחרונה עם המציאות הנוכחית במדינה שלנו; השני, עזרה לנשים מהגרות במעמדות שונים, לאור המציאות אליה אני נחשפת במסגרת עבודתי והקשיים שאני רואה שהן מתמודדות איתם במסגרת חייהן, קשיים המגבילים אותן מלפרוץ תקרות זכוכית ולפרוח; השלישי, הרצון לסגור מעגל שקיים עם היותי בת למהגרים בעצמי, האמנם כזכאי שבות שקיבלו הטבות מהמדינה בצורה של תמיכה כלכלית ושפתית, ובכל זאת אני לא יכולה לשכוח את המציאות בה גדלתי והקשיים שאליהם נחשפתי כבת להורים שהיו צריכים להתחיל את חייהם מההתחלה באמצע החיים. כל אלה מובילים אותי להבנה שאם להורים שלי היה קשה, עם משפחה פה לתמיכה, ועם תמיכה מהמדינה, אז בוודאי שנשים מהגרות ללא כל אלה מתקשות פי כמה וכמה, ובמיוחד כאשר יש ילדים שמעורבים בתמונה. לכן, במסגרת החממה לאקטיביזם פמיניסטי יכולתי לקבל את הכלים המקצועיים למקד את הרעיון שלי ואת הרצונות שלי, להבין כיצד לבנות אותו לאור מגבלות טבעיות שיש לי בחיי האישיים, וכן כיצד לשווק אותו להיכרות ראשונית ובהמשך לשמור על צורת שיווקו והצלחתו גם לאחר "פרישתי" מניהולו". קרן קדם-דרורי, ילידת מוסקבה, בריה"מ, גדלה בירושלים מרבית חייה, וכעת מתגוררת ברמת גן. בוגרת תואר ראשון במשפטים מהמרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת-גן ועובדת למחייתה ולמען נפשה כעורכת דין לזכויות אדם משנת 2019. מועסקת במשרד פרטי המוביל בתחום. כיום לקראת סיומו של תואר שני בלימודי מגדר.

ד"ר מיכל פרינס, מקימה ומנהלת את מרכז יהל

צעירות וצעירים בגילאי 19-25, נמצאים בתקופת הבגרות בהתהוות, בתחילת דרכם בחיים הבוגרים. בתקופה זו מתקבלות החלטות הרות גורל לעתידם.ן כדוגמת בחירת בני זוג, מסלול לימודים וכיוון קריירה. לפיכך, בתקופה זו עולה הצורך בגיבוש סיפור חיים חיובי הממוקד בכוחות וביכולות מתוך מודעות לכוחות הפועלים עלינו בחברה, בקהילה, במשפחה ובקבוצת השווים. הרעיון לפרויקט בתפיסה שלי, כולנו זכאים לחיות חיים של בחירה חופשית, עצמאות אישית ומתוך תחושה של מסוגלות. בו בזמן ברור לי שהבחירה אף פעם אינה חופשית לחלוטין וכי כל בחירה מתקיימת במסגרת אילוצים אישיים וחברתיים ומושפעת מהסביבה שבה אנו חיים. ככל שהבחירה אינה תואמת את הסביבה שבה אנו חיים, כך עולים גם המחירים שאנו נדרשים לשלם, חברתית, משפחתית, כלכלית ועוד. מטרת הסדנה "מה הסיפור שלי"? הינה לסייע לצעירים וצעירות לצאת ל"אזרחות" עם סיפור חיים מנצח ותחושת מסוגלות, לבחור במסלול לימודים/קריירה בהתבסס על העוצמות והמאווים ומתוך מודעות לכוחות המופעלים עליהם ועליהן. תיאור תהליך היזמות וההתקדמות בפרויקט מאז התואר הראשון בהיותי בת 22 לערך, חלמתי לעזור לצעירים וצעירות לגבש את הזהות המועדפת שלהם, לחיות חיים של עצמאות, מימוש עצמי ובחירה חופשית. שנים רבות חיפשתי אחר הגישה האימונית/טיפולית שאתחבר אליה. כזו שמתמקדת בכוחות של האדם, מצד אחד, אך גם באופן שבה הסביבה משפיעה עליו, ואז גיליתי את הגישה הנרטיבית. הגישה הנרטיבית היא גישה רגישה תרבותית המאירה בזרקור נורמות חברתיות רווחות בקהילה. על ידי הכרה והבנת הנורמות החברתיות, המטופלים/מתאמנים מצליחים להתבונן בסביבה, להבין את הכוחות הפועלים עליהם וכיצד הם משפיעים על הבחירות שלהם. בכך הם הופכים לסוכנים אקטיביים בהבנייה מחדש של סיפור חייהם. וכך, פניתי ללימודי טיפול נרטיבי והנחיה בגישה הנרטיבית ולפני כ- 6 שנים הגשמתי את החלום ומאז אני מאמנת אישית ותעסוקתית ומתמחה בעיקר בליווי צעירים וצעירות בגילאי 20/40. במקביל לחלום ללוות צעירים וצעירות, הגשמתי חלום נוסף ללמוד תואר שני בלימודי מגדר. ידעתי כי יום יבוא ולימודי המגדר ישתלבו עם עבודתי כמאמנת, ולכן, כשהגיע זמן לבחור את פרויקט השטח בחרתי פרויקט אשר ידגיש את הפן המגדרי בסדנאות שאני מעבירה כיום. קשיים ואתגרים מרכזיים אני צופה שני אתגרים מרכזיים ביישום הפרויקט. האחד, כיצד לסייע לנשים צעירות לפתח את המשקפיים המגדריות מבלי לגרום להן להרגיש קורבנות וכיצד לסייע לגברים צעירים לפתח את המשקפיים המגדריות מבלי לגרום להם להרגיש כעס ואשמה. אתגר נוסף יהיה, מעבר לתהליך האישי והקבוצתי, לרתום את אותם נשים וגברים המשתתפים בסדנאות למאבק לשוויון מגדרי. האתגר השני נוגע לשיווק. מהיכרותי עם תקציבי רשויות והחלוקה הגסה בין התקציבים (העצמה, תעסוקה, לימודים, צעירים וכדומה) כמו גם החשש מלגעת בנושא המגדר בצורה מובהקת אני צופה אתגר לא מבוטל בשיווק הסדנה תוך הדגשת הפן המגדרי. יעדים עתידיים להמשך הפרויקט היעד ראשון - עד לסוף שנת הלימודים, בניית התוכן למפגשים ויצירת מערכי ההדרכה. היעד השני – בסיום שנת הלימודים ולאחר גיבוש התכנים, שיווק הפרויקט לרשויות מקומיות, מרכזי צעירים, מרכזי עוצמה, מכללות ותכניות שונות לחיילים וחיילות משוחררים, ויישומו בפועל. התוכנית ללימודי מגדר עבורי התכנית ללימודי מגדר היתה עבורי מקור להשראה ו- eye opener. השילוב של קורסים בלימודי נשים ביחד עם לימודי גבריות, הייחודיים לאוניברסיטת בר-אילן, סיפקו לי הבנה טובה יותר של הכוחות הפועלים על נשים ועל גברים וטקטיקות ההתמודדות השונות של גברים ונשים עם סוגיות מגדריות והתפקידים המסורתיים. אני בהחלט מרגישה שקיבלתי ידע רב, הן ברמה האישית והן ברמה המקצועית, ידע שאני מיישמת בחיי היום יום עם בן זוגי, עם בתי וכמובן עם המתאמנים שאני מלווה. בנוסף, גברה בי המוטיבציה להיות חלק מתהליך השינוי המגדרי הכל כך נחוץ, וגם ההבנה לגבי דרכים אפקטיביות להביא את השינוי. חלום לעתיד מטרתי היא לראות את הפרויקט מיושם במגוון רשויות ובקבוצות מגוונות של נשים וגברים, צעירות וצעירים בטווח הגילאים 19-40. סיגלית קרן, נשואה לשוקי ואמא לנועה. כל חיי גדלתי והתגוררתי באזור המרכז. בקיץ 2022, משפחתי ואני הגשמנו חלום ועברנו לקיבוץ אפיק שברמת הגולן. ניסיון אקדמי ומקצועי בעלת B.A. בפסיכולוגיה ו- M.A. בייעוץ ופיתוח ארגוני, תעודת הסמכה כמנחת קבוצות ותעודות נוספות בטיפול נרטיבי והנחיה בשיטת סמ"ל, סיפורים מובילים להצלחה. בעלת כ- 20 שנות ניסיון במגוון תפקידי ייעוץ, הדרכה וניהול פרוייקטים עתירי משאבים. ב- 6 השנים האחרונות עוסקת באימון אישי ותעסוקתי והנחיית קבוצות בגישת My Story המבוססת על הגישה הנרטיבית. קישורים רלוונטיים https://sigalitkeren.co.il/ מצרפת קישור לאתר שלי הכולל את הסיפור האישי שלי ואת השירותים השונים שאני מציעה לנשים וגברים, ארגונים ומרכזי צעירים.

מטרת הפרויקט ONE OF US היא לתת נראות לתופעת האלימות במשפחה, בדגש על אלימות רגשית – נפשית, כאשר הפרויקט מחולק לשתי פעילויות מרכזיות: 1. הנגשת הכלים שמציע מקלט לנשים מוכות בהתאמה לנשים שחוות אלימות כלשהי בתוך מעגל המשפחה. 2. לתת לנשים להשמיע את הקול שלהן מתוך המרחב הפרטי למרחב הציבורי, לייצר מרחב בטוח בו נשים יוכלו לשמוע להשמיע את קולן והסיפור האישי שלהן . מהם הצרכים שעליהם הפרויקט עונה: • כשאישה רוצה לפרק את מערכת היחסים האלימה ובמידה בה היא לא מתאימה או שהיא לא רוצה להיכנס למקלט לנשים מוכות, לתת לה אלטרנטיבה שבה היא תקבל תמיכה מלאה הכוללת ליווי משפטי ורגשי בו זמנית, לכל אורך התהליך, בהתאם לחוויה אותה היא חווה. • מענה על חוסר ההבנה בתחום המשפטי שקיים היום מצד מערכת המשפט לגבי אותן נשים שחוות אלימות כלשהי, לאו דווקא פיזית אלא גם נפשית/ כלכלית במעגל המשפחתי. דרך עורכי הדין - להניע לשינוי ההסתכלות של השופטים על התחום ומשם להוביל לשינוי חקיקתי. • מתן אלטרנטיבה נכונה יותר למקלט לנשים מוכות אשר תוכל לתרום ולתמוך באותן נשים אשר חוות אלימות שאינה מוגדרת כ״סיכון״ לפי ההגדרה של המערכות הקיימות. • מאפשר לנשים לשתף את החוויה האישית מתוך נקודת המבט שלהן. מהם הכלים שהפרויקט משתמש בהם על מנת לרתום לשינוי חברתי: • הכשרה של עורכי דין ביחד עם ויצ״ו בתחום האלימות במשפחה על ידי מתן הרצאות והדרכות. ההכשרה תאפשר לעורכי הדין לעזור לנשים עם תסמינים של אלימות נפשית / כלכלית כדי שיוכלו לנהל את התיק באופן מדויק יותר. על ידי כך, ניתן יהיה להגדיל את כמות הניצחונות על תיקים בתחום שכיום לא מקבלים מענה ראוי. • הכשרת עורכי הדין תתרום גם למזעור המקרים בהם נשים חוות אלימות פעם נוספת, הפעם על ידי בית המשפט, בגלל חוסר ידע והבנה של התחום על ידי המערכת ועל ידי כך גם לעצור את גלגל האלימות שממשיך אחר כך בבית מצד התוקף לאור ״ההצלחה״ בבית המשפט. • הוספה לתהליך מתן ליווי רגשי שמותאם לצרכים של מי שנמצאת במעגל האלימות וניתן לכל אורך התהליך, מתחילתו ועד לסופו, ואפילו אחרי מתן הגירושין. באופן זה, לסייע לנשים להתגבר על הטראומה ולהצליח במעבר לחיים ״נורמטיביים״ על מנת שלא יחזרו פעם נוספת לאותו מעגל אלים. • יצירת חיבור וקשר בין המטפל.ת לבין עורכ.ת הדין כדי לתת מענה נכון שיעזור לשבור את מעגל האלימות. • שימוש בארגונים, כמו מרכז אלימות במשפחה, אשר יודעים לזהות את אותן נשים שלא חוו אלימות פיזית, לסמן אותן ולהפנות אותן לגורמים הנכונים בהתאם למקרה הספציפי שלהן. על ידי זה ניתן יהיה לתת להן מענה מקיף ומדויק שיעזור להן לצאת מהמעגל האלים ולא לחזור אליו. • הפרויקט מחבר בין הגורם המשפטי לגורם הטיפולי ובעזרתו ייווצר דאטה עדכני על היקף התופעה ובהתאם לכל הנתונים והמידע שייצבר ניתן יהיה להוביל לשינוי חקיקתי. • פודקאסט – שהמטרה שלו להעלאת מודעות למה היא אלימות רגשית בזוגיות ובמשפחה, איך לזהות את זה ואיך אפשר לצאת מהמעגל ולעזור למי שנמצא בו. • במסגרת הפודקאסט, נשים תוכלנה לספר את הסיפור שלהן על האלימות הרגשית שחוו וכיצד הן הצליחו לצאת ממנה .בפודקאסט יהיו מומחים.ות אשר יתנו כלים מקצועיים ורגשיים אשר יעזרו לסובבים להתמודד עם הסיטואציה המורכב ,ולאילו שנמצאות וחוות אותה, להבין מהן האופציות שלהן לצאת החוצה. תובנות מרכזיות בעקבות הקמת הפרויקט: • השדה של תחום האלימות הנפשית אינו מקבל מענה כיום, אין עליו שיח. • חוסר קורלציה בין כל הגורמים השונים שמטפלים בשדה של אלימות במשפחה. חוסר חיבור בין כל הגורמים השונים שפוגע באותן נשים החוות אלימות שהיא איננה פיזית אלא נפשית. • אין מתן של ליווי משפטי נכון בחיבור לליווי רגשי, מה שפוגע בכל מי שרוצה לצאת מהמעגל. • אין מספיק עורכי.ות דין שמתמחים.ות בתחום, שמבינים.ות את התופעה. אין התמקצעות בתחום הזה מה שמשפיע על אחוזי ההצלחה במקרים של אלימות נפשית. • יש המון נשים ממעמד סוציו אקונומי בינוני- גבוה שחוות אלימות נפשית. זו לא אלימות המכוונת רק כלפי נשים ממעמד סוציו אקונומי נמוך. • למערכת המשפט כיום אין מספיק כלים לתת מענה לכל מה שקורה בתחום. • אין כמעט חשיפה למרכזי סיוע. אנ.שים לא מודעים.ות לקיומם של אותם מרכזים מה שמפחית את הפנייה אליהם. • קיימת מודעות נמוכה להבין מה זו אלימות נפשית/ כלכלית ואיך לזהות את התסמינים שלה. • אין חיבור בין המרכזים לסיוע לבין המערכת המשפטית מה שיוצר קושי בלעזור לאותן נשים לצאת מהמעגל האלים. • יש המון בושה סביב הנושא ועל כן מנגנון השתיקה וההסתרה מאוד חזק. למה הדיון הזה מעניין: אלימות במשפחה מוכוונת היום בעיקר לאלימות פיזית ויש חוסר ידע על קיומה של אלימות שהיא נפשית וכלכלית, לכן חשוב להעלות את המודעות לנושא כי הוא הרבה יותר נפיץ, אך אין לא מענה הולם. מכאן מגיע הפרויקט והדיון שמטרתו להעלות מודעות ולהראות שאפשר לצאת מהמעגל וזה לאו דווקא דרך מקלט לנשים מוכות. אפשר לעשות זאת וליצור חיים נורמטיביים חדשים. התוכנית ללימודי מגדר עבורי היא המקום בו חוויות רבות קיבלו מילים, תאוריות התחברו לחיים, יכולת לנהל שיח ביקורתי על התחום של אלימות במשפחה מתוך ראיה מגדרית . בניגוד לתואר הראשון שלי במשפטים, אני רואה בתואר ערך ולא הישג. זה לא הציון שחשוב, כמו התרומה של הקורס בפאזל המורכב בצעדים לפעילות אקטיביסטית בתחום האלימות במשפחה. לעתיד אני מקווה שהפרויקט יאפשר להשיג מידע לגודל וממדי התופעה בתחום האלימות במשפחה ועל ידי כך להביא לשינוי בחוק ובפסיקה. גיתית נוגה, מבת ים, בת 41, בעלת תואר ראשון במשפטים, עורכת דין מזה 15 שנים, מתוכן בשלוש השנים האחרונות מייצגת נשים שיצאו ממערכות יחסים אלימות .

טלי פרקש, עיתונאית

דפנה אבן ליכוב, מנהלת בית ספר לחינוך מיוחד, בית אקשטיין

אפרת שקד, נולדה בנצרת עילית, חיה בקריית אונו, במסלול המשולב בהנחיית פרופ' רבקה תובל משיח ופרופ' משה בן-סימון. עבודת הדוקטורט של אפרת מציגה מחקר העוסק בהשתנות החוויה הגופנית - נפשית של 13 מתמודדות גילוי עריות בעקבות השתתפות בקבוצת ריצה קשובה, שכללה 23 פגישות שבועיות. השתנות החוויה הגופנית - נפשית נבחנה בשני ממדים: (1) השתנות השיחים הפנימיים; (2) השתנות מצבי העצמי השונים ומארג היחסים ביניהם. אפרת היא מרצה, מטפלת וסופרווייזרית בפסיכותרפיה גופנית, מרצה בתוכנית להכשרת מטפלים בריצה במכללה האקדמית וינגייט. בעבר, אפרת שימשה כמנחה וסופרווייזרית בתוכנית נמ"ש (נערות מובילות שינוי). אפרת מספרת על התוכנית ללימודי מגדר: "התוכנית ללימודי מגדר אפשרה לי לחרוג ממסלולי החשיבה והפעולה המוכרים לי. קיבלתי הזדמנות לחפש ולמצוא את הדרך שלי לצמוח מהטראומה האישית. לאורך הדרך הרגשתי את האמון שנתנו בי, את הגב ואת החופש לחשוב ולפעול מחוץ לקופסא. בעתיד, אשמח לשלב קבוצות ריצה טיפוליות במרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית בארץ". קישורים רלוונטיים ופרסומים: https://youtu.be/-rllMmP1sio

ניצן כספי שילוני, מודיעין במסלול השלמת תזה, בהנחיית ד"ר רונית עיר-שי בעלת תואר ראשון ושני במשפטים (תואר ראשון – האוניברסיטה העברית בירושלים, תואר שני בהצטיינות – אוניברסיטת בר אילן). עורכת דין מאז שנת 2008. מאז 2014 עורכת דין ומנהלת המחלקה המשפטית במרכז צדק לנשים, עמותה משפטית שעוסקת בדת מדינה ומגדר, ובפרט בנשים בבתי הדין הרבניים. מייסדת בית הדין ההלכתי הפרטי להתרת עגונות (2018) תיאור עבודת התזה (תזת מאמר): ניתוח טקסטואלי נרטיבי של פסקי דין רבניים שעוסקים באלימות במשפחה וניתנו בין השנים 2015-2021, תוך שימוש בתובנות של חקר משפט וספרות ותאוריות מגדריות. הנחת המוצא של המחקר היא שבאמצעות פסקי הדין שנמסרים לבעלי הדין לא מועבר רק מידע טכני ותוצאה אופרטיבית אלא דרכם גם משתקף סיפור שאותו בחרו הדיינים לספר. מוקד הדיון הוא בדרך תיאור העובדות והדמויות, העדויות, אופן הניתוח המשפטי-הלכתי ובחירת המילים והדימויים בטקסט. המחקר התמקד הן בהיבט האפיסטמולוגי והן בשיח אודות אלימות במשפחה, ובמסגרתו התבררו תמות אודות דמותה של האישה נפגעת האלימות וכן באשר לאופיים של יחסים זוגיים כפי שתופסים אותם הדיינים. ניצן מתארת את התוכנית ללימודי מגדר כ"מרחב שבו מתאפשר לי לתרגם ולסווג את השדה האקטיביסטי שבו אני פועלת, כמו גם את החיים עצמם, לתובנות ולרעיונות תאורטיים".