מה עושים בוגרינו?

הדוקטורט כולו עוסק בצורך בהעלאת המודעות לחשיבות התאמת המענים לאתגרים הייחודים של הפרט בתוך הקהילה בחברה החרדית וכן את הצורך בפיתוח השיח בכדי להנגיש תכנים מותאמי תרבות לגורמי חברות בחברה החרדית.

 LIKE I DO- משפחה מתוך בחירה, בהובלת שני טל במהלך השנה הראשונה של התואר, האיש שלי ואני החלטנו להינשא. לצד השמחה וההתרגשות המשותפת מההחלטה צפו אצלי שאלות גדולות על החיים שלי, שלנו ועל הדרך שבה אני, אנחנו הולכים לצעוד עכשיו יחד. לעיתים זה הרגיש כמו רעידת אדמה המבקשת ממני לעמוד על שלי בו בעת שהזהות שלי מתפרקת ומורכבת מחדש או לפחות משנה את מיקומה. לא חשבתי שלחתונה תהיה משמעות כל כך גדולה בעבורי ולא מצאתי זכר לשיח עמוק של כלות סביב התקופה המיוחדת הזו של יצירת משפחה. אני מאמינה שיש היום רצון גדול מאוד של נשים צעירות לעשות דברים מתוך התבוננות עליהם ובכלל יש התעוררות מעניינת בתוך קבוצות של נשים ברשת שמייצרות ידע חדש על נשים וחוויותיהן. הפרויקט LIKE I DO הוא הניסיון הפמיניסטי שלי לייצר הזדמנות לשיח חדש על חתונה, זוגיות והקמת משפחה. הידע שאני מחפשת קיים בתוך חוויות ותפיסות שונות של נשים צעירות והמטרה שלי היא לתת לו מקום ומסגרת. מסגרת זו תוכל להביא בהמשך לביסוס הבנה רחבה של מה נשים צעירות רוצות בשלב הזה של חייהן? איך ההבניות החברתיות-תרבותיות משפיעות על השאיפות שלהן? על הבחירות שלהן? איפה הן רואות וחוות פערים; בינן לבין עצמן, בינן לבין הפרטנר שלהן, בינן לבין הסביבה והתרבות ועוד. מתוך כל אלו, ניתן יהיה להבנות ידע נשי אותנטי על מקומה של המשפחה הפוסט מודרנית-שוויונית ועל אסטרטגיות שונות ליצירתה. התקדמות הפרויקט הולכת יד ביד עם התהליך האישי שאני עוברת עם בן זוגי ואלו מעצבים האחד את השני. בעקבות זאת, ההתחלה הייתה מבלבלת ולקח לי זמן להפוך את הלמה -> לאיך. הצעד הראשון שלי היה להקים עמוד אינסטגרם במטרה לפתח דרכו מסגרת שיח חדשה על חתונה והקמת משפחה. אחרי בחירת השם, בניית המיתוג והכנת גרפיקות, העבודה העיקרית שלי הייתה להתחיל ולכתוב תוכן רלוונטי. בשלב מאוחר יותר כתבתי ופרסמתי שאלון לנשים צעירות בשנת נישואין הראשונה על מנת לגעת בקהל היעד שלי ולהבין טוב יותר את הצרכים שלהן העולים מן השטח. בימים אלו אני עובדת על מעגל נשים צעירות בו אני מקווה לייצר מרחב פתוח לשיחה על יצירת משפחה מתוך בחירה. אני מאמינה שהחיבור העמוק בין חוויות ההווה שלי לבין חזון הפרויקט הוא הכוח המניע שלי. יחד עם זאת, לא פעם הרגשתי שהחיבור מהווה גם חסם עבורי.  שאלות כמו; איך אני אוכל לבנות שיחה סביב משהו שאני בעצמי מנסה עדיין לברר? ומה הערך המוסף שאני מביאה איתי? מלוות אותי לאורך כל הדרך. הפרויקט מבוסס על חשיפה עצמית כנה ואותנטית המניעה את הפעולה והרבה מהעבודה היא עצמית ולכן מטבעו, התפתחותו היא תהליך ארוך ואיטי יותר משלעיתים הייתי רוצה. לאורך הדרך היו מספר נקודות בהן 'דברים התחברו'. נקודות החיבור הגיעו אחרי רגעים ארוכים בהם הרגשתי תקיעות וחוסר ביטחון. הן קטנות ביחס למטרות העל של הפרויקט אבל הן משמעותיות מאוד ביחס ליכולת שלי כאקטיביסטית להקים את הפרויקט ולהתמיד בו. עבורי, ההצלחות לאורך הדרך היו בדיוק הנקודות האלו, שיצרו תהליך בו אפשר לקבל את האטה, להתבונן בחששות והקשיים שלי ומשם להתקדם צעד צעד. אני שואפת להמשיך ולהפעיל את עמוד האינסטגרם LIKE__I.DO# ולעצב אותו בעזרת קולותיהן של נשים צעירות נוספות. במקביל אני עובדת על פיתוח מעגל הנשים: חתונה, משפחה ומה שבניהן. את מעגל הנשים הייתי שמחה להרחיב בהמשך לסדנה המיועדת לזוגות צעירים נשואים. התוכנית ללימודי מגדר מהווה עבורי בית; מקום נעים ובטוח ללמוד בו ולגדול ממנו. אני מאמינה בכוח שלנו לשנות מציאות גדולה בעזרת צעדים קטנים ומדמיינת מהפכה פמיניסטית בספרה הביתית-משפחתית בה נשים וגברים פועליםות יחד למען שוויון מגדרי. שני טל הנה בעלת תואר ראשון בממשל ודיפלומטיה. בעלת ניסיון רב בתחום החינוך הבלתי פורמלי למנהיגות ויזמות נוער.

רותי מספרת על עבודת המחקר שלה: "אני חוקרת את היחסים בין חברי קבוצות מוחלשות ובני הברית שלהם. ספציפית אני חוקרת כיצד אקטיביסטים טרנסים ובני בריתם חווים ומנהלים את מערכת היחסים ביניהם, את סוגי האפקטים שמופיעים במפגשים ביניהם ואת סוגי הסובייקטיביות שמתהווים מתוך מפגשים אלה. התוכנית ללימודי מגדר עבורי היא חווית למידה מרתקת, קהילת מרצות ועמיתות מדהימה, אתגר והשראה. רותי היא חוקרת בתחום של התנהגות ארגונית וכתבה כמאה מאמרים בforbes.com על להקות רוק. בנוסף, היא מתנדבת באגודה למען הלהט״ב. מאמר על בעלות ברית של הקהילה הטרנסית: https://journals.sagepub.com/doi/pdf/10.1177/13634607221114467 Blatt, R. (2022). “I don’t need advice but I will take it”: Allied labor in transgender allyship. Sexualities

"נפגשות לבונה" (קפה בשפה האמהרית) הוא פרויקט שקהל היעד שלו הן נשים יוצאות אתיופיה שעברו את המסע לישראל דרך סודן וסובלות מפוסט טראומה בשל תלאות הדרך, ביזה, אינוס, מאסר ואובדן בני משפחה. זיהיתי את הצורך בפרויקט כזה משום שנשים שעלו מאתיופיה כאימהות נושאות על כתפיהן משא גדול בחייהן והן כמעט לא מתפנות לטיפול בעצמן. זאת משום שערכי התרבות האתיופית מציבים את המשפחה בראש סדר העדיפויות והדאגה לצרכי האישה רחוקה מהדאגה לראש המשפחה ולשאר בני הבית. מטרת הפרויקט היא להעניק לנשים מעטפת של טיפולים מקצועיים כדוגמת פסיכולוגים/ות, עובדים/ות סוציאליים/יות, ולהוציאן לטיולים ולחוויות משותפות כחלק מתהליך ריפוי ותרפיה לטראומה שעברו. הנשים תפגשנה אחת לשבוע כדי לשתות קפה מסורתי. ראיתי ברעיון טקס הקפה המסורתי שאותו עורכות הנשים כאמצעי נפלא שיוצר שיח פתוח ומעניק הזדמנות להיוועץ, להעביר מידע ולמידה משותפת להתמודדות במצבים שונים שהם תוצאה של האירוע הטראומטי שחוו. בבדיקה שערכתי ומתוך היכרותי את התרבות האתיופית, הבנתי שהקפה הוא אירוע חברתי שבמהלכו נחשפים ידיעות, דעות אישיות, זמן איכות של התדיינות משותפת, שיתוף חוויות ומעין טיפול רגשי במסווה של טקס תרבותי. ראיתי בכך הזדמנות נהדרת להביא את אותן נשים לטיפול מבלי שיחושו בושה או חשש להצטרף, תחת הכותרת של "נפגשות לבונה". בשלב הראשוני, החלטתי לשתף את אמי שהיא המודל והשראה לרעיון. אמי, אסירת ציון שעברה עינויים באחד מבתי הכלא הגדולים באתיופיה, שם נאסרה כשהייתה נערה בת 16 בלבד כשהיא נושאת אותי על גבה, תינוקת בת מספר חודשים. אחד האתגרים שניצבו בפניי היה כיצד לגרום לנשים לשתף פעולה, לכן כדי ללמוד על הצרכים של נשים שסובלות מפוסט טראומה היה עליי לנקוט במשנה זהירות וברגישות כאשר התחלתי במלאכת האיתור. זאת משום שבתרבות האתיופית לא נהוג לחשוף רגשות ופרטים אינטימיים/אישיים שעלולים לגרום להן להסתגר או להטיל ספק באמון בין מי שמובילה את הפרויקט לבין הנשים שזקוקות למעטפת הטיפולית. אתגר עצום שעליו הצלחתי להתגבר בזכות הכרת הקודים התרבותיים וההבנה שהמסע ותלאותיו הם חלק מחיי ומחיי משפחתי כבת להורים אסירי ציון ובשל כך אני רואה בפרויקט שליחות. לצורך איתור הנשים לפרויקט, השתמשתי בשתי עובדות חשובות. האחת, הידע שיש לי כמנהלת פרויקט איסוף והנצחת שמות של יהודי אתיופיה שנספו בסודן, בדרכם לישראל, ניהול ברמה ארצית שהביא להקמת האנדרטה על הר הרצל. השנייה, המידע שיש ברשותי כמי שעומדת בראש עמותת "חלוצי ציון" עמותה התנדבותית שמסייעת ליוצאי אתיופיה בתהליך הבירוקרטי והנוקשה מול משרד הקליטה בהכרה כאסירי ציון. כדי להתקדם בפרויקט הבנתי שעליי להתמקד בעיר מסוימת ולא להתפזר לכמה ערים, משום שעלולות להיות מגבלות כמו מרחק, היעדרויות שעלולות לעכב את יישומו של הפרויקט. ההחלטה להתחיל את הפרויקט בעיר לוד הייתה מתוך ידיעה שתפקידי הציבורי כחברת מועצת העיר יסייע לי להגשמת הפרויקט. עניין שהציב בפניי אתגר בגיוס תקציבים וגיוס גורמי מקצוע ואנשי מקצוע ברשות שיירתמו לפרויקט ובזכות כוח הרצון ויכולת שכנוע, הצלחתי באתגר של בניית תוכנית שנתית לנשים כאשר היעד העתידי הוא שנשים אלו יקבלו כלים שיסייעו להן ברמה האישית ומשם הן תתעצמנה לתרומה חברתית משלהן, לספר את סיפורן האישי ולהעצים נשים אחרות ברחבי הארץ. התוכנית ללימודי מגדר עבורי היא מעטפת חיונית לכל אישה ואישה, מעטפת שמציידת את המשתתפות בה בארגז כלים להתמודד באומץ ובגאווה על מקומן ומעמדן בחברה. הקורסים הנלמדים והאופן בו הם מועברים ע"י המרצות תרמו באופן ניכר לידע שלי בתחומים שונים בחיים בהם מתעוררת הזהות המגדרית שלי כאישה שחורה וכאם. הידע, הייעוץ, התמיכה והליווי בתוכנית הם משאבים יקרים שסייעו ומסייעים לי במסעי אל היעדים אליהם אני שואפת. חלום לעתיד: ברמה של הפרויקט החלום הוא שהפרויקט יצליח, שתשתתפנה בפרויקט מספר רב של נשים שתקבלנה כלים וטיפולים מקצועיים שיסייעו להן להתמודד עם הפוסט טראומה שהוא תוצאה של המסע לישראל , חיזוקן והעצמתן ברמה האישית ובשאיפה שהפרויקט יפרוש כנפיים לערים אחרות ובכך נביא להצלתן של אלפי נשים שתלאות המסע הותירו בנפשן צלקת שמונעת מהן לחיות חיים מלאים ומאושרים. החלום שלי ברמה האישית הו אלמז זרו, מתגוררת בלוד, אקטיביסטית ופעילה חברתית מגיל 15, אשת תקשורת לשעבר. ניהלתי את פרויקט איסוף והנצחת שמות של יהודי אתיופיה שנספו בסודן בדרכם לישראל מטעם ההסתדרות הציונית ברמה ארצית , ניהול שהביא להקמת לוחות האנדרטה עליהם חרוטים אלפי שמות של הנספים בשנת 2013. שנתיים טרם המינוי, הייתי עוזרת פרלמנטרית של השר לשעבר מיכאל איתן שמונה לעמוד בראש הוועדה לפי החלטת ממשלה שקבעה קריטריונים לגבי הזכאים להנצחה. עומדת בראש עמותת "חלוצי ציון", עמותה שמתנדבת לסייע בתהליך ההכרה כאסירי ציון מול משרד הקליטה. ידע וניסיון שמסייעים לי בהובלת הפרויקט ולצד זה עובדת היותי חברת מועצה בלוד שממונה על קידום יהודי אתיופיה מסייעת לי להניע ולקדם מהלכים ופרויקטים בהם אני מאמינה.

רחלי הרטל, מנהלת מדיניות ופרויקטים, ארגון פנימה

הצורך שזוהה בשטח היה העדר מקום מאפשר לייצר חלל חופשי לנשים ונערות לבטא עצמן ולחזק את היכולות שלהן באמצעות משהו יצירתי שהן אוהבות, כמו אופנה. הפרויקט הוא תחליף לתכניות המתעסקות בהעצמת נשים ונערות באמצעות הכתבה הישירה לנשים מה צריך לעשות ואיך צריך להתנהג בסיטואציות שונות בחיים. הפרויקט מאפשר לנשים להיות שותפות בניהול הפרויקט באותו זמן שהן גם מגלות עוצמה אישיות שלהן בעזרת נשים אחרות. הרעיון של הפרויקט נוצר אחרי בדיקה מעמיקה להרגלי הקניות של החברה הערבית, במיוחד בעניין הקניות לחתונות ומסיבות. התרבות היא תרבות צרכנית (שופוני) - נשים רוצות להיות בעלות נראות גבוהה מסיבות חברתיות ותרבותיות שונות. סיבות אלה למעשה מדירות ומקטינות נשים. חנות יד שנייה תיתן פתרון בצורת מחזור השמלות, עזרה לנשים עניות, תרבות צרכנית שונה, תוך הצעה של חשיבה כלכלית אחרת. רציונל הפרויקט מתמקד ביצירת מרחב עם אווירה נוחה מושכת וכיפית לנשים להיכנס אליה, להיות מסגרת יפה לפעילויות קשורות לנערות ונשים בנושאים שונים, העצמה, הדרכה לימודית ומקצועית. בנוסף, הפרויקט מאפשר הגברת המודעות בחברה הערבית על צרכנות וכלכלת בית נכונה כי הקונספט של חנות יד שנייה לא פופולארי בחברה הערבית, וכך מקדם את עניין הקיימות ואיכות הסביבה תוך ניצול המשאבים לעוד מטרות. החנות היא חלל מאפשר לנשים להיות יצירתיות דרך האופנה, למחזר שמלות ולתפור אותם מחדש בצורות שונות בעזרת נשות מקצוע. דרך היצירה, נעשית עבודה על החסמים והיכולות, דימוי עצמי ותכניות לעתיד. הפרויקט משפיע על אוכלוסיית הנשים המודרות בחברה הערבית, כך שהחנות נותנת להן הזדמנות להיות נראות ובטוחות בעצמן יותר. באמצעות האופנה הן מקבלות אומץ להעז יותר. המפגש עם המונטריות מעמותות אחרות נותן את ההזדמנות לדבר, להתייעץ ולבדוק דרכים חדשים לגלות את האישיות שלהן. התהליך של הקמת הפרויקט לא היה קל בכלל. בהתחלה הייתי צריכה להציג את הרעיון בפני האנשים הרלוונטיים. ההתעסקות עם הגורמים מסביב - אם זה הניהול הגברי, ההתמודדות עם האכזבות בדרך, ההתייחסות לכל דבר הנוגע לרווחת נשים בחברה פטריארכלית. אבל הדרך הייתה מאוד מעניינת ומלמדת. דרך הקשיים האלו למדתי איך להתמודד עם כל אתגר בנפרד. סיטואציות הפתיעו אותי אך בזכותן למדתי המון על עצמי ועל המעגלים השונים בחברה. כיום, אני בשלב הקניות לחנות כדי להתחיל להפעיל אותה, אחרי מאבק על השגת מיקום לחנות וגיוס תרומות לקניית אביזרים נלווים. לעתיד אני מקווה להקים חנות דומה בכל עיר או כפר, כך שיהיה וועד משותף לניהול הפרויקט שיעבוד באותו קונספט בכל החנויות. התכנית ללימודי מגדר עבורי היא דרך חיים. היא התחילה בזמן הנכון, הוסיפה לי המון ידע וביטחון עצמי ובנוסף נתנה לי הרבה כלים תיאורטיים ומעשיים שעזרו לי להיות יותר ממוקדת מטרה ויעילה יותר לכל יוזמה בחברה שלי". החלום שלי הוא: תכנית המגדר תאומץ על ידי משרד החינוך, והלימודים יהיו מותאמים לכל הגילאים, שיהיה שוויון מגדרי ולא נצטרך לאף תכנית מעצימה או מכוונת לאף קבוצה מגדרית, יהיה חופש מוחלט ושוויון אנושי. סאג'ידה מוסלימאני, מתגוררת ביפיע (במקור מנצרת), יזמית חברתית ואקטיביסטית. מנהלת פרויקט בכפר יפיע בשיתוף פעולה עם לקט ישראל, אחראית על 50 מתנדבים.

התאמה מגדרית עצמאית בתעודות הזהות נדרשת מתוקף חוק כבוד האדם וחירותו והזכות לאוטונומיה, אך לא רק מכך. מנקודת מבט לא קונפורמית מגדרית, התאמה מגדרית בתעודות הזהות לטרנסים נדרשת על מנת להוות רשת ביטחון מפני אלימות ואפליה בירוקרטים ואזרחיים. תעודות זהות שאינן תואמות מגדר, משקפות את סירובו של החוק להכיר בזהותו ובביטויו המגדרי של האדם, משמשות רישיון לאפליה. נמצא קשר ישיר המצביע על נזקים הנפשיים והגופניים הרבים הנגרמים כתוצאה מכך שאין לטרנסים גישה לתעודות זהות מתאימות. הוכח מחקרית כי גישה לתעודת זהות מותאמת היא בין הגורמים העיקריים שיכולים להפחית ובאופן משמעותי את האובדנות הלא פרופורציונלית בקרב אוכלוסיות טרנסיות ולא-קונפורמיות מגדריות. הגדרה עצמית מגדרית נתפסת כ"תקן הזהב" של תוכניות סיווג מין בתעודות הזהות בעולם ולא בכדי. חוק היסוד הארגנטינאי, אשר נחקק בשנת 2012 הוא הראשון מסוגו אשר הכשיר את הקרקע למהלך העולמי לעבר הגדרה עצמית מגדרית. כיום, 18 מדינות מיישמות את המדיניות להגדרה עצמית של מגדר במסמכי הזיהוי במדינתם. הרעיון לפרויקט צמח דרך חברות עמוקה ואישית עם דנה. ההתמודדות והקשיים שלה כטרנסית מול הבירוקרטיה הישראלית אינם פרטיים, אלא מערכתיים, פוליטיים, וניתנים לשינוי. על פי נתונים רשמיים מישראל משנת 2021, רק לרבע מהא.נשים המזדהים על הקשת הטרנסית יש תעודת זהות מותאמת מגדר. חשוב לציין, גישה לתעודת זהות מותאמת מאפשרת גישה לקבלת שירותים ציבוריים מותאמים כגון: שירותי בריאות ושירותי רווחה. על כן, נדרש לבטל ולאלתר את הוועדה הקיימת לסיווג מחדש של מגדר במרשם האוכלוסין הישראלי. יש לבטל את הצורך של טרנסים לבוא במפגש מול מומחים מתחום בריאות הנפש והגוף כהוכחה להצגת הזהות המגדרית של האדם. יש לנסות ולהנגיש עד כמה שניתן את האפשרות לשינוי המגדר בתעודות הזהות הישראליות על מנת לנסות להקל על רווחתם ורווחתן של טרנסים, ועל ביטחונן.ם האישי. על פי תפיסתי, המאבק הפמיניסטי לעולם לא יהיה שלם ללא נשים טרנסיות. נשים סיסג'נדריות ונשים טרנסיות, אנחנו בעלות ברית טבעיות מתוקף המיקום שלנו בחברה הפטריארכלית. אנחנו כולנו נתונות למיזוגיניה, דעות קדומות ולאלימות מצד גברים. אנחנו מוכרחות לעמוד באותו צד במאבק על זכויות הפרט, הוגנות וצדק חברתי מלא בחברה. לכאורה, שינוי המדיניות שאני מבקשת ליישם הוא כמעט חסר כל סיכוי בהתבסס על החברה הישראלית השמרנית מאד. וכמו כן, בהתבסס על ניסיון הממשלה הנוכחית לבצע רפורמה משטרית. לצערי, נדמה כי החזון לשוויון מגדרי רק מתרחק בישראל. ולצד כל זאת, לא אפסיק לנסות ולהעביר את המסר החשוב ובכל הערוצים הנדרשים על מנת לגייס תמיכה ציבורית רחבה לשינוי. בכוונתי בתחילה, לפתוח ולנהל עצמאית דף פרופיל לפרויקט ברשת החברתית טוויטר בשפה העברית על מנת להפיץ תוכן וידע על השינויים הגלובליים הנעשים ברחבי העולם. עוד אנכיח ברשת את המאבקים החשובים של קהילת הטרנס בכל העולם למען שוויון וצדק חברתי. מתוך כוונה לייצר תמיכה ציבורית רחבה עד כמה שניתן והכרחית ליישום השינוי. אני בהחלט לוקחת בחשבון את המחיר שאני עלולה לשלם בעקבות חשיפת הפרויקט ברשת. אך זה לא מייאש אותי כלל. בנוסף לתפעול ושיווק ברשת החברתית, אבקש לפרסם בפלטפורמות ציבוריות נייר מדיניות בנושא התאמה מגדרית בתעודות הזהות הישראליות. נחשפתי לתוכנית למגדר במגמת שטח בבר אילן דרך פעילותי ההתנדבותית בעמותה פמיניסטית. לפני תחילת הלימודים, לא יכולתי לשער לעצמי עד כמה תוכנית הלימודים תתרום לי ובכל תחומי החיים. התכנים מאתגרים מאד ולעיתים מטלטלים את הנפש. אך יחד עם זאת, התכנים מלאים באופטימיות, בהתבוננות פנימית וחיצונית ובשאיפה ואפשרויות לשינוי. לסולידריות, ולצדק חברתי. רוצה לומר, זכות גדולה נפלה בחלקי. זכות שתלווה אותי בכל דרך שאבחר ללכת. החזון שלי הוא חברה ישראלית שוויונית וליברלית, חברה המאפשרת לכל הזרמים בתוכה ולכל הפרטים בתוכה לחיות על פי השקפת עולמם. ללא הבדל בין גזע, דת, מין, נטייה מינית, זהות מגדרית. שמי ענבל לוי, נולדתי וגדלתי בחיפה וכעת אני תושבת רמת גן. אני עוסקת בשיווק ופרסום ברשתות החברתיות. עצמאית. בוגרת תואר ראשון בתקשורת. בעבר, התנדבתי בעמותה פמיניסטית שנסגרה. דרך עמותה זו, זכיתי להכיר נשים ונערות רבות שותפות אמיתיות למאבק. אני והשותפות לא מתכוונות לוותר לפטריארכיה למרות סגירת העמותה, אנחנו נאבקות בכל יום לשוויון וצדק חברתי. ביחד ולחוד.

חמוטל בנו, סטודנטית בהנחיית ד"ר מירי רוזמרין, בעבודת מחקר המבקשת להציע אפשרות תאורטית להתבוננות על סובייקטיביות אימהית, דרך תפיסתו האתית של מישל פוקו העוסקת באתוס ה"דאגה לעצמי" ביוון העתיקה. חמוטל היא משפטנית ועורכת דין מזה כ-12 שנים ובשנים האחרונות היא עוסקת בזכויות נשים ומיעוטים חברתיים אחרים. חמוטל מספרת על התוכנית: "התוכנית ללימודי מגדר היא אפשרות והזדמנות עבורי ללמידה עם חוקרות ותלמידות יוצאות דופן. התוכנית מאפשרת לי לרכוש ידע אקדמי יחד עם התפתחות אישית, ולייצר תודעה השואפת לשינוי חברתי. בעיני, תחום המגדר משלב בתוכו אפיקים מעשיים לשינוי יחד עם תפיסות תאורטיות. העיסוק המחקרי שלי באימהות משולב בחיי האימהות שלי, באופן שמבהיר לי כל הזמן שהתאוריה והמציאות כרוכים זו בזו. אני מקווה להמשיך ללימודי דוקטורט בתחום התאורטי בו אני עוסקת כיום, למצוא נתיבים בהם אוכל לתרום לתחום המחקר הפמיניסטי, ואולי גם לשלב בכך את תחום עיסוקי המשפטי".

כאשר מדברות על היסטוריה של מאבקים לשוויון מגדרי, השיח יעסוק לרוב במאבקים שנעשו על מנת לשנות את מצבן ומעמדן של נשים הן ברמה החוקית והן ברמה החברתית בזמנים בהן נשים נחשבו לנחותות מגברים. אז איך נראה מאבק פמיניסטי כאשר שוויון לנשים לא רק מעוגן בחוק, אלא גם מהווה חלק מהאידאולוגיה הרשמית של המדינה? איזו צורה ילבש מאבק שכזה, שיוצא נגד התפיסה שנשים וגברים שווים בכל? בסוף שנות ה-70, מתנגדות משטר פמיניסטיות שפעלו בלנינגרד (סנט פטרסבורג של היום) ניסו לענות על שאלות אלה בדיוק.

קהילת אחריות הורית לשוויון בכפר סבא, בהובלת חגית ארליך במציאות שלנו כיום בשנת 2022 עדיין קיימת הסללה וחוסר שוויון מגדרי בכל רבדי החיים כמו גם ברמה העירונית והקרובה. כשנשים עדיין לא שותפות מלאות למוקדי קבלת ההחלטות ומשולמות 30% פחות מגברים בחברה או כשאימהות עדיין מוסללות לביצוע מירב עבודות ומשימות הבית ומשלמות מחיר גבוה בהישארותן במרחב הביתי יותר מהאבות. עלינו לשאול את עצמנו כהורים מה התפקיד שלנו במניעת או בלימת המצב הקיים לעתיד של ילדנו. כאשר מערכת החינוך לא תמיד מספקת את המערכים והתכנים דרך עיניים מודעות מגדר, האחריות היא עלינו ההורים, אימהות ואבות יחד. אבות נפגעים לא פחות במצב של אי שוויון מגדרי. אם זה בצמצום היכולת שלהם לצאת מוקדם למשפחה ובהסללה משל עצמם על התפקיד שמיועד להם כאבות. אם אנחנו ההורים נבין את החשיבות של לקיחת האחריות על מצב השוויון והמודעות המגדרית בעולמן/ם של הילדות/ים שלנו, נצליח גם להשפיע על העירייה והמוסדות הממשלתיים בהטמעת חשיבה שוויונית ומגדרית למדיניות שלהן/ם. מתוך הבנה כי נושא הטמעת מודעות מגדרית הוא נושא מורכב ולא תמיד נראה לעין, יש צורך בהנגשה של הידע לקהל ההורים בצורה בהירה וקלילה, תוך גיוסם למטרת העל והיא יצירת עולם שוויוני בכל רבדי החיים ברמה העירונית וארצית. הקהילה הזו, אשר נמצאת בתהליכי בנייה בשנה האחרונה, החלה כרעיון, לפני כ 4 שנים, בעקבות קורס עירוני שהשתתפנו בו כמה אימהות בשם "אימהות מובילות שינוי", אשר נתן בסיס לחשיבה אישית פמיניסטית ורצון ביצירת מרחב לשיתוף ולמידת הנושאים הללו יחד. מתוך הצורך של קבוצת אימהות ואבות עם מודעות מגדרית, ביצירת מרחב בו נוכל להתייעץ, ללמוד יחד ולהעלות יחד מודעות ושינוי על ידי פעולות אקטיביות במרחב העירוני בעירנו וברמה ארצית. יצירת מרחב לאימהות ואבות יחד הינה הזדמנות לשלב ידיים וכוחות בין המינים בהבנה כי האתגר המגדרי הוא של כולנו יחד. תיאור הפרויקט: הרעיון הראשוני היה ליצור מפגשים חודשיים לקהילת ההורים בעיר. כאשר כל מפגש יכיל בתוכו חלק ראשון של הרצאה או סדנה חווייתית בתחום פיתוח מודעות מגדרית והחלק השני של המפגש יכיל מעגל שיתוף בעקבות התכנים שעלו. יחד עם תחילת הפעילות העולם נסגר בגלל הקורונה והתחלנו את הפעילות של הקהילה בקבוצת פייסבוק ייעודית שנפתחה. שם התחלנו להזרים תכנים הקשורים לפיתוח אחריות הורית לכל מה שקשור לחינוך מודע מגדר בבתים והסביבה המשפחתית שלנו. לאחר כמה חודשים בשותפות עם העירייה ארגנו 2 הרצאות בזום מפי מנחים ומנחות מהתחום. ההרצאות היו הצלחה בקנה המידה ההתחלתי בו היינו, אך לא הצליחו להרים את הקהילה לכדי שינוי או פעולה אקטיבית מחוץ לקבוצת הפייסבוק. אין ספק שהשנתיים האחרונות אשר ייקשו ושינו עבורנו, ההורים את שגרת ימינו, יצרה קצב אחר ואיטי יותר למטרות הראשוניות שבשמם יצאנו לדרך מלכתחילה. כיום, בנוסף לפעילות בפייסבוק אנחנו קבוצה מצומצמת של פעילות ופעילים שמדי פעם מעלים תכנים בקבוצת הפייסבוק ויוצרים יוזמות קטנות ומפגשים שלנו לפי היכולת. קשיים ואתגרים מרכזיים: אין ספק שהקמת קהילה סביב מטרה ותוכן שלא מוכר או מובן עד הסוף לכל ההורים הוא אתגר בפניי עצמו. הנגשה ופיתוח מודעות מגדרית כתוספת לסל התפקידים והאחריות שאנחנו ההורים כבר מחזיקות ומחזיקים ביום יום היא לא פשוטה. האתגר הגדול מכולם הוא לשכנע את האמא ו/או האבא ששומעות/ים לראשונה על הקהילה שלנו, עד כמה זה חשוב שיצטרפו אלינו ואף יותר מזה, יכניסו אל תוך הסביבה המשפחתית שיח פתוח וכנה על שוויון בכלל ושוויון מגדרי בפרט. הצלחות ויעדים שהושגו: כאמור, הקמת קהילה ייחודית כמו זו מלאה באתגרים רבים לאורך הדרך. אך לפעמים ישנן גם הצלחות. הצלחה ראשונה שהיתה לנו כקהילה קרתה כשחברת הקהילה נתקלה בחנות של רשת ידועה למוצרי משרד ב- 2 כיסאות שהוגדרו כ "כיסא מנהל" ו "כיסא מזכירה", דבר שהוביל לשיח מרתק בתוך הקהילה ועידוד החברה לפנות לרשת עצמה. פעולה שגרמה לכך שמהנהלת הרשת פנו אלינו ברצון שנסייע לה בהנגשה של כל השלטים בחנויות בכל הארץ. השיא היה כשאותה חברת קהילה נכנסה לאחר זמן מה לאותה חנות ונתקלה בשלטים חדש על כל כיסא: "כיסא מנהל.ת". היה מרגש להבין איך פעולה קטנה יכולה ליצור שינוי גדול. הצלחה נוספת שקרתה ממש לאחרונה הייתה הוצאת "קיט שווה להורה מודע.ת מגדר" שיצרנו לקראת חג הפסח בו הנגשנו את סיפורן של הנשים הגיבורות מסיפור יציאת מצרים. הקיט הופץ ברחבי הארץ ובעקבותיו הצטרפו אלינו לקבוצת הפייסבוק דמויות מפתח רבות בתחום החינוך מודע המגדר. נושא הטמעת חינוך מודע מגדר במרחבים הביתיים ולקיחת אחריות הורית לכך לשמחתנו הולכת וגדלה וכל יום העולם מבין יותר כמה חשוב להכניס שיחים בריאים כאלה אל המרחבים המשפחתיים שלנו, ולא רק לעצום עיניים ולתת למערכות החינוך או מרחבים אחרים להיות מקורות הלימוד של הילדות/ים שלנו. יעדים עתידיים להמשך הפרויקט: אני חושבת הרבה על הפוטנציאל של המיזם ולאן הוא יכול להתפתח מעבר למחשבה הראשונית של יצירת מרחב שיתוף ולמידה עבור הורים בכל הנוגע לפיתוח ולקיחת אחריות הורית בחינוך מודע מגדר בבתים שלנו. אני חושבת שגם חלק מהפעילות והפעילים רואים את היתכנות האפשרית בגדילת המיזם. אחד האפיקים בהם אני רואה את המיזם מתפתח תהיה הפיכתנו לפורום הורים עירוני. עצמאי או כחלק ממועצת העיר. אשר מהווה אוטוריטה ומוביל דעה בנוגע לחינוך מודע מגדר. עם יכולת השפעה ברמה העירונית על הסביבות הביתיות (בתים, שכונות, מרחבים ציבוריים) והסביבות החינוכיות (ועדי הורים, מנהלי ומנהלות בתי ספר ואגפי עירייה כחינוך, קהילה ועוד.) הרעיון הזה דובר בין הפעילות הגרעיניות והוא בהחלט חלום אותו אנחנו מחזיקות מאחורי הקלעים. שלב הביניים בדרך אל המטרה הזו תהיה יצירת קהילה גדולה וקהל רב של אימהות ואבות שמכירות את הקהילה ומבינות את חשיבותה. חגית מספרת על התוכנית ללימודי מגדר: "אני אישה של שטח. הגעתי ללימודי התואר השני במגדר אחרי שנים של עשייה ואקטיביזם חברתי ופמיניסטי. הגעתי אל האקדמיה כדי להכיר לעומק וללמוד איך נשים עשו מהפכות לפניי. ללמוד על ההצלחות והכישלונות בהן נתקלו בעבר, כדי שאוכל לקחת את הידע ולתעל אותו לשינוי חברתי ופוליטי אמיתי שברצוני להיות חלק ממנו. החלום והמטרה הגדולה שלי היא בשינוי מציאות חיינו בכך שתאפשר לכל אחת ואחד מאיתנו להיות ולחיות בשוויון ובחופש מלא. כמו גם כניסתן של עוד ועוד נשים אל מוקדי קבלת ההחלטות בכל רבדי החברה וההנהגות שלנו". חגית ארליך, אמא בת 10 וחצי. עלתה לארץ מארגנטינה לירושלים לפני כ- 40 שנה. כיום, מתגוררת בכפר סבא. ניסיון אקדמי, אקטיביסטי ו/או מקצועי: אני יזמת בנשמה ואקטיביסטית בתחומים החברתיים קהילתיים מגיל הנעורים. במשך כ 20 שנה ליוויתי והנחיתי נשים במעגלי החיים תוך לימוד שלהן ושלי יחד אל החיבור שלנו אל המנהיגה הפנימית שחיה בתוכנו. עשיתי זאת בסדנאות, מעגלי נשים ליווי אישי. היום אני פעילה בהובלת מיזמים חברתיים לקידום שוויון חברתי ומגדרי בעיר שלי ובמיזמים חברתיים שונים ברחבי העולם. תאריך עדכון אחרון: 6/05/2022