מה עושים בוגרינו?

ההתפשטות המתמדת של השיח הטיפולי ואופן השימוש בו הם מוקד למחקר בשנים האחרונות. המיקוד במחקר הוא בתיאור ובהדגמה של תרגום שיח זה לשדה התרבותי של האבהות בישראל. על אף שמבחינה היסטורית מה שהביא לעליית המושג "אבא מעורב" הייתה חדירתו של השיח הטיפולי לזירה המשפחתית, השפעות שיח זה נעדרות כמעט לחלוטין מתכולת מושג זה כיום. מטרת מחקר זה היא לבחון את מודל האבהות בעידן הנוכחי בעידן בו השיח שטיפולי הוא השיח הדומיננטי. בשונה ממחקרים על "אבהות מעורבת" שעוסקים בטיפול בילד, מחקר זה עוסק באבות ומבקש ללמוד על האופן בו האבות מעגנים את תפיסתם ביחס לאבהות ובונים מודל של "הורות נכונה" לתפיסתם. המחקר בוחן תהליכים תרבותיים ומִבנים של משמעות שעומדים מאחורי כניסת אבות לאבהות והתנהלותם כאבות כחלק מתהליכי הצמיחה האישית, ההגשמה העצמית ותחושת האותנטיות שהתבססו כמבני משמעות מרכזיים בעידן השיח הטיפולי. המחקר מבקש ללמוד על רצונותיהם של האבות, צרכיהם ותשוקותיהם ביחס למרחב האבהי ועל האופן לפיו הם מנהלים משא ומתן על מקומם כאבות וכגברים, דרך התפיסות של גבריות חדשה ולא רק מסורתית. אוכלוסיית המחקר מנתה שלושים אבות יהודיים, חילוניים, מהמעמד הבינוני, אשר גילם אינו עולה על ארבעים. המחקר מתבסס על ראיונות עומק אישיים מובנים-למחצה. בבסיס השימוש בראיונות אלו עומדת השאיפה להבין וללמוד על אודות חוויותיהם של האנשים והמשמעות המיוחסת על ידם לחוויות אלה (Frey & Fontana, 1994). ניתוח הנתונים מתבסס על ניתוח נרטיבי. נורית הנה בעלת תואר ראשון בסוציולוגיה ומדע הדינה תואר שני בסוציולוגיה ארגונית, את עבודת התיזה כתבה בהנחיית פרופסור אורנה ששון לוי ועסקה בתהליכי קידום לדרגת סא"ל בהיבט מגדרי, בוגרת תוכנית מנדל למנהיגות חינוכית, ומכון אדלר במסלול הנחיית הורים בקבוצות ופרטני . נורית מספרת על עצמה: "השתחררתי לפני שש שנים בדרגת סא"ל ומאז מתעסקת בהנחית קורסי מנהיגות, מנטורית למנהלים במגזר הציבורי ומפתחת תוכן ומעבירת סדנאות בהתנדבות בעמותה שהייתי שותפה בהקמתה "רקמה אנושית" שנותנת מענה לאחים של מתמודדי נפש. אני נשואה ואמא לשלושה ילדים. התוכנית ללימודי מגדר עבורי היא בית לפיתוח יכולת חשיבה ביקורתית. אני מקווה בעתיד לשלב בין התיאוריה לפרקטיקה, בין הדוקטורט ביחס לאבהות העכשווית להנחית אבות פרטניים, לייצר מיזם חברתי המעודד אבהות מיטבית".

"תהליך הקמת המיזם התחיל בגיבוש קבוצת לימוד קטנה של נשים המעוניינות להעמיק את הידע שלהן בזכויות ירושת נשים באסלאם, לרכוש כלים להתמודדות עם סוגיה מורכבת זו בחברה מסורתית פטריארכלית, ובהמשך להנגיש את הידע שנרכש לכלל הציבור."

יצירת קוד אתי דו-לאומי למניעת הטרדות, פורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני, והטמעתו בארגון, בהובלת עופרה ארז-גורן (ראשון לציון) עמותת פורום המשפחות השכולות היא ארגון ישראלי-פלסטיני הפועל באמצעות חברות וחברי הארגון, בהיגוי המשרדים הישראלי והפלסטיני, בקרב קהלים מגוונים – לקידום פיוס והידברות בין ישראלים לפלסטינים. על הארגון, הרשום כעמותה בישראל, חל החוק הישראלי למניעת הטרדה-מינית. החוק מתייחס לעובדים, ולא למתנדבים. זיהיתי צורך ביצירת קוד-אתי דו-לאומי למניעת הטרדה מינית, המשלב את הנורמות המקובלות באוכלוסיית הרשות-הפלסטינית עם אלו המקובלות על אזרחי ישראל היהודים, לאור העובדה שלא מצאנו קוד קיים המשלב את הערכים והמוסכמות הפלסטיניים עם אלו הישראלים. מטרת הפרוייקט היא לנסח קוד-אתי דו-לאומי למניעת הטרדה-מינית עבור הארגון, שישלב מוסכמות וקודים-תרבותיים פלסטיניים, עם הישראלים, תוך מתן ביטוי לערכי הארגון. כחברה בוועדת-הביקורת של הפורום פעלתי, בהתאם לחוק-הישראלי, למינוי אחראיות, ישראלית ופלסטינית, לטיפול בתלונות על הטרדה-מינית, הייתי שותפה לניסוח תקנון לארגון, בעברית ובערבית, למניעת הטרדה-מינית, ופעלתי להדרכת צוותי שני המשרדים בנושא זה. במהלך טיפול בתלונות על הטרדה מינית בארגון, נוכחתי שההתייחסות לסוגיית ההטרדות-המיניות בחברה הפלסטינית שונה מאשר בחברה הישראלית, בשל שוני במוסכמות, נורמות, חוקים וקודים תרבותיים. למשל, בניגוד לישראל, התקשורת הפלסטינית מתעלמת כמעט לחלוטין מנושא זה. וכן, התייחסות החוק ברשות הפלסטינית בסוגיה זו שונה מהישראלית. מתוך שאיפה להתנהלות שוויונית, מטרתנו ניסוח תקנון שיהיה רלוונטי עבור כל החברים. השילוב של זיהוי והכרה בצורך לקוד כזה, עם העובדה שלא מצאתי קוד-אתי קיים, המשלב ומשקף את צרכי הפלסטינים עם אלה המקובלים על הישראלים, הוביל אותי לרעיון של יצירת קוד-אתי עבור "הפורום". אני מאמינה בחשיבותו של הנושא; לאור ממצאים בארגונים שעברו תהליכי ניסוח והטמעה של קוד-אתי כזה – אני מצפה שתהליכי יצירת הקוד והטמעתו יתרמו ליצירת סביבה בטוחה יותר לעובדות, לעובדים, למתנדבות, ולמתנדבים בארגון, ולא פחות חשוב - לקהלים עמם באים המתנדבים במגע, ואף לשיפור התרבות הארגונית. על תחילת הפרויקט: הגעתי ללימודי מגדר לתואר שני במגמת שטח עם ואולי אף בזכות רעיון הפרוייקט. ביקשתי ואף קיבלתי את ברכת הנהלת הפורום, שאישרה את הפרוייקט, לפני תחילת התהליך. הנהלת הפורום מגבה ומעודדת את הגשמתו. בשלב התכנון נעזרתי בארגון "שתיל", שהקצו לי שעות ייעוץ עם בעלת נסיון בתחום זה. גייסתי צוות היגוי ישראלי, וצוות היגוי פלסטיני, באמצעות פרסום קול קורא לחברי הפורום. התכנית היא שבשלב ראשון יגדיר כל צוות את הכללים המיוחדים לו, שישולבו למסמך אחד. יעדים עתידיים להמשך הפרויקט: השלמת הניסוח של הצוות הפלסטיני, ושילוב שני המסמכים לאחד. קבלת אישור הנהלת הפורום לנוסח המוצע, כולל הסכמה על אופי ולוחות זמנים להטמעתו. הטמעת הקוד בארגון, יצירת מנגנון אחראי על הדרכה שוטפת ופיקוח על התהליך. שיתוף ארגונים דומים ואחרים בקוד, לכשיושלם, ובתובנות הכרוכות בו. עופרה מספרת על התוכנית ללימודי מגדר: "התכנית ללימודי מגדר היתה מטלטלת עבורי, למרות שנותיי הרבות, וניסיוני. האירה באור חדש את המציאות בה חייתי; את האפליה כנגד נשים, מזרחיות, ערביות ופלסטיניות, עובדות זרות, להטב"יות, תושבות פריפריה, בעלות מוגבלויות - שמתבטאת בחלוקת משאבים לא שוויונית, בקיפוח בתקציבי חינוך ובריאות. ידעתי כל זאת, אך לא ראיתי ולא הבנתי את התהליכים שיצרו את הפערים עד כמה הם עמוקים, ובמידה רבה הם היו שקופים לי. התכנית שינתה את ראיית המציאות שלי במידה ניכרת. חיזקה אותי. העירה בי ניצוץ עתיק של מחאה, שלא ניתן לכבות. לאחר השלמת הפרוייקט אני מתכננת להצטרף לארגון אקטיביסטי הפועל להפסקת המצב בו עם אחד שולט בעם אחר. המצב הנוכחי נוגד את ערכי ואינני רואה אפשרות שלא לפעול בכיוון זה". עופרה שימשה כ-10 שנים כמנהלת אבטחת איכות בשלוחה ישראלית של חברת תרופות רב-לאומית. היא חברה בפורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני כ- 6 שנים, שנתיים מתוכן כחברת וועדת ביקורת.

קהילת אחריות הורית לשוויון בכפר סבא, בהובלת חגית ארליך במציאות שלנו כיום בשנת 2022 עדיין קיימת הסללה וחוסר שוויון מגדרי בכל רבדי החיים כמו גם ברמה העירונית והקרובה. כשנשים עדיין לא שותפות מלאות למוקדי קבלת ההחלטות ומשולמות 30% פחות מגברים בחברה או כשאימהות עדיין מוסללות לביצוע מירב עבודות ומשימות הבית ומשלמות מחיר גבוה בהישארותן במרחב הביתי יותר מהאבות. עלינו לשאול את עצמנו כהורים מה התפקיד שלנו במניעת או בלימת המצב הקיים לעתיד של ילדנו. כאשר מערכת החינוך לא תמיד מספקת את המערכים והתכנים דרך עיניים מודעות מגדר, האחריות היא עלינו ההורים, אימהות ואבות יחד. אבות נפגעים לא פחות במצב של אי שוויון מגדרי. אם זה בצמצום היכולת שלהם לצאת מוקדם למשפחה ובהסללה משל עצמם על התפקיד שמיועד להם כאבות. אם אנחנו ההורים נבין את החשיבות של לקיחת האחריות על מצב השוויון והמודעות המגדרית בעולמן/ם של הילדות/ים שלנו, נצליח גם להשפיע על העירייה והמוסדות הממשלתיים בהטמעת חשיבה שוויונית ומגדרית למדיניות שלהן/ם. מתוך הבנה כי נושא הטמעת מודעות מגדרית הוא נושא מורכב ולא תמיד נראה לעין, יש צורך בהנגשה של הידע לקהל ההורים בצורה בהירה וקלילה, תוך גיוסם למטרת העל והיא יצירת עולם שוויוני בכל רבדי החיים ברמה העירונית וארצית. הקהילה הזו, אשר נמצאת בתהליכי בנייה בשנה האחרונה, החלה כרעיון, לפני כ 4 שנים, בעקבות קורס עירוני שהשתתפנו בו כמה אימהות בשם "אימהות מובילות שינוי", אשר נתן בסיס לחשיבה אישית פמיניסטית ורצון ביצירת מרחב לשיתוף ולמידת הנושאים הללו יחד. מתוך הצורך של קבוצת אימהות ואבות עם מודעות מגדרית, ביצירת מרחב בו נוכל להתייעץ, ללמוד יחד ולהעלות יחד מודעות ושינוי על ידי פעולות אקטיביות במרחב העירוני בעירנו וברמה ארצית. יצירת מרחב לאימהות ואבות יחד הינה הזדמנות לשלב ידיים וכוחות בין המינים בהבנה כי האתגר המגדרי הוא של כולנו יחד. תיאור הפרויקט: הרעיון הראשוני היה ליצור מפגשים חודשיים לקהילת ההורים בעיר. כאשר כל מפגש יכיל בתוכו חלק ראשון של הרצאה או סדנה חווייתית בתחום פיתוח מודעות מגדרית והחלק השני של המפגש יכיל מעגל שיתוף בעקבות התכנים שעלו. יחד עם תחילת הפעילות העולם נסגר בגלל הקורונה והתחלנו את הפעילות של הקהילה בקבוצת פייסבוק ייעודית שנפתחה. שם התחלנו להזרים תכנים הקשורים לפיתוח אחריות הורית לכל מה שקשור לחינוך מודע מגדר בבתים והסביבה המשפחתית שלנו. לאחר כמה חודשים בשותפות עם העירייה ארגנו 2 הרצאות בזום מפי מנחים ומנחות מהתחום. ההרצאות היו הצלחה בקנה המידה ההתחלתי בו היינו, אך לא הצליחו להרים את הקהילה לכדי שינוי או פעולה אקטיבית מחוץ לקבוצת הפייסבוק. אין ספק שהשנתיים האחרונות אשר ייקשו ושינו עבורנו, ההורים את שגרת ימינו, יצרה קצב אחר ואיטי יותר למטרות הראשוניות שבשמם יצאנו לדרך מלכתחילה. כיום, בנוסף לפעילות בפייסבוק אנחנו קבוצה מצומצמת של פעילות ופעילים שמדי פעם מעלים תכנים בקבוצת הפייסבוק ויוצרים יוזמות קטנות ומפגשים שלנו לפי היכולת. קשיים ואתגרים מרכזיים: אין ספק שהקמת קהילה סביב מטרה ותוכן שלא מוכר או מובן עד הסוף לכל ההורים הוא אתגר בפניי עצמו. הנגשה ופיתוח מודעות מגדרית כתוספת לסל התפקידים והאחריות שאנחנו ההורים כבר מחזיקות ומחזיקים ביום יום היא לא פשוטה. האתגר הגדול מכולם הוא לשכנע את האמא ו/או האבא ששומעות/ים לראשונה על הקהילה שלנו, עד כמה זה חשוב שיצטרפו אלינו ואף יותר מזה, יכניסו אל תוך הסביבה המשפחתית שיח פתוח וכנה על שוויון בכלל ושוויון מגדרי בפרט. הצלחות ויעדים שהושגו: כאמור, הקמת קהילה ייחודית כמו זו מלאה באתגרים רבים לאורך הדרך. אך לפעמים ישנן גם הצלחות. הצלחה ראשונה שהיתה לנו כקהילה קרתה כשחברת הקהילה נתקלה בחנות של רשת ידועה למוצרי משרד ב- 2 כיסאות שהוגדרו כ "כיסא מנהל" ו "כיסא מזכירה", דבר שהוביל לשיח מרתק בתוך הקהילה ועידוד החברה לפנות לרשת עצמה. פעולה שגרמה לכך שמהנהלת הרשת פנו אלינו ברצון שנסייע לה בהנגשה של כל השלטים בחנויות בכל הארץ. השיא היה כשאותה חברת קהילה נכנסה לאחר זמן מה לאותה חנות ונתקלה בשלטים חדש על כל כיסא: "כיסא מנהל.ת". היה מרגש להבין איך פעולה קטנה יכולה ליצור שינוי גדול. הצלחה נוספת שקרתה ממש לאחרונה הייתה הוצאת "קיט שווה להורה מודע.ת מגדר" שיצרנו לקראת חג הפסח בו הנגשנו את סיפורן של הנשים הגיבורות מסיפור יציאת מצרים. הקיט הופץ ברחבי הארץ ובעקבותיו הצטרפו אלינו לקבוצת הפייסבוק דמויות מפתח רבות בתחום החינוך מודע המגדר. נושא הטמעת חינוך מודע מגדר במרחבים הביתיים ולקיחת אחריות הורית לכך לשמחתנו הולכת וגדלה וכל יום העולם מבין יותר כמה חשוב להכניס שיחים בריאים כאלה אל המרחבים המשפחתיים שלנו, ולא רק לעצום עיניים ולתת למערכות החינוך או מרחבים אחרים להיות מקורות הלימוד של הילדות/ים שלנו. יעדים עתידיים להמשך הפרויקט: אני חושבת הרבה על הפוטנציאל של המיזם ולאן הוא יכול להתפתח מעבר למחשבה הראשונית של יצירת מרחב שיתוף ולמידה עבור הורים בכל הנוגע לפיתוח ולקיחת אחריות הורית בחינוך מודע מגדר בבתים שלנו. אני חושבת שגם חלק מהפעילות והפעילים רואים את היתכנות האפשרית בגדילת המיזם. אחד האפיקים בהם אני רואה את המיזם מתפתח תהיה הפיכתנו לפורום הורים עירוני. עצמאי או כחלק ממועצת העיר. אשר מהווה אוטוריטה ומוביל דעה בנוגע לחינוך מודע מגדר. עם יכולת השפעה ברמה העירונית על הסביבות הביתיות (בתים, שכונות, מרחבים ציבוריים) והסביבות החינוכיות (ועדי הורים, מנהלי ומנהלות בתי ספר ואגפי עירייה כחינוך, קהילה ועוד.) הרעיון הזה דובר בין הפעילות הגרעיניות והוא בהחלט חלום אותו אנחנו מחזיקות מאחורי הקלעים. שלב הביניים בדרך אל המטרה הזו תהיה יצירת קהילה גדולה וקהל רב של אימהות ואבות שמכירות את הקהילה ומבינות את חשיבותה. חגית מספרת על התוכנית ללימודי מגדר: "אני אישה של שטח. הגעתי ללימודי התואר השני במגדר אחרי שנים של עשייה ואקטיביזם חברתי ופמיניסטי. הגעתי אל האקדמיה כדי להכיר לעומק וללמוד איך נשים עשו מהפכות לפניי. ללמוד על ההצלחות והכישלונות בהן נתקלו בעבר, כדי שאוכל לקחת את הידע ולתעל אותו לשינוי חברתי ופוליטי אמיתי שברצוני להיות חלק ממנו. החלום והמטרה הגדולה שלי היא בשינוי מציאות חיינו בכך שתאפשר לכל אחת ואחד מאיתנו להיות ולחיות בשוויון ובחופש מלא. כמו גם כניסתן של עוד ועוד נשים אל מוקדי קבלת ההחלטות בכל רבדי החברה וההנהגות שלנו". חגית ארליך, אמא בת 10 וחצי. עלתה לארץ מארגנטינה לירושלים לפני כ- 40 שנה. כיום, מתגוררת בכפר סבא. ניסיון אקדמי, אקטיביסטי ו/או מקצועי: אני יזמת בנשמה ואקטיביסטית בתחומים החברתיים קהילתיים מגיל הנעורים. במשך כ 20 שנה ליוויתי והנחיתי נשים במעגלי החיים תוך לימוד שלהן ושלי יחד אל החיבור שלנו אל המנהיגה הפנימית שחיה בתוכנו. עשיתי זאת בסדנאות, מעגלי נשים ליווי אישי. היום אני פעילה בהובלת מיזמים חברתיים לקידום שוויון חברתי ומגדרי בעיר שלי ובמיזמים חברתיים שונים ברחבי העולם. תאריך עדכון אחרון: 6/05/2022

התאמה מגדרית עצמאית בתעודות הזהות נדרשת מתוקף חוק כבוד האדם וחירותו והזכות לאוטונומיה, אך לא רק מכך. מנקודת מבט לא קונפורמית מגדרית, התאמה מגדרית בתעודות הזהות לטרנסים נדרשת על מנת להוות רשת ביטחון מפני אלימות ואפליה בירוקרטים ואזרחיים. תעודות זהות שאינן תואמות מגדר, משקפות את סירובו של החוק להכיר בזהותו ובביטויו המגדרי של האדם, משמשות רישיון לאפליה. נמצא קשר ישיר המצביע על נזקים הנפשיים והגופניים הרבים הנגרמים כתוצאה מכך שאין לטרנסים גישה לתעודות זהות מתאימות. הוכח מחקרית כי גישה לתעודת זהות מותאמת היא בין הגורמים העיקריים שיכולים להפחית ובאופן משמעותי את האובדנות הלא פרופורציונלית בקרב אוכלוסיות טרנסיות ולא-קונפורמיות מגדריות. הגדרה עצמית מגדרית נתפסת כ"תקן הזהב" של תוכניות סיווג מין בתעודות הזהות בעולם ולא בכדי. חוק היסוד הארגנטינאי, אשר נחקק בשנת 2012 הוא הראשון מסוגו אשר הכשיר את הקרקע למהלך העולמי לעבר הגדרה עצמית מגדרית. כיום, 18 מדינות מיישמות את המדיניות להגדרה עצמית של מגדר במסמכי הזיהוי במדינתם. הרעיון לפרויקט צמח דרך חברות עמוקה ואישית עם דנה. ההתמודדות והקשיים שלה כטרנסית מול הבירוקרטיה הישראלית אינם פרטיים, אלא מערכתיים, פוליטיים, וניתנים לשינוי. על פי נתונים רשמיים מישראל משנת 2021, רק לרבע מהא.נשים המזדהים על הקשת הטרנסית יש תעודת זהות מותאמת מגדר. חשוב לציין, גישה לתעודת זהות מותאמת מאפשרת גישה לקבלת שירותים ציבוריים מותאמים כגון: שירותי בריאות ושירותי רווחה. על כן, נדרש לבטל ולאלתר את הוועדה הקיימת לסיווג מחדש של מגדר במרשם האוכלוסין הישראלי. יש לבטל את הצורך של טרנסים לבוא במפגש מול מומחים מתחום בריאות הנפש והגוף כהוכחה להצגת הזהות המגדרית של האדם. יש לנסות ולהנגיש עד כמה שניתן את האפשרות לשינוי המגדר בתעודות הזהות הישראליות על מנת לנסות להקל על רווחתם ורווחתן של טרנסים, ועל ביטחונן.ם האישי. על פי תפיסתי, המאבק הפמיניסטי לעולם לא יהיה שלם ללא נשים טרנסיות. נשים סיסג'נדריות ונשים טרנסיות, אנחנו בעלות ברית טבעיות מתוקף המיקום שלנו בחברה הפטריארכלית. אנחנו כולנו נתונות למיזוגיניה, דעות קדומות ולאלימות מצד גברים. אנחנו מוכרחות לעמוד באותו צד במאבק על זכויות הפרט, הוגנות וצדק חברתי מלא בחברה. לכאורה, שינוי המדיניות שאני מבקשת ליישם הוא כמעט חסר כל סיכוי בהתבסס על החברה הישראלית השמרנית מאד. וכמו כן, בהתבסס על ניסיון הממשלה הנוכחית לבצע רפורמה משטרית. לצערי, נדמה כי החזון לשוויון מגדרי רק מתרחק בישראל. ולצד כל זאת, לא אפסיק לנסות ולהעביר את המסר החשוב ובכל הערוצים הנדרשים על מנת לגייס תמיכה ציבורית רחבה לשינוי. בכוונתי בתחילה, לפתוח ולנהל עצמאית דף פרופיל לפרויקט ברשת החברתית טוויטר בשפה העברית על מנת להפיץ תוכן וידע על השינויים הגלובליים הנעשים ברחבי העולם. עוד אנכיח ברשת את המאבקים החשובים של קהילת הטרנס בכל העולם למען שוויון וצדק חברתי. מתוך כוונה לייצר תמיכה ציבורית רחבה עד כמה שניתן והכרחית ליישום השינוי. אני בהחלט לוקחת בחשבון את המחיר שאני עלולה לשלם בעקבות חשיפת הפרויקט ברשת. אך זה לא מייאש אותי כלל. בנוסף לתפעול ושיווק ברשת החברתית, אבקש לפרסם בפלטפורמות ציבוריות נייר מדיניות בנושא התאמה מגדרית בתעודות הזהות הישראליות. נחשפתי לתוכנית למגדר במגמת שטח בבר אילן דרך פעילותי ההתנדבותית בעמותה פמיניסטית. לפני תחילת הלימודים, לא יכולתי לשער לעצמי עד כמה תוכנית הלימודים תתרום לי ובכל תחומי החיים. התכנים מאתגרים מאד ולעיתים מטלטלים את הנפש. אך יחד עם זאת, התכנים מלאים באופטימיות, בהתבוננות פנימית וחיצונית ובשאיפה ואפשרויות לשינוי. לסולידריות, ולצדק חברתי. רוצה לומר, זכות גדולה נפלה בחלקי. זכות שתלווה אותי בכל דרך שאבחר ללכת. החזון שלי הוא חברה ישראלית שוויונית וליברלית, חברה המאפשרת לכל הזרמים בתוכה ולכל הפרטים בתוכה לחיות על פי השקפת עולמם. ללא הבדל בין גזע, דת, מין, נטייה מינית, זהות מגדרית. שמי ענבל לוי, נולדתי וגדלתי בחיפה וכעת אני תושבת רמת גן. אני עוסקת בשיווק ופרסום ברשתות החברתיות. עצמאית. בוגרת תואר ראשון בתקשורת. בעבר, התנדבתי בעמותה פמיניסטית שנסגרה. דרך עמותה זו, זכיתי להכיר נשים ונערות רבות שותפות אמיתיות למאבק. אני והשותפות לא מתכוונות לוותר לפטריארכיה למרות סגירת העמותה, אנחנו נאבקות בכל יום לשוויון וצדק חברתי. ביחד ולחוד.

 LIKE I DO- משפחה מתוך בחירה, בהובלת שני טל במהלך השנה הראשונה של התואר, האיש שלי ואני החלטנו להינשא. לצד השמחה וההתרגשות המשותפת מההחלטה צפו אצלי שאלות גדולות על החיים שלי, שלנו ועל הדרך שבה אני, אנחנו הולכים לצעוד עכשיו יחד. לעיתים זה הרגיש כמו רעידת אדמה המבקשת ממני לעמוד על שלי בו בעת שהזהות שלי מתפרקת ומורכבת מחדש או לפחות משנה את מיקומה. לא חשבתי שלחתונה תהיה משמעות כל כך גדולה בעבורי ולא מצאתי זכר לשיח עמוק של כלות סביב התקופה המיוחדת הזו של יצירת משפחה. אני מאמינה שיש היום רצון גדול מאוד של נשים צעירות לעשות דברים מתוך התבוננות עליהם ובכלל יש התעוררות מעניינת בתוך קבוצות של נשים ברשת שמייצרות ידע חדש על נשים וחוויותיהן. הפרויקט LIKE I DO הוא הניסיון הפמיניסטי שלי לייצר הזדמנות לשיח חדש על חתונה, זוגיות והקמת משפחה. הידע שאני מחפשת קיים בתוך חוויות ותפיסות שונות של נשים צעירות והמטרה שלי היא לתת לו מקום ומסגרת. מסגרת זו תוכל להביא בהמשך לביסוס הבנה רחבה של מה נשים צעירות רוצות בשלב הזה של חייהן? איך ההבניות החברתיות-תרבותיות משפיעות על השאיפות שלהן? על הבחירות שלהן? איפה הן רואות וחוות פערים; בינן לבין עצמן, בינן לבין הפרטנר שלהן, בינן לבין הסביבה והתרבות ועוד. מתוך כל אלו, ניתן יהיה להבנות ידע נשי אותנטי על מקומה של המשפחה הפוסט מודרנית-שוויונית ועל אסטרטגיות שונות ליצירתה. התקדמות הפרויקט הולכת יד ביד עם התהליך האישי שאני עוברת עם בן זוגי ואלו מעצבים האחד את השני. בעקבות זאת, ההתחלה הייתה מבלבלת ולקח לי זמן להפוך את הלמה -> לאיך. הצעד הראשון שלי היה להקים עמוד אינסטגרם במטרה לפתח דרכו מסגרת שיח חדשה על חתונה והקמת משפחה. אחרי בחירת השם, בניית המיתוג והכנת גרפיקות, העבודה העיקרית שלי הייתה להתחיל ולכתוב תוכן רלוונטי. בשלב מאוחר יותר כתבתי ופרסמתי שאלון לנשים צעירות בשנת נישואין הראשונה על מנת לגעת בקהל היעד שלי ולהבין טוב יותר את הצרכים שלהן העולים מן השטח. בימים אלו אני עובדת על מעגל נשים צעירות בו אני מקווה לייצר מרחב פתוח לשיחה על יצירת משפחה מתוך בחירה. אני מאמינה שהחיבור העמוק בין חוויות ההווה שלי לבין חזון הפרויקט הוא הכוח המניע שלי. יחד עם זאת, לא פעם הרגשתי שהחיבור מהווה גם חסם עבורי.  שאלות כמו; איך אני אוכל לבנות שיחה סביב משהו שאני בעצמי מנסה עדיין לברר? ומה הערך המוסף שאני מביאה איתי? מלוות אותי לאורך כל הדרך. הפרויקט מבוסס על חשיפה עצמית כנה ואותנטית המניעה את הפעולה והרבה מהעבודה היא עצמית ולכן מטבעו, התפתחותו היא תהליך ארוך ואיטי יותר משלעיתים הייתי רוצה. לאורך הדרך היו מספר נקודות בהן 'דברים התחברו'. נקודות החיבור הגיעו אחרי רגעים ארוכים בהם הרגשתי תקיעות וחוסר ביטחון. הן קטנות ביחס למטרות העל של הפרויקט אבל הן משמעותיות מאוד ביחס ליכולת שלי כאקטיביסטית להקים את הפרויקט ולהתמיד בו. עבורי, ההצלחות לאורך הדרך היו בדיוק הנקודות האלו, שיצרו תהליך בו אפשר לקבל את האטה, להתבונן בחששות והקשיים שלי ומשם להתקדם צעד צעד. אני שואפת להמשיך ולהפעיל את עמוד האינסטגרם LIKE__I.DO# ולעצב אותו בעזרת קולותיהן של נשים צעירות נוספות. במקביל אני עובדת על פיתוח מעגל הנשים: חתונה, משפחה ומה שבניהן. את מעגל הנשים הייתי שמחה להרחיב בהמשך לסדנה המיועדת לזוגות צעירים נשואים. התוכנית ללימודי מגדר מהווה עבורי בית; מקום נעים ובטוח ללמוד בו ולגדול ממנו. אני מאמינה בכוח שלנו לשנות מציאות גדולה בעזרת צעדים קטנים ומדמיינת מהפכה פמיניסטית בספרה הביתית-משפחתית בה נשים וגברים פועליםות יחד למען שוויון מגדרי. שני טל הנה בעלת תואר ראשון בממשל ודיפלומטיה. בעלת ניסיון רב בתחום החינוך הבלתי פורמלי למנהיגות ויזמות נוער.

שילוב אקדמאיות פלסטיניות ממזרח ירושלים בשירות המדינה, צביקה אהל צביקה מספר על הפרויקט: שילוב אוכלוסיות ייצוג הולם בשירות המדינה הוא חלק מתפיסה רחבה המביאה מחויבות עמוקה לעקרונות של שוויון ההזדמנויות בחברה הישראלית ויצירת שירות ציבורי בו קיים ייצוג לכל האוכלוסייה אותה הוא משרת. השירות הציבורי יהיה מקצועי יותר ככל שיותר עובדות מכלל האוכלוסיות בחברה הישראלית יהיו חלק בלתי נפרד מהפנים של כל משרד. כיום האקדמאיות הפלסטיניות ממזרח ירושלים כמעט ולא משולבות בשירות הציבורי. כך ההשפעה של אוכלוסייה שלמה מודרת מהשירות הציבורי, דבר הפוגם בעקרונות של שירות האמור להביא לידי ביטוי את קולן של כלל האוכלוסיות. במשרד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור בו אני עובד צורך זה בא לידי ביטוי בצורה משמעותית במיוחד במשרדים בירושלים שם יושבים רוב עובדות ועובדי המשרד. הפרויקט שם לעצמו כמטרה ליצור פעילויות שיפתרו את החסמים העומדים היום בפני הפלסטיניות: חשיפת הנשים לעבודה בשירות המדינה על מנת לחשוף עבודה זו בפניהן. בניית קורסים מזורזים לשפה העברית המדוברת. כיום, תנאי סף עיקרי להשתלב בשירות המדינה בישראל הוא השפה העברית. נשים אלו לעיתים הן בוגרות של החינוך הפלסטיני, שהעברית הנלמדת בו היא ברמה נמוכה. דבר זה מונע מנשים אלו לעבור את מבחני המיון טרם כניסה לעבוד בשירות המדינה. התאמת מבחני המיון כך שנשים אלו יקבלו את הציון התואם את יכולתן ובהתאם לרמתן בשפה העברית. שבירת גזענות סמויה של מנהלים ומנהלות המדירה את שילובן של פלסטיניות אלה באמצעות הכשרות המעלות את המודעות לנושא השונות התרבותית. יצירת סביבת עבודה מכילה המאפשרת קליטה מיטבית של עובדות אלו באמצעות חונכות דוברות ערבית. תהליך ההתקדמות של הפרויקט כלל: מיפוי של הסביבה הארגונית של הנושא המורכב הזה תוך יצירת מתודולוגיה סדורה של עבודה עם כלל השותפות והשותפים לפרויקט, בין היתר בעיריית ירושלים, במשרד ירושלים, בזרוע התעסוקה במשרד העבודה, במרכז ריאן (ארגון המטפל בנושא התעסוקה מטעם המדינה), באוניברסיטה העברית ובעמותות השונות. גיבוש משרות ייעודיות ורלוונטיות לפלסטיניות תוך ניסיון ליצור תנאי סף שיכולים להתאים למועמדות רבות ככל האפשר. חשיפה של המשרות הללו הן באמצעות פניה לסוכני שינוי שעיקר עבודתם הוא נושא התעסוקה במזרח ירושלים. במקביל יזמתי שני מפגשי חשיפה אחד פיזי והשני מקוון כך שהגעתי בצורה ישירה למאות מועמדות פוטנציאליות. גיבוש מתווה לשיווק הפנימי בארגון שלי באמצעות ביצוע מספר הכשרות למנהלות ומנהלים ולחברי ועדות בוחנים במטרה להעלות את המודעות לנושאים אלה. בניית מתווה של יצירת חונכות מותאמת לעובדות חדשות הזקוקות לסיוע מבחינת שונות תרבותית. הפרויקט מאד מאתגר מכמה וכמה סיבות: הנושא מורכב מאד וכורך בתוכו סוגיות גיאופוליטיות המשתנות לעיתים בשל אירועים שלא בשליטתי. הפרויקט נמצא ממש בתחילתו בכל שירות המדינה כך שיש פה תהליכי שינוי רבים שצריכים להתקדם אל מול חסמים מובנים לא פשוטים. ברמה הלאומית הרבה מאד גורמים מעורבים דבר היוצר לעיתים ביורוקרטיה מיותרת ומאבקי אגו המעכבים את קידום הפרויקט בקצב הרצוי. סוגיית ידיעת השפה העברית היא מורכבת ויש בה חוסר של שנות לימוד רבות בקרב נשים פוטנציאליות שעליהן להשלים בפרקי זמן קצרים מאד. העבודה הפנימית שעלי לעשות מול מנהלות ומנהלים אצלי בארגון לא פחות מורכבת מהעבודה החיצונית. כולי תקווה שהפרויקט יתפתח גם לשלטון המקומי, לחברות ממשלתיות, למערכת הבריאות, לחברות פרטיות ולכלל החברה הישראלית כך שמזרח ירושלים כל עוד לא ישתנה מצבה הגיאופוליטי, תהפוך להיות אזור מפותח עם כלכלה חזקה, תשתיות ראויות וחינוך מאפשר, בזכותן של נשים אקדמאיות אשר מפרנסות את משפחתן בכבוד ומשמיעות את קולן במרחב הציבורי במדינת ישראל. התוכנית ללימודי מגדר עבורי היא אבן דרך משמעותית בהתפתחות האישית שלי ובעיצוב השקפת העולם הנוגעת להבנתי את נושא המגדר וההשפעה שלו בכל תחומי החיים. היום אני מתחיל להבין יותר את הסביבה שבה נשים נמצאות ואת אי השוויון המבני שלהן לאורך כל מעגל החיים שלהן. אני מרגיש שאני משפר את ההתנהלות שלי גם במשפחה הגרעינית כבן זוג, וכאבא לבנות וגם בממד התעסוקתי במקום העבודה שלי. בנוסף בזכות התוכנית התחלתי להתנדב בעמותת אסל"י- ארגון סרט לבן ישראל הפועלת במטרה למנוע אלימות מגדרית של גברים כלפי נשים. אני מקווה שבעתיד אלימות מגדרית תעבור מן העולם ונשים וגברים יהיו שווים בכל. צביקה אהל, במקור מחיפה גר כבר מעל 15 שנה בירושלים. עובד כממונה שוויון וגיוון תעסוקתי במשרד מבקר המדינה. חבר הנהלת ארגון אסל"י, חבר הנהלת עמותת גשר, חבר הנהלת תיאטרון קרוב, חבר הנהלת בר קפה שכונתי בית הוועד בשכונת בית הכרם. תואר ראשון בכלכלה ומנהל עסקים, תואר שני בהתנהגות ארגונית. תאריך עדכון אחרון: 21/05/2021

הדוקטורט עוסק בגורמים החברתיים כמגדר, קבוצת השווים ויחסי פריפריה-מרכז המעצבים הון המדעי בקרב נערות ונערים בישראל. המחקר בוחן כיצד תפיסות ושאיפות בתחומי  STEM מושפעות מהסביבה החברתית. המחקר מבוסס על עקרונות תיאוריית ההון של בורדייה וההמשגה של ארצ'ר להון מדעי.  באמצעות שיטות מחקר איכותניות, המחקר שואף לחשוף תובנות שיכולות לתרום למדיניות ויישום בתחום החינוך המדעי והטכנולוגי, מציע דרכים להגברת הכללה ושונות בחינוך למדע וטכנולוגיה. וזאת במטרה להעצים קהילות פריפריה, ולהגביר את נגישותן של קבוצות מוחלשות לחינוך ולקריירה ב-STEM.

התוכנית ללימודי מגדר עבורי היא ההשכלה הכי איכותית שזכיתי לרכוש, והלימודים במסגרת "החממה לאקטיביזם חברתי" העניקו לי חופש פעולה מלא במקביל לחובת הוכחה להוציא לפועל את הבשורה של "מרצון להגשמה" מקווה שהתמונות משקפות את דבריי.

"גבולות האני" – סדנה לנערות חרדיות נושרות ומתמודדות. מיכל מנהיימר, תושבת בני ברק, אם לחמישה ילדים, שניים מתוכם פרשו מן העולם החרדי האורתודוקסי. הגדול משרת בצה"ל והשני משלים בגרויות בפרויקט היל"ה. שלושת הקטנים לומדים במסגרות חרדיות – חיידר ובית יעקב. הבעיה של נשירת נוער במגזר החרדי ידועה ומוכרת, תופעה זו התרחבה בשנים האחרונות מסיבות שונות, בפרט קיימת לקונה בהיבט המגדרי של נשירת נערות. נערות חרדיות הנפלטות ממסגרת הלימודים מאבדות לרוב גם את המסגרת המשפחתית והחברתית, הן מחליפות את החברה השמורה והמאוד מגוננת בחברת נערים ונערות במצב דומה. בערים החרדיות הרחוב קר ומנוכר, אין מגוון אמצע ואין קשר בין הקצוות, הבנות הנושרות מוצאות עצמן לבד, ללא דגם נשי להזדהות איתו, בנתק או במתח עם המשפחה. הריחוק החברתי דוחף את הנערות להישרדות או למרד במסגרת, ללא הדרכה מינית ותקשורתית מתאימה. למרות נקודת המוצא המאוד שונה של נערות חרדיות המאופיינות בריחוק ושמרנות, כשהן מגיעות לרחוב, פרקטיקות ההתמודדות שלהן נשענות על אתנן מיני. חמור מכך, חוסר ניסיונן מקשה עליהן להתמודד בסיטואציות מורכבות, הן מתמודדות עם דילמות, חוסר ידע, ללא זהירות ומוגנות וחסרות כלים להתמודדות עם העולם החדש והלא מוכר. הפרוייקט מציע פתרון לקבוצה זו של נערות נושרות, תוך התמקדות בסוגיות של תעסוקה ומיניות. הפרוייקט בנוי סביב סדנה שתקרא "גבולות האני" שתתוכנן עבור הנערות הנושרות. מטרת הפרויקט להעלות את התמודדות הנערות בשדה זה לסדר היום, לאסוף נערות מתמודדות ולקיים עבורן סדנה בת 3 מפגשים המשלבת את עולם התעסוקה עם תכנים של 'גבולות האני'. בחברה החרדית הנושא של התמודדות עם העולם המיני מושתק ומונח מאחורי חומות צניעות נעולות על בריח, מורכבת זו עם הנושא מבנה את אופי הסדנה שתישא מסר כפול: הטקסט הרשמי – עולם התעסוקה, מיגדור בעבודה, כתיבת קורות חיים, כישורים וכלים שימושיים בעולם העבודה, שפת גוף, התמודדות מול סמכות ועוד, וסאב-טקסט- פרקטיקות הישרדות, שימוש בגוף, שיח בין המינים, הכרת גבולות האני, ברור רצונות והצהרת כוונות. באופן רשמי בפרסומים ובתוכן הסדנה הינה על עולם התעסוקה – פנים המפגשים יובנו באופן כפול כשהשיח מרפרר בין הנושאים של עבודה ותכנים מיניים, עניינים של בינו לבינה ברחוב. כל שיעור בנוי כיחידה עצמאית, כך שבמידה ונערה תגיע שתגיע למפגש בודד, עדיין תוכל לצאת עם תובנה לחיים. באופן כזה ניתן לבנות את מפגשי הסדנה כיחידות מודולריות שיותאמו למשתתפות. הקמת הסדנה דורשת 3 מרכיבים: 1. כתיבת התוכן הכפול אותו תלמדנה הבנות במפגש 2. איסוף הנערות והעברת הסדנה בפועל 3. בניית "ערכה" אותה ניתן להפיץ בקרב חונכות, עובדות סוציאליות, ועוסקות בתחום, שתוכלנה להשתמש בידע הנצבר מתוך העברת הסדנה, חלק זה משמש גם להעלאת המודעות לסוגיה. אני מודה לתוכנית ללימודי מגדר שאפשרה לי למצוא את הקול הייחודי הנשי שלי, שחיברה את קצוות ההגדרה הפרומים של דת, אתניות, מגדר, שוליות, וחיברה אותם לחבל עבה אשר בקצהו אנו אוחזת ומוכנה לומר בגו זקוף: אני, מיכל, אישה, חרדית, פמיניסטית. אני מאחלת לי להמשך הדרך להעמיק את עולם הידע בהצטלבות של זהות דתית ומגדר, ובפרט בתחום של נשירת נערות חרדיות, הן בהרחבת עולם הידע והן בעזרה אקוטית לנערות מתמודדות ברחוב.