מה עושים בוגרינו?

דר' דוד שפרבר, ירושלים ד"ר דוד שפרבר הוא מנהל התוכנית ללימודי תעודה באוצרות אמנות עכשווית במכון שכטר למדעי היהדות. שפרבר הוא אוצר, חוקר ומבקר אמנות עכשווית המתמחה באמנות יהודית ובאמנות הנוצרת בישראל ובוחן את הממשקים שבין אמנות ודת. עד לא מכבר הוא שימש עמית פוסט-דוקטורט במכון למוזיקה מקודשת באוניברסיטת ייל, ארה"ב, שם גם לימד במחלקה לתולדות האמנות. שפרבר הוא כעת עמית מחקר במרכז דוד הרטמן למנהיגות אינטלקטואלית שבמכון שלום הרטמן בירושלים. בשנת 2012 הוא אצר את התערוכה הבין-לאומית "מטרוניתא: אמנות יהודית-פמיניסטית" במשכן לאמנות, עין-חרוד. ספרו "ביקורת נאמנה: אמנות יהודית-פמיניסטית בישראל ובארצות-הברית" יצא לאור בהוצאת מאגנס של האוניברסיטה העברית.

ההתפשטות המתמדת של השיח הטיפולי ואופן השימוש בו הם מוקד למחקר בשנים האחרונות. המיקוד במחקר הוא בתיאור ובהדגמה של תרגום שיח זה לשדה התרבותי של האבהות בישראל. על אף שמבחינה היסטורית מה שהביא לעליית המושג "אבא מעורב" הייתה חדירתו של השיח הטיפולי לזירה המשפחתית, השפעות שיח זה נעדרות כמעט לחלוטין מתכולת מושג זה כיום. מטרת מחקר זה היא לבחון את מודל האבהות בעידן הנוכחי בעידן בו השיח שטיפולי הוא השיח הדומיננטי. בשונה ממחקרים על "אבהות מעורבת" שעוסקים בטיפול בילד, מחקר זה עוסק באבות ומבקש ללמוד על האופן בו האבות מעגנים את תפיסתם ביחס לאבהות ובונים מודל של "הורות נכונה" לתפיסתם. המחקר בוחן תהליכים תרבותיים ומִבנים של משמעות שעומדים מאחורי כניסת אבות לאבהות והתנהלותם כאבות כחלק מתהליכי הצמיחה האישית, ההגשמה העצמית ותחושת האותנטיות שהתבססו כמבני משמעות מרכזיים בעידן השיח הטיפולי. המחקר מבקש ללמוד על רצונותיהם של האבות, צרכיהם ותשוקותיהם ביחס למרחב האבהי ועל האופן לפיו הם מנהלים משא ומתן על מקומם כאבות וכגברים, דרך התפיסות של גבריות חדשה ולא רק מסורתית. אוכלוסיית המחקר מנתה שלושים אבות יהודיים, חילוניים, מהמעמד הבינוני, אשר גילם אינו עולה על ארבעים. המחקר מתבסס על ראיונות עומק אישיים מובנים-למחצה. בבסיס השימוש בראיונות אלו עומדת השאיפה להבין וללמוד על אודות חוויותיהם של האנשים והמשמעות המיוחסת על ידם לחוויות אלה (Frey & Fontana, 1994). ניתוח הנתונים מתבסס על ניתוח נרטיבי. נורית הנה בעלת תואר ראשון בסוציולוגיה ומדע הדינה תואר שני בסוציולוגיה ארגונית, את עבודת התיזה כתבה בהנחיית פרופסור אורנה ששון לוי ועסקה בתהליכי קידום לדרגת סא"ל בהיבט מגדרי, בוגרת תוכנית מנדל למנהיגות חינוכית, ומכון אדלר במסלול הנחיית הורים בקבוצות ופרטני . נורית מספרת על עצמה: "השתחררתי לפני שש שנים בדרגת סא"ל ומאז מתעסקת בהנחית קורסי מנהיגות, מנטורית למנהלים במגזר הציבורי ומפתחת תוכן ומעבירת סדנאות בהתנדבות בעמותה שהייתי שותפה בהקמתה "רקמה אנושית" שנותנת מענה לאחים של מתמודדי נפש. אני נשואה ואמא לשלושה ילדים. התוכנית ללימודי מגדר עבורי היא בית לפיתוח יכולת חשיבה ביקורתית. אני מקווה בעתיד לשלב בין התיאוריה לפרקטיקה, בין הדוקטורט ביחס לאבהות העכשווית להנחית אבות פרטניים, לייצר מיזם חברתי המעודד אבהות מיטבית".

ד"ר תאיר תג'ר שפריר, בהנחיית פרופ' מיכל לבידור מהמחלקה לפסיכולוגיה והמרכז לחקר המוח באוניברסיטת בר אילן. במקור ממושב תעוז באזור בית שמש, כיום ממושב בצפון. עבודת הדוקטורט של תאיר עוסקת בקשר שבין יצירתיות, יזמות ומגדר ומתמקדת בהטיות מגדריות וסטריאוטיפים בתהליכים הקשורים ליצירתיות ויזמות בעולם העבודה ובכלל. תאיר מרצה לפסיכולוגיה ומגדר בתוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בר אילן וחוקרת מגדר ומערכות יחסים במכללת עמק יזרעאל. כמו כן היא חברה בוועדת ההיגוי של קהילת הבוגרות של התוכנית ומרצה עצמאית בנושא חינוך לשוויון מגדרי. תאיר מספרת על לימודיה בתוכנית: "התוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בר-אילן היא עבורי בית אישי ומקצועי, כר פורה להתפתחות ולצמיחה. אני מקווה להמשיך ולפעול במחקר ובעשייה לטובת שוויון וצדק חברתי. לעזור ליצור עולם טוב יותר עבור הילדות והילדים של כולנו".

"החלום שלי לעתיד הוא יצירת השפעה משמעותית על קהילת נשים בתחום כלשהו הקרוב לליבי ושהעיסוק בו יעניק לי הנאה וסיפוק. בעבר חשבתי על פעולה ויצירת שינוי בזירה הפוליטית המקומית או הארצית או בתחומים אקדמאיים כגון הכשרת מורים. אינני שוללת אפשרות זו ביום מן הימים אך החלום לטווח הקרוב בחיי עוסק בנושאים אינטימיים, מקומיים וקהילתיים, כמו ההיריון והאימהות הראשונית"

"נוכחתי לדעת שקשה מאוד להשיג את רוב אמצעי המניעה השונים, ואין היום בשוק מענה מתאים שמאפשר לנו, המחנכים למיניות בריאה, לעשות את העבודה שלנו בצורה הטובה ביותר. לכן, החלטתי שהפרויקט שלי כחלק מ"מגדר בשטח" יהיה הוצאת "ערכת אמצעי מניעה" שתהווה עזר חינוכי מרכזי ונגיש בעבודתנו בשטח."

יצירת מרחב הדברות, הכרות וקרוב לבבות לנשים פלסטיניות ויהודיות מהמשולש הדרומי ומהשרון, בהובלת שיאונה בורד וענת הדר כהן הרעיון להקים קבוצת נשים יהודיות ופלסטיניות מהשרון ומהמשולש הדרומי שידברו זו עם זו וכך יכירו את התרבות אחת של השניה, עלה במהלך ימי מבצע "שומר חומות". העימותים שפרצו בין יהודים לפלסטינים אזרחי ישראל עוררו בנו תהיות על טיב החיים המשותפים בינינו ומשהו התערער בתחושת היבטחון. ההרגשה הייתה כי הדו קיום הוא שברירי ופריך. חשבנו שבישובים השכנים לנו, יתכן כי יושבות נשים מפוחדות ומאוכזבות כמונו ואיננו מכירות אותן ואין לנו דרך לדבר איתן. עלה בנו הרצון להכיר את השכנות הפלסטיניות, לשמוע אותן ולהשמיע קול המבקש היכרות ושכנות טובה, רצינו להבין את הלך מחשבתן ולדעת מה מעסיק אותן וגם להציג את עצמנו ומאוויינו, מתוך אמונה כי הכרות טובה ומעמיקה עשויה להוות צוהר להתחלה של קשר הדדי ושוויוני שישלח אדוות של רצון טוב לקשר נטול עויינות ובלתי מאיים בין א.נשים משני הלאומים. בעקבות הרצון להידבר עם נשים פלסטיניות שישוביהן סמוכים לישובים בהם אנו גרות, קיימנו מספר ניסיונות להכיר נשים פלסטיניות מהישובים הקרובים – במשולש הדרומי. נפגשנו עם נשים פלסטיניות שפעילות בתחומים מגוונים. המפגשים נערכו בבתי קפה שונים בטייבה ובטירה. רוב בתי הקפה שביקרנו בהם מנוהלים על ידי נשים ומתוך אג'נדה חברתית. הפלסטיניות ואנחנו קבענו את נושאי השיחה ביחד. נחשפנו לפעילויות תרבות שהתקיימו בטייבה – הופעה של מוחמד בכרי והרצאה על חינוך למחנכות שניתנה על ידי מרצה מהמכללה בבקעה אל גרביה. חווינו את תחושת הזרות שנובעת משהיה במרחב דובר שפה שאנו לצערנו לא דוברות אותה, בדומה למה שחוות הפלסטיניות שבאות למקומות שמדברים בהם עברית. שמענו מהן על נושאים שמעסיקים את החברה הפלסטינית. סיפרו לנו על כך שהנשים הפלסטיניות אזרחיות ישראל משכילות בדרך כלל יותר מבני זוגן, דבר שיוצר לחץ על הזוגיות. דיברנו על מחקר של דר' ניהיאה דאוד בת טירה שחקרה את הקושי של נשים פלסטיניות לטפל בסרטן השד בגלל ההתנגדות של הגברים לכריתת שד. התוודענו לשינויים בתרבות הפנאי בחברה הפלסטינית, כמו למשל בתי קפה שבעבר היו מיועדים לגברים בלבד ואילו בשנים האחרונות הוקמו בתי קפה המיועדים גם לנשים וחלקם בבעלות וניהול של נשים. נפגשנו עם אם מטירה שהילדות שלה לומדות בבית הספר הדו לשוני בבית ברל. אין ביטחון בהמשך קיומו של בית הספר הזה וניסינו להציע עזרה בגיוס ילדים יהודים נוספים שילמדו בו בשנה הבאה, דבר שיחזק אותו. הוזמנו לביתה של רווידה, פעילה חברתית מטירה, להדרכה והכנה משותפת של "קאק אל עיד" – עוגיות מיוחדות לרמדאן. שמענו על המחסור באזורי תעשיה צמודים לישובים של הפלסטינים אזרחי ישראל, דבר שמאלץ אותם לעבוד רחוק מביתם ולבזבז זמן רב בדרכים. במהלך הפגישות שערכנו הכרנו א.נשים רבים והיריעה קצרה מלהכיל את כולן.ם. פגשנו נשים העובדות בעבודות דחק, מטפלות, עובדות סוציאליות, מנהלות בתי ספר, משורר פלסטיני, נוער הלומד בפנימייה, אב בית מיוחד במינו ועוד אוצרות רבות של א.נשים. למדנו על נושאים רבים שמייחדים את החברה הפלסטינית בישראל, למדנו על המשותף, למדנו על השונה ושמענו נרטיב אחר. שמענו קולות שנסכו בנו תקווה גדולה והבנה כי השכנות והשכנים הפלסטינים מבקשים לחיות את חייהן.ם בכבוד ובשיתוף איתנו, כמו שסיכם זאת חוסיין המשורר באחד המפגשים שלנו: "אני לא רוצה לזרוק אתכם היהודים לים, אני רוצה לחיות אתכם בשלום, בכבוד ובשוויון". אנו חותרות להמשך מפגשים עם שכנותינו הפלסטיניות. אנו שואפות לכך שהם יתקיימו באופן רגיל, ספונטאני, "טבעי", מבלי לחוש שאנו עושות משהו מיוחד. המיוחד צריך להפוך לשגרה השזורה בחיי היומיום שלנו כאן בישראל. אנו חוצבות דרך לכך שהמפגשים הללו יהיו חלק אינטגראלי, בלתי נפרד משגרת חיינו, חלק מהנורמות החברתיות וכך לייצר חברה פלורליסטית, פתוחה שמתקיים בה שוויון בין לאומים ותרבויות שונות. בנימה אישית יותר, אנו מטפחות קשרים חברתיים עם שכנותינו הפלסטיניות בתקווה להמשיך את החברות שנוצרה. אנו חותרות לכך שהחברה הפלסטינית והחברה היהודית ישתלבו לחברה ישראלית הטרוגנית המושתתת על עקרונות של סובלנות, אחווה, שוויון וסולידאריות. אנו חולמות כי המפגשים שאנו מתאמצות כל כך לארגן בין יהודיות לפלסטיניות יהיו בעתיד מפגשים שגרתיים וחלק בלתי נפרד מהדינאמיקה בחברה הישראלית. החלום הוא שפלסטינים והיהודים יחיו ביחד ולא אחד ליד השני. שיאונה בורד מספרת: "התוכנית ללימודי מגדר היא בשבילי סגירת מעגל שהחל לפני כארבעים שנה כשהשתתפתי בקורס ללימודי נשים בהנחית מרשה פרידמן, קורס שבמידה רבה השפיע ועיצב את חיי ואת משפחתי. בעזרת המסרים שעופר האיש שלי ואני הפנמנו בקורס המכונן הזה, הקמנו משפחה המתנהלת בשיויון. בתוכנית ללימודי מגדר אני מעמיקה בתאוריות פמיניסטיות, מתמודדת עם שאלות של מוסר וזהות ופוגשת מרצות ועמיתות שמרחיבות את הידע שלי על א.נשים מקבוצות שונות בחברה. נולדתי והתחנכתי בקבוצת דגניה א'. אני בעלת תואר ראשון בהוראת המדעים ותעודת הוראה. במהלך חיי עסקתי בהוראת מתמטיקה, ניהלתי ייצור במפעלי תעשיה והכנתי תמחיר בחברות בניה. אני אמא לארבעה בנים שהקימו משפחות שוויוניות וסבתא לשישה נכדים. היום אני גרה במושב כפר הס".

המיניות נחשבת לסוגיה שולית, אסורה ולא מדוברת כמעט בחברה הערבית בישראל בפרט ובעולם הערבי בכלל. יחד עם זאת, ככל שהשיח סביב המיניות יהיה פתוח יותר, יהיה יותר שחרור לנשים, דבר שישקף מגמות מודרניזציה ושינויים פמיניסטיים בתוך החברה הערבית. נושא המיניות כמעט לא נשמע ולא מדובר, בין אם בתוך המשפחה או בבית ספר או במעגלים חברתיים בתוך החברה הערבית. כמו כן, סוגיה זו הנה בלעדית לגברים. כך שמותר להם לחוות המיניות, בהיותם גברים. אך ברגע שיש רק "חשד" שאישה התנסתה או הייתה לה חוויה מינית, היא הופכת לאישה נחותה, והמחירים שתשלם מגיעים לעיתים גם עד הרצח. אמנם אין בכוונתי לקשר בין רצח לבין מיניות, אך החברה הערבית לוקחת בלעדיות על הגוף שלנו כנשים. מרמת הלבוש, המיניות וגם האימהות. הפרויקט הנוכחי מקדם העלאת המודעות והשיח הציבורי-חברתי בתוך החברה הערבית, על ידי פיתוח ומתן כלים מגוונים לנשים ערביות, שדרכם ירכשו ויקבלו מענה בנושא מיניות בכלל ואודות מיניות בריאה בכלל. הנייר שיגובש במסגרת הפרויקט יהווה בסיס לפיתוח תהליכים רוחביים ושינויים מהותיים בחברה הערבית, שעד היום לא בוצעו או פותחו ברמת החברה. היעד המרכזי הנו יישום חלק מהמלצות נייר העמדה ואימוצן על ידי עמותות הנשים וכל ארגון שמטרת נייר העמדה יכוון אליו. כך שלאחר חשיפת והצגת הנייר לכל השחקנים הרלוונטיים, נוכל לסכם תכנית עבודה ויעדים ארגוניים בחלק מהמקומות שירצו לאמץ את ההמלצות. המלצות עיקריות במסגרת נייר העמדה: • סדנאות ייעודיות בתחום המיניות וההעשרה לגברים ונשים רווקות בתחום המיניות, החל מלימודי ומתן מידע בתחום המיניות, אמצעי מניעה ועד הכשרות בנושאים של מיניות בריאה. • בניית קהילה על ידי ארגוני הנשים, או אקטיביסטיות שבה הקהילה מבוססת על קהל של נשים ערביות רווקות, שבהן מקימות מערך של מפגשים, בין שהוא וירטואלי או פיזי, ובו מייצרות לעצמן מעגל תמיכה ושיתוף לחוויות. שבו יתחילו לייצר מרחב בטוח שדרכו ילמדו על מיניות ויציפו נושאים חדשים וחדשניים בתחום. קהילה כזו תנוהל על ידי אקטיביסטיות ופמיניסטיות ערביות, שרוצות לייצר מעגל שינוי פנים חברתי. • מערך חינוך מיני בתיכונים שבו יתווספו הכשרות על מערך החינוך המיני המצומצם הקיים כיום במערכת החינוך הערבית. מערך כזה ניתן ליישום על ידי צוות היועצות החינוכיות או על ידי מתנדבות מוכשרות בנושא. מטרתו להקנות כלים, שפה ומתן מידע לבוגרות ולבוגרים בתחום המיניות. אתגרים האתגר המרכזי לפרויקט הנו בשיתוף פעולה עם עמותות שפעולות בשטח, בשל הרגישות של הנושא. כיום, יש רתיעה מארגוני הנשים בחברה הערבית לעסוק בסוגיות מיניות של נשים ערביות רווקות, היות וזו סוגיה שנוגדת התרבות והדת. לשם כך צריך לרתום ארגונים רלוונטיים שיהוו תשתית לקידום הפרויקט. החזון העתידי לפרויקט קידום שפה ושיח ציבורי-חברתי לקידום מיניות בריאה בקרב נשים ערביות ובחברה ערבית בכלל. השפה והנורמה החברתית היא שתשקף את השינוי בנושא המיניות בחברה הערבית. היזמית של הפרויקט סברין חוג'יראת, מתגוררת בירושלים. בשנים האחרונות עוסקת בגיבוש מדיניות ואסטרטגיה במגזר הציבורי, ולשעבר בניהול ויזמות לפרויקטים חינוכיים ומיזם למיגור תופעת הרצח של נשים ערביות.

אפרת שקד, נולדה בנצרת עילית, חיה בקריית אונו, במסלול המשולב בהנחיית פרופ' רבקה תובל משיח ופרופ' משה בן-סימון. עבודת הדוקטורט של אפרת מציגה מחקר העוסק בהשתנות החוויה הגופנית - נפשית של 13 מתמודדות גילוי עריות בעקבות השתתפות בקבוצת ריצה קשובה, שכללה 23 פגישות שבועיות. השתנות החוויה הגופנית - נפשית נבחנה בשני ממדים: (1) השתנות השיחים הפנימיים; (2) השתנות מצבי העצמי השונים ומארג היחסים ביניהם. אפרת היא מרצה, מטפלת וסופרווייזרית בפסיכותרפיה גופנית, מרצה בתוכנית להכשרת מטפלים בריצה במכללה האקדמית וינגייט. בעבר, אפרת שימשה כמנחה וסופרווייזרית בתוכנית נמ"ש (נערות מובילות שינוי). אפרת מספרת על התוכנית ללימודי מגדר: "התוכנית ללימודי מגדר אפשרה לי לחרוג ממסלולי החשיבה והפעולה המוכרים לי. קיבלתי הזדמנות לחפש ולמצוא את הדרך שלי לצמוח מהטראומה האישית. לאורך הדרך הרגשתי את האמון שנתנו בי, את הגב ואת החופש לחשוב ולפעול מחוץ לקופסא. בעתיד, אשמח לשלב קבוצות ריצה טיפוליות במרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית בארץ". קישורים רלוונטיים ופרסומים: https://youtu.be/-rllMmP1sio

טלי פרקש, עיתונאית

התוכנית ללימודי מגדר עבורי היא ההשכלה הכי איכותית שזכיתי לרכוש, והלימודים במסגרת "החממה לאקטיביזם חברתי" העניקו לי חופש פעולה מלא במקביל לחובת הוכחה להוציא לפועל את הבשורה של "מרצון להגשמה" מקווה שהתמונות משקפות את דבריי.