מה עושים בוגרינו?

יהודית (ג'ודי) חפץ, בת 63, נשואה ואם לשלושה, דוקטורנטית בתוכנית ללימודי מגדר ובמחלקה למדעי המדינה. מחקרה לדוקטורט של יהודית, תחת הכותרת "ייצוג נשי תיאורי, מהותי וקונקרטי בין המרחב הפוליטי למרחב המקוון: 3 רבדי ייצוג בקרב חברות מועצה ברשויות המקומיות בישראל", זוכה מלגת נעמ"ת לדוקטורנטיות מתחומי המדעים והמגדר. המחקר, בהנחיית פרופ' אשר כהן וד"ר שרון חלבה עמיר, בוחן באילו דרכים מבטאות חברות מועצה ברשויות המקומיות בשיח שלהן סוגיות הקשורות לאינטרסים של נשים. המחקר מתמקד בחקר השיח המתקיים בזירות הייצוג של ישיבות המועצה ועמודי הפייסבוק של חברות המועצה. יהודית מספרת על עצמה: "נולדתי בשנת 1959 בבואנוס איירס. בגיל 13 עלינו ארצה לנצרת עילית. בסוף בית הספר התיכון הכרתי את בן זוגי, שבתאי שהיה חובל בחיל הים. בשירותי הצבאי שירתי כפקידת מבצעים בחיל האוויר. לאחר נישואינו עברנו לכפר סבא בה אני מתגוררת עד היום. לתואר הראשון למדתי במקביל לעבודה במשרה מלאה כמנהלת בסטימצקי וגידול שלושה ילדים וסיימתי בגיל 38. גם את התואר השני בלימודי דמוקרטיה בינתחומיים עשיתי באוניברסיטה הפתוחה וכתבתי תיזה בהנחיית פרופ' יוסי יונה. במשך כחמש שנים שימשתי כנציגת הסטודנטים בוועדת הערר של האו"פ והשתתפתי בכיתת אומן, שאורגנה על ידי המכון לחקר העם היהודי של הסוכנות היהודית. כמו כן, הייתי נציגת ציבור בוועדת הרווחה בעיריית כפר סבא, עזרתי לראש וועדת החינוך העירונית והייתי חברה במועצת הנשים העירונית. בשלב מאוחר יותר ניהלתי מאבקים ציבוריים בעיר וביניהם, מאבק (שצלח) לשימור מבנה השוק העירוני והשתתפתי במאבק למניעת קיומם של אירועים בהם מתקיימת אפליה והדרת נשים. כמו כן, בעזרת התנועה לאיכות השלטון, הצלחתי להניע את עיריית כפר סבא, לשדר את ישיבות המועצה העירוניות בשידור חי. במסגרת פעילותי הציבורית, נחשפתי לפעולת חברות המועצה, שהן מעניינן של עבודת הדוקטורט שלי הבוחנת את ייצוג האינטרסים הנשיים במסגרת הפעילות במועצה, הן ברובד הגלוי בדפי הפייסבוק הרשמיים והן ברובד הסמוי בישיבות המועצה וזאת תוך הוספת נדבך תיאורטי חשוב למושג הייצוג - ייצוג מהותי קונקרטי המתייחס לפתרון בעיות קונקרטיות של נשים בחיי היומיום העירוניים".

מטרת המחקר היא לבחון כיצד נשים הפועלות בארגונים פמיניסטיים, מתמודדות ומנהלות את המתח שמקורו בדואליות המובנית בפרדוקס הארגוני של תחרות מול סולידריות ושיתוף פעולה, מנקודת מבטן הסובייקטיבית. הכוונה היא לשרטט את דרכי ההתמודדות באמצעות מתן מקום והקשבה לחוויה האישית של הנשים הפועלות בזירת הארגונים הפמיניסטיים.

שילוב אקדמאיות פלסטיניות ממזרח ירושלים בשירות המדינה, צביקה אהל צביקה מספר על הפרויקט: שילוב אוכלוסיות ייצוג הולם בשירות המדינה הוא חלק מתפיסה רחבה המביאה מחויבות עמוקה לעקרונות של שוויון ההזדמנויות בחברה הישראלית ויצירת שירות ציבורי בו קיים ייצוג לכל האוכלוסייה אותה הוא משרת. השירות הציבורי יהיה מקצועי יותר ככל שיותר עובדות מכלל האוכלוסיות בחברה הישראלית יהיו חלק בלתי נפרד מהפנים של כל משרד. כיום האקדמאיות הפלסטיניות ממזרח ירושלים כמעט ולא משולבות בשירות הציבורי. כך ההשפעה של אוכלוסייה שלמה מודרת מהשירות הציבורי, דבר הפוגם בעקרונות של שירות האמור להביא לידי ביטוי את קולן של כלל האוכלוסיות. במשרד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור בו אני עובד צורך זה בא לידי ביטוי בצורה משמעותית במיוחד במשרדים בירושלים שם יושבים רוב עובדות ועובדי המשרד. הפרויקט שם לעצמו כמטרה ליצור פעילויות שיפתרו את החסמים העומדים היום בפני הפלסטיניות: חשיפת הנשים לעבודה בשירות המדינה על מנת לחשוף עבודה זו בפניהן. בניית קורסים מזורזים לשפה העברית המדוברת. כיום, תנאי סף עיקרי להשתלב בשירות המדינה בישראל הוא השפה העברית. נשים אלו לעיתים הן בוגרות של החינוך הפלסטיני, שהעברית הנלמדת בו היא ברמה נמוכה. דבר זה מונע מנשים אלו לעבור את מבחני המיון טרם כניסה לעבוד בשירות המדינה. התאמת מבחני המיון כך שנשים אלו יקבלו את הציון התואם את יכולתן ובהתאם לרמתן בשפה העברית. שבירת גזענות סמויה של מנהלים ומנהלות המדירה את שילובן של פלסטיניות אלה באמצעות הכשרות המעלות את המודעות לנושא השונות התרבותית. יצירת סביבת עבודה מכילה המאפשרת קליטה מיטבית של עובדות אלו באמצעות חונכות דוברות ערבית. תהליך ההתקדמות של הפרויקט כלל: מיפוי של הסביבה הארגונית של הנושא המורכב הזה תוך יצירת מתודולוגיה סדורה של עבודה עם כלל השותפות והשותפים לפרויקט, בין היתר בעיריית ירושלים, במשרד ירושלים, בזרוע התעסוקה במשרד העבודה, במרכז ריאן (ארגון המטפל בנושא התעסוקה מטעם המדינה), באוניברסיטה העברית ובעמותות השונות. גיבוש משרות ייעודיות ורלוונטיות לפלסטיניות תוך ניסיון ליצור תנאי סף שיכולים להתאים למועמדות רבות ככל האפשר. חשיפה של המשרות הללו הן באמצעות פניה לסוכני שינוי שעיקר עבודתם הוא נושא התעסוקה במזרח ירושלים. במקביל יזמתי שני מפגשי חשיפה אחד פיזי והשני מקוון כך שהגעתי בצורה ישירה למאות מועמדות פוטנציאליות. גיבוש מתווה לשיווק הפנימי בארגון שלי באמצעות ביצוע מספר הכשרות למנהלות ומנהלים ולחברי ועדות בוחנים במטרה להעלות את המודעות לנושאים אלה. בניית מתווה של יצירת חונכות מותאמת לעובדות חדשות הזקוקות לסיוע מבחינת שונות תרבותית. הפרויקט מאד מאתגר מכמה וכמה סיבות: הנושא מורכב מאד וכורך בתוכו סוגיות גיאופוליטיות המשתנות לעיתים בשל אירועים שלא בשליטתי. הפרויקט נמצא ממש בתחילתו בכל שירות המדינה כך שיש פה תהליכי שינוי רבים שצריכים להתקדם אל מול חסמים מובנים לא פשוטים. ברמה הלאומית הרבה מאד גורמים מעורבים דבר היוצר לעיתים ביורוקרטיה מיותרת ומאבקי אגו המעכבים את קידום הפרויקט בקצב הרצוי. סוגיית ידיעת השפה העברית היא מורכבת ויש בה חוסר של שנות לימוד רבות בקרב נשים פוטנציאליות שעליהן להשלים בפרקי זמן קצרים מאד. העבודה הפנימית שעלי לעשות מול מנהלות ומנהלים אצלי בארגון לא פחות מורכבת מהעבודה החיצונית. כולי תקווה שהפרויקט יתפתח גם לשלטון המקומי, לחברות ממשלתיות, למערכת הבריאות, לחברות פרטיות ולכלל החברה הישראלית כך שמזרח ירושלים כל עוד לא ישתנה מצבה הגיאופוליטי, תהפוך להיות אזור מפותח עם כלכלה חזקה, תשתיות ראויות וחינוך מאפשר, בזכותן של נשים אקדמאיות אשר מפרנסות את משפחתן בכבוד ומשמיעות את קולן במרחב הציבורי במדינת ישראל. התוכנית ללימודי מגדר עבורי היא אבן דרך משמעותית בהתפתחות האישית שלי ובעיצוב השקפת העולם הנוגעת להבנתי את נושא המגדר וההשפעה שלו בכל תחומי החיים. היום אני מתחיל להבין יותר את הסביבה שבה נשים נמצאות ואת אי השוויון המבני שלהן לאורך כל מעגל החיים שלהן. אני מרגיש שאני משפר את ההתנהלות שלי גם במשפחה הגרעינית כבן זוג, וכאבא לבנות וגם בממד התעסוקתי במקום העבודה שלי. בנוסף בזכות התוכנית התחלתי להתנדב בעמותת אסל"י- ארגון סרט לבן ישראל הפועלת במטרה למנוע אלימות מגדרית של גברים כלפי נשים. אני מקווה שבעתיד אלימות מגדרית תעבור מן העולם ונשים וגברים יהיו שווים בכל. צביקה אהל, במקור מחיפה גר כבר מעל 15 שנה בירושלים. עובד כממונה שוויון וגיוון תעסוקתי במשרד מבקר המדינה. חבר הנהלת ארגון אסל"י, חבר הנהלת עמותת גשר, חבר הנהלת תיאטרון קרוב, חבר הנהלת בר קפה שכונתי בית הוועד בשכונת בית הכרם. תואר ראשון בכלכלה ומנהל עסקים, תואר שני בהתנהגות ארגונית. תאריך עדכון אחרון: 21/05/2021

רותי מספרת על עבודת המחקר שלה: "אני חוקרת את היחסים בין חברי קבוצות מוחלשות ובני הברית שלהם. ספציפית אני חוקרת כיצד אקטיביסטים טרנסים ובני בריתם חווים ומנהלים את מערכת היחסים ביניהם, את סוגי האפקטים שמופיעים במפגשים ביניהם ואת סוגי הסובייקטיביות שמתהווים מתוך מפגשים אלה. התוכנית ללימודי מגדר עבורי היא חווית למידה מרתקת, קהילת מרצות ועמיתות מדהימה, אתגר והשראה. רותי היא חוקרת בתחום של התנהגות ארגונית וכתבה כמאה מאמרים בforbes.com על להקות רוק. בנוסף, היא מתנדבת באגודה למען הלהט״ב. מאמר על בעלות ברית של הקהילה הטרנסית: https://journals.sagepub.com/doi/pdf/10.1177/13634607221114467 Blatt, R. (2022). “I don’t need advice but I will take it”: Allied labor in transgender allyship. Sexualities

עבודת הדוקטורט של יעל יוצאת מתוך תיאורית הפמיניזם המשילותי, מושג המתייחס לכל צורה שבה פמיניסטיות ורעיונות פמיניסטיים השתלבו בסדר המשפטי והמוסדי. על בסיס זה נבחנות במחקר המשמעויות של התמסדות הטיפול בתופעת ההטרדה המינית בישראל מאז חקיקת החוק למניעת הטרדה מינית בשנת 1998. ניתוח ראיונות עומק שנערכו בקרב מרואיינות משלוש קהילות מעשה אשר לוקחות חלק בהוצאה מהכוח אל הפועל של החוק - הקהילה האקטיביסטית הפמיניסטית, הקהילה המשפטית וקהילת עובדות הציבור - מעלה תמונת מצב מורכבת וקונפליקטואלית ביחס למושג הטרדה מינית לכשעצמו וביחס לריבוי המשמעויות של תהליך ההתמסדות שעבר הפרויקט הפמיניסטי למיגור התופעה. בנוסף, חושפים הממצאים את מערכת היחסים הבין-דוריים בתוך הקהילה הפמיניסטית אשר לוקחת חלק במאבק למיגור הטרדה מינית בישראל ובנושא זה תעסוק הרצאתי בכנס ביכורי מגדר. יעל שימשה בעבר חברת הנהלה בעמותת אחת מתוך אחת, ומומחית במחקר איכותני יישומי. כיום, היא מרצה ומתרגלת בתוכנית ללימודי מגדר ועוסקת בעיקר בהוראה ובמחקר אקדמיים.

הנשים בקהילות אלו – חלקן הגיעו לבד לישראל, חלקן חד הוריות, חלקן מתמודדות עם דרישות חיים מאתגרות של שילוב הדאגה למשפחה בצד עבודה פיזית תובענית ושכר זעום- נמצאות במצבים מאתגרים. מחקרים בארץ ובעולם מעידים כי בתהליכי הגירה, במיוחד הגירה שנובעת מהכרח לברוח, נשים מהוות קבוצה פגיעה ביותר. הפגיעות היא לאלימות נפשית, פיזית ומינית, ניצול ואונס, הריון לא רצוי, טראומות על רקע כל אלה ועוני. מיזם 'נשות חיל' מתמקד בפיתוח סולידריות ומנהיגות נשית בקהילות מבקשי המקלט, זאת, מתוך מטרה להגביר את יכולות הבחירה של נשים חזקות ולאפשר סיוע ותמיכה לנשים המתמודדות עם קשיים ומצוקות. התכנית המוצעת התכנית המוצעת מיועדת ל- 40 נשים משתי קהילות מבקשי מקלט באזור המרכז. התכנית מבקשת לפעול בשני מעגלים, ליצירת אפקט של תמנון והשתלבות עמוקה בקהילות. המעגל הראשון יכלול פיתוח קבוצת נשים חזקות ומובילות בקהילה. המעגל השני יכלול יזמות של פרויקטים חברתיים לטובת הקהילה ובמיוחד לטובת נשים בקהילה. תכנית ההכשרה תכלול שני חלקים. הראשון- ממוקד בנשים עצמן ובלמידה וההתפתחות שלהן. השני- יעסוק בסיוע לנשים לפתח יוזמות לטובת נשים בקהילותיהם. דגש נוסף יהיה על עיבוד התכנים הנלמדים מתוך מחשבה על הרלוונטיות לחיי הנשים ולאפשרויות היישום שלהם בקהילות מבקשי המקלט. המעגל השני יהיה מעגל היזמות. מעגל זה יתבסס על עידוד ותמיכה ביזמות ופיתוח פרויקטים לטובת נשים בקהילות מבקשי המקלט. במסגרת קורס הלמידה ילמדו תכנים הקשורים לפתוח ויזמות חברתית (הגדרת בעיה, חשיבה על פתרונות, גיוס משאבים, שיווק ועוד). בשלב זה הנשים יקבלו סיוע בפיתוח, כתיבה ויישום פרויקטים. הסיוע יכלול מלגה ותקציב ראשוני להקמת הפרויקט. מטרות - פיתוח מנהיגות נשית - הכשרת קבוצת נשים מנהיגות לזהות ולטפל במצוקות בקרב נשים ובנות בקהילות - סיוע למבקשות מקלט בפיתוח והקמה של יוזמות חברתיות למען קהילות הפליטים דרך פעולה לפיילוט נבחרו שתי ערים: תל אביב ופתח תקווה. הנהגות הקהילות יאתרו מתוכן נשים מנהיגות ומובילות חברתיות משני קהילות הפליטים; הסודנית והאריתראית. כל קבוצה תשתתף בתכנית למידה והכשרה שתונחה ע"י נשות מקצוע ותיתן הכשרה שתעסוק בנושאים הבאים: מגדר ומצבי חיים של נשים, זיהוי ואיתור מצבי מצוקה, עקרונות של קשר מסייע, דרכים שונות להציע מענה ראשוני למצוקה, הכרות עם מענים קיימים, חיזוק יכולות אישיות לתמוך ולסייע, למגוון מענים קיימים. בשלב השני, בצד פיתוח הפרויקטים לטובת הקהילה הנשים יקבלו סיוע וליווי בניהול כלכלי של פרויקט לצד ליווי מומחית או מנטורית מקצועית. עם סיום הקורס, תמשיך הקבוצה להיפגש עם המנחה ומרצות אורחות מתחומי הדעת השונים כדי לשכלל את יכולותיהן במתן מענים לקהילותיהן. מטרת המפגשים היא לתת כוח, לבנות קבוצת מנהיגות וליווי במתן עצה וחשיבה משותפת סביב המקרים הקשים איתם הן מתמודדות יום יום בקהילותיהן. לאחר מכן, אנו שואפות להרחיב את הפיילוט לריכוזי קהילות הפליטים השונות ברחבי הארץ. התוכנית ללימודי מגדר מהווה עבורי חממה למחשבה והבנת תהליכי עומק חברתיים, זיהוי בעיות ואתגרים ויכולת פיתוח מענים מותאמים ומדויקים לבעיה שזיהיתי ולה אני מבקשת לתת מענה. בהקשר של מבקשי מקלט בישראל, בדגש על נשים מבקשות מקלט, אני מקווה שנצליח לייצר שדרת מנהיגות נשית בעלת השפעה משמעותית שתחולל שינוי במצב הנשים בתוך קהילות מבקשי המקלט בישראל, דבר שיקרין ישירות על מצב דור העתיד של מבקשי הצקלט בישראל ואיכות חייהם.ן. צפורה גוטמן, במקור מבני ברק, בעלת תואר B.A. בפסיכולוגיה ותואר M.A. במדיניות ציבורית. אני פעילה ויזמית חברתית שנים רבות בקהילה החרדית בפרט ובמרחב הישראלי בכלל. בשנת ,2018 הקמתי את תנועת 'חרדים לגירוש', תנועה של חרדים שפעלה באופן אקטיבי נגד גירוש מבקשי מקלט מישראל ודאגה להשמיע קול יהודי הומני שקורה לקבלת האחר מתוך תפיסה יהודית אנושית שוויונית. כיום, אני חלק ממיזם בשם 'מבקשי חיים', מיזם שמורכב מהנהגות מבקשי המקלט בישראל וקבוצת ישראלים שפועל ברמת השטח וברמת המדיניות לקידום אינטרסים וצרכים של קהילות מבקשי המקלט בישראל.

סיגל אופנהיים- שחר, נשואה +4, גילתה במהלך הלימודים מספר זהויות נוספות שיש ביכולתה לפתח וליצור עימם משאים ומתנים, ועל כך היא עומלת, קשה ...(למי שרוצה להצטרף ללימודים עליה לקחת זאת בחשבון). בזמנה הפנוי היא מנהלת את מרכז ד.פ.נ.ה, מרכז הכשרות, השתלמויות וכנסים, ממיסודה של תוכנית ללימודי מגדר, בר אילן. חוקרת את האופן שבו נערות מאוכלוסיות מודרות ומתויגות (כלומר מוחלשות ופגיעות) פוגשות חומרים פמיניסטים, ביקורתיים, מבוססי אוריינות כלכלית, ומושתתים על תפיסה של רישות והדדיות. בתקווה שתסיים לקראת שנה הבאה את תהליך הכתיבה.

מטרת הפרויקט ONE OF US היא לתת נראות לתופעת האלימות במשפחה, בדגש על אלימות רגשית – נפשית, כאשר הפרויקט מחולק לשתי פעילויות מרכזיות: 1. הנגשת הכלים שמציע מקלט לנשים מוכות בהתאמה לנשים שחוות אלימות כלשהי בתוך מעגל המשפחה. 2. לתת לנשים להשמיע את הקול שלהן מתוך המרחב הפרטי למרחב הציבורי, לייצר מרחב בטוח בו נשים יוכלו לשמוע להשמיע את קולן והסיפור האישי שלהן . מהם הצרכים שעליהם הפרויקט עונה: • כשאישה רוצה לפרק את מערכת היחסים האלימה ובמידה בה היא לא מתאימה או שהיא לא רוצה להיכנס למקלט לנשים מוכות, לתת לה אלטרנטיבה שבה היא תקבל תמיכה מלאה הכוללת ליווי משפטי ורגשי בו זמנית, לכל אורך התהליך, בהתאם לחוויה אותה היא חווה. • מענה על חוסר ההבנה בתחום המשפטי שקיים היום מצד מערכת המשפט לגבי אותן נשים שחוות אלימות כלשהי, לאו דווקא פיזית אלא גם נפשית/ כלכלית במעגל המשפחתי. דרך עורכי הדין - להניע לשינוי ההסתכלות של השופטים על התחום ומשם להוביל לשינוי חקיקתי. • מתן אלטרנטיבה נכונה יותר למקלט לנשים מוכות אשר תוכל לתרום ולתמוך באותן נשים אשר חוות אלימות שאינה מוגדרת כ״סיכון״ לפי ההגדרה של המערכות הקיימות. • מאפשר לנשים לשתף את החוויה האישית מתוך נקודת המבט שלהן. מהם הכלים שהפרויקט משתמש בהם על מנת לרתום לשינוי חברתי: • הכשרה של עורכי דין ביחד עם ויצ״ו בתחום האלימות במשפחה על ידי מתן הרצאות והדרכות. ההכשרה תאפשר לעורכי הדין לעזור לנשים עם תסמינים של אלימות נפשית / כלכלית כדי שיוכלו לנהל את התיק באופן מדויק יותר. על ידי כך, ניתן יהיה להגדיל את כמות הניצחונות על תיקים בתחום שכיום לא מקבלים מענה ראוי. • הכשרת עורכי הדין תתרום גם למזעור המקרים בהם נשים חוות אלימות פעם נוספת, הפעם על ידי בית המשפט, בגלל חוסר ידע והבנה של התחום על ידי המערכת ועל ידי כך גם לעצור את גלגל האלימות שממשיך אחר כך בבית מצד התוקף לאור ״ההצלחה״ בבית המשפט. • הוספה לתהליך מתן ליווי רגשי שמותאם לצרכים של מי שנמצאת במעגל האלימות וניתן לכל אורך התהליך, מתחילתו ועד לסופו, ואפילו אחרי מתן הגירושין. באופן זה, לסייע לנשים להתגבר על הטראומה ולהצליח במעבר לחיים ״נורמטיביים״ על מנת שלא יחזרו פעם נוספת לאותו מעגל אלים. • יצירת חיבור וקשר בין המטפל.ת לבין עורכ.ת הדין כדי לתת מענה נכון שיעזור לשבור את מעגל האלימות. • שימוש בארגונים, כמו מרכז אלימות במשפחה, אשר יודעים לזהות את אותן נשים שלא חוו אלימות פיזית, לסמן אותן ולהפנות אותן לגורמים הנכונים בהתאם למקרה הספציפי שלהן. על ידי זה ניתן יהיה לתת להן מענה מקיף ומדויק שיעזור להן לצאת מהמעגל האלים ולא לחזור אליו. • הפרויקט מחבר בין הגורם המשפטי לגורם הטיפולי ובעזרתו ייווצר דאטה עדכני על היקף התופעה ובהתאם לכל הנתונים והמידע שייצבר ניתן יהיה להוביל לשינוי חקיקתי. • פודקאסט – שהמטרה שלו להעלאת מודעות למה היא אלימות רגשית בזוגיות ובמשפחה, איך לזהות את זה ואיך אפשר לצאת מהמעגל ולעזור למי שנמצא בו. • במסגרת הפודקאסט, נשים תוכלנה לספר את הסיפור שלהן על האלימות הרגשית שחוו וכיצד הן הצליחו לצאת ממנה .בפודקאסט יהיו מומחים.ות אשר יתנו כלים מקצועיים ורגשיים אשר יעזרו לסובבים להתמודד עם הסיטואציה המורכב ,ולאילו שנמצאות וחוות אותה, להבין מהן האופציות שלהן לצאת החוצה. תובנות מרכזיות בעקבות הקמת הפרויקט: • השדה של תחום האלימות הנפשית אינו מקבל מענה כיום, אין עליו שיח. • חוסר קורלציה בין כל הגורמים השונים שמטפלים בשדה של אלימות במשפחה. חוסר חיבור בין כל הגורמים השונים שפוגע באותן נשים החוות אלימות שהיא איננה פיזית אלא נפשית. • אין מתן של ליווי משפטי נכון בחיבור לליווי רגשי, מה שפוגע בכל מי שרוצה לצאת מהמעגל. • אין מספיק עורכי.ות דין שמתמחים.ות בתחום, שמבינים.ות את התופעה. אין התמקצעות בתחום הזה מה שמשפיע על אחוזי ההצלחה במקרים של אלימות נפשית. • יש המון נשים ממעמד סוציו אקונומי בינוני- גבוה שחוות אלימות נפשית. זו לא אלימות המכוונת רק כלפי נשים ממעמד סוציו אקונומי נמוך. • למערכת המשפט כיום אין מספיק כלים לתת מענה לכל מה שקורה בתחום. • אין כמעט חשיפה למרכזי סיוע. אנ.שים לא מודעים.ות לקיומם של אותם מרכזים מה שמפחית את הפנייה אליהם. • קיימת מודעות נמוכה להבין מה זו אלימות נפשית/ כלכלית ואיך לזהות את התסמינים שלה. • אין חיבור בין המרכזים לסיוע לבין המערכת המשפטית מה שיוצר קושי בלעזור לאותן נשים לצאת מהמעגל האלים. • יש המון בושה סביב הנושא ועל כן מנגנון השתיקה וההסתרה מאוד חזק. למה הדיון הזה מעניין: אלימות במשפחה מוכוונת היום בעיקר לאלימות פיזית ויש חוסר ידע על קיומה של אלימות שהיא נפשית וכלכלית, לכן חשוב להעלות את המודעות לנושא כי הוא הרבה יותר נפיץ, אך אין לא מענה הולם. מכאן מגיע הפרויקט והדיון שמטרתו להעלות מודעות ולהראות שאפשר לצאת מהמעגל וזה לאו דווקא דרך מקלט לנשים מוכות. אפשר לעשות זאת וליצור חיים נורמטיביים חדשים. התוכנית ללימודי מגדר עבורי היא המקום בו חוויות רבות קיבלו מילים, תאוריות התחברו לחיים, יכולת לנהל שיח ביקורתי על התחום של אלימות במשפחה מתוך ראיה מגדרית . בניגוד לתואר הראשון שלי במשפטים, אני רואה בתואר ערך ולא הישג. זה לא הציון שחשוב, כמו התרומה של הקורס בפאזל המורכב בצעדים לפעילות אקטיביסטית בתחום האלימות במשפחה. לעתיד אני מקווה שהפרויקט יאפשר להשיג מידע לגודל וממדי התופעה בתחום האלימות במשפחה ועל ידי כך להביא לשינוי בחוק ובפסיקה. גיתית נוגה, מבת ים, בת 41, בעלת תואר ראשון במשפטים, עורכת דין מזה 15 שנים, מתוכן בשלוש השנים האחרונות מייצגת נשים שיצאו ממערכות יחסים אלימות .

 LIKE I DO- משפחה מתוך בחירה, בהובלת שני טל במהלך השנה הראשונה של התואר, האיש שלי ואני החלטנו להינשא. לצד השמחה וההתרגשות המשותפת מההחלטה צפו אצלי שאלות גדולות על החיים שלי, שלנו ועל הדרך שבה אני, אנחנו הולכים לצעוד עכשיו יחד. לעיתים זה הרגיש כמו רעידת אדמה המבקשת ממני לעמוד על שלי בו בעת שהזהות שלי מתפרקת ומורכבת מחדש או לפחות משנה את מיקומה. לא חשבתי שלחתונה תהיה משמעות כל כך גדולה בעבורי ולא מצאתי זכר לשיח עמוק של כלות סביב התקופה המיוחדת הזו של יצירת משפחה. אני מאמינה שיש היום רצון גדול מאוד של נשים צעירות לעשות דברים מתוך התבוננות עליהם ובכלל יש התעוררות מעניינת בתוך קבוצות של נשים ברשת שמייצרות ידע חדש על נשים וחוויותיהן. הפרויקט LIKE I DO הוא הניסיון הפמיניסטי שלי לייצר הזדמנות לשיח חדש על חתונה, זוגיות והקמת משפחה. הידע שאני מחפשת קיים בתוך חוויות ותפיסות שונות של נשים צעירות והמטרה שלי היא לתת לו מקום ומסגרת. מסגרת זו תוכל להביא בהמשך לביסוס הבנה רחבה של מה נשים צעירות רוצות בשלב הזה של חייהן? איך ההבניות החברתיות-תרבותיות משפיעות על השאיפות שלהן? על הבחירות שלהן? איפה הן רואות וחוות פערים; בינן לבין עצמן, בינן לבין הפרטנר שלהן, בינן לבין הסביבה והתרבות ועוד. מתוך כל אלו, ניתן יהיה להבנות ידע נשי אותנטי על מקומה של המשפחה הפוסט מודרנית-שוויונית ועל אסטרטגיות שונות ליצירתה. התקדמות הפרויקט הולכת יד ביד עם התהליך האישי שאני עוברת עם בן זוגי ואלו מעצבים האחד את השני. בעקבות זאת, ההתחלה הייתה מבלבלת ולקח לי זמן להפוך את הלמה -> לאיך. הצעד הראשון שלי היה להקים עמוד אינסטגרם במטרה לפתח דרכו מסגרת שיח חדשה על חתונה והקמת משפחה. אחרי בחירת השם, בניית המיתוג והכנת גרפיקות, העבודה העיקרית שלי הייתה להתחיל ולכתוב תוכן רלוונטי. בשלב מאוחר יותר כתבתי ופרסמתי שאלון לנשים צעירות בשנת נישואין הראשונה על מנת לגעת בקהל היעד שלי ולהבין טוב יותר את הצרכים שלהן העולים מן השטח. בימים אלו אני עובדת על מעגל נשים צעירות בו אני מקווה לייצר מרחב פתוח לשיחה על יצירת משפחה מתוך בחירה. אני מאמינה שהחיבור העמוק בין חוויות ההווה שלי לבין חזון הפרויקט הוא הכוח המניע שלי. יחד עם זאת, לא פעם הרגשתי שהחיבור מהווה גם חסם עבורי.  שאלות כמו; איך אני אוכל לבנות שיחה סביב משהו שאני בעצמי מנסה עדיין לברר? ומה הערך המוסף שאני מביאה איתי? מלוות אותי לאורך כל הדרך. הפרויקט מבוסס על חשיפה עצמית כנה ואותנטית המניעה את הפעולה והרבה מהעבודה היא עצמית ולכן מטבעו, התפתחותו היא תהליך ארוך ואיטי יותר משלעיתים הייתי רוצה. לאורך הדרך היו מספר נקודות בהן 'דברים התחברו'. נקודות החיבור הגיעו אחרי רגעים ארוכים בהם הרגשתי תקיעות וחוסר ביטחון. הן קטנות ביחס למטרות העל של הפרויקט אבל הן משמעותיות מאוד ביחס ליכולת שלי כאקטיביסטית להקים את הפרויקט ולהתמיד בו. עבורי, ההצלחות לאורך הדרך היו בדיוק הנקודות האלו, שיצרו תהליך בו אפשר לקבל את האטה, להתבונן בחששות והקשיים שלי ומשם להתקדם צעד צעד. אני שואפת להמשיך ולהפעיל את עמוד האינסטגרם LIKE__I.DO# ולעצב אותו בעזרת קולותיהן של נשים צעירות נוספות. במקביל אני עובדת על פיתוח מעגל הנשים: חתונה, משפחה ומה שבניהן. את מעגל הנשים הייתי שמחה להרחיב בהמשך לסדנה המיועדת לזוגות צעירים נשואים. התוכנית ללימודי מגדר מהווה עבורי בית; מקום נעים ובטוח ללמוד בו ולגדול ממנו. אני מאמינה בכוח שלנו לשנות מציאות גדולה בעזרת צעדים קטנים ומדמיינת מהפכה פמיניסטית בספרה הביתית-משפחתית בה נשים וגברים פועליםות יחד למען שוויון מגדרי. שני טל הנה בעלת תואר ראשון בממשל ודיפלומטיה. בעלת ניסיון רב בתחום החינוך הבלתי פורמלי למנהיגות ויזמות נוער.

יצירת מרחב הדברות, הכרות וקרוב לבבות לנשים פלסטיניות ויהודיות מהמשולש הדרומי ומהשרון, בהובלת שיאונה בורד וענת הדר כהן הרעיון להקים קבוצת נשים יהודיות ופלסטיניות מהשרון ומהמשולש הדרומי שידברו זו עם זו וכך יכירו את התרבות אחת של השניה, עלה במהלך ימי מבצע "שומר חומות". העימותים שפרצו בין יהודים לפלסטינים אזרחי ישראל עוררו בנו תהיות על טיב החיים המשותפים בינינו ומשהו התערער בתחושת היבטחון. ההרגשה הייתה כי הדו קיום הוא שברירי ופריך. חשבנו שבישובים השכנים לנו, יתכן כי יושבות נשים מפוחדות ומאוכזבות כמונו ואיננו מכירות אותן ואין לנו דרך לדבר איתן. עלה בנו הרצון להכיר את השכנות הפלסטיניות, לשמוע אותן ולהשמיע קול המבקש היכרות ושכנות טובה, רצינו להבין את הלך מחשבתן ולדעת מה מעסיק אותן וגם להציג את עצמנו ומאוויינו, מתוך אמונה כי הכרות טובה ומעמיקה עשויה להוות צוהר להתחלה של קשר הדדי ושוויוני שישלח אדוות של רצון טוב לקשר נטול עויינות ובלתי מאיים בין א.נשים משני הלאומים. בעקבות הרצון להידבר עם נשים פלסטיניות שישוביהן סמוכים לישובים בהם אנו גרות, קיימנו מספר ניסיונות להכיר נשים פלסטיניות מהישובים הקרובים – במשולש הדרומי. נפגשנו עם נשים פלסטיניות שפעילות בתחומים מגוונים. המפגשים נערכו בבתי קפה שונים בטייבה ובטירה. רוב בתי הקפה שביקרנו בהם מנוהלים על ידי נשים ומתוך אג'נדה חברתית. הפלסטיניות ואנחנו קבענו את נושאי השיחה ביחד. נחשפנו לפעילויות תרבות שהתקיימו בטייבה – הופעה של מוחמד בכרי והרצאה על חינוך למחנכות שניתנה על ידי מרצה מהמכללה בבקעה אל גרביה. חווינו את תחושת הזרות שנובעת משהיה במרחב דובר שפה שאנו לצערנו לא דוברות אותה, בדומה למה שחוות הפלסטיניות שבאות למקומות שמדברים בהם עברית. שמענו מהן על נושאים שמעסיקים את החברה הפלסטינית. סיפרו לנו על כך שהנשים הפלסטיניות אזרחיות ישראל משכילות בדרך כלל יותר מבני זוגן, דבר שיוצר לחץ על הזוגיות. דיברנו על מחקר של דר' ניהיאה דאוד בת טירה שחקרה את הקושי של נשים פלסטיניות לטפל בסרטן השד בגלל ההתנגדות של הגברים לכריתת שד. התוודענו לשינויים בתרבות הפנאי בחברה הפלסטינית, כמו למשל בתי קפה שבעבר היו מיועדים לגברים בלבד ואילו בשנים האחרונות הוקמו בתי קפה המיועדים גם לנשים וחלקם בבעלות וניהול של נשים. נפגשנו עם אם מטירה שהילדות שלה לומדות בבית הספר הדו לשוני בבית ברל. אין ביטחון בהמשך קיומו של בית הספר הזה וניסינו להציע עזרה בגיוס ילדים יהודים נוספים שילמדו בו בשנה הבאה, דבר שיחזק אותו. הוזמנו לביתה של רווידה, פעילה חברתית מטירה, להדרכה והכנה משותפת של "קאק אל עיד" – עוגיות מיוחדות לרמדאן. שמענו על המחסור באזורי תעשיה צמודים לישובים של הפלסטינים אזרחי ישראל, דבר שמאלץ אותם לעבוד רחוק מביתם ולבזבז זמן רב בדרכים. במהלך הפגישות שערכנו הכרנו א.נשים רבים והיריעה קצרה מלהכיל את כולן.ם. פגשנו נשים העובדות בעבודות דחק, מטפלות, עובדות סוציאליות, מנהלות בתי ספר, משורר פלסטיני, נוער הלומד בפנימייה, אב בית מיוחד במינו ועוד אוצרות רבות של א.נשים. למדנו על נושאים רבים שמייחדים את החברה הפלסטינית בישראל, למדנו על המשותף, למדנו על השונה ושמענו נרטיב אחר. שמענו קולות שנסכו בנו תקווה גדולה והבנה כי השכנות והשכנים הפלסטינים מבקשים לחיות את חייהן.ם בכבוד ובשיתוף איתנו, כמו שסיכם זאת חוסיין המשורר באחד המפגשים שלנו: "אני לא רוצה לזרוק אתכם היהודים לים, אני רוצה לחיות אתכם בשלום, בכבוד ובשוויון". אנו חותרות להמשך מפגשים עם שכנותינו הפלסטיניות. אנו שואפות לכך שהם יתקיימו באופן רגיל, ספונטאני, "טבעי", מבלי לחוש שאנו עושות משהו מיוחד. המיוחד צריך להפוך לשגרה השזורה בחיי היומיום שלנו כאן בישראל. אנו חוצבות דרך לכך שהמפגשים הללו יהיו חלק אינטגראלי, בלתי נפרד משגרת חיינו, חלק מהנורמות החברתיות וכך לייצר חברה פלורליסטית, פתוחה שמתקיים בה שוויון בין לאומים ותרבויות שונות. בנימה אישית יותר, אנו מטפחות קשרים חברתיים עם שכנותינו הפלסטיניות בתקווה להמשיך את החברות שנוצרה. אנו חותרות לכך שהחברה הפלסטינית והחברה היהודית ישתלבו לחברה ישראלית הטרוגנית המושתתת על עקרונות של סובלנות, אחווה, שוויון וסולידאריות. אנו חולמות כי המפגשים שאנו מתאמצות כל כך לארגן בין יהודיות לפלסטיניות יהיו בעתיד מפגשים שגרתיים וחלק בלתי נפרד מהדינאמיקה בחברה הישראלית. החלום הוא שפלסטינים והיהודים יחיו ביחד ולא אחד ליד השני. שיאונה בורד מספרת: "התוכנית ללימודי מגדר היא בשבילי סגירת מעגל שהחל לפני כארבעים שנה כשהשתתפתי בקורס ללימודי נשים בהנחית מרשה פרידמן, קורס שבמידה רבה השפיע ועיצב את חיי ואת משפחתי. בעזרת המסרים שעופר האיש שלי ואני הפנמנו בקורס המכונן הזה, הקמנו משפחה המתנהלת בשיויון. בתוכנית ללימודי מגדר אני מעמיקה בתאוריות פמיניסטיות, מתמודדת עם שאלות של מוסר וזהות ופוגשת מרצות ועמיתות שמרחיבות את הידע שלי על א.נשים מקבוצות שונות בחברה. נולדתי והתחנכתי בקבוצת דגניה א'. אני בעלת תואר ראשון בהוראת המדעים ותעודת הוראה. במהלך חיי עסקתי בהוראת מתמטיקה, ניהלתי ייצור במפעלי תעשיה והכנתי תמחיר בחברות בניה. אני אמא לארבעה בנים שהקימו משפחות שוויוניות וסבתא לשישה נכדים. היום אני גרה במושב כפר הס".