מה עושים בוגרינו?

מרלין בן-עמי, דוקטורנטית בתוכנית בהנחיית ד״ר גילי הרטל עבודת המחקר של מרלין עוסקת בנרטיבים של הורים ללהט״בים בעקבות היציאה מהארון של ילדם ובעקבות הקשר שלהם עם ארגון תמיכה. מרלין מספרת על התוכנית ללימודי מגדר: "אל התוכנית ללימודי מגדר הגעתי אחרי שנות קריירה רבות בתחום החינוך, בהן שימשתי כמורה למתמטיקה וכמנהלת בית ספר. במסגרת זו, קידום שוויון מגדרי עמד תמיד לנגד עיני ורבות עשיתי בתחום החינוך בהקשר לכך למרות שסוגיות שקשורות למגדר תמיד העסיקו אותי וליוו את חיי, לא שיערתי עת בחרתי לעסוק במגדר בעבודת המחקר לתואר שלישי, את מידת ההשפעה שתהיה ללימודים בתוכנית על חיי. מאז התחלתי את הלימודים בתוכנית, נקודת המבט שלי על העולם השתנתה, זאת, למרות שהיה זה לא בגיל צעיר, לאחר שכבר חוויתי ועשיתי רבות בחיי. הלימודים בתוכנית הובילו אותי להקדיש יותר תשומת לב לעוולות חברתיות ולאי צדק וסייעו לי לשנות הבניות חברתיות עליהן גדלתי, חונכתי ולפיהן חייתי שנים רבות. המודעות שלי לפגיעות על רקע מגדרי גרמה לי להיות יותר רגישה ויותר עם חמלה וגרמה להגדלת הנכונות לפעול למען הובלת שינוי חברתי. עת התחלתי את הלימודים לתואר שלישי, הנטייה שלי הייתה לבחור בנושא שקשור לחינוך ומגדר, זאת בעקבות העיסוק בחינוך שליווה אותי כל חיי עד אז, אלא שבסופו של דבר בחרתי להתעמק בנושא שקרוב היה לליבי. הקושי האישי שחוויתי עת בני הלהט״ב יצא מהארון הטריד את מנוחתי שנים רבות. התוכנית למגדר ועבודת המחקר בנושא סייעו לי לעבור תהליך אישי של תובנות וצמיחה אישית. התוכנית למגדר הפכה להיות בית עבורי, הכרתי סטודנטים וסטודנטיות איכותיים בגילאים שונים, ממגוון מגזרים ומקומות במדינת ישראל. היחס של כל אנשי הסגל הפכו את חוויית הלמידה לאחת ויחידה. בעיקר חשוב לציין את ההנחיה המקצועית והאכפתית שנעשית בגובה העיניים מצד המנחה שלי ד״ר גילי הרטל, שמלווה אותי בסבלנות ובחוכמה צעד אחר צעד בכתיבת עבודת המחקר. אני חולמת ומייחלת להוציא מאמרים שקשורים לעבודת המחקר, חולמת על הוצאת ספר שיספר את סיפוריהם של הורים ללהט״בים במדינת ישראל ושואפת להרצות בנושא כדי להוביל שינוי חברתי לשם מיגור הלהט״בופוביה והובלת שינוי בהבניות חברתיות מגדריות, צורך שמתחדד ומתעצם עתה במדינה".

הפרויקט נולד מזיהוי הפער המגדרי הקיים בתחום ההיי-טק בין נשים לגברים. כאשר התחקנו אחרי המקור לפער, מצאנו כי אחוז הנערות בישראל שבוחרות ללמוד במגמת מדעי המחשב בתיכון היינו 35.5%, אחוז שהולך ומצטמצם בצבא (23%), באוניברסיטה (30.7%), בחברות היי טק (28%) ומגיע ל-9.4% נשים מייסדות של חברות היי-טק. פער זה נובע בין השאר מההסללה המגדרית שעוברים נערים ונערות מגיל קטן ומשפיעה על בחירת מגמת הלימודים בתיכון, ובהמשך ייתכן וגם על עתידם המקצועי והאישי. מצאנו כי קיימות תוכניות רבות הפועלות ללימוד ושילוב נערות בתחום מדעי המחשב, אולם תוכניות אלו פונות למבוגרים (הורים או מורים) בלבד בשפה ובתכנים שלהן. זיהינו כי חסר 'גשר' בין הנערות לבין התוכניות הקיימות בשטח, לכן החלטנו להקים חשבון בפלטפורמת 'אינסטגרם' הפונה ישירות לנערות. החשבון מאגד את המידע על התוכניות הבולטות בשטח, מספק מידע על תחום מדעי המחשב, מקנה טיפים לקידום אישי ומקצועי בתחום וכן מהווה סביבה תומכת ובטוחה עבור הנערות ליצור קשרים, לשאילת שאלות ולקבלת מידע בגובה העיניים. כל זאת במטרה לחשוף אותן לתחום מדעי המחשב, לעורר את סקרנותן ולפתח מוטיבציה ללמידת התחום. יצרנו קשר עם מספר תוכניות הפועלות בשטח (Alice Code, התעשייה האווירית, QueenB, She Codes, ממריאות) ומרביתן הסכימו לשיתוף פעולה. כמו כן, ביצענו סקירת ספרות , יצרנו קשר עם אנשי מחקר ומקצוע העוסקים בתחום ודיברנו עם נערות בתיכון לפני בחירת מגמה, במטרה להבין אלו חסמים מונעים מנערות ללמוד מדעי המחשב. על בסיס סקירה זו, אנו מפרסמות מידע אודות התחום והתוכניות הקיימות בשטח, תוך דגש על שפה, מראה ועיצוב המתאים לנערות בגילאי תיכון. הקושי המרכזי העומד בפנינו הוא התאמת החשבון לנערות, כלומר קיימת חשיבות עליונה בשיווק החשבון והתאמתו לדור הצעיר וזאת על מנת שנערות יכנסו לחשבון, 'יעקבו' אחריו ויחשפו לתכנים באופן שוטף. אנו לומדות ומתעדכנות כל הזמן לגבי הדרכים בהם ניתן לשווק את החשבון מבחינת עיצוב ופיצ'רים, כך שהחשבון יהיה אטרקטיבי ויעורר את הסקרנות של נערות להיכנס אליו ולהשתמש בו. כיום, החשבון פתוח ופעיל לציבור הרחב, ואנו עובדות בשיתוף פעולה עם מספר פרויקטים הפועלים בשטח. כמו כן, אנו בקשר רציף עם מעצבת גרפית שעיצבה לנו את הלוגו וכן מייעצת לנו לגבי המראה הכולל של החשבון. מבחינת הפרויקט שלנו, היינו רוצות לראות עלייה מתמדת במספר ה'עוקבות' ופעילות אקטיבית בחשבון עצמו- צ'אט, תגובות לפוסטים, לייקים, צפיות, הודעות וכדומה. כאשר השאיפה העיקרית שלנו היא שבעקבות הפעילות בחשבון נראה עלייה במספר המשתתפות בתוכניות למדעי המחשב ועלייה במספר הנערות הבוחרות ללמוד במגמת מדעי המחשב בתיכון. מעבר לכך היינו רוצות שהפרויקט יתפתח לפלטפורמות נוספות, כמו: פייסבוק, טיקטוק ועוד, במטרה להעלות את המודעות לנושא. כמו כן היינו רוצות לקיים מפגשים/הרצאות בפני קהל היעד שלנו (בבתי-ספר, מתנ"סים ומרכזי נוער קהילתיים), במטרה לחשוף אותן ולהקנות להן מידע על התחום והתוכניות הקיימות בשטח. בהמשך מפגשים אלו יכולים להתפתח לקיום ימי עיון, קבוצות לימוד, קבוצות ליצירת קשרים בתחום וכדומה. התוכנית ללימודי מגדר הקנתה לנו ראייה והבנה היסטורית של מעמד הנשים ואי השוויון המגדרי הקיים בתרבותנו. לאורך הלימודים, קיבלנו את הכלים לבחינה ביקורתית של התרבות והממסד תוך הבנת ההשפעות של מבנים אלו על חיינו כנשים. התוכנית נתנה לנו את הידע, הביטחון והמוטיבציה לפעילות אקטיביסטית לקידום נשים ושוויון בחברה. החלום של שתינו הוא לראות יותר נשים במקצועות הטכנולוגיים, כך שהפער המגדרי בתחומים אלו ילך ויצטמצם. אנו שואפות שהפרויקט יהיה כלי יעיל למימוש חלום זה באמצעות חשיפת הנערות לתחום שהיה 'סגור' בפניהן עד כה, כך שנראה עלייה באחוז הנערות הלומדות מדעי המחשב בתיכון. מירי חליו-גרוס, תל-אביב (במקור מאשדוד), בעלת תואר ראשון בסיעוד מאוניברסיטת תל-אביב. בתהליכי הסבה מקצועית לתחום ההיי-טק, ומכאן מגיע הקשר שלי לפרויקט. כאשר אני חושבת על מסלול חיי המקצועיים, מהבחירה במגמת ביולוגיה בתיכון ובהמשך בלימודי הסיעוד באוניברסיטה, הגעתי למסקנה שלא נחשפתי במידה רבה לתחום המחשבים בילדות ובנערות. הסיבות לכך הן מגוונות, אך אין לי ספק כי הן מושפעות במידה רבה מההבדלים המגדריים הקיימים בחברה ועל פיהם התחנכתי וגדלתי. השינוי שאני עוברת בחיי המקצועיים וכן לימודי המגדר, הובילו אותי לביצוע הפרויקט בנושא הנ"ל.

המחקר מתמקד במשמעות שמייחסים גברים ישראליים לפגיעה המינית שעברו בנערותם, האופן בו הם תופסים את הפגיעה המינית ואת עצמם כנפגעי פגיעה מינית; וכיצד הפגיעה השפיעה על חווית זהותם הגברית, על מערכות יחסיהם בבגרותם, על תפקודם כהורים ועל החלטתם לחשוף את דבר הפגיעה בהם, אם בכלל. כל זאת, תוך התמקדות בנקודת ההצטלבות בין הקושי של גברים להפגין את רגשותיהם, תפיסות של גבריות בחברה הישראלית וההתמודדות הרגשית של גברים שעברו פגיעה מינית בנערותם.

שוטטות פמיניסטית היא רעיון חדשני, מהפכני, חתרני ושאין עוד כמותו בישראל. כמורת דרך יותר מעשור ובעלת תואר ראשון בתולדות ישראל ואמנות יהודית ותואר שני ביהדות בת זמננו, ראיתי שהיסטוריה של פמיניזם או מאורעות הקשורים להיסטוריה של מאבקי נשים כדוגמת המאבק של נשים לזכות הצבעה נעדרת כמעט לחלוטין ואינה חלק מהתוכן של הסיורים. לא פחות חשוב להאיר את היעדר התייחסות לריבוי, גיוון ושונות שלרוב נשאר מחוץ לגבולות הסיפור ההגמוני. לכן, החשיבות של הפרויקט שלי בבניית גוף ידע חדש שאיננו קיים.כמורת דרך, מרצה ויזמית בחרתי ללמוד מגדר ולהביא את הידע האקדמי שלי לשטח. אני רואה חשיבות ביציאה מעולם האקדמיה להפצת החשיבה הפמיניסטית. בניתי את הסיורים של "שוטטות פמיניסטית" במרחב העירוני כפלטפורמה ליצירת חוויה המעבירה את מסריה לנשים, גברים, נערות ונערים, מתוך עיקרון שידע פמיניסטי הוא מצרך חיוני לכולם. בסיורים שפיתחתי אני מציעה למטיילות ולמטיילים איתי להתבונן על העיר דרך עדשה מגדרית. לסיורים שבניתי תרומה ייחודית לשיח הפמיניסטי בארץ. הסיורים מציעים שוטטות פמיניסטית המשלבת הדרכה עירונית על היסטוריה, אדריכלות, אמנות רחוב וקולינריה עם נושאים של פמיניזם ומגדר ומותאמים לקהל רחב, לארגונים ועמותות. הסיור מאפשר התבוננות בהתפתחות המרחב העירוני מנקודת מבט פמיניסטית: האם העיר מתוכננת עבור כולנו? האם גברים ונשים חווים אחרת את המרחב העירוני? מהו תכנון עירוני מודע מגדר? דרך שוטטות פמיניסטית המשתתפים והמשתתפות ילמדו להתבונן על העולם כעל מרחב של יחסי כוח פוליטיים, על האופן שבו יחסי כוח מבנים את חיינו ומעצבים על המרחב הפרטי והציבורי כאחד. השנה אני מדריכה שנה שנייה את הסיורים שלי במסגרת הפסטיבל הליכות ג'יין ובאירוע ארכיטקטורה גדול בתים מבפנים. השנה בחרתי להדריך שני סיורים: אחד ברוסית המתמקד בעלייה והגירה דרך עדשה מגדרית בעקבות הרלוונטיות של הנושא למציאות של היום עבור עולות, פליטות ומהגרות מאוקראינה ורוסיה בעקבות המלחמה. בסיור אני מציעה לחנות את הדילמות החברתיות של נשים בתל אביב בתקופת הישוב ואחרי קום במדינה והיום. הסיור שאני מציעה בעברית מתמקד בהתפתחות עירונית מנקודת מבט פמיניסטית ותכנון מודע מגדר. את הסיור הראשון בניתי והדרכתי לפני שנתיים ומאז הוא עובר שינויים והתווספו אליו עוד סיורים: מקומן של נשים במטבח הבית הלאומי, מגדר בעיר הגדולה, ה"היא-סטוריה" של העיר הלבנה שמתמקד בתל אביב והבית בתל אביבי כמשקף ומעצב מציאות היסטורית במבט מגדרי ומתפתח סיורים נוספים שמשלבים את הידע האקדמי שלי עם המבט ביקורתי אישי שלי כפמיניסטית, משוטטת פמיניסטית. הסיורים כל הזמן עוברים שינוי, אני מדייקת ומחדדת מסרים ולומדת כל הזמן מהתגובות של המטיילות והמטיילים שלי בשטח. הדילמות שהתמודדתי איתן במהלך בניית הפרויקט היו בעיקר במיתוג ובחירת שם, התלבטות האם השם יכלול את המילה פמיניזם ומגדר או לא, ואיך אלה ישפיעו על קהל היעד שלי. האתגר בפרויקט שלי הוא איך להביא את הידע האקדמי לשטח באופן שיהיה אטרקטיבי, משמעותי ועמוק מספיק במגבלות הזמן של הסיור ולכן מאוד חשוב התהליך של חידוד מסרים. אתגר נוסף הוא לפתח תוכן וחוויה שגם אם הם חד פעמיים, הם משמעותיים מספיק כדי לעורר רצון בקרב המשתתפים והמשתתפות להעמיק עוד ולחולל שינוי תודעתי ולפעול לצמצום פערים מגדרים. הסיורים שלי ישתתפו השנה בפעם השנייה באירועים עירוניים: פסטיבל עירוני בינלאומי ופסטיבל בתים מבפנים בתל אביב. בנוסף, בניתי 2 סיורים והרצאה שעד כה זכו לתגובות נלהבות והתעניינות רבה מצד מטיילים פרטיים וגם קהלים שמתעניינים בתחום. הסיור וההרצאה הוזמנו ע"י עיריית רמת גן והיו תגובות נלהבות. כמו כן, הדרכתי סיור פרטי לכתבת YNET, פעילה פמיניסטית וסטנדאפיסטית שראיינה אותי לכתבה שהתפרסמה על הסיור שלי. במקביל, קיבלתי הזמנה מעיריית תל אביב להדריך את אחת הקהילות בעיר. להמשך, אני מפתחת סיורים נוספים, גם מחוץ לתל אביב, שיהיו נגישים כסדרה וכבודדים. אני מתכננת לפנות לגופים שונים כדי לייצר שיתופי פעולה להגדלת האימפקט. יש עלייה בהתעניינות והבנה שיש צורך בשינוי חברתי וצמצום פערים מגדריים. רצון ללמוד על ההיסטוריה דרך פריזמה פמיניסטית והעיוורון המגדרי הוא נושא שהופך לשיח בארגונים ועמותות. אני שמחה לראות רצון להתעמק בנושא ולעבור תהליך אישי, הורי וקהילתי. בתוכנית ללימודי מגדר בבר אילן זכיתי לשנתיים מרתקות, שהתחילו מהיכרות עם התיאוריות הפמיניסטיות ומונחי יסוד, בוקסים בבטן, כעס ושאלות מאתגרות שהוצפו מעל פני השטח. התכנים הלימודיים השפיעו הרבה מעבר לשעות הלימודים והעניקו לי משקפיים בלתי ניתנות להסרה באמצעותן אני מתבוננת על העולם. השנה הבנתי כמה הפסדנו מהלימודים בזום, כמה הרווחנו מהשיחות בין השיעורים עם הסטודנטיות בתוכנית מחקר ושטח. הלמידה על שינוי חברתי פמיניסטי תוך כדי עשייה והתנסות בשטח לצד בחינת העולם במקצועי שלי במבט מגדרי היווה עבורי ליווי אקדמי מגובה ניסיון מהשטח ואפשר לקדם את הפרויקט שלי. כחלום לעתיד אצטט את סימון דה בובואר: “Representation of the world, like the world itself, is the work of men; they describe it from their own point of view, which they confuse with the absolute truth” שוטטות פמיניסטית היא הזמנות להכיר את ההיסטוריה העירונית ולהתבונן על המרחב שלנו דרך עדשה מגדרית, להכיר את החשיבות של החשיבות של תכנון עירוני מכיל כזכות לחיות בשוויון שכל המגדרים יהנו מהעיר שתהיה נגישה לכולם ולכולן.היום אני יותר ויותר רואה הבנה ורצון משותף לשינוי חברתי ושל המרחב העירוני. חשוב שנבין שהצורך בהטמעת החשיבה המגדרית גם התכנון עירוני הוא לא רק טוב לנשים, אלא לכלל האוכלוסייה. החלום שלי למצוא את הדרך שלי להוביל שינוי ברוח החזון של רות ביידר גינסבורג ז"ל: "Fight for the things that you care about, but do it in a way that will lead others to join you" אינה גורשטיין, כפר סבא, מורת דרך ומרצה עם ניסיון מעל 15 שנה בהדרכת טיולים בארץ, בוגרת תואר ראשון בתולדות ישראל ואמנות יהודית ובוגרת תואר שני בהצטיינות ביהדות בת זמננו באוניברסיטת בר אילן. בנוסף לפיתוח סיורים בפורמט של "שוטטות פמיניסטית" במרחב העירוני, אינה מנהלת שותפה של קהילת מורות-דרך אימהות, קבוצה המונה יותר מ-350 נשים.

ד"ר ירון שוורץ, מרצה בתוכנית ורכז תחום מגדר, יהדות וגבריות במכון הרטמן

ברנדון וויליאם אפשטיין, דוקטורנט בהנחיית ד"ר גילי הרטל וד"ר תומסו מילני (מאוניברסיטת פנסילבניה). ברנדון הוא מורה לצרפתית ואנגלית בבית ספר. ברנדון מספר על עבודת המחקר שלו: "My work explores the intersections and interactions of linguistic anthropology, sociolinguistics, queer studies, education (additional languages, curriculum, pedagogy, policy), citizenship, and multilingualism. Most specifically I look at how Israeli queer youth discursively construct communities, ideologies, and identities about their agency, nationality, sexuality, and education. I ask queer Israeli youth questions such as: what does it mean to be queer? What does it mean to be Israeli? What does it mean to be queer and Israeli? Do you see yourself within the English curriculum used in your classroom? Do you see yourself within your mother tongue(s), albeit Hebrew or otherwise? The goal in rending their narratives is to queer the current, ineffective pedagogies and curriculum used in Israeli schools. In doing so, youth voices actively posit themselves as powerful and knowledgeable. This flips heteronormative, additional language education standards from a top-down, institutionalized approach to a bottom-up approach. Herein youth voices act as critical and reflective thinkers who problematize their hybrid identities juxtaposed to a more global network. Through their narratives and my own teaching practices, I queer the power dynamic of the classroom. No longer do I as the teacher serve as a gatekeeper to knowledge and language. My students instead are collaborators and arbiters of their own language learning journeys and identities. Furthermore, these queer pedagogies include exploring and analyzing oral narratives through interviews as well as written and visual narratives via social media thereby dismantling the idea of what is Israeli, what is local, and what sexually and linguistically constitutes a citizen. The Gender Studies Program for me is an academic home. I really enjoy the freedom the faculty allow me and the interdisciplinarity that is encouraged and welcomed. Because the program is so small, I feel that I get a much more personal and personalized experience than I would outside of the University and/or outside of Israel. That is why I chose to study in the Gender Studies program instead of accepting an offer I had from a well-known, highly ranked institution in the United States. In some ways, the program is the epitome of “the little engine that could”; despite its size it continues to chug along the tracks making a name for itself through faculty and student publications, personal and widespread connections within our given fields, and a brilliant support system throughout all stages of research and learning. The program feels much warmer and caring about who I am as a scholar and person than many others I have researched or heard about”. https://biu.academia.edu/BrandonWilliamEpstein https://orcid.org/0000-0002-3607-0225 https://www.linkedin.com/in/brandon-epstein-msed-ma-2607aa48/ Publications: Epstein, B. W. (In press). “English as the gay comfort zone” of hybrid youth identities. In B. Svendsen and R. Jonsson (Eds.), The Routledge Handbook on Language and Youth Culture. Abingdon, UK: Routledge. Epstein, B. W. (2023). Review of “Comer, J. (2022). Discourses of Global Queer Mobility and the Mediatization of Equality. London: Routledge”. Journal of Language and Sexuality, 12(1), 140-143. Pascar, L., David, Y., Hartal, G., & Epstein, B. W. (2022). Queer safe spaces and communication. In I. West (Ed.), Encyclopedia of Queer Studies and Communication. Oxford, UK: Oxford University Press. doi:10.1093/acrefore/9780190228613.013.ORE_COM-01197.R1

התוכנית ללימודי מגדר עבורי היא ההשכלה הכי איכותית שזכיתי לרכוש, והלימודים במסגרת "החממה לאקטיביזם חברתי" העניקו לי חופש פעולה מלא במקביל לחובת הוכחה להוציא לפועל את הבשורה של "מרצון להגשמה" מקווה שהתמונות משקפות את דבריי.

"החלום שלי לעתיד הוא יצירת השפעה משמעותית על קהילת נשים בתחום כלשהו הקרוב לליבי ושהעיסוק בו יעניק לי הנאה וסיפוק. בעבר חשבתי על פעולה ויצירת שינוי בזירה הפוליטית המקומית או הארצית או בתחומים אקדמאיים כגון הכשרת מורים. אינני שוללת אפשרות זו ביום מן הימים אך החלום לטווח הקרוב בחיי עוסק בנושאים אינטימיים, מקומיים וקהילתיים, כמו ההיריון והאימהות הראשונית"

רודיינה מספרת על הפרויקט המעשי שלה: במסגרת לימודי מגדר בשטח יזמתי ותפעלתי פרויקט שקראתי לו "התחלות חדשות". הפרויקט מיועד לנשים בנות ארבעים ומעלה שהתחתנו בגיל צעיר אשר הקדישו את חייהן למשפחה ולילדים שלהן. כאקטיביסטית זיהיתי אצל קרובות משפחה שלי, שבשלב זה שהילדים שלהן בגרו וחלקם עזבו, הן התחילו להרגיש חוויית ריקנות. שמעתי מהן משפטים כמו "אני ממציאה עבודת ניקיון על מנת להעביר את היום" או "האם אני אמשיך לעשות מה שאני עושה עד סוף חיי". אמירות כאלו האירו בפניי שנשים אלו בשלב זה של חייהן מחפשות שינוי, מחפשות תכנים למלא בתקופת החיים החדשה שלפניהן. הפרויקט התבסס על שותפות עם בעלות מקצוע ושלושה ארגוני נשים והמתנס המקומי בעיר שפרעם בה נולדתי וגדלתי. בניהול הפרויקט סייעה לי שותפה בשם נגאת. הפרויקט כלל כ-20 מפגשים שבועיים בהם התקיימו הרצאות וסדנאות שנוהלו ע"י בעלות המקצוע. המפגשים של הנשים היוו הזדמנות למפגש חברתי ותרבותי בין נשים בנות העדות מוסלמית, דרוזית ונוצרית בהם הן יכלו להכיר את את השניה יותר לעומק ולחזק את יחסי הקהילה בשפרעם. אחת ההצלחות של הפרויקט הן 6 נשים שהתחילו קורס הכרת המחשב. אחת התחילה לימודי תואר ראשון באוניבריטת חיפה. שתיים הצטרפו ליום התנדבו במעון לבעלי צרכים מיוחדים שהקמנו. במפגש האחרון, המשוב שעלה מהנשים כלל משפטים כמו: "אני מרגישה אישה אחרת", "גיליתי שיש לי ידע שלא הייתי מודעת לו", "אני מוצאת עוד נושאים לשיחה לספר עליהם עם המשפחה". לימודי מגדר בשבילי מהווים חוויה אנושית עצומה: להכיר את עצמי כאישה, כאקטיביסטית ופמיניסטית . לימודי מגדר בבר אילן במיוחד היו חוויה מתקנת כערביה פלסטינית בתוך המדינה - לקבל את ההכרה בהיותי פלסטינית ללא שום ערעור. אני מקווה להעתיק את הפרויקט שלי לעוד מקומות ולתת לעוד נשים עוד הזדמנות להגשים את עצמן לאחר סיום עבודתן הנפלאה בגידול ילדים והשקעה במשפחה". רודיינה היא בעלת ניסיון מגוון בקידום יוזמות ומיזמים. בעבר פעלה ליצירת שני מיזמים: הקמת סניף אקים לבעלי צרכים מיוחדים בשפרעם, והקמת מערך מתנדבים לחיזוק תלמידים מתקשים בתוך בתי ספר בשפרעם. בנוסף לכך, התנדבה בארגוני נשים פמיניסטיות, אישה לאישה ואלסיוואר. רודיינה ליוותה בהתנדבות נשים במקלט לנשים מוכות והשתתפה בפעלויות של ארגוני נשים שפועלים להעצמת נשים ונגד רצח נשים.

רחלי הרטל, מנהלת מדיניות ופרויקטים, ארגון פנימה