מה עושים בוגרינו?

מטרת עבודת המחקר הייתה לבדוק את התקשורת בין הורים למתבגרים.ות בני.ות 18-15 בנושא המיניות –  חסמים המעצבים את השתקת המיניות בתקשורת שבין הורים לילדיהם.ותיהם;  משאבים המאפשרים הפרת השתקה בתקשורת בין הורים לילדיהם.ותיהם והעשויים לקדם פיתוח סובייקטיביות מינית בקרב מתבגרים.ות. כמו כן, נבחנו במחקר הדואליות הקיימת במסרים של ההורים ביחס למיניות, והאופן בו מעצבים הבדלי המגדר של ההורים ושל המתבגרים.ות את השיח המשפחתי בנושא זה.

שילוב אקדמאיות פלסטיניות ממזרח ירושלים בשירות המדינה, צביקה אהל צביקה מספר על הפרויקט: שילוב אוכלוסיות ייצוג הולם בשירות המדינה הוא חלק מתפיסה רחבה המביאה מחויבות עמוקה לעקרונות של שוויון ההזדמנויות בחברה הישראלית ויצירת שירות ציבורי בו קיים ייצוג לכל האוכלוסייה אותה הוא משרת. השירות הציבורי יהיה מקצועי יותר ככל שיותר עובדות מכלל האוכלוסיות בחברה הישראלית יהיו חלק בלתי נפרד מהפנים של כל משרד. כיום האקדמאיות הפלסטיניות ממזרח ירושלים כמעט ולא משולבות בשירות הציבורי. כך ההשפעה של אוכלוסייה שלמה מודרת מהשירות הציבורי, דבר הפוגם בעקרונות של שירות האמור להביא לידי ביטוי את קולן של כלל האוכלוסיות. במשרד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור בו אני עובד צורך זה בא לידי ביטוי בצורה משמעותית במיוחד במשרדים בירושלים שם יושבים רוב עובדות ועובדי המשרד. הפרויקט שם לעצמו כמטרה ליצור פעילויות שיפתרו את החסמים העומדים היום בפני הפלסטיניות: חשיפת הנשים לעבודה בשירות המדינה על מנת לחשוף עבודה זו בפניהן. בניית קורסים מזורזים לשפה העברית המדוברת. כיום, תנאי סף עיקרי להשתלב בשירות המדינה בישראל הוא השפה העברית. נשים אלו לעיתים הן בוגרות של החינוך הפלסטיני, שהעברית הנלמדת בו היא ברמה נמוכה. דבר זה מונע מנשים אלו לעבור את מבחני המיון טרם כניסה לעבוד בשירות המדינה. התאמת מבחני המיון כך שנשים אלו יקבלו את הציון התואם את יכולתן ובהתאם לרמתן בשפה העברית. שבירת גזענות סמויה של מנהלים ומנהלות המדירה את שילובן של פלסטיניות אלה באמצעות הכשרות המעלות את המודעות לנושא השונות התרבותית. יצירת סביבת עבודה מכילה המאפשרת קליטה מיטבית של עובדות אלו באמצעות חונכות דוברות ערבית. תהליך ההתקדמות של הפרויקט כלל: מיפוי של הסביבה הארגונית של הנושא המורכב הזה תוך יצירת מתודולוגיה סדורה של עבודה עם כלל השותפות והשותפים לפרויקט, בין היתר בעיריית ירושלים, במשרד ירושלים, בזרוע התעסוקה במשרד העבודה, במרכז ריאן (ארגון המטפל בנושא התעסוקה מטעם המדינה), באוניברסיטה העברית ובעמותות השונות. גיבוש משרות ייעודיות ורלוונטיות לפלסטיניות תוך ניסיון ליצור תנאי סף שיכולים להתאים למועמדות רבות ככל האפשר. חשיפה של המשרות הללו הן באמצעות פניה לסוכני שינוי שעיקר עבודתם הוא נושא התעסוקה במזרח ירושלים. במקביל יזמתי שני מפגשי חשיפה אחד פיזי והשני מקוון כך שהגעתי בצורה ישירה למאות מועמדות פוטנציאליות. גיבוש מתווה לשיווק הפנימי בארגון שלי באמצעות ביצוע מספר הכשרות למנהלות ומנהלים ולחברי ועדות בוחנים במטרה להעלות את המודעות לנושאים אלה. בניית מתווה של יצירת חונכות מותאמת לעובדות חדשות הזקוקות לסיוע מבחינת שונות תרבותית. הפרויקט מאד מאתגר מכמה וכמה סיבות: הנושא מורכב מאד וכורך בתוכו סוגיות גיאופוליטיות המשתנות לעיתים בשל אירועים שלא בשליטתי. הפרויקט נמצא ממש בתחילתו בכל שירות המדינה כך שיש פה תהליכי שינוי רבים שצריכים להתקדם אל מול חסמים מובנים לא פשוטים. ברמה הלאומית הרבה מאד גורמים מעורבים דבר היוצר לעיתים ביורוקרטיה מיותרת ומאבקי אגו המעכבים את קידום הפרויקט בקצב הרצוי. סוגיית ידיעת השפה העברית היא מורכבת ויש בה חוסר של שנות לימוד רבות בקרב נשים פוטנציאליות שעליהן להשלים בפרקי זמן קצרים מאד. העבודה הפנימית שעלי לעשות מול מנהלות ומנהלים אצלי בארגון לא פחות מורכבת מהעבודה החיצונית. כולי תקווה שהפרויקט יתפתח גם לשלטון המקומי, לחברות ממשלתיות, למערכת הבריאות, לחברות פרטיות ולכלל החברה הישראלית כך שמזרח ירושלים כל עוד לא ישתנה מצבה הגיאופוליטי, תהפוך להיות אזור מפותח עם כלכלה חזקה, תשתיות ראויות וחינוך מאפשר, בזכותן של נשים אקדמאיות אשר מפרנסות את משפחתן בכבוד ומשמיעות את קולן במרחב הציבורי במדינת ישראל. התוכנית ללימודי מגדר עבורי היא אבן דרך משמעותית בהתפתחות האישית שלי ובעיצוב השקפת העולם הנוגעת להבנתי את נושא המגדר וההשפעה שלו בכל תחומי החיים. היום אני מתחיל להבין יותר את הסביבה שבה נשים נמצאות ואת אי השוויון המבני שלהן לאורך כל מעגל החיים שלהן. אני מרגיש שאני משפר את ההתנהלות שלי גם במשפחה הגרעינית כבן זוג, וכאבא לבנות וגם בממד התעסוקתי במקום העבודה שלי. בנוסף בזכות התוכנית התחלתי להתנדב בעמותת אסל"י- ארגון סרט לבן ישראל הפועלת במטרה למנוע אלימות מגדרית של גברים כלפי נשים. אני מקווה שבעתיד אלימות מגדרית תעבור מן העולם ונשים וגברים יהיו שווים בכל. צביקה אהל, במקור מחיפה גר כבר מעל 15 שנה בירושלים. עובד כממונה שוויון וגיוון תעסוקתי במשרד מבקר המדינה. חבר הנהלת ארגון אסל"י, חבר הנהלת עמותת גשר, חבר הנהלת תיאטרון קרוב, חבר הנהלת בר קפה שכונתי בית הוועד בשכונת בית הכרם. תואר ראשון בכלכלה ומנהל עסקים, תואר שני בהתנהגות ארגונית. תאריך עדכון אחרון: 21/05/2021

me, myself and I, בהובלת אור תמיר (תל אביב) ונעמי גביש (הרצליה) כדי להיחשף לרב-גוניות בנוער בחברה הישראלית, בחרנו להציג תערוכת צילומים של כ- 15-17 בני ובנות נוער בגילאי 14-17, הטרוגניים/ות, בעלי רקע סוציו אקונומי, תרבותי, לאומי ודתי שונה. בני ובנות הנוער יענו על שאלות פתוחות וזהות בנושאים של מיניות, מגדר, משפחה וקהילתיות. כך, תתאפשר לנוער מרקעים שונים הזדמנות לבטא את עצמם/ן ולהשמיע את קולן/ם. בני ובנות הנוער שיצטלמו בתערוכה יבטאו את קולה של החברה הישראלית וביניהם דתיות/ים, חילוניות/ים, ערביות/ים, להט"ב ובעלי/ות צרכים מיוחדים . תשובותיהם/ן של הנערים/ות יופיעו בצמוד לתמונתם/ן שתהיה מעין "תמונת פרופיל" שלהם/ן ויחד התערוכה תהיה מעין תמונת פרופיל של הנוער בישראל על כל גווניו השונים. הפרויקט מבטא את הצורך בגישור בין עולם הנוער לבין עולם המבוגרים בחברה בישראל. הנושא מתבטא כבר בשמו של הפרויקט. השם הוא באנגלית, שפה בינלאומית ומשותפת לאוכלוסיות השונות המרכיבות את החברה בישראל וזאת על מנת להדגיש את הקוסמופוליטיות של משתתפי הפרויקט המשלב בני ובנות נוער מכל גווני האוכלוסייה: מוסלמים, נוצרים ויהודים מהפריפריה ומהמרכז. הפרויקט נועד להבין את המתחולל בעולמם של בני ובנות הנוער מהשכבות הרב גוניות של האוכלוסייה החיות וחיים כאן. הוא מתעורר מתוך הצורך שלנו, המבוגרים/ות, ללמוד יותר על בנות ובני הנוער ולתת להם/ן להשפיע ולהשמיע את קולם/ן בצורה שאינה מתווכת על ידי בית הספר/ ההורים. הפרויקט מאפשר לבני ובנות הנוער לדבר ולמבוגרים להקשיב וללמוד על נרטיבים שונים של נערות ונערים מתרבויות שונות במדינת ישראל. הפרויקט פועל להגשים מספר מטרות: * לאפשר לנוער מרקעים שונים להשמיע את קולן/ם ולספר את הסיפור שלהם/ן, את הדילמות שלהן/ם ואת מה שמעסיק נערים ונערות בשכבות שונות בחברה הישראלית. * לנרמל את הלבטים והרצונות המאפיינים גיל זה בעיקר בין בני ובנות הנוער לבין קבוצת הגילאים שלהם. * לייצר פלטפורמה להזדהות וקרבה בין בני ובנות נוער לעולם המבוגרים/ות. * לייצר תודעה שתאפשר העלאת הדימוי העצמי והערך העצמי אצל בני הנוער. * לשמוע ממקור ראשון על הרב גוניות של הנוער הישראלי. *הקמת תערוכת צילומים נודדת ברחבי הארץ שתחשוף את הלבטים והשאיפות של בני הנוער. נעמי מספרת על התוכנית ללימודי מגדר: "התכנית ללימודי מגדר עבורי היא האמצעי לבטא את מה שהרגשתי וחשבתי שנים רק לא ידעתי לשיים אותו. בית הגידול שלי היה לכאורה פטריארכלי, האב עבד, פרנס, ואימי קיבלה את פנינו בבית עם ארוחה חמה כל יום. היינו מסוג הבתים שבהם נאמר, חכי שאבא יחזור הביתה..אבל בסאבטקסט, יכולת להבין שמי שתגיד לאבא מה לעשות זו אמא. גדלתי על עצמאות אישית, התנהלתי כך, ומעולם לא חשבתי שאני פמיניסטית, פשוט כך צריך להיות".

רותי מספרת על עבודת המחקר שלה: "אני חוקרת את היחסים בין חברי קבוצות מוחלשות ובני הברית שלהם. ספציפית אני חוקרת כיצד אקטיביסטים טרנסים ובני בריתם חווים ומנהלים את מערכת היחסים ביניהם, את סוגי האפקטים שמופיעים במפגשים ביניהם ואת סוגי הסובייקטיביות שמתהווים מתוך מפגשים אלה. התוכנית ללימודי מגדר עבורי היא חווית למידה מרתקת, קהילת מרצות ועמיתות מדהימה, אתגר והשראה. רותי היא חוקרת בתחום של התנהגות ארגונית וכתבה כמאה מאמרים בforbes.com על להקות רוק. בנוסף, היא מתנדבת באגודה למען הלהט״ב. מאמר על בעלות ברית של הקהילה הטרנסית: https://journals.sagepub.com/doi/pdf/10.1177/13634607221114467 Blatt, R. (2022). “I don’t need advice but I will take it”: Allied labor in transgender allyship. Sexualities

"תהליך הקמת המיזם התחיל בגיבוש קבוצת לימוד קטנה של נשים המעוניינות להעמיק את הידע שלהן בזכויות ירושת נשים באסלאם, לרכוש כלים להתמודדות עם סוגיה מורכבת זו בחברה מסורתית פטריארכלית, ובהמשך להנגיש את הידע שנרכש לכלל הציבור."

רותי פויכטונגר, גרה עם אישי וחמשת ילדינו בגליל, חוקרת נשים דתיות למדניות העוסקות בגמרא, בעבר - אשת תוכנה. מעורבות בפעילות דתית לנשים בקהילה (תפילות, קריאה בתורה, מגילה). בעבר העברתי הרצאות בנושא סחר בנשים במסגרת מוקד הסיוע לעובדים זרים. ידעתי שאני פמיניסטית, אבל הלימודים עזרו לי להבין עם עצמי מה זה ומה זה אומר, ונתנו לי מילים לבטא ולנסח את מה שהרגשתי קודם על מעמדן של נשים בחברה בכלל ובקהילה הדתית בפרט

זוכת פרס נעמת היוקרתי לשנת תשפ"א! שירי אורון, ירושלמית במקור, מתגוררת במבשרת ציון בוגרת המסלול המשולב, דוקטורנטית בהנחייתה של ד"ר מירי רוזמרין הנפלאה. שירי מספרת על עבודת הדוקטורט שלה בעבורה זכתה במלגת נעמ"ת היוקרתית: "עבודת הדוקטורט שאני כותבת בוחנת ומנתחת את תופעת האלימות הרגשית באופן מקיף ומעמיק, מהיבטים אפיסטמולוגיים וחברתיים. זהו מחקר ייחודי באופן שהוא מנתח את תופעת האלימות הרגשית, כשמטרתו להציע תשתית תיאורטית רחבה להבנת התופעה הכל כך שכיחה קשה ומורכבת הזו". שירי היא עורכת דין ומגשרת מוסמכת המתמחה במעמד אישי כולל הליכי גירושין מורכבים, כולל מצבי אלימות לסוגיה. מלווה מייצגת ומייעצת מזה שנים לנפגעות עבירות מין, נפגעות.י אלימות במשפחה וזכויות אדם. בעלת משרד פרטי במבשרת ציון. יועצת משפטית לעמותות חברתיות בתחומים של זכויות נשים ונפגעות אלימות. מרצה בתחום האלימות ובתחום עריכת דין טיפולית במוסדות אקדמיים וארגונים פרטיים וציבוריים. מפתחת תוכניות הכשרה למגשרים ומגשרים במשפחה עם אוריינטציה למצבי אלימות במוסדות אקדמיים וארגונים שונים. מכהנת כיו"ר הועדה לסיוע לנפגעי.ות אלימות במשפחה בלשכת עורכי הדין בירושלים ובעלת טור בתחום האלימות במשפחה בביטאון לשכת עורכי הדין. מכהנת כיו"ר ועדת ביקורת של המרכז לנפגעות פגיעה מינית. יוזמת ומובילה כנסים רבים בתחום אלימות במשפחה, אלימות רגשית, והיבטים שונים של משפט הטיפולי ודרכי התמודדות המשפט עם תופעת האלימות במשפחה. יוזמת ומובילה בהתנדבות פרויקטים וליווי הליכים משפטיים לנשים יוצאות מקלט נפגעות אלימות קשה וילדיהן. כמו כן, שירי היא אמנית פעילה, מציגה תערוכות מציוריה וכתביה העוסקים במפגשים עם קורבנות אלימות ועיבודם ליצירה המנגישה לקהל את תמצית הכאב והקושי הכרוך בהתמודדות עם מציאות אכזרית בחיים בצל אלימות. שירי מספרת על התוכנית ללימודי מגדר: "התוכנית היא בית אינטלקטואלי, קרקע להצמחת שורשי אמונה חדשים לחלום, שיש תקווה בעולם לשינוי חברתי. זכיתי לפגוש ולהתוודע במהלך הדרך לצוות ניהולי ואקדמי מוכשר ואיכותי, וכמובן למנחה נדירה, ד"ר מירי רוזמרין, שפתחה לי צוהר לעולמות מאתגרים, ליצירה ולמחקר מרתק מאין כמוהו. אני חולמת לעתיד להצליח לשנות, ולו בפסע, את השיח והתפיסה החברתית בכל הנוגע לאלימות רגשית ואלימות בכלל, למען חברה מכילה יותר ואלימה פחות". קישור לאתר של עו"ד שירי אורון

ד"ר נועה ענבר בוגרת המסלול לדוקטורט בהנחיית ד"ר מירי רוזמרין ופרופ' רות זפרן תיאור עבודת הדוקטורט: עבודת הדוקטורט שלי עסקה בתחום של הורות בגירושין. במסגרתה חקרתי את האופן בו השדה המשפטי מבנה ומסדיר את תפקידי ההורות במקרים של פרידה או גירושין. חשיפת התפיסות בנוגע לתפקידי טיפול ודאגה הוריים ולאופנים בהם יש להסדיר את היחסים בין הורים לילדיהם במסגרת החוק נעשתה באמצעות ניתוח עבודתה של ועדת שניט ופסיקה, ומתוך נקודת המבט הביקורתית אותה מספקת האתיקה של דאגה (Ethics of care) ומשפטניות קישוריות אשר ביקשו לאמץ את עקרונותיה לשדה המשפטי. אני בוגרת תואר ראשון במשפטים ותואר שני בייעוץ חינוכי. עבדתי שנים במערכת החינוך, וכיום אני מגשרת ויועצת בתחומי המשפחה והחינוך, ומלווה משפחות וצוותי חינוך במצבי שינוי, סכסוכים ומשברים. הלימודים בתוכנית למגדר טלטלו את עולמי. הגעתי אליהם עם תפיסה עצמית של אישה פמיניסטית, ומהר מאוד הבנתי כמה עוד יש לי ללמוד... הלימודים פתחו בפניי עולם רחב של משמעויות מגדריות, והתוכנית היוותה עבורי פלטפורמה לביצוע מחקר בין-תחומי, כזה שחורג מגבולות המחקר המסורתיים, ומשלב תובנות משפטיות, פילוסופיות ופסיכולוגיות. אני מקווה שהמחקר שלי יתרום להעמקת הדיון בתחום הסדרת היחסים בין הורים לילדיהם לאחר פרידה, תוך יצירת סטנדרטים לפעולה מתוך איכפתיות ודאגה, המחויבים לקידום מערכות יחסים ראויות ומניעת ניצול ודיכוי.

 LIKE I DO- משפחה מתוך בחירה, בהובלת שני טל במהלך השנה הראשונה של התואר, האיש שלי ואני החלטנו להינשא. לצד השמחה וההתרגשות המשותפת מההחלטה צפו אצלי שאלות גדולות על החיים שלי, שלנו ועל הדרך שבה אני, אנחנו הולכים לצעוד עכשיו יחד. לעיתים זה הרגיש כמו רעידת אדמה המבקשת ממני לעמוד על שלי בו בעת שהזהות שלי מתפרקת ומורכבת מחדש או לפחות משנה את מיקומה. לא חשבתי שלחתונה תהיה משמעות כל כך גדולה בעבורי ולא מצאתי זכר לשיח עמוק של כלות סביב התקופה המיוחדת הזו של יצירת משפחה. אני מאמינה שיש היום רצון גדול מאוד של נשים צעירות לעשות דברים מתוך התבוננות עליהם ובכלל יש התעוררות מעניינת בתוך קבוצות של נשים ברשת שמייצרות ידע חדש על נשים וחוויותיהן. הפרויקט LIKE I DO הוא הניסיון הפמיניסטי שלי לייצר הזדמנות לשיח חדש על חתונה, זוגיות והקמת משפחה. הידע שאני מחפשת קיים בתוך חוויות ותפיסות שונות של נשים צעירות והמטרה שלי היא לתת לו מקום ומסגרת. מסגרת זו תוכל להביא בהמשך לביסוס הבנה רחבה של מה נשים צעירות רוצות בשלב הזה של חייהן? איך ההבניות החברתיות-תרבותיות משפיעות על השאיפות שלהן? על הבחירות שלהן? איפה הן רואות וחוות פערים; בינן לבין עצמן, בינן לבין הפרטנר שלהן, בינן לבין הסביבה והתרבות ועוד. מתוך כל אלו, ניתן יהיה להבנות ידע נשי אותנטי על מקומה של המשפחה הפוסט מודרנית-שוויונית ועל אסטרטגיות שונות ליצירתה. התקדמות הפרויקט הולכת יד ביד עם התהליך האישי שאני עוברת עם בן זוגי ואלו מעצבים האחד את השני. בעקבות זאת, ההתחלה הייתה מבלבלת ולקח לי זמן להפוך את הלמה -> לאיך. הצעד הראשון שלי היה להקים עמוד אינסטגרם במטרה לפתח דרכו מסגרת שיח חדשה על חתונה והקמת משפחה. אחרי בחירת השם, בניית המיתוג והכנת גרפיקות, העבודה העיקרית שלי הייתה להתחיל ולכתוב תוכן רלוונטי. בשלב מאוחר יותר כתבתי ופרסמתי שאלון לנשים צעירות בשנת נישואין הראשונה על מנת לגעת בקהל היעד שלי ולהבין טוב יותר את הצרכים שלהן העולים מן השטח. בימים אלו אני עובדת על מעגל נשים צעירות בו אני מקווה לייצר מרחב פתוח לשיחה על יצירת משפחה מתוך בחירה. אני מאמינה שהחיבור העמוק בין חוויות ההווה שלי לבין חזון הפרויקט הוא הכוח המניע שלי. יחד עם זאת, לא פעם הרגשתי שהחיבור מהווה גם חסם עבורי.  שאלות כמו; איך אני אוכל לבנות שיחה סביב משהו שאני בעצמי מנסה עדיין לברר? ומה הערך המוסף שאני מביאה איתי? מלוות אותי לאורך כל הדרך. הפרויקט מבוסס על חשיפה עצמית כנה ואותנטית המניעה את הפעולה והרבה מהעבודה היא עצמית ולכן מטבעו, התפתחותו היא תהליך ארוך ואיטי יותר משלעיתים הייתי רוצה. לאורך הדרך היו מספר נקודות בהן 'דברים התחברו'. נקודות החיבור הגיעו אחרי רגעים ארוכים בהם הרגשתי תקיעות וחוסר ביטחון. הן קטנות ביחס למטרות העל של הפרויקט אבל הן משמעותיות מאוד ביחס ליכולת שלי כאקטיביסטית להקים את הפרויקט ולהתמיד בו. עבורי, ההצלחות לאורך הדרך היו בדיוק הנקודות האלו, שיצרו תהליך בו אפשר לקבל את האטה, להתבונן בחששות והקשיים שלי ומשם להתקדם צעד צעד. אני שואפת להמשיך ולהפעיל את עמוד האינסטגרם LIKE__I.DO# ולעצב אותו בעזרת קולותיהן של נשים צעירות נוספות. במקביל אני עובדת על פיתוח מעגל הנשים: חתונה, משפחה ומה שבניהן. את מעגל הנשים הייתי שמחה להרחיב בהמשך לסדנה המיועדת לזוגות צעירים נשואים. התוכנית ללימודי מגדר מהווה עבורי בית; מקום נעים ובטוח ללמוד בו ולגדול ממנו. אני מאמינה בכוח שלנו לשנות מציאות גדולה בעזרת צעדים קטנים ומדמיינת מהפכה פמיניסטית בספרה הביתית-משפחתית בה נשים וגברים פועליםות יחד למען שוויון מגדרי. שני טל הנה בעלת תואר ראשון בממשל ודיפלומטיה. בעלת ניסיון רב בתחום החינוך הבלתי פורמלי למנהיגות ויזמות נוער.

ד"ר לימור פומרנץ-זורין בוגרת מסלול דוקטורט בהנחיית פרופ' אורנה ששון-לוי תיאור עבודת המחקר המחקר שלי עוסק במשמעויותיו של השירות הצבאי בתפקידי טכנולוגיה עלית כהון מפרספקטיבה של הצטלבויות בין מגדר ומעמד. מבחינה תיאורטית המחקר מבוסס על שלושה אדנים מרכזיים: התיאוריה של בורדייה על היחסים בין הון, הביטוס ושדה, והביקורת הפמיניסטית שמערערת על הניטרליות המגדרית של המושגים האלה; מסורת המחקר של הסוציולוגיה הצבאית ויחסי צבא-חברה בישראל ולימודי טכנולוגיה פמיניסטיים. המחקר נערך בשיטה איכותנית בגישה פנומנולוגית-פרשנית ומבוסס על 45 ראיונות חצי מובנים עם נשים וגברים ממיקומים מעמדיים שונים ששירתו בצבא בתפקידי היי-טק (טכנולוגיות מידע וסייבר). טענת המחקר המרכזית היא שההון הצבאי הגלום בשירות החובה ביחידות טכנולוגיות הוא הון ממוגדר-מועמד (classed), כלומר הון שאופן רכישתו והציפיות להמרתו מעוצבים על ידי הצטלבויות בין מגדר ומעמד. במלים אחרות, אני טוענת שנשים וגברים ממיקומים מעמדיים שונים פועלים לאור סכמות תרבותיות מובחנות שמנחות את הציפיות שלהם מהשירות הצבאי ואת דפוסי המרת ההון שהם צברו בו לספירה האזרחית. במחקר אני מראה, בין היתר, שההצטלבות בין מגדר מעמד בעצוב משמעותו של השירות הצבאי בתפקידים טכנולוגיים מביאה לתוצאות מגדריות לא צפויות ואף פרדוקסליות (Unintended consequences). עבור נשים ממעמד בינוני-נמוך שירות צבאי בתפקידי היי-טק יכול להוות כר לכינון עמדת סובייקט 'טכנולוגית' (שנחשבת לעמדת סובייקט גברית), משום שהשאיפה למוביליות חברתית מעודדת אותן, ובמידה רבה כופה עליהן, לפנות לקריירה טכנולוגית. לעומת זאת, תודעת הבחירה החופשית של נשים ממעמד בינוני-גבוה עלולה להרחיק אותן מקריירת היי-טק, משום שהחירות שיש להן לבחור תחומי לימוד ומסלולי תעסוקה בהתאם לתחומי העניין שלהן, מובילה אותן למקצועות יוקרתיים התואמים את נטיות ליבן (כגון משפטים, ביולוגיה ורפואה) ולאו דווקא להיי-טק. באופן פרדוקסלי, דווקא נשים אלה שכנערות וכחיילות פרצו גבולות מגדריים בלימודים מדעיים ובשירות צבאי טכנולוגי, מוכפפות למימוש עצמי ממוגדר ומגלמות בחייהן הבוגרים את המרחק התרבותי של נשים מטכנולוגיה. נסיון אקדמי ומקצועי: אני פסיכולוגית חברתית בהכשרתי שעוסקת מזה 20 שנה במחקר יישומי בעיקר בארגוני בטחון. התוכנית ללימודי מגדר מסמלת עבורי את האקדמיה במיטבה: עושר אינטלקטואלי, חשיבה ביקורתית, להט מחקרי, טיפוח הסטודנטיות ומחויבות להשפעה ולעשייה חברתית. השילוב בין תכנית לימודים מוקפדת, סגל אקדמי ומנהלי נפלא וסטודנטיות מגילאים ורקעים מגוונים הפכו את הלימודים בתוכנית לחוויה אינטלקטואלית ורגשית מיוחדת במינה, שהשפיעה לא רק עלי אלא גם על משפחתי, בן זוגי בנותיי, שהיו שותפים לדרך. התוכנית נתנה לי הזדמנות לכתוב עבודת דוקטורט בשדה שהכרתי מעבודתי כחוקרת יישומית ולהתנסות במחקר וכתיבה אקדמיים בהנחייתה המסורה והמאלפת של פרופ' אורנה ששון-לוי, ועל כך תודתי העמוקה.