מה עושים בוגרינו?

ד"ר אילנה קוורטין, מחברת הספר "כלואות"

ד"ר רונית קב מסלול לדוקטורט בהנחיית פרופ' אזי לב-און - מבית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל בשומרון ופרופ' אורנה ששון-לוי - מהמחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה ומהתוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בר-אילן שם הדוקטורט: אקטיביזם פמיניסטי דתי בפייסבוק - יזמוּת חברתית, מאפיינים והשפעות נתפסות בקרב היהדות האורתודוקסית המודרנית עבודת הדוקטורט בוחנת את האקטיביזם של נשים פמיניסטיות דתיות המתמודדות עם אי השיוויון המגדרי בעולמן הדתי, ופועלות לקידום מעמדן באמצעות הרשתות החברתיות באינטרנט. מחקר זה מראה כי ייחודו של הסייבר-אקטיביזם בקרב התנועה הפמיניסטית הדתית הוא בהצמחת קהילה פרשנית מקוונת, אשר מבנה תרבות מחוץ לגבולותיה הווירטואלים בקרב קהילות פיזיות מעורבות מגדרית בציבור הדתי. ניסיון אקדמי, אקטיביסטי ו/או מקצועי: התוכנית ללימודי מגדר היוותה עבורי חממה לאקטיביזם חברתי. בנוסף ללימודים התיאורטיים, פיתחתי מיזם חברתי בשם "לאורן" בליווי אקדמי משולב ביעוץ אירגוני של פרופ' רונית קרק וד"ר גילי הרטל. "לאורן" הינו מיזם אקטיביזם חברתי אשר מעלה על נס את חשיבות המסרים החזותיים אותם קולטים ילדינו בחינוך הדתי כשגרת חיים, כפי שמשתקף בדמויות המופיעות בספרי הלימוד, בדמויות המאוזכרות בטקסים, ובדמויות המוצגות על הקירות במסדרונות בתי הספר. מטרת המיזם הינו לקדם את הייצוג הנשי במרחב החזותי בבתי הספר הממלכתיים הדתיים. התוכנית ללימודי מגדר מילאה תפקיד משמעותי עבורי במהלך שנות מחקרי. תוכנית זו היוותה עבורי בית אינטלקטואלי. במגוון הקורסים שלמדתי במסגרת לימודי התואר השני והשלישי נחשפתי לתיאוריות ביקורתיות ממיטב המרצות. נהניתי מאווירה פלורליסטית' אשר הצמיחה מרחב פורה לפיתוח רעיונות חדשים. החזון שלי הוא לפתוח צוהר פדגוגי אשר יטפח מוטיבציה להצטרפות של תלמידות לעתודה טכנולוגית בתחום רשתות מחשבים ואבטחת סייבר, במטרה להשתלב בחיל התיקשוב במסגרת שירותן הצבאי.

הדוקטורט עוסק בגורמים החברתיים כמגדר, קבוצת השווים ויחסי פריפריה-מרכז המעצבים הון המדעי בקרב נערות ונערים בישראל. המחקר בוחן כיצד תפיסות ושאיפות בתחומי  STEM מושפעות מהסביבה החברתית. המחקר מבוסס על עקרונות תיאוריית ההון של בורדייה וההמשגה של ארצ'ר להון מדעי.  באמצעות שיטות מחקר איכותניות, המחקר שואף לחשוף תובנות שיכולות לתרום למדיניות ויישום בתחום החינוך המדעי והטכנולוגי, מציע דרכים להגברת הכללה ושונות בחינוך למדע וטכנולוגיה. וזאת במטרה להעצים קהילות פריפריה, ולהגביר את נגישותן של קבוצות מוחלשות לחינוך ולקריירה ב-STEM.

התאמה מגדרית עצמאית בתעודות הזהות נדרשת מתוקף חוק כבוד האדם וחירותו והזכות לאוטונומיה, אך לא רק מכך. מנקודת מבט לא קונפורמית מגדרית, התאמה מגדרית בתעודות הזהות לטרנסים נדרשת על מנת להוות רשת ביטחון מפני אלימות ואפליה בירוקרטים ואזרחיים. תעודות זהות שאינן תואמות מגדר, משקפות את סירובו של החוק להכיר בזהותו ובביטויו המגדרי של האדם, משמשות רישיון לאפליה. נמצא קשר ישיר המצביע על נזקים הנפשיים והגופניים הרבים הנגרמים כתוצאה מכך שאין לטרנסים גישה לתעודות זהות מתאימות. הוכח מחקרית כי גישה לתעודת זהות מותאמת היא בין הגורמים העיקריים שיכולים להפחית ובאופן משמעותי את האובדנות הלא פרופורציונלית בקרב אוכלוסיות טרנסיות ולא-קונפורמיות מגדריות. הגדרה עצמית מגדרית נתפסת כ"תקן הזהב" של תוכניות סיווג מין בתעודות הזהות בעולם ולא בכדי. חוק היסוד הארגנטינאי, אשר נחקק בשנת 2012 הוא הראשון מסוגו אשר הכשיר את הקרקע למהלך העולמי לעבר הגדרה עצמית מגדרית. כיום, 18 מדינות מיישמות את המדיניות להגדרה עצמית של מגדר במסמכי הזיהוי במדינתם. הרעיון לפרויקט צמח דרך חברות עמוקה ואישית עם דנה. ההתמודדות והקשיים שלה כטרנסית מול הבירוקרטיה הישראלית אינם פרטיים, אלא מערכתיים, פוליטיים, וניתנים לשינוי. על פי נתונים רשמיים מישראל משנת 2021, רק לרבע מהא.נשים המזדהים על הקשת הטרנסית יש תעודת זהות מותאמת מגדר. חשוב לציין, גישה לתעודת זהות מותאמת מאפשרת גישה לקבלת שירותים ציבוריים מותאמים כגון: שירותי בריאות ושירותי רווחה. על כן, נדרש לבטל ולאלתר את הוועדה הקיימת לסיווג מחדש של מגדר במרשם האוכלוסין הישראלי. יש לבטל את הצורך של טרנסים לבוא במפגש מול מומחים מתחום בריאות הנפש והגוף כהוכחה להצגת הזהות המגדרית של האדם. יש לנסות ולהנגיש עד כמה שניתן את האפשרות לשינוי המגדר בתעודות הזהות הישראליות על מנת לנסות להקל על רווחתם ורווחתן של טרנסים, ועל ביטחונן.ם האישי. על פי תפיסתי, המאבק הפמיניסטי לעולם לא יהיה שלם ללא נשים טרנסיות. נשים סיסג'נדריות ונשים טרנסיות, אנחנו בעלות ברית טבעיות מתוקף המיקום שלנו בחברה הפטריארכלית. אנחנו כולנו נתונות למיזוגיניה, דעות קדומות ולאלימות מצד גברים. אנחנו מוכרחות לעמוד באותו צד במאבק על זכויות הפרט, הוגנות וצדק חברתי מלא בחברה. לכאורה, שינוי המדיניות שאני מבקשת ליישם הוא כמעט חסר כל סיכוי בהתבסס על החברה הישראלית השמרנית מאד. וכמו כן, בהתבסס על ניסיון הממשלה הנוכחית לבצע רפורמה משטרית. לצערי, נדמה כי החזון לשוויון מגדרי רק מתרחק בישראל. ולצד כל זאת, לא אפסיק לנסות ולהעביר את המסר החשוב ובכל הערוצים הנדרשים על מנת לגייס תמיכה ציבורית רחבה לשינוי. בכוונתי בתחילה, לפתוח ולנהל עצמאית דף פרופיל לפרויקט ברשת החברתית טוויטר בשפה העברית על מנת להפיץ תוכן וידע על השינויים הגלובליים הנעשים ברחבי העולם. עוד אנכיח ברשת את המאבקים החשובים של קהילת הטרנס בכל העולם למען שוויון וצדק חברתי. מתוך כוונה לייצר תמיכה ציבורית רחבה עד כמה שניתן והכרחית ליישום השינוי. אני בהחלט לוקחת בחשבון את המחיר שאני עלולה לשלם בעקבות חשיפת הפרויקט ברשת. אך זה לא מייאש אותי כלל. בנוסף לתפעול ושיווק ברשת החברתית, אבקש לפרסם בפלטפורמות ציבוריות נייר מדיניות בנושא התאמה מגדרית בתעודות הזהות הישראליות. נחשפתי לתוכנית למגדר במגמת שטח בבר אילן דרך פעילותי ההתנדבותית בעמותה פמיניסטית. לפני תחילת הלימודים, לא יכולתי לשער לעצמי עד כמה תוכנית הלימודים תתרום לי ובכל תחומי החיים. התכנים מאתגרים מאד ולעיתים מטלטלים את הנפש. אך יחד עם זאת, התכנים מלאים באופטימיות, בהתבוננות פנימית וחיצונית ובשאיפה ואפשרויות לשינוי. לסולידריות, ולצדק חברתי. רוצה לומר, זכות גדולה נפלה בחלקי. זכות שתלווה אותי בכל דרך שאבחר ללכת. החזון שלי הוא חברה ישראלית שוויונית וליברלית, חברה המאפשרת לכל הזרמים בתוכה ולכל הפרטים בתוכה לחיות על פי השקפת עולמם. ללא הבדל בין גזע, דת, מין, נטייה מינית, זהות מגדרית. שמי ענבל לוי, נולדתי וגדלתי בחיפה וכעת אני תושבת רמת גן. אני עוסקת בשיווק ופרסום ברשתות החברתיות. עצמאית. בוגרת תואר ראשון בתקשורת. בעבר, התנדבתי בעמותה פמיניסטית שנסגרה. דרך עמותה זו, זכיתי להכיר נשים ונערות רבות שותפות אמיתיות למאבק. אני והשותפות לא מתכוונות לוותר לפטריארכיה למרות סגירת העמותה, אנחנו נאבקות בכל יום לשוויון וצדק חברתי. ביחד ולחוד.

במסגרת עבודתי כמיילדת אני זוכה ללוות נשים בעת לידתם, ופוגשת את הנשים המגיעות לחדר לידה עם מכלול חייהן. הן מתמודדות עם אתגרים משמעותיים במהלך לידה, פיזיים ורגשיים. התמודדויות אלו חושפות ומעלות חלקי חיים שונים. האינטנסיביות והחשיפה של חדר לידה טומנות בתוכן פוטנציאל פגיעה לצד פוטנציאל תחילת הדרך להחלמה.

me, myself and I, בהובלת אור תמיר (תל אביב) ונעמי גביש (הרצליה) כדי להיחשף לרב-גוניות בנוער בחברה הישראלית, בחרנו להציג תערוכת צילומים של כ- 15-17 בני ובנות נוער בגילאי 14-17, הטרוגניים/ות, בעלי רקע סוציו אקונומי, תרבותי, לאומי ודתי שונה. בני ובנות הנוער יענו על שאלות פתוחות וזהות בנושאים של מיניות, מגדר, משפחה וקהילתיות. כך, תתאפשר לנוער מרקעים שונים הזדמנות לבטא את עצמם/ן ולהשמיע את קולן/ם. בני ובנות הנוער שיצטלמו בתערוכה יבטאו את קולה של החברה הישראלית וביניהם דתיות/ים, חילוניות/ים, ערביות/ים, להט"ב ובעלי/ות צרכים מיוחדים . תשובותיהם/ן של הנערים/ות יופיעו בצמוד לתמונתם/ן שתהיה מעין "תמונת פרופיל" שלהם/ן ויחד התערוכה תהיה מעין תמונת פרופיל של הנוער בישראל על כל גווניו השונים. הפרויקט מבטא את הצורך בגישור בין עולם הנוער לבין עולם המבוגרים בחברה בישראל. הנושא מתבטא כבר בשמו של הפרויקט. השם הוא באנגלית, שפה בינלאומית ומשותפת לאוכלוסיות השונות המרכיבות את החברה בישראל וזאת על מנת להדגיש את הקוסמופוליטיות של משתתפי הפרויקט המשלב בני ובנות נוער מכל גווני האוכלוסייה: מוסלמים, נוצרים ויהודים מהפריפריה ומהמרכז. הפרויקט נועד להבין את המתחולל בעולמם של בני ובנות הנוער מהשכבות הרב גוניות של האוכלוסייה החיות וחיים כאן. הוא מתעורר מתוך הצורך שלנו, המבוגרים/ות, ללמוד יותר על בנות ובני הנוער ולתת להם/ן להשפיע ולהשמיע את קולם/ן בצורה שאינה מתווכת על ידי בית הספר/ ההורים. הפרויקט מאפשר לבני ובנות הנוער לדבר ולמבוגרים להקשיב וללמוד על נרטיבים שונים של נערות ונערים מתרבויות שונות במדינת ישראל. הפרויקט פועל להגשים מספר מטרות: * לאפשר לנוער מרקעים שונים להשמיע את קולן/ם ולספר את הסיפור שלהם/ן, את הדילמות שלהן/ם ואת מה שמעסיק נערים ונערות בשכבות שונות בחברה הישראלית. * לנרמל את הלבטים והרצונות המאפיינים גיל זה בעיקר בין בני ובנות הנוער לבין קבוצת הגילאים שלהם. * לייצר פלטפורמה להזדהות וקרבה בין בני ובנות נוער לעולם המבוגרים/ות. * לייצר תודעה שתאפשר העלאת הדימוי העצמי והערך העצמי אצל בני הנוער. * לשמוע ממקור ראשון על הרב גוניות של הנוער הישראלי. *הקמת תערוכת צילומים נודדת ברחבי הארץ שתחשוף את הלבטים והשאיפות של בני הנוער. נעמי מספרת על התוכנית ללימודי מגדר: "התכנית ללימודי מגדר עבורי היא האמצעי לבטא את מה שהרגשתי וחשבתי שנים רק לא ידעתי לשיים אותו. בית הגידול שלי היה לכאורה פטריארכלי, האב עבד, פרנס, ואימי קיבלה את פנינו בבית עם ארוחה חמה כל יום. היינו מסוג הבתים שבהם נאמר, חכי שאבא יחזור הביתה..אבל בסאבטקסט, יכולת להבין שמי שתגיד לאבא מה לעשות זו אמא. גדלתי על עצמאות אישית, התנהלתי כך, ומעולם לא חשבתי שאני פמיניסטית, פשוט כך צריך להיות".