מה עושים בוגרינו? | התוכנית ללימודי מגדר

ד"ר עדי צפריר נוסקוב, בהנחייתם של פרופ' טלי היימן, המחלקה לחינוך ופסיכולוגיה, האוניברסיטה הפתוחה ופרופ' דני קפלן, מהיחידה ללימודים בין תחומיים, התוכנית ללימודי מגדר ומהמחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה, אוניברסיטת בר אילן עבודת המחקר, "אני 'מציג', משמע אני קיים"?, כוללת מודל מחקר משולב (כמותני ואיכותני) ועוסקת באופן שבו צעירות וצעירים חוקרים, מעצבים ומגבשים את זהותם דרך מרחב הרשתות החברתיות. זאת, דרך פעילויות ותהליכים של הצגה וחשיפה עצמית, השוואה חברתית והיבטים מגדריים. תהליכים אלו, מהווים משקל בבניית הערכה עצמית של צעירות וצעירים במצבי זהות שונים. עדי היא פסיכולוגית חינוכית בשירות הציבורי. עבודתה כוללת עשייה ברמה פרטנית ומערכתית, אשר מצויה בתווך שבין העולם הנפשי של הילד.ה והמעגלים האקולוגיים המקיפים אותו.ה- הורים, משפחה, חברה, מערכת החינוך, קהילה. עדי מספרת על התוכנית ללימודי מגדר: " התוכנית אפשרה לי להרחיב את נקודת המבט ולאמץ חשיבה ביקורתית ויצירתית, תוך שימת לב לתהליכים שונים המשפיעים על הפרט בכלל, ועל בנות ונשים בשלבי חיים שונים בפרט. בראיה לעתיד, הייתי רוצה לקיים חברה בה יהיה מקום למגוון קולות, דעות והשקפות, שיתקיימו זה לצד זה בכבוד והפריה הדדית. מקום בו לכל אחת ואחד יהיה מקום להשמיע את קולו.ה ללא חשש".

יצירת קוד אתי דו-לאומי למניעת הטרדות, פורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני, והטמעתו בארגון, בהובלת עופרה ארז-גורן (ראשון לציון) עמותת פורום המשפחות השכולות היא ארגון ישראלי-פלסטיני הפועל באמצעות חברות וחברי הארגון, בהיגוי המשרדים הישראלי והפלסטיני, בקרב קהלים מגוונים – לקידום פיוס והידברות בין ישראלים לפלסטינים. על הארגון, הרשום כעמותה בישראל, חל החוק הישראלי למניעת הטרדה-מינית. החוק מתייחס לעובדים, ולא למתנדבים. זיהיתי צורך ביצירת קוד-אתי דו-לאומי למניעת הטרדה מינית, המשלב את הנורמות המקובלות באוכלוסיית הרשות-הפלסטינית עם אלו המקובלות על אזרחי ישראל היהודים, לאור העובדה שלא מצאנו קוד קיים המשלב את הערכים והמוסכמות הפלסטיניים עם אלו הישראלים. מטרת הפרוייקט היא לנסח קוד-אתי דו-לאומי למניעת הטרדה-מינית עבור הארגון, שישלב מוסכמות וקודים-תרבותיים פלסטיניים, עם הישראלים, תוך מתן ביטוי לערכי הארגון. כחברה בוועדת-הביקורת של הפורום פעלתי, בהתאם לחוק-הישראלי, למינוי אחראיות, ישראלית ופלסטינית, לטיפול בתלונות על הטרדה-מינית, הייתי שותפה לניסוח תקנון לארגון, בעברית ובערבית, למניעת הטרדה-מינית, ופעלתי להדרכת צוותי שני המשרדים בנושא זה. במהלך טיפול בתלונות על הטרדה מינית בארגון, נוכחתי שההתייחסות לסוגיית ההטרדות-המיניות בחברה הפלסטינית שונה מאשר בחברה הישראלית, בשל שוני במוסכמות, נורמות, חוקים וקודים תרבותיים. למשל, בניגוד לישראל, התקשורת הפלסטינית מתעלמת כמעט לחלוטין מנושא זה. וכן, התייחסות החוק ברשות הפלסטינית בסוגיה זו שונה מהישראלית. מתוך שאיפה להתנהלות שוויונית, מטרתנו ניסוח תקנון שיהיה רלוונטי עבור כל החברים. השילוב של זיהוי והכרה בצורך לקוד כזה, עם העובדה שלא מצאתי קוד-אתי קיים, המשלב ומשקף את צרכי הפלסטינים עם אלה המקובלים על הישראלים, הוביל אותי לרעיון של יצירת קוד-אתי עבור "הפורום". אני מאמינה בחשיבותו של הנושא; לאור ממצאים בארגונים שעברו תהליכי ניסוח והטמעה של קוד-אתי כזה – אני מצפה שתהליכי יצירת הקוד והטמעתו יתרמו ליצירת סביבה בטוחה יותר לעובדות, לעובדים, למתנדבות, ולמתנדבים בארגון, ולא פחות חשוב - לקהלים עמם באים המתנדבים במגע, ואף לשיפור התרבות הארגונית. על תחילת הפרויקט: הגעתי ללימודי מגדר לתואר שני במגמת שטח עם ואולי אף בזכות רעיון הפרוייקט. ביקשתי ואף קיבלתי את ברכת הנהלת הפורום, שאישרה את הפרוייקט, לפני תחילת התהליך. הנהלת הפורום מגבה ומעודדת את הגשמתו. בשלב התכנון נעזרתי בארגון "שתיל", שהקצו לי שעות ייעוץ עם בעלת נסיון בתחום זה. גייסתי צוות היגוי ישראלי, וצוות היגוי פלסטיני, באמצעות פרסום קול קורא לחברי הפורום. התכנית היא שבשלב ראשון יגדיר כל צוות את הכללים המיוחדים לו, שישולבו למסמך אחד. יעדים עתידיים להמשך הפרויקט: השלמת הניסוח של הצוות הפלסטיני, ושילוב שני המסמכים לאחד. קבלת אישור הנהלת הפורום לנוסח המוצע, כולל הסכמה על אופי ולוחות זמנים להטמעתו. הטמעת הקוד בארגון, יצירת מנגנון אחראי על הדרכה שוטפת ופיקוח על התהליך. שיתוף ארגונים דומים ואחרים בקוד, לכשיושלם, ובתובנות הכרוכות בו. עופרה מספרת על התוכנית ללימודי מגדר: "התכנית ללימודי מגדר היתה מטלטלת עבורי, למרות שנותיי הרבות, וניסיוני. האירה באור חדש את המציאות בה חייתי; את האפליה כנגד נשים, מזרחיות, ערביות ופלסטיניות, עובדות זרות, להטב"יות, תושבות פריפריה, בעלות מוגבלויות - שמתבטאת בחלוקת משאבים לא שוויונית, בקיפוח בתקציבי חינוך ובריאות. ידעתי כל זאת, אך לא ראיתי ולא הבנתי את התהליכים שיצרו את הפערים עד כמה הם עמוקים, ובמידה רבה הם היו שקופים לי. התכנית שינתה את ראיית המציאות שלי במידה ניכרת. חיזקה אותי. העירה בי ניצוץ עתיק של מחאה, שלא ניתן לכבות. לאחר השלמת הפרוייקט אני מתכננת להצטרף לארגון אקטיביסטי הפועל להפסקת המצב בו עם אחד שולט בעם אחר. המצב הנוכחי נוגד את ערכי ואינני רואה אפשרות שלא לפעול בכיוון זה". עופרה שימשה כ-10 שנים כמנהלת אבטחת איכות בשלוחה ישראלית של חברת תרופות רב-לאומית. היא חברה בפורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני כ- 6 שנים, שנתיים מתוכן כחברת וועדת ביקורת.

עבודת הדוקטורט של יעל יוצאת מתוך תיאורית הפמיניזם המשילותי, מושג המתייחס לכל צורה שבה פמיניסטיות ורעיונות פמיניסטיים השתלבו בסדר המשפטי והמוסדי. על בסיס זה נבחנות במחקר המשמעויות של התמסדות הטיפול בתופעת ההטרדה המינית בישראל מאז חקיקת החוק למניעת הטרדה מינית בשנת 1998. ניתוח ראיונות עומק שנערכו בקרב מרואיינות משלוש קהילות מעשה אשר לוקחות חלק בהוצאה מהכוח אל הפועל של החוק - הקהילה האקטיביסטית הפמיניסטית, הקהילה המשפטית וקהילת עובדות הציבור - מעלה תמונת מצב מורכבת וקונפליקטואלית ביחס למושג הטרדה מינית לכשעצמו וביחס לריבוי המשמעויות של תהליך ההתמסדות שעבר הפרויקט הפמיניסטי למיגור התופעה. בנוסף, חושפים הממצאים את מערכת היחסים הבין-דוריים בתוך הקהילה הפמיניסטית אשר לוקחת חלק במאבק למיגור הטרדה מינית בישראל ובנושא זה תעסוק הרצאתי בכנס ביכורי מגדר. יעל שימשה בעבר חברת הנהלה בעמותת אחת מתוך אחת, ומומחית במחקר איכותני יישומי. כיום, היא מרצה ומתרגלת בתוכנית ללימודי מגדר ועוסקת בעיקר בהוראה ובמחקר אקדמיים.

רעות רוזנסון-שפירא, דוקטורנטית בהנחיית פרופ' תמר הגר ופרופ' דני קפלן. רעות מספרת על עבודת המחקר שלה: "אני עורכת מחקר איכותני נרטיבי הבוחן נרטיבים מקצועיים של מורים גברים בחמ"ד (חינוך ממלכתי דתי). המחקר בוחן את המפגש בין שלושה מוקדים מרכזיים - גבריות, הוראה והחברה הציונית-דתית במציאות חייהם של מורים בחינוך הממלכתי הדתי, הן ברמת הפרט והן ברמת הארגון, וחושף את האופן בו מתארים המורים את התהוות וגיבוש תפיסת החינוך, הנרטיב המקצועי והאידיאולוגי שלהם, ותפיסת הגבריות שלהם כמורים וכמחנכים. הגעתי לתוכנית ללימודי מגדר כדי לחקור ולהבין נושא שהעסיק אותי מאוד – מקומם המיוחד של גברים בהוראה בכלל, ובמוסדות החמ"ד בפרט. בתוכנית מצאתי מקום שאפשר לי לברר ולהגדיר את תפיסת העולם שלי כאישה; דתיה; פמיניסטית; וקיבלתי בה את השפה והכלים האקדמיים להתמודד עם המורכבות בעולמם של גברים המשתלבים בהוראה כמקרה מבחן ליחסים המגדריים בחברה הישראלית והציונית דתית".

ההתפשטות המתמדת של השיח הטיפולי ואופן השימוש בו הם מוקד למחקר בשנים האחרונות. המיקוד במחקר הוא בתיאור ובהדגמה של תרגום שיח זה לשדה התרבותי של האבהות בישראל. על אף שמבחינה היסטורית מה שהביא לעליית המושג "אבא מעורב" הייתה חדירתו של השיח הטיפולי לזירה המשפחתית, השפעות שיח זה נעדרות כמעט לחלוטין מתכולת מושג זה כיום. מטרת מחקר זה היא לבחון את מודל האבהות בעידן הנוכחי בעידן בו השיח שטיפולי הוא השיח הדומיננטי. בשונה ממחקרים על "אבהות מעורבת" שעוסקים בטיפול בילד, מחקר זה עוסק באבות ומבקש ללמוד על האופן בו האבות מעגנים את תפיסתם ביחס לאבהות ובונים מודל של "הורות נכונה" לתפיסתם. המחקר בוחן תהליכים תרבותיים ומִבנים של משמעות שעומדים מאחורי כניסת אבות לאבהות והתנהלותם כאבות כחלק מתהליכי הצמיחה האישית, ההגשמה העצמית ותחושת האותנטיות שהתבססו כמבני משמעות מרכזיים בעידן השיח הטיפולי. המחקר מבקש ללמוד על רצונותיהם של האבות, צרכיהם ותשוקותיהם ביחס למרחב האבהי ועל האופן לפיו הם מנהלים משא ומתן על מקומם כאבות וכגברים, דרך התפיסות של גבריות חדשה ולא רק מסורתית. אוכלוסיית המחקר מנתה שלושים אבות יהודיים, חילוניים, מהמעמד הבינוני, אשר גילם אינו עולה על ארבעים. המחקר מתבסס על ראיונות עומק אישיים מובנים-למחצה. בבסיס השימוש בראיונות אלו עומדת השאיפה להבין וללמוד על אודות חוויותיהם של האנשים והמשמעות המיוחסת על ידם לחוויות אלה (Frey & Fontana, 1994). ניתוח הנתונים מתבסס על ניתוח נרטיבי. נורית הנה בעלת תואר ראשון בסוציולוגיה ומדע הדינה תואר שני בסוציולוגיה ארגונית, את עבודת התיזה כתבה בהנחיית פרופסור אורנה ששון לוי ועסקה בתהליכי קידום לדרגת סא"ל בהיבט מגדרי, בוגרת תוכנית מנדל למנהיגות חינוכית, ומכון אדלר במסלול הנחיית הורים בקבוצות ופרטני . נורית מספרת על עצמה: "השתחררתי לפני שש שנים בדרגת סא"ל ומאז מתעסקת בהנחית קורסי מנהיגות, מנטורית למנהלים במגזר הציבורי ומפתחת תוכן ומעבירת סדנאות בהתנדבות בעמותה שהייתי שותפה בהקמתה "רקמה אנושית" שנותנת מענה לאחים של מתמודדי נפש. אני נשואה ואמא לשלושה ילדים. התוכנית ללימודי מגדר עבורי היא בית לפיתוח יכולת חשיבה ביקורתית. אני מקווה בעתיד לשלב בין התיאוריה לפרקטיקה, בין הדוקטורט ביחס לאבהות העכשווית להנחית אבות פרטניים, לייצר מיזם חברתי המעודד אבהות מיטבית".

הצורך שזיהיתי בשטח הוא הנגשת מידע רלוונטי, וכן יצירת נטוורקינג של קשרים תעסוקתיים ושפתיים, עבור נשים מהגרות בישראל, החל מנשים בעלות רישיון עבודה בלבד וכלה בנשים אזרחיות או בעלות מעמד קבע, שקיבלו את המעמד שלהן שלא באמצעות חוק השבות. הסיבה לפנייה לקהל זה בלבד היא שנשים אלה הגיעו לישראל כמקלט ממלחמה, לעיתים עם מקצועות והשכלה ממדינת מוצאן, אך הן מתמודדות עם סטריאוטיפיזציה קשה מצד החברה. כתוצאה מכך, הן נשארות במעגל סגור ומקובע של מקצועות, ללא אפיקי התפתחות מקצועית, וכן לרוב ללא כישורי שפה עברית - בין אם בגלל אי זכאותן לאולפן, ובין אם בגלל הישארות באותה קהילה מקצועית ולאומית שלא מצריכה שימוש בשפה העברית. כל אלה מובילים להרבה מקרים של מערכות יחסים אלימות, מהן אותן נשים מהגרות מפחדות לצאת, לאור העובדה שהן חוששות לא להצליח להתאקלם בעולם שבחוץ: אין להן פה משפחה, אין מקצוע מיוחד או מפרנס כראוי, ואין להן כישורי שפה שמאפשרים עצמאות. לאור כל אלה, ובעקבות שיחות שניהלתי עם לקוחות שלי מכוח עבודתי כעורכת דין לזכויות אדם, הבנתי את החשיבות שביצירת מאגר מקוון, בו תהיה הנגשת מידע רלוונטי ליצירת עצמאות לאותן נשים, וכן יהווה מקום מפגש ליצירת קשרים מקצועיים ושפתיים, באמצעות התנדבות של אנשים ונשים ללמד עברית את אותן הנשים. שמתי לעצמי כמטרה להפוך את המאגר המקוון לדף פייסבוק מצליח, עם טרפיק יומי קבוע בקרב קהילות דוברי מספר שפות, וכן הכנסת הפרויקט כפרויקט פר"ח מוכר תמורת מלגה ללימודים. מנקודת מבטי האישית, התוכנית חשובה לי במספר אפיקים. הראשון, האחווה הנשית שאני מרגישה שנמוגה לאחרונה עם המציאות הנוכחית במדינה שלנו; השני, עזרה לנשים מהגרות במעמדות שונים, לאור המציאות אליה אני נחשפת במסגרת עבודתי והקשיים שאני רואה שהן מתמודדות איתם במסגרת חייהן, קשיים המגבילים אותן מלפרוץ תקרות זכוכית ולפרוח; השלישי, הרצון לסגור מעגל שקיים עם היותי בת למהגרים בעצמי, האמנם כזכאי שבות שקיבלו הטבות מהמדינה בצורה של תמיכה כלכלית ושפתית, ובכל זאת אני לא יכולה לשכוח את המציאות בה גדלתי והקשיים שאליהם נחשפתי כבת להורים שהיו צריכים להתחיל את חייהם מההתחלה באמצע החיים. כל אלה מובילים אותי להבנה שאם להורים שלי היה קשה, עם משפחה פה לתמיכה, ועם תמיכה מהמדינה, אז בוודאי שנשים מהגרות ללא כל אלה מתקשות פי כמה וכמה, ובמיוחד כאשר יש ילדים שמעורבים בתמונה. לכן, במסגרת החממה לאקטיביזם פמיניסטי יכולתי לקבל את הכלים המקצועיים למקד את הרעיון שלי ואת הרצונות שלי, להבין כיצד לבנות אותו לאור מגבלות טבעיות שיש לי בחיי האישיים, וכן כיצד לשווק אותו להיכרות ראשונית ובהמשך לשמור על צורת שיווקו והצלחתו גם לאחר "פרישתי" מניהולו". קרן קדם-דרורי, ילידת מוסקבה, בריה"מ, גדלה בירושלים מרבית חייה, וכעת מתגוררת ברמת גן. בוגרת תואר ראשון במשפטים מהמרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת-גן ועובדת למחייתה ולמען נפשה כעורכת דין לזכויות אדם משנת 2019. מועסקת במשרד פרטי המוביל בתחום. כיום לקראת סיומו של תואר שני בלימודי מגדר.

me, myself and I, בהובלת אור תמיר (תל אביב) ונעמי גביש (הרצליה) כדי להיחשף לרב-גוניות בנוער בחברה הישראלית, בחרנו להציג תערוכת צילומים של כ- 15-17 בני ובנות נוער בגילאי 14-17, הטרוגניים/ות, בעלי רקע סוציו אקונומי, תרבותי, לאומי ודתי שונה. בני ובנות הנוער יענו על שאלות פתוחות וזהות בנושאים של מיניות, מגדר, משפחה וקהילתיות. כך, תתאפשר לנוער מרקעים שונים הזדמנות לבטא את עצמם/ן ולהשמיע את קולן/ם. בני ובנות הנוער שיצטלמו בתערוכה יבטאו את קולה של החברה הישראלית וביניהם דתיות/ים, חילוניות/ים, ערביות/ים, להט"ב ובעלי/ות צרכים מיוחדים . תשובותיהם/ן של הנערים/ות יופיעו בצמוד לתמונתם/ן שתהיה מעין "תמונת פרופיל" שלהם/ן ויחד התערוכה תהיה מעין תמונת פרופיל של הנוער בישראל על כל גווניו השונים. הפרויקט מבטא את הצורך בגישור בין עולם הנוער לבין עולם המבוגרים בחברה בישראל. הנושא מתבטא כבר בשמו של הפרויקט. השם הוא באנגלית, שפה בינלאומית ומשותפת לאוכלוסיות השונות המרכיבות את החברה בישראל וזאת על מנת להדגיש את הקוסמופוליטיות של משתתפי הפרויקט המשלב בני ובנות נוער מכל גווני האוכלוסייה: מוסלמים, נוצרים ויהודים מהפריפריה ומהמרכז. הפרויקט נועד להבין את המתחולל בעולמם של בני ובנות הנוער מהשכבות הרב גוניות של האוכלוסייה החיות וחיים כאן. הוא מתעורר מתוך הצורך שלנו, המבוגרים/ות, ללמוד יותר על בנות ובני הנוער ולתת להם/ן להשפיע ולהשמיע את קולם/ן בצורה שאינה מתווכת על ידי בית הספר/ ההורים. הפרויקט מאפשר לבני ובנות הנוער לדבר ולמבוגרים להקשיב וללמוד על נרטיבים שונים של נערות ונערים מתרבויות שונות במדינת ישראל. הפרויקט פועל להגשים מספר מטרות: * לאפשר לנוער מרקעים שונים להשמיע את קולן/ם ולספר את הסיפור שלהם/ן, את הדילמות שלהן/ם ואת מה שמעסיק נערים ונערות בשכבות שונות בחברה הישראלית. * לנרמל את הלבטים והרצונות המאפיינים גיל זה בעיקר בין בני ובנות הנוער לבין קבוצת הגילאים שלהם. * לייצר פלטפורמה להזדהות וקרבה בין בני ובנות נוער לעולם המבוגרים/ות. * לייצר תודעה שתאפשר העלאת הדימוי העצמי והערך העצמי אצל בני הנוער. * לשמוע ממקור ראשון על הרב גוניות של הנוער הישראלי. *הקמת תערוכת צילומים נודדת ברחבי הארץ שתחשוף את הלבטים והשאיפות של בני הנוער. נעמי מספרת על התוכנית ללימודי מגדר: "התכנית ללימודי מגדר עבורי היא האמצעי לבטא את מה שהרגשתי וחשבתי שנים רק לא ידעתי לשיים אותו. בית הגידול שלי היה לכאורה פטריארכלי, האב עבד, פרנס, ואימי קיבלה את פנינו בבית עם ארוחה חמה כל יום. היינו מסוג הבתים שבהם נאמר, חכי שאבא יחזור הביתה..אבל בסאבטקסט, יכולת להבין שמי שתגיד לאבא מה לעשות זו אמא. גדלתי על עצמאות אישית, התנהלתי כך, ומעולם לא חשבתי שאני פמיניסטית, פשוט כך צריך להיות".

שוטטות פמיניסטית היא רעיון חדשני, מהפכני, חתרני ושאין עוד כמותו בישראל. כמורת דרך יותר מעשור ובעלת תואר ראשון בתולדות ישראל ואמנות יהודית ותואר שני ביהדות בת זמננו, ראיתי שהיסטוריה של פמיניזם או מאורעות הקשורים להיסטוריה של מאבקי נשים כדוגמת המאבק של נשים לזכות הצבעה נעדרת כמעט לחלוטין ואינה חלק מהתוכן של הסיורים. לא פחות חשוב להאיר את היעדר התייחסות לריבוי, גיוון ושונות שלרוב נשאר מחוץ לגבולות הסיפור ההגמוני. לכן, החשיבות של הפרויקט שלי בבניית גוף ידע חדש שאיננו קיים.כמורת דרך, מרצה ויזמית בחרתי ללמוד מגדר ולהביא את הידע האקדמי שלי לשטח. אני רואה חשיבות ביציאה מעולם האקדמיה להפצת החשיבה הפמיניסטית. בניתי את הסיורים של "שוטטות פמיניסטית" במרחב העירוני כפלטפורמה ליצירת חוויה המעבירה את מסריה לנשים, גברים, נערות ונערים, מתוך עיקרון שידע פמיניסטי הוא מצרך חיוני לכולם. בסיורים שפיתחתי אני מציעה למטיילות ולמטיילים איתי להתבונן על העיר דרך עדשה מגדרית. לסיורים שבניתי תרומה ייחודית לשיח הפמיניסטי בארץ. הסיורים מציעים שוטטות פמיניסטית המשלבת הדרכה עירונית על היסטוריה, אדריכלות, אמנות רחוב וקולינריה עם נושאים של פמיניזם ומגדר ומותאמים לקהל רחב, לארגונים ועמותות. הסיור מאפשר התבוננות בהתפתחות המרחב העירוני מנקודת מבט פמיניסטית: האם העיר מתוכננת עבור כולנו? האם גברים ונשים חווים אחרת את המרחב העירוני? מהו תכנון עירוני מודע מגדר? דרך שוטטות פמיניסטית המשתתפים והמשתתפות ילמדו להתבונן על העולם כעל מרחב של יחסי כוח פוליטיים, על האופן שבו יחסי כוח מבנים את חיינו ומעצבים על המרחב הפרטי והציבורי כאחד. השנה אני מדריכה שנה שנייה את הסיורים שלי במסגרת הפסטיבל הליכות ג'יין ובאירוע ארכיטקטורה גדול בתים מבפנים. השנה בחרתי להדריך שני סיורים: אחד ברוסית המתמקד בעלייה והגירה דרך עדשה מגדרית בעקבות הרלוונטיות של הנושא למציאות של היום עבור עולות, פליטות ומהגרות מאוקראינה ורוסיה בעקבות המלחמה. בסיור אני מציעה לחנות את הדילמות החברתיות של נשים בתל אביב בתקופת הישוב ואחרי קום במדינה והיום. הסיור שאני מציעה בעברית מתמקד בהתפתחות עירונית מנקודת מבט פמיניסטית ותכנון מודע מגדר. את הסיור הראשון בניתי והדרכתי לפני שנתיים ומאז הוא עובר שינויים והתווספו אליו עוד סיורים: מקומן של נשים במטבח הבית הלאומי, מגדר בעיר הגדולה, ה"היא-סטוריה" של העיר הלבנה שמתמקד בתל אביב והבית בתל אביבי כמשקף ומעצב מציאות היסטורית במבט מגדרי ומתפתח סיורים נוספים שמשלבים את הידע האקדמי שלי עם המבט ביקורתי אישי שלי כפמיניסטית, משוטטת פמיניסטית. הסיורים כל הזמן עוברים שינוי, אני מדייקת ומחדדת מסרים ולומדת כל הזמן מהתגובות של המטיילות והמטיילים שלי בשטח. הדילמות שהתמודדתי איתן במהלך בניית הפרויקט היו בעיקר במיתוג ובחירת שם, התלבטות האם השם יכלול את המילה פמיניזם ומגדר או לא, ואיך אלה ישפיעו על קהל היעד שלי. האתגר בפרויקט שלי הוא איך להביא את הידע האקדמי לשטח באופן שיהיה אטרקטיבי, משמעותי ועמוק מספיק במגבלות הזמן של הסיור ולכן מאוד חשוב התהליך של חידוד מסרים. אתגר נוסף הוא לפתח תוכן וחוויה שגם אם הם חד פעמיים, הם משמעותיים מספיק כדי לעורר רצון בקרב המשתתפים והמשתתפות להעמיק עוד ולחולל שינוי תודעתי ולפעול לצמצום פערים מגדרים. הסיורים שלי ישתתפו השנה בפעם השנייה באירועים עירוניים: פסטיבל עירוני בינלאומי ופסטיבל בתים מבפנים בתל אביב. בנוסף, בניתי 2 סיורים והרצאה שעד כה זכו לתגובות נלהבות והתעניינות רבה מצד מטיילים פרטיים וגם קהלים שמתעניינים בתחום. הסיור וההרצאה הוזמנו ע"י עיריית רמת גן והיו תגובות נלהבות. כמו כן, הדרכתי סיור פרטי לכתבת YNET, פעילה פמיניסטית וסטנדאפיסטית שראיינה אותי לכתבה שהתפרסמה על הסיור שלי. במקביל, קיבלתי הזמנה מעיריית תל אביב להדריך את אחת הקהילות בעיר. להמשך, אני מפתחת סיורים נוספים, גם מחוץ לתל אביב, שיהיו נגישים כסדרה וכבודדים. אני מתכננת לפנות לגופים שונים כדי לייצר שיתופי פעולה להגדלת האימפקט. יש עלייה בהתעניינות והבנה שיש צורך בשינוי חברתי וצמצום פערים מגדריים. רצון ללמוד על ההיסטוריה דרך פריזמה פמיניסטית והעיוורון המגדרי הוא נושא שהופך לשיח בארגונים ועמותות. אני שמחה לראות רצון להתעמק בנושא ולעבור תהליך אישי, הורי וקהילתי. בתוכנית ללימודי מגדר בבר אילן זכיתי לשנתיים מרתקות, שהתחילו מהיכרות עם התיאוריות הפמיניסטיות ומונחי יסוד, בוקסים בבטן, כעס ושאלות מאתגרות שהוצפו מעל פני השטח. התכנים הלימודיים השפיעו הרבה מעבר לשעות הלימודים והעניקו לי משקפיים בלתי ניתנות להסרה באמצעותן אני מתבוננת על העולם. השנה הבנתי כמה הפסדנו מהלימודים בזום, כמה הרווחנו מהשיחות בין השיעורים עם הסטודנטיות בתוכנית מחקר ושטח. הלמידה על שינוי חברתי פמיניסטי תוך כדי עשייה והתנסות בשטח לצד בחינת העולם במקצועי שלי במבט מגדרי היווה עבורי ליווי אקדמי מגובה ניסיון מהשטח ואפשר לקדם את הפרויקט שלי. כחלום לעתיד אצטט את סימון דה בובואר: “Representation of the world, like the world itself, is the work of men; they describe it from their own point of view, which they confuse with the absolute truth” שוטטות פמיניסטית היא הזמנות להכיר את ההיסטוריה העירונית ולהתבונן על המרחב שלנו דרך עדשה מגדרית, להכיר את החשיבות של החשיבות של תכנון עירוני מכיל כזכות לחיות בשוויון שכל המגדרים יהנו מהעיר שתהיה נגישה לכולם ולכולן.היום אני יותר ויותר רואה הבנה ורצון משותף לשינוי חברתי ושל המרחב העירוני. חשוב שנבין שהצורך בהטמעת החשיבה המגדרית גם התכנון עירוני הוא לא רק טוב לנשים, אלא לכלל האוכלוסייה. החלום שלי למצוא את הדרך שלי להוביל שינוי ברוח החזון של רות ביידר גינסבורג ז"ל: "Fight for the things that you care about, but do it in a way that will lead others to join you" אינה גורשטיין, כפר סבא, מורת דרך ומרצה עם ניסיון מעל 15 שנה בהדרכת טיולים בארץ, בוגרת תואר ראשון בתולדות ישראל ואמנות יהודית ובוגרת תואר שני בהצטיינות ביהדות בת זמננו באוניברסיטת בר אילן. בנוסף לפיתוח סיורים בפורמט של "שוטטות פמיניסטית" במרחב העירוני, אינה מנהלת שותפה של קהילת מורות-דרך אימהות, קבוצה המונה יותר מ-350 נשים.

רחלי הרטל, מנהלת מדיניות ופרויקטים, ארגון פנימה