מה עושים בוגרינו?

הפרויקט נולד מזיהוי הפער המגדרי הקיים בתחום ההיי-טק בין נשים לגברים. כאשר התחקנו אחרי המקור לפער, מצאנו כי אחוז הנערות בישראל שבוחרות ללמוד במגמת מדעי המחשב בתיכון היינו 35.5%, אחוז שהולך ומצטמצם בצבא (23%), באוניברסיטה (30.7%), בחברות היי טק (28%) ומגיע ל-9.4% נשים מייסדות של חברות היי-טק. פער זה נובע בין השאר מההסללה המגדרית שעוברים נערים ונערות מגיל קטן ומשפיעה על בחירת מגמת הלימודים בתיכון, ובהמשך ייתכן וגם על עתידם המקצועי והאישי. מצאנו כי קיימות תוכניות רבות הפועלות ללימוד ושילוב נערות בתחום מדעי המחשב, אולם תוכניות אלו פונות למבוגרים (הורים או מורים) בלבד בשפה ובתכנים שלהן. זיהינו כי חסר 'גשר' בין הנערות לבין התוכניות הקיימות בשטח, לכן החלטנו להקים חשבון בפלטפורמת 'אינסטגרם' הפונה ישירות לנערות. החשבון מאגד את המידע על התוכניות הבולטות בשטח, מספק מידע על תחום מדעי המחשב, מקנה טיפים לקידום אישי ומקצועי בתחום וכן מהווה סביבה תומכת ובטוחה עבור הנערות ליצור קשרים, לשאילת שאלות ולקבלת מידע בגובה העיניים. כל זאת במטרה לחשוף אותן לתחום מדעי המחשב, לעורר את סקרנותן ולפתח מוטיבציה ללמידת התחום. יצרנו קשר עם מספר תוכניות הפועלות בשטח (Alice Code, התעשייה האווירית, QueenB, She Codes, ממריאות) ומרביתן הסכימו לשיתוף פעולה. כמו כן, ביצענו סקירת ספרות , יצרנו קשר עם אנשי מחקר ומקצוע העוסקים בתחום ודיברנו עם נערות בתיכון לפני בחירת מגמה, במטרה להבין אלו חסמים מונעים מנערות ללמוד מדעי המחשב. על בסיס סקירה זו, אנו מפרסמות מידע אודות התחום והתוכניות הקיימות בשטח, תוך דגש על שפה, מראה ועיצוב המתאים לנערות בגילאי תיכון. הקושי המרכזי העומד בפנינו הוא התאמת החשבון לנערות, כלומר קיימת חשיבות עליונה בשיווק החשבון והתאמתו לדור הצעיר וזאת על מנת שנערות יכנסו לחשבון, 'יעקבו' אחריו ויחשפו לתכנים באופן שוטף. אנו לומדות ומתעדכנות כל הזמן לגבי הדרכים בהם ניתן לשווק את החשבון מבחינת עיצוב ופיצ'רים, כך שהחשבון יהיה אטרקטיבי ויעורר את הסקרנות של נערות להיכנס אליו ולהשתמש בו. כיום, החשבון פתוח ופעיל לציבור הרחב, ואנו עובדות בשיתוף פעולה עם מספר פרויקטים הפועלים בשטח. כמו כן, אנו בקשר רציף עם מעצבת גרפית שעיצבה לנו את הלוגו וכן מייעצת לנו לגבי המראה הכולל של החשבון. מבחינת הפרויקט שלנו, היינו רוצות לראות עלייה מתמדת במספר ה'עוקבות' ופעילות אקטיבית בחשבון עצמו- צ'אט, תגובות לפוסטים, לייקים, צפיות, הודעות וכדומה. כאשר השאיפה העיקרית שלנו היא שבעקבות הפעילות בחשבון נראה עלייה במספר המשתתפות בתוכניות למדעי המחשב ועלייה במספר הנערות הבוחרות ללמוד במגמת מדעי המחשב בתיכון. מעבר לכך היינו רוצות שהפרויקט יתפתח לפלטפורמות נוספות, כמו: פייסבוק, טיקטוק ועוד, במטרה להעלות את המודעות לנושא. כמו כן היינו רוצות לקיים מפגשים/הרצאות בפני קהל היעד שלנו (בבתי-ספר, מתנ"סים ומרכזי נוער קהילתיים), במטרה לחשוף אותן ולהקנות להן מידע על התחום והתוכניות הקיימות בשטח. בהמשך מפגשים אלו יכולים להתפתח לקיום ימי עיון, קבוצות לימוד, קבוצות ליצירת קשרים בתחום וכדומה. התוכנית ללימודי מגדר הקנתה לנו ראייה והבנה היסטורית של מעמד הנשים ואי השוויון המגדרי הקיים בתרבותנו. לאורך הלימודים, קיבלנו את הכלים לבחינה ביקורתית של התרבות והממסד תוך הבנת ההשפעות של מבנים אלו על חיינו כנשים. התוכנית נתנה לנו את הידע, הביטחון והמוטיבציה לפעילות אקטיביסטית לקידום נשים ושוויון בחברה. החלום של שתינו הוא לראות יותר נשים במקצועות הטכנולוגיים, כך שהפער המגדרי בתחומים אלו ילך ויצטמצם. אנו שואפות שהפרויקט יהיה כלי יעיל למימוש חלום זה באמצעות חשיפת הנערות לתחום שהיה 'סגור' בפניהן עד כה, כך שנראה עלייה באחוז הנערות הלומדות מדעי המחשב בתיכון. מירי חליו-גרוס, תל-אביב (במקור מאשדוד), בעלת תואר ראשון בסיעוד מאוניברסיטת תל-אביב. בתהליכי הסבה מקצועית לתחום ההיי-טק, ומכאן מגיע הקשר שלי לפרויקט. כאשר אני חושבת על מסלול חיי המקצועיים, מהבחירה במגמת ביולוגיה בתיכון ובהמשך בלימודי הסיעוד באוניברסיטה, הגעתי למסקנה שלא נחשפתי במידה רבה לתחום המחשבים בילדות ובנערות. הסיבות לכך הן מגוונות, אך אין לי ספק כי הן מושפעות במידה רבה מההבדלים המגדריים הקיימים בחברה ועל פיהם התחנכתי וגדלתי. השינוי שאני עוברת בחיי המקצועיים וכן לימודי המגדר, הובילו אותי לביצוע הפרויקט בנושא הנ"ל.

רודיינה מספרת על הפרויקט המעשי שלה: במסגרת לימודי מגדר בשטח יזמתי ותפעלתי פרויקט שקראתי לו "התחלות חדשות". הפרויקט מיועד לנשים בנות ארבעים ומעלה שהתחתנו בגיל צעיר אשר הקדישו את חייהן למשפחה ולילדים שלהן. כאקטיביסטית זיהיתי אצל קרובות משפחה שלי, שבשלב זה שהילדים שלהן בגרו וחלקם עזבו, הן התחילו להרגיש חוויית ריקנות. שמעתי מהן משפטים כמו "אני ממציאה עבודת ניקיון על מנת להעביר את היום" או "האם אני אמשיך לעשות מה שאני עושה עד סוף חיי". אמירות כאלו האירו בפניי שנשים אלו בשלב זה של חייהן מחפשות שינוי, מחפשות תכנים למלא בתקופת החיים החדשה שלפניהן. הפרויקט התבסס על שותפות עם בעלות מקצוע ושלושה ארגוני נשים והמתנס המקומי בעיר שפרעם בה נולדתי וגדלתי. בניהול הפרויקט סייעה לי שותפה בשם נגאת. הפרויקט כלל כ-20 מפגשים שבועיים בהם התקיימו הרצאות וסדנאות שנוהלו ע"י בעלות המקצוע. המפגשים של הנשים היוו הזדמנות למפגש חברתי ותרבותי בין נשים בנות העדות מוסלמית, דרוזית ונוצרית בהם הן יכלו להכיר את את השניה יותר לעומק ולחזק את יחסי הקהילה בשפרעם. אחת ההצלחות של הפרויקט הן 6 נשים שהתחילו קורס הכרת המחשב. אחת התחילה לימודי תואר ראשון באוניבריטת חיפה. שתיים הצטרפו ליום התנדבו במעון לבעלי צרכים מיוחדים שהקמנו. במפגש האחרון, המשוב שעלה מהנשים כלל משפטים כמו: "אני מרגישה אישה אחרת", "גיליתי שיש לי ידע שלא הייתי מודעת לו", "אני מוצאת עוד נושאים לשיחה לספר עליהם עם המשפחה". לימודי מגדר בשבילי מהווים חוויה אנושית עצומה: להכיר את עצמי כאישה, כאקטיביסטית ופמיניסטית . לימודי מגדר בבר אילן במיוחד היו חוויה מתקנת כערביה פלסטינית בתוך המדינה - לקבל את ההכרה בהיותי פלסטינית ללא שום ערעור. אני מקווה להעתיק את הפרויקט שלי לעוד מקומות ולתת לעוד נשים עוד הזדמנות להגשים את עצמן לאחר סיום עבודתן הנפלאה בגידול ילדים והשקעה במשפחה". רודיינה היא בעלת ניסיון מגוון בקידום יוזמות ומיזמים. בעבר פעלה ליצירת שני מיזמים: הקמת סניף אקים לבעלי צרכים מיוחדים בשפרעם, והקמת מערך מתנדבים לחיזוק תלמידים מתקשים בתוך בתי ספר בשפרעם. בנוסף לכך, התנדבה בארגוני נשים פמיניסטיות, אישה לאישה ואלסיוואר. רודיינה ליוותה בהתנדבות נשים במקלט לנשים מוכות והשתתפה בפעלויות של ארגוני נשים שפועלים להעצמת נשים ונגד רצח נשים.

ד"ר חנה פנחסי, חוקרת ומנהלת תוכניות במכון הרטמן

ד"ר רונית קב מסלול לדוקטורט בהנחיית פרופ' אזי לב-און - מבית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל בשומרון ופרופ' אורנה ששון-לוי - מהמחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה ומהתוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בר-אילן שם הדוקטורט: אקטיביזם פמיניסטי דתי בפייסבוק - יזמוּת חברתית, מאפיינים והשפעות נתפסות בקרב היהדות האורתודוקסית המודרנית עבודת הדוקטורט בוחנת את האקטיביזם של נשים פמיניסטיות דתיות המתמודדות עם אי השיוויון המגדרי בעולמן הדתי, ופועלות לקידום מעמדן באמצעות הרשתות החברתיות באינטרנט. מחקר זה מראה כי ייחודו של הסייבר-אקטיביזם בקרב התנועה הפמיניסטית הדתית הוא בהצמחת קהילה פרשנית מקוונת, אשר מבנה תרבות מחוץ לגבולותיה הווירטואלים בקרב קהילות פיזיות מעורבות מגדרית בציבור הדתי. ניסיון אקדמי, אקטיביסטי ו/או מקצועי: התוכנית ללימודי מגדר היוותה עבורי חממה לאקטיביזם חברתי. בנוסף ללימודים התיאורטיים, פיתחתי מיזם חברתי בשם "לאורן" בליווי אקדמי משולב ביעוץ אירגוני של פרופ' רונית קרק וד"ר גילי הרטל. "לאורן" הינו מיזם אקטיביזם חברתי אשר מעלה על נס את חשיבות המסרים החזותיים אותם קולטים ילדינו בחינוך הדתי כשגרת חיים, כפי שמשתקף בדמויות המופיעות בספרי הלימוד, בדמויות המאוזכרות בטקסים, ובדמויות המוצגות על הקירות במסדרונות בתי הספר. מטרת המיזם הינו לקדם את הייצוג הנשי במרחב החזותי בבתי הספר הממלכתיים הדתיים. התוכנית ללימודי מגדר מילאה תפקיד משמעותי עבורי במהלך שנות מחקרי. תוכנית זו היוותה עבורי בית אינטלקטואלי. במגוון הקורסים שלמדתי במסגרת לימודי התואר השני והשלישי נחשפתי לתיאוריות ביקורתיות ממיטב המרצות. נהניתי מאווירה פלורליסטית' אשר הצמיחה מרחב פורה לפיתוח רעיונות חדשים. החזון שלי הוא לפתוח צוהר פדגוגי אשר יטפח מוטיבציה להצטרפות של תלמידות לעתודה טכנולוגית בתחום רשתות מחשבים ואבטחת סייבר, במטרה להשתלב בחיל התיקשוב במסגרת שירותן הצבאי.

רעות רוזנסון-שפירא, דוקטורנטית בהנחיית פרופ' תמר הגר ופרופ' דני קפלן. רעות מספרת על עבודת המחקר שלה: "אני עורכת מחקר איכותני נרטיבי הבוחן נרטיבים מקצועיים של מורים גברים בחמ"ד (חינוך ממלכתי דתי). המחקר בוחן את המפגש בין שלושה מוקדים מרכזיים - גבריות, הוראה והחברה הציונית-דתית במציאות חייהם של מורים בחינוך הממלכתי הדתי, הן ברמת הפרט והן ברמת הארגון, וחושף את האופן בו מתארים המורים את התהוות וגיבוש תפיסת החינוך, הנרטיב המקצועי והאידיאולוגי שלהם, ותפיסת הגבריות שלהם כמורים וכמחנכים. הגעתי לתוכנית ללימודי מגדר כדי לחקור ולהבין נושא שהעסיק אותי מאוד – מקומם המיוחד של גברים בהוראה בכלל, ובמוסדות החמ"ד בפרט. בתוכנית מצאתי מקום שאפשר לי לברר ולהגדיר את תפיסת העולם שלי כאישה; דתיה; פמיניסטית; וקיבלתי בה את השפה והכלים האקדמיים להתמודד עם המורכבות בעולמם של גברים המשתלבים בהוראה כמקרה מבחן ליחסים המגדריים בחברה הישראלית והציונית דתית".

מטרת עבודת המחקר הייתה לבדוק את התקשורת בין הורים למתבגרים.ות בני.ות 18-15 בנושא המיניות –  חסמים המעצבים את השתקת המיניות בתקשורת שבין הורים לילדיהם.ותיהם;  משאבים המאפשרים הפרת השתקה בתקשורת בין הורים לילדיהם.ותיהם והעשויים לקדם פיתוח סובייקטיביות מינית בקרב מתבגרים.ות. כמו כן, נבחנו במחקר הדואליות הקיימת במסרים של ההורים ביחס למיניות, והאופן בו מעצבים הבדלי המגדר של ההורים ושל המתבגרים.ות את השיח המשפחתי בנושא זה.

יצירת מרחב הדברות, הכרות וקרוב לבבות לנשים פלסטיניות ויהודיות מהמשולש הדרומי ומהשרון, בהובלת שיאונה בורד וענת הדר כהן הרעיון להקים קבוצת נשים יהודיות ופלסטיניות מהשרון ומהמשולש הדרומי שידברו זו עם זו וכך יכירו את התרבות אחת של השניה, עלה במהלך ימי מבצע "שומר חומות". העימותים שפרצו בין יהודים לפלסטינים אזרחי ישראל עוררו בנו תהיות על טיב החיים המשותפים בינינו ומשהו התערער בתחושת היבטחון. ההרגשה הייתה כי הדו קיום הוא שברירי ופריך. חשבנו שבישובים השכנים לנו, יתכן כי יושבות נשים מפוחדות ומאוכזבות כמונו ואיננו מכירות אותן ואין לנו דרך לדבר איתן. עלה בנו הרצון להכיר את השכנות הפלסטיניות, לשמוע אותן ולהשמיע קול המבקש היכרות ושכנות טובה, רצינו להבין את הלך מחשבתן ולדעת מה מעסיק אותן וגם להציג את עצמנו ומאוויינו, מתוך אמונה כי הכרות טובה ומעמיקה עשויה להוות צוהר להתחלה של קשר הדדי ושוויוני שישלח אדוות של רצון טוב לקשר נטול עויינות ובלתי מאיים בין א.נשים משני הלאומים. בעקבות הרצון להידבר עם נשים פלסטיניות שישוביהן סמוכים לישובים בהם אנו גרות, קיימנו מספר ניסיונות להכיר נשים פלסטיניות מהישובים הקרובים – במשולש הדרומי. נפגשנו עם נשים פלסטיניות שפעילות בתחומים מגוונים. המפגשים נערכו בבתי קפה שונים בטייבה ובטירה. רוב בתי הקפה שביקרנו בהם מנוהלים על ידי נשים ומתוך אג'נדה חברתית. הפלסטיניות ואנחנו קבענו את נושאי השיחה ביחד. נחשפנו לפעילויות תרבות שהתקיימו בטייבה – הופעה של מוחמד בכרי והרצאה על חינוך למחנכות שניתנה על ידי מרצה מהמכללה בבקעה אל גרביה. חווינו את תחושת הזרות שנובעת משהיה במרחב דובר שפה שאנו לצערנו לא דוברות אותה, בדומה למה שחוות הפלסטיניות שבאות למקומות שמדברים בהם עברית. שמענו מהן על נושאים שמעסיקים את החברה הפלסטינית. סיפרו לנו על כך שהנשים הפלסטיניות אזרחיות ישראל משכילות בדרך כלל יותר מבני זוגן, דבר שיוצר לחץ על הזוגיות. דיברנו על מחקר של דר' ניהיאה דאוד בת טירה שחקרה את הקושי של נשים פלסטיניות לטפל בסרטן השד בגלל ההתנגדות של הגברים לכריתת שד. התוודענו לשינויים בתרבות הפנאי בחברה הפלסטינית, כמו למשל בתי קפה שבעבר היו מיועדים לגברים בלבד ואילו בשנים האחרונות הוקמו בתי קפה המיועדים גם לנשים וחלקם בבעלות וניהול של נשים. נפגשנו עם אם מטירה שהילדות שלה לומדות בבית הספר הדו לשוני בבית ברל. אין ביטחון בהמשך קיומו של בית הספר הזה וניסינו להציע עזרה בגיוס ילדים יהודים נוספים שילמדו בו בשנה הבאה, דבר שיחזק אותו. הוזמנו לביתה של רווידה, פעילה חברתית מטירה, להדרכה והכנה משותפת של "קאק אל עיד" – עוגיות מיוחדות לרמדאן. שמענו על המחסור באזורי תעשיה צמודים לישובים של הפלסטינים אזרחי ישראל, דבר שמאלץ אותם לעבוד רחוק מביתם ולבזבז זמן רב בדרכים. במהלך הפגישות שערכנו הכרנו א.נשים רבים והיריעה קצרה מלהכיל את כולן.ם. פגשנו נשים העובדות בעבודות דחק, מטפלות, עובדות סוציאליות, מנהלות בתי ספר, משורר פלסטיני, נוער הלומד בפנימייה, אב בית מיוחד במינו ועוד אוצרות רבות של א.נשים. למדנו על נושאים רבים שמייחדים את החברה הפלסטינית בישראל, למדנו על המשותף, למדנו על השונה ושמענו נרטיב אחר. שמענו קולות שנסכו בנו תקווה גדולה והבנה כי השכנות והשכנים הפלסטינים מבקשים לחיות את חייהן.ם בכבוד ובשיתוף איתנו, כמו שסיכם זאת חוסיין המשורר באחד המפגשים שלנו: "אני לא רוצה לזרוק אתכם היהודים לים, אני רוצה לחיות אתכם בשלום, בכבוד ובשוויון". אנו חותרות להמשך מפגשים עם שכנותינו הפלסטיניות. אנו שואפות לכך שהם יתקיימו באופן רגיל, ספונטאני, "טבעי", מבלי לחוש שאנו עושות משהו מיוחד. המיוחד צריך להפוך לשגרה השזורה בחיי היומיום שלנו כאן בישראל. אנו חוצבות דרך לכך שהמפגשים הללו יהיו חלק אינטגראלי, בלתי נפרד משגרת חיינו, חלק מהנורמות החברתיות וכך לייצר חברה פלורליסטית, פתוחה שמתקיים בה שוויון בין לאומים ותרבויות שונות. בנימה אישית יותר, אנו מטפחות קשרים חברתיים עם שכנותינו הפלסטיניות בתקווה להמשיך את החברות שנוצרה. אנו חותרות לכך שהחברה הפלסטינית והחברה היהודית ישתלבו לחברה ישראלית הטרוגנית המושתתת על עקרונות של סובלנות, אחווה, שוויון וסולידאריות. אנו חולמות כי המפגשים שאנו מתאמצות כל כך לארגן בין יהודיות לפלסטיניות יהיו בעתיד מפגשים שגרתיים וחלק בלתי נפרד מהדינאמיקה בחברה הישראלית. החלום הוא שפלסטינים והיהודים יחיו ביחד ולא אחד ליד השני. שיאונה בורד מספרת: "התוכנית ללימודי מגדר היא בשבילי סגירת מעגל שהחל לפני כארבעים שנה כשהשתתפתי בקורס ללימודי נשים בהנחית מרשה פרידמן, קורס שבמידה רבה השפיע ועיצב את חיי ואת משפחתי. בעזרת המסרים שעופר האיש שלי ואני הפנמנו בקורס המכונן הזה, הקמנו משפחה המתנהלת בשיויון. בתוכנית ללימודי מגדר אני מעמיקה בתאוריות פמיניסטיות, מתמודדת עם שאלות של מוסר וזהות ופוגשת מרצות ועמיתות שמרחיבות את הידע שלי על א.נשים מקבוצות שונות בחברה. נולדתי והתחנכתי בקבוצת דגניה א'. אני בעלת תואר ראשון בהוראת המדעים ותעודת הוראה. במהלך חיי עסקתי בהוראת מתמטיקה, ניהלתי ייצור במפעלי תעשיה והכנתי תמחיר בחברות בניה. אני אמא לארבעה בנים שהקימו משפחות שוויוניות וסבתא לשישה נכדים. היום אני גרה במושב כפר הס".

מרלין בן-עמי, דוקטורנטית בתוכנית בהנחיית ד״ר גילי הרטל עבודת המחקר של מרלין עוסקת בנרטיבים של הורים ללהט״בים בעקבות היציאה מהארון של ילדם ובעקבות הקשר שלהם עם ארגון תמיכה. מרלין מספרת על התוכנית ללימודי מגדר: "אל התוכנית ללימודי מגדר הגעתי אחרי שנות קריירה רבות בתחום החינוך, בהן שימשתי כמורה למתמטיקה וכמנהלת בית ספר. במסגרת זו, קידום שוויון מגדרי עמד תמיד לנגד עיני ורבות עשיתי בתחום החינוך בהקשר לכך למרות שסוגיות שקשורות למגדר תמיד העסיקו אותי וליוו את חיי, לא שיערתי עת בחרתי לעסוק במגדר בעבודת המחקר לתואר שלישי, את מידת ההשפעה שתהיה ללימודים בתוכנית על חיי. מאז התחלתי את הלימודים בתוכנית, נקודת המבט שלי על העולם השתנתה, זאת, למרות שהיה זה לא בגיל צעיר, לאחר שכבר חוויתי ועשיתי רבות בחיי. הלימודים בתוכנית הובילו אותי להקדיש יותר תשומת לב לעוולות חברתיות ולאי צדק וסייעו לי לשנות הבניות חברתיות עליהן גדלתי, חונכתי ולפיהן חייתי שנים רבות. המודעות שלי לפגיעות על רקע מגדרי גרמה לי להיות יותר רגישה ויותר עם חמלה וגרמה להגדלת הנכונות לפעול למען הובלת שינוי חברתי. עת התחלתי את הלימודים לתואר שלישי, הנטייה שלי הייתה לבחור בנושא שקשור לחינוך ומגדר, זאת בעקבות העיסוק בחינוך שליווה אותי כל חיי עד אז, אלא שבסופו של דבר בחרתי להתעמק בנושא שקרוב היה לליבי. הקושי האישי שחוויתי עת בני הלהט״ב יצא מהארון הטריד את מנוחתי שנים רבות. התוכנית למגדר ועבודת המחקר בנושא סייעו לי לעבור תהליך אישי של תובנות וצמיחה אישית. התוכנית למגדר הפכה להיות בית עבורי, הכרתי סטודנטים וסטודנטיות איכותיים בגילאים שונים, ממגוון מגזרים ומקומות במדינת ישראל. היחס של כל אנשי הסגל הפכו את חוויית הלמידה לאחת ויחידה. בעיקר חשוב לציין את ההנחיה המקצועית והאכפתית שנעשית בגובה העיניים מצד המנחה שלי ד״ר גילי הרטל, שמלווה אותי בסבלנות ובחוכמה צעד אחר צעד בכתיבת עבודת המחקר. אני חולמת ומייחלת להוציא מאמרים שקשורים לעבודת המחקר, חולמת על הוצאת ספר שיספר את סיפוריהם של הורים ללהט״בים במדינת ישראל ושואפת להרצות בנושא כדי להוביל שינוי חברתי לשם מיגור הלהט״בופוביה והובלת שינוי בהבניות חברתיות מגדריות, צורך שמתחדד ומתעצם עתה במדינה".

 LIKE I DO- משפחה מתוך בחירה, בהובלת שני טל במהלך השנה הראשונה של התואר, האיש שלי ואני החלטנו להינשא. לצד השמחה וההתרגשות המשותפת מההחלטה צפו אצלי שאלות גדולות על החיים שלי, שלנו ועל הדרך שבה אני, אנחנו הולכים לצעוד עכשיו יחד. לעיתים זה הרגיש כמו רעידת אדמה המבקשת ממני לעמוד על שלי בו בעת שהזהות שלי מתפרקת ומורכבת מחדש או לפחות משנה את מיקומה. לא חשבתי שלחתונה תהיה משמעות כל כך גדולה בעבורי ולא מצאתי זכר לשיח עמוק של כלות סביב התקופה המיוחדת הזו של יצירת משפחה. אני מאמינה שיש היום רצון גדול מאוד של נשים צעירות לעשות דברים מתוך התבוננות עליהם ובכלל יש התעוררות מעניינת בתוך קבוצות של נשים ברשת שמייצרות ידע חדש על נשים וחוויותיהן. הפרויקט LIKE I DO הוא הניסיון הפמיניסטי שלי לייצר הזדמנות לשיח חדש על חתונה, זוגיות והקמת משפחה. הידע שאני מחפשת קיים בתוך חוויות ותפיסות שונות של נשים צעירות והמטרה שלי היא לתת לו מקום ומסגרת. מסגרת זו תוכל להביא בהמשך לביסוס הבנה רחבה של מה נשים צעירות רוצות בשלב הזה של חייהן? איך ההבניות החברתיות-תרבותיות משפיעות על השאיפות שלהן? על הבחירות שלהן? איפה הן רואות וחוות פערים; בינן לבין עצמן, בינן לבין הפרטנר שלהן, בינן לבין הסביבה והתרבות ועוד. מתוך כל אלו, ניתן יהיה להבנות ידע נשי אותנטי על מקומה של המשפחה הפוסט מודרנית-שוויונית ועל אסטרטגיות שונות ליצירתה. התקדמות הפרויקט הולכת יד ביד עם התהליך האישי שאני עוברת עם בן זוגי ואלו מעצבים האחד את השני. בעקבות זאת, ההתחלה הייתה מבלבלת ולקח לי זמן להפוך את הלמה -> לאיך. הצעד הראשון שלי היה להקים עמוד אינסטגרם במטרה לפתח דרכו מסגרת שיח חדשה על חתונה והקמת משפחה. אחרי בחירת השם, בניית המיתוג והכנת גרפיקות, העבודה העיקרית שלי הייתה להתחיל ולכתוב תוכן רלוונטי. בשלב מאוחר יותר כתבתי ופרסמתי שאלון לנשים צעירות בשנת נישואין הראשונה על מנת לגעת בקהל היעד שלי ולהבין טוב יותר את הצרכים שלהן העולים מן השטח. בימים אלו אני עובדת על מעגל נשים צעירות בו אני מקווה לייצר מרחב פתוח לשיחה על יצירת משפחה מתוך בחירה. אני מאמינה שהחיבור העמוק בין חוויות ההווה שלי לבין חזון הפרויקט הוא הכוח המניע שלי. יחד עם זאת, לא פעם הרגשתי שהחיבור מהווה גם חסם עבורי.  שאלות כמו; איך אני אוכל לבנות שיחה סביב משהו שאני בעצמי מנסה עדיין לברר? ומה הערך המוסף שאני מביאה איתי? מלוות אותי לאורך כל הדרך. הפרויקט מבוסס על חשיפה עצמית כנה ואותנטית המניעה את הפעולה והרבה מהעבודה היא עצמית ולכן מטבעו, התפתחותו היא תהליך ארוך ואיטי יותר משלעיתים הייתי רוצה. לאורך הדרך היו מספר נקודות בהן 'דברים התחברו'. נקודות החיבור הגיעו אחרי רגעים ארוכים בהם הרגשתי תקיעות וחוסר ביטחון. הן קטנות ביחס למטרות העל של הפרויקט אבל הן משמעותיות מאוד ביחס ליכולת שלי כאקטיביסטית להקים את הפרויקט ולהתמיד בו. עבורי, ההצלחות לאורך הדרך היו בדיוק הנקודות האלו, שיצרו תהליך בו אפשר לקבל את האטה, להתבונן בחששות והקשיים שלי ומשם להתקדם צעד צעד. אני שואפת להמשיך ולהפעיל את עמוד האינסטגרם LIKE__I.DO# ולעצב אותו בעזרת קולותיהן של נשים צעירות נוספות. במקביל אני עובדת על פיתוח מעגל הנשים: חתונה, משפחה ומה שבניהן. את מעגל הנשים הייתי שמחה להרחיב בהמשך לסדנה המיועדת לזוגות צעירים נשואים. התוכנית ללימודי מגדר מהווה עבורי בית; מקום נעים ובטוח ללמוד בו ולגדול ממנו. אני מאמינה בכוח שלנו לשנות מציאות גדולה בעזרת צעדים קטנים ומדמיינת מהפכה פמיניסטית בספרה הביתית-משפחתית בה נשים וגברים פועליםות יחד למען שוויון מגדרי. שני טל הנה בעלת תואר ראשון בממשל ודיפלומטיה. בעלת ניסיון רב בתחום החינוך הבלתי פורמלי למנהיגות ויזמות נוער.

במהלך העשור האחרון שבו אני עובד כמורה בבית ספר שש שנתי עם נערים, בגילאי 13-18 (חט"ב + חט"ע) בולט לי מאוד החוסר בשיח עם נערים על גבריות, תפיסות חברתיות-תרבותיות שנוגעות בגבריות, ההשלכות שלה ואיפה הדבר הזה פוגש אותם. בכלל במערכת החינוך הפורמאלית בגילאים הללו עם הבנים אין כמעט שיח על גבריות ,מגדר, הקשר ביניהן וההשלכות שלהם אחד על השנייה. כגבר שעוסק בתחום, הקשר מאוד ברור, בעיני חלק משמעותי מהיכולת ליצור שינוי ולהתקדם לשוויון מגדרי הוא שגברים יהיו מעורבים בתהליך והרבה מכך תלוי בשיח בגילאים הללו על הנושאים הללו כדי ליצור שינוי ושיח על תפיסות חברתיות-תרבותיות שעדיין מובילות בקרב גברים ומעכבות את הסיכוי למעורבות שלהם במאבק לשוויון מגדרי. המחשבה על הפרויקט התגבשה אצלי דרך ההכרות והמעורבות הפעילה שלי מפעם לפעם בעמותת אסל"י (ארגון סרט לבן ישראל) אשר פועלת מהזווית הגברית במאבק אל מול אלימות כלפי נשים. אחת המחשבות שעלתה בי מתוך הדברים המיושמים בעמותה היא החשיבות של הכנסת גברים להיות מעורבים בכלל בשיח ובשדה המגדרי על הפנים השונים שלו. מתוך הניסיון האישי הכואב שלי הבנתי שכדי ליצור שיח ומעורבות גברית צריך להתחיל את המהלך בגילאים הצעירים ולא בגילאי העשרים בו כבר תפיסות על גבריות, מגדר ומה שביניהן מקובעות ומעוצבות , דבר המקשה על שינוי שלהן בקרב גברים בגירים. הפרויקט התחיל להתגבש פחות או יותר מאמצע שנה א' של התואר. בתחילת הדרך בעיקר התחלתי לעשות מיפוי של הצורך בפרויקט והאם קיימים פרויקטים דומים אליו. נחשפתי לתוכניות מאוד ספורות בעיקר זו של ד"ר ירון שוורץ בבית ספר הרטמן לבנים בי-ם, מעט תוכניות ממוקדות של 3-4 מפגשים כמו שקיימות במחלקת החינוך של אסל"י ובפן טיפה שונה תוכניות "שגרירים צעירים" של מרכזי הסיוע שיותר נוגעות בצד של זוגיות, מיניות ומניעה של פגיעות מיניות. השנה במסגרת העברת הדרכות חינוכיות של מרכז הסיוע, זכיתי להוביל קבוצה כזו של תלמידי י' בבית ספר בית ירח, שהוא התיכון האזורי במועצה האזורית של עמק הירדן בה אני מתגורר. כאשר עשיתי בעזרת מנחות התוכנית מיפוי, הבנתי כי המקום הנכון להתחיל בו בפרויקט הוא בית הספר בו אני עובד ובו אני מכיר את הנפשות הפועלות בו היטב. התחלתי תהליך אל מול הרכזת החברתית של בית הספר שגם מלמדת את תחום המגדר כחלק ממגמת פסיכולוגיה וסוציולוגיה ולכן ידעתי שיכולה להיות שותפה טובה לקידום הפרויקט בין כותלי בית הספר. קבענו פגישה עם מנהלת בית הספר שגם איתה יש לי היכרות טובה, אך לא הייתי בטוח עד כמה תשמח לקדם את הרעיון. לשמחתי, היא נתנה לי אור ירוק להתקדם ואף הציעה כפיילוט לשנה הבאה לפתוח את השיח על גבריות ומגדר עם הבנים בשכבה ט', במסגרת שעתיים שבועיות של קורסי בחירה שיש להם מובנים במערכת. קשיים ואתגרים מרכזיים בפרויקט: 1. מיקוד קהל היעד בשלב הראשוני של התוכנית מבחינת גילאי המשתתפים בקבוצה. 2. מציאת והתאמת התכנים שרלוונטיים לקבוצה. 3. שכנוע הגורמים הרלוונטיים בבית הספר בו אני עובד בנחיצות הפרויקט והשיח שהוא מזמן עם נערים. עד כה, בניתי 4 מפגשים כפיילוט, אותם אני מעביר לקבוצת נערים באחת מכיתות י' בבית הספר, בתיאום עם המחנכת שלהם ששמחה לשתף איתי פעולה וראתה את הצורך בכך. במקביל, קיבלתי אישור והכרה מצד מנהלת בית הספר בו אני עובד ליצירת תוכנית שתמלא מחצית לימודית שלמה בשאיפה שבכל מחצית תהיה לי קבוצה של בנים בכיתה ט' שתעבור אותה. יעדים עתידיים להמשך הפרויקט 1. לבסס את הפרויקט בתור התחלה בתוך מסגרת קורסי הבחירה לנערים בשכבה ט' בשנה הבאה ולייצר אתם שיח על גבריות , מגדר ומה שביניהן במטרה לעורר מחשבה ומודעות אצל מי שיבחר להשתתף בו. 2. לייצר קבוצות של "שגרירי גבריות ומגדר" בבית ספר בקרב נערים שיבחרו לעבור את הקורס ולהעמיק בנושא. ליצור תוצר לכל סוף קורס שיעביר מסר לנערים נוספים בבית ספר. 3. לבסס את השיח על גבריות, מגדר ומה שביניהם כתוכנית שנתית מובנית במערכת בבית הספר החל מכיתה ז' ועד סוף כיתה יב', עם תכנים מותאמים לכל שכבה. התוכנית ללימודי מגדר עבורי היא פתח להעמיק ולקבל ידע בתחום שמעסיק אותי בשנים האחרונות מאוד, דווקא מהזווית הגברית שלה. התוכנית מאפשרת לי לקבל ידע אקדמי רלוונטי שהיה חסר לי בתחום ובנוסף לכך גם נותנת לי כלים משמעותיים וליווי בתהליך יצירת פרויקט השטח המעשי שבעיניי הוא הליבה והסיבה המרכזית שבחרתי במגמת השטח בבר אילן. בעתיד אני מקווה להצליח לייצר שיח אחר ושונה כבר מגילאי בית ספר יסודי והגן, להצליח להפוך גברים לשותפים במאבק לשוויון מגדרי מתוך הבנה שהם ירוויחו ממנו לא פחות מאשר נשים ולשבור את התפיסה של גברים רבים שזו "מלחמת מינים". אסף גפן, בן 39, נשוי ואבא לבת 10 ובן 7.5 (שתי הסיבות העיקריות לבחירה שלי לנסות לייצר שינוי ביחסים המגדריים בין המינים), במקור מקיבוץ גבע בעמק יזרעאל וכיום חי בקיבוץ מסדה בעמק הירדן. את הניסיון האקדמאי בתחום המגדרי אני רוכש בשנתיים האחרונות במהלך הלימודים התיאורטיים. בתחום האקטיביסטי, אני נמצא בשדה מעט יותר כאשר בעבר ולשמחתי חזרתי לכך בהווה אני מעביר הדרכות חינוכיות בין השאר גם לנערים מטעם מרכזי הסיוע שנוגעות בחלק מהתכנים שעליהם אני רוצה לדבר בפרויקט השטח שלי. בנוסף, בשנים האחרונות לוקח חלק התנדבותי בפעילויות שטח של עמותת אסל"י להעלאת המודעות והמעורבות בקרב גברים במאבק אל מול האלימות כלפי נשים.