מה עושים בוגרינו?

הדוקטורט כולו עוסק בצורך בהעלאת המודעות לחשיבות התאמת המענים לאתגרים הייחודים של הפרט בתוך הקהילה בחברה החרדית וכן את הצורך בפיתוח השיח בכדי להנגיש תכנים מותאמי תרבות לגורמי חברות בחברה החרדית.

מקצוע המיילדות בישראל שייך למקצועות הסיעוד, כלומר לאחיות ואחים בבתי חולים ובמערכת הבריאות. מיילדות הן בעלות רישיון יילוד בנוסף על רישיונן לעסוק בסיעוד, כמו כן למיילדות יש חקיקה ייחודית "פקודת המיילדות", שקיימת עוד מימי המנדט הבריטי. מחד פקודת המיילדות מכפיפה מיילדות לרפואה ומאידך מאפשרת להן עבודה עצמאית ואפשרות לילד גם מחוץ לבתי החולים וללא נוכחות רופא. מיילדות הוא מקצוע עתיק יומין, אולי העתיק ביותר. משחר האנושות, נשים סייעו זו לזו ללדת. מלאכת המיילדות עברה מאם לבת או ממיילדת ותיקה ומנוסה למתלמדת צעירה. מיילדות ידעו לרפא ולפתור מצבים בלידות. עם מהפכת ההשכלה גם מקצוע המיילדות עבר שינוי מהותי, מי שהיו מורשים לגשת לידע וללמוד היו גברים. עם הצטברות ידע אנטומי ופיזיולוגי על הלידה, נכנסו יותר ויותר גברים רופאים לילד והדירו את המיילדות המסורתיות מהידע. בתחילת המאה שעברה, עם הקמת ופיתוחם של בתי חולים, נכנסו הלידות לבתי החולים והמיילדות המסורתיות הלכו ונעלמו. במקומן נולדה האחות המיילדת, שכמו כל אחות גם היא כפופה להוראות הרופא ומקבלת את סמכויותיה בכפיפה למקצוע הרפואה. גם בישראל התקיים תהליך דומה. כיום, רוב המיילדות עובדות בבתי חולים ועבודתן מתמקדת בקבלת יולדת במיון, טיפול ביולדת בחדר לידה ועד שעתיים לאחריה. במדינות מסוימות בעולם, מיילדת נחשב מקצוע עצמאי ונפרד מהסיעוד, עם מסלול הכשרה בפני עצמו. כאן נכנסת גם תפיסה שונה לגבי תהליך הלידה כהליך רפואי או פיזיולוגי. מחקרים שנעשו מראים שטיפול מיילדותי רציף והמשכי, הוא טיפול מיטיב לנשים, הן בהיבטים של תמותה ותחלואה והן בהיבט של חוויה ושביעות רצון. כיום, כשמערכת הבריאות עובדת בעומס רב, מיילדות כורעות תחת הנטל. מיילדות מטפלות ב-2 עד 4 נשים במשמרת ועובדות במערכת מורכבת, מלאה בשיקולים מדיקולגליים. ידוע כי מיילדות בניסיונן לתת טיפול מיטיב, חוות טראומה משנית לטראומה שחוות יולדות. בפרויקט אני מבקשת לאסוף חוויות של מיילדות, לתקף אותן ולהדהד אותן, במטרה להשמיע קול, ליצר הד ולהעלות את המודעות הכללית, המודעות המערכתית והמודעות הפנימית בקרב מיילדות לצאת לפעולה לשיפור מצבן ולדרוש את מקומן הטבעי המטפלות העיקריות של יולדת וילוד. הרעיון לפרויקט נולד מתוך שאלה פנימית שלי כמי שעובדת מחוץ למערכת, באשר לאסטרטגיות של מיילדות שמאפשרות להן לתפקד במערכת עמוסה ומורכבת, ליישם גישה ממוקדת אישה במערכת ממוקדת מערכת. עד כה ראיינתי 4 מיילדות ונכחתי בשני מעגלי שיח שעסקו בחוויות של מיילדות במערכת. בהמשך בכוונתי לפרסם את המסרים ב-3 ערוצים שונים: 1. בדף פייסבוק של ארגון המיילדות, בקבוצה המיועדת למיילדות בלבד, הקבוצה נקראת "בפתיחות מלאה" וחברות בה אך ורק מיילדות. 2. בדף פייסבוק שיפתח במיוחד ליעוד זה ויהיה ציבורי. 3. בהרצאה בכנס של ארגון המיילדות בשנה הבאה (תשפ"ד). אחד הקשיים המרכזיים בפרויקט הוא המיקום שלי כמיילדת בית, שעובדת מחוץ לבית החולים, דבר שמשפיע על התפיסה שלי בקרב המיילדות המרואיינות, כלא מבינה עד הסוף את המיקום שלהן או מבקרת אותו. קושי נוסף הוא איתור המיילדות, עריכת הריאיון בצורה שתאפשר פתיחות ונגיעה בנקודות הכאב. הקושי הגדול ביותר הוא הקושי הטכני לתמלל את הראיונות ולנתח את הנרטיבים, בהעדר משאבים, עבודת התמלול היא מפרכת ומורכבת. נוסף על כך, קיים גם קושי לצאת עם המסרים לעולם, לבטא אותם בקול, מחשש לביקורת, התנגדויות או עלבון בקרב המיילדות. תחושת הסיפוק וההצלחה בפרויקט נובעת משיום חוויות של מיילדות במערכת והנכחתן. המיקום המורכב של מיילדות "בין הפטיש לסדן", אסטרטגיות של הסתרה, מוכרות גם בספרות ומכאן אני חשה דחיפה גדולה לתקף ולשקף את החוויות הללו למיילדות עצמן. האפשרות לשוחח עם מיילדת להקשיב לקולה, היא זכות גדולה. אך היעדים הגדולים של הפרויקט עוד לפני. היעדים העתידיים הם סיום הראיונות ועיבוד החומרים לנרטיבים החוזרים והפצת המסרים בפלטפורמות השונות. התוכנית ללימודי מגדר היא בעיניי מעל הכל תוכנית שעוסקת בזכויות נשים ואדם בכלל. ההבנה המעמיקה עד כמה אנו מקטלגות ומדרגות, מדירות ומכילות, נשים ואנשים באשר הם, היא כמו רעידת אדמה עבורי. החשיפה של נקודות העיוורון, הסרת המסכים השקופים, הנתפסים כטבע האדם, כמובנים מאליהם ומסתירים לכולנו את מה שמעבר. קיבלתי שפה, היפוך של נקודת מבט ושינוי תפיסה עמוק ומהותי, שאין ממנו דרך חזרה. בהקשר המקצועי והאישי, הייתי רוצה בעתיד לראות את המיילדות הופכות להיות נשות מקצוע אוטונומיות, עצמאיות לטובת היולדות. רוני לוי שדה, במקור מפתח תקווה, גרה כיום בבית קשת. בעלת תואר שני בלימודי מגדר בשטח בבר אילן, תואר ראשון במכללה האקדמית תל חי, במדעי הרוח – פילוסופיה ואמנות, בוגרת ביה"ס לאחיות – מסלול הסבה, בוגרת קורס מיילדות, אחות כבר 18 שנה ומיילדת 12 שנה, ב-4 השנים האחרונות אני מיילדת בית עצמאית.

יעל שבתאי, דוקטורנטית בהנחיית ד"ר מירי רוזמרין מספרת על מחקרה: "עבודת המחקר שלי בהנחייתה של דר' מירי רוזמרין : "חוק האם" - הצעה לסובייקטיביות אימהית מעבר להגיון אדיפלי - עוסקת במושג הפסיכואנליטי "רצח אם" (matricide). המחקר ייחודי בהיותו סוקר באופן מקיף את השלכות המושג "רצח אם" במישור הסובייקטיבי של אמהות, במישור יחסי אמהות ובנות וכן במישור החברתי תרבותי של חיינו. כמו כן, הוא כולל בחינה מעמיקה את הכתיבה של הוגות משדה הפסיכואנליזה, הפילוסופיה הפמיניסטית, המגדר והתרבות אודות ההצעות להתמודדות עם מציאות של "רצח אם". החידוש של המחקר כולל את הצגת המודל שלי לחשיבה של סובייקטיביות אימהית ומשמעותה בהיבטים האישיים והחברתיים, מתוך ניסיון של אמהות ושל כולנו כחברה, להתמודד עם מציאות של "רצח אם" . כתיבת הדוקטורט מהווה אבן דרך מבחינתי אשר מקורה ברקע ובניסיון המקצועיים שלי מזה 20 שנה כפסיכותרפיסטית, עובדת סוציאלית קלינית מרצה ומדריכה. בשנים אלה, בהן עבדתי בתוך עולמות החולי הנפשי והפיזי בביה"ח תל השומר כקלינאית וכראש צוות טיפולי ובמקביל בקליניקה הפרטית, נוכחתי לגלות כי הממשק הצמוד בין האישי לחברתי אצל מטופלי - הוא בראש מעייני. במציאות של חיינו - הטיפול מעולם לא נשאר במגבלות חדר הטיפול אלא חוצה גבולות בעולמו של המטופל ושל המטפל, בהיותו מקבל משמעויות מעבר למפגש הטיפולי - משמעותי ככל שיהיה. לאור זה, היה לי ברור כי אני שמה פעמי לתוכנית למגדר. התוכנית מהווה בית בו זכיתי לשנות חלק מההתבוננות שלי את העולם, להכיר נשים ואנשים מדהימים ולחשוב יחד מתוך חירות והבנה כי הגבול הוא השמים. בראייה עתידית הייתי רוצה להמשיך לעשות את שאני אוהבת - לעבוד עם מטופלי ובמקביל ליצור ולכתוב עוד מהתובנות אודות אימהות ומשמעותה בחברה שלנו".

הצורך שזיהיתי בשטח הוא הנגשת מידע רלוונטי, וכן יצירת נטוורקינג של קשרים תעסוקתיים ושפתיים, עבור נשים מהגרות בישראל, החל מנשים בעלות רישיון עבודה בלבד וכלה בנשים אזרחיות או בעלות מעמד קבע, שקיבלו את המעמד שלהן שלא באמצעות חוק השבות. הסיבה לפנייה לקהל זה בלבד היא שנשים אלה הגיעו לישראל כמקלט ממלחמה, לעיתים עם מקצועות והשכלה ממדינת מוצאן, אך הן מתמודדות עם סטריאוטיפיזציה קשה מצד החברה. כתוצאה מכך, הן נשארות במעגל סגור ומקובע של מקצועות, ללא אפיקי התפתחות מקצועית, וכן לרוב ללא כישורי שפה עברית - בין אם בגלל אי זכאותן לאולפן, ובין אם בגלל הישארות באותה קהילה מקצועית ולאומית שלא מצריכה שימוש בשפה העברית. כל אלה מובילים להרבה מקרים של מערכות יחסים אלימות, מהן אותן נשים מהגרות מפחדות לצאת, לאור העובדה שהן חוששות לא להצליח להתאקלם בעולם שבחוץ: אין להן פה משפחה, אין מקצוע מיוחד או מפרנס כראוי, ואין להן כישורי שפה שמאפשרים עצמאות. לאור כל אלה, ובעקבות שיחות שניהלתי עם לקוחות שלי מכוח עבודתי כעורכת דין לזכויות אדם, הבנתי את החשיבות שביצירת מאגר מקוון, בו תהיה הנגשת מידע רלוונטי ליצירת עצמאות לאותן נשים, וכן יהווה מקום מפגש ליצירת קשרים מקצועיים ושפתיים, באמצעות התנדבות של אנשים ונשים ללמד עברית את אותן הנשים. שמתי לעצמי כמטרה להפוך את המאגר המקוון לדף פייסבוק מצליח, עם טרפיק יומי קבוע בקרב קהילות דוברי מספר שפות, וכן הכנסת הפרויקט כפרויקט פר"ח מוכר תמורת מלגה ללימודים. מנקודת מבטי האישית, התוכנית חשובה לי במספר אפיקים. הראשון, האחווה הנשית שאני מרגישה שנמוגה לאחרונה עם המציאות הנוכחית במדינה שלנו; השני, עזרה לנשים מהגרות במעמדות שונים, לאור המציאות אליה אני נחשפת במסגרת עבודתי והקשיים שאני רואה שהן מתמודדות איתם במסגרת חייהן, קשיים המגבילים אותן מלפרוץ תקרות זכוכית ולפרוח; השלישי, הרצון לסגור מעגל שקיים עם היותי בת למהגרים בעצמי, האמנם כזכאי שבות שקיבלו הטבות מהמדינה בצורה של תמיכה כלכלית ושפתית, ובכל זאת אני לא יכולה לשכוח את המציאות בה גדלתי והקשיים שאליהם נחשפתי כבת להורים שהיו צריכים להתחיל את חייהם מההתחלה באמצע החיים. כל אלה מובילים אותי להבנה שאם להורים שלי היה קשה, עם משפחה פה לתמיכה, ועם תמיכה מהמדינה, אז בוודאי שנשים מהגרות ללא כל אלה מתקשות פי כמה וכמה, ובמיוחד כאשר יש ילדים שמעורבים בתמונה. לכן, במסגרת החממה לאקטיביזם פמיניסטי יכולתי לקבל את הכלים המקצועיים למקד את הרעיון שלי ואת הרצונות שלי, להבין כיצד לבנות אותו לאור מגבלות טבעיות שיש לי בחיי האישיים, וכן כיצד לשווק אותו להיכרות ראשונית ובהמשך לשמור על צורת שיווקו והצלחתו גם לאחר "פרישתי" מניהולו". קרן קדם-דרורי, ילידת מוסקבה, בריה"מ, גדלה בירושלים מרבית חייה, וכעת מתגוררת ברמת גן. בוגרת תואר ראשון במשפטים מהמרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת-גן ועובדת למחייתה ולמען נפשה כעורכת דין לזכויות אדם משנת 2019. מועסקת במשרד פרטי המוביל בתחום. כיום לקראת סיומו של תואר שני בלימודי מגדר.

ד"ר עופרה הקשר מסלול לדוקטורט בהנחיית פרופ רונית קרק תיאור עבודת הדוקטורט: מטרת המחקר הייתה להתחקות אחר ייצוגי הזהות הדתית, הזהות המגדרית והזהות המקצועית של מנהלות ושל מנהלים דתיים בבתי ספר של החינוך הממלכתי דתי (החמ"ד) בישראל, הקונפליקטים שעימם הם מתמודדים בנקודות ההצטלבות בין שלוש זהויות אלה ודרכי ההתמודדות שלהם עם קונפליקטים אלה. מטרה נוספת של המחקר הייתה לבחון אם הקונפליקטים שעימם מתמודדים המנהלים ודרכי ההתמודדות שלהם עם קונפליקטים אלה שונים מהקונפליקטים שעימם מתמודדות המנהלות ומדרכי ההתמודדות שלהן עימם. במרכז המחקר עמדו ראיונות חצי מובנים שנערכו עם עשרים וחמש מנהלות ועשרים וחמישה מנהלים דתיים (בסך הכול חמישים מרואיינים), בבתי ספר דתיים השייכים לזרם החינוך הממלכתי דתי בישראל. בניתוח הממצאים על המנהלים ועל המנהלות זוהו חמישה מאפיינים המגדירים את הזהות של המנהלים וחמישה מאפיינים המגדירים את הזהות של המנהלות, כדלהלן: חמשת המאפיינים המרכזיים היוצרים את תמהיל הזהות הייחודי של המנהלות הם: בולטות של זהות דתית ערכית מוצקה; חוויית שליחות; זהות מקצועית מגובשת המשפיעה על תהליכי ניהול; גיבוש זהות חדשה ו'רדיקלית' יחסית בהשוואה לרקע התרבותי הראשוני שלהן; הימנעות מהובלת שינויים העשויים לטלטל את הייצוגים ההגמונים של המגזר הציוני דתי. חמשת המאפיינים המרכזיים היוצרים את תמהיל הזהות הייחודי של המנהלים הם: בולטות של זהות דתית ערכית מוצקה; ביסוס הזהות הדתית על מחויבות הלכתית על פי דגם אשר אותו כיניתי "דגם הדתיות הלמדנית הגברית"; אצל רוב המנהלים הזהות הגברית היא זהות נאלמת, מוכחשת ולא מודעת; ייצוג דתיות שמרנית ותורנית כלפי חוץ, ויחד עם זאת ייצוג גמישות ופתיחות דתית בפועל; דאגה ואף חרדה בכל הקשור למחויבות לשמירה על צניעות ומשטור המיניות ביחסים בין נשים לגברים בסביבה הבית ספרית. התוכנית ללימודי מגדר היא בעבורי בית מדרש ,מקום שעיצב את השפה והתפיסה הפמיניסטית שלי כאישה דתית . מקום שממנו הכל התחיל.... חלום לעתיד: להמשיך ולעסוק בפיתוח מנהיגות נשית דתית לפתח ולעצב את עולם הייעוץ החינוכי כמרחב ייחודי של מנהיגות והטבעת חותם עפרה הקשר, מתגוררת בגני תקווה, מרצה בביס לחינוך במגמה לתואר שני שותפה בקבוצות נשים אקטיביסטיות אשר רוצות להשפיע על סדר יום חברתי

"דורנא מאמינה שהסולידריות בין נשים יכולה לגדול ולהתפתח, אך המודעות צריכה לעבור גם דרך הנושאים הלא פשוטים של איך וכיצד נשים מפעילות כוח ודיכוי אחת על השנייה, לעיתים אף באופן לא מודע, רק בהתעלמות או מבט מאיין, בין אם מתוך עליונות גילית או עליונות חברתית-כלכלית. הסולידריות היא משימה לא פשוטה. אולם היא אפשרית בהחלט."

ד"ר רונית קב מסלול לדוקטורט בהנחיית פרופ' אזי לב-און - מבית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל בשומרון ופרופ' אורנה ששון-לוי - מהמחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה ומהתוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בר-אילן שם הדוקטורט: אקטיביזם פמיניסטי דתי בפייסבוק - יזמוּת חברתית, מאפיינים והשפעות נתפסות בקרב היהדות האורתודוקסית המודרנית עבודת הדוקטורט בוחנת את האקטיביזם של נשים פמיניסטיות דתיות המתמודדות עם אי השיוויון המגדרי בעולמן הדתי, ופועלות לקידום מעמדן באמצעות הרשתות החברתיות באינטרנט. מחקר זה מראה כי ייחודו של הסייבר-אקטיביזם בקרב התנועה הפמיניסטית הדתית הוא בהצמחת קהילה פרשנית מקוונת, אשר מבנה תרבות מחוץ לגבולותיה הווירטואלים בקרב קהילות פיזיות מעורבות מגדרית בציבור הדתי. ניסיון אקדמי, אקטיביסטי ו/או מקצועי: התוכנית ללימודי מגדר היוותה עבורי חממה לאקטיביזם חברתי. בנוסף ללימודים התיאורטיים, פיתחתי מיזם חברתי בשם "לאורן" בליווי אקדמי משולב ביעוץ אירגוני של פרופ' רונית קרק וד"ר גילי הרטל. "לאורן" הינו מיזם אקטיביזם חברתי אשר מעלה על נס את חשיבות המסרים החזותיים אותם קולטים ילדינו בחינוך הדתי כשגרת חיים, כפי שמשתקף בדמויות המופיעות בספרי הלימוד, בדמויות המאוזכרות בטקסים, ובדמויות המוצגות על הקירות במסדרונות בתי הספר. מטרת המיזם הינו לקדם את הייצוג הנשי במרחב החזותי בבתי הספר הממלכתיים הדתיים. התוכנית ללימודי מגדר מילאה תפקיד משמעותי עבורי במהלך שנות מחקרי. תוכנית זו היוותה עבורי בית אינטלקטואלי. במגוון הקורסים שלמדתי במסגרת לימודי התואר השני והשלישי נחשפתי לתיאוריות ביקורתיות ממיטב המרצות. נהניתי מאווירה פלורליסטית' אשר הצמיחה מרחב פורה לפיתוח רעיונות חדשים. החזון שלי הוא לפתוח צוהר פדגוגי אשר יטפח מוטיבציה להצטרפות של תלמידות לעתודה טכנולוגית בתחום רשתות מחשבים ואבטחת סייבר, במטרה להשתלב בחיל התיקשוב במסגרת שירותן הצבאי.

התוכנית ללימודי מגדר עבורי היא ההשכלה הכי איכותית שזכיתי לרכוש, והלימודים במסגרת "החממה לאקטיביזם חברתי" העניקו לי חופש פעולה מלא במקביל לחובת הוכחה להוציא לפועל את הבשורה של "מרצון להגשמה" מקווה שהתמונות משקפות את דבריי.

במהלך העשור האחרון שבו אני עובד כמורה בבית ספר שש שנתי עם נערים, בגילאי 13-18 (חט"ב + חט"ע) בולט לי מאוד החוסר בשיח עם נערים על גבריות, תפיסות חברתיות-תרבותיות שנוגעות בגבריות, ההשלכות שלה ואיפה הדבר הזה פוגש אותם. בכלל במערכת החינוך הפורמאלית בגילאים הללו עם הבנים אין כמעט שיח על גבריות ,מגדר, הקשר ביניהן וההשלכות שלהם אחד על השנייה. כגבר שעוסק בתחום, הקשר מאוד ברור, בעיני חלק משמעותי מהיכולת ליצור שינוי ולהתקדם לשוויון מגדרי הוא שגברים יהיו מעורבים בתהליך והרבה מכך תלוי בשיח בגילאים הללו על הנושאים הללו כדי ליצור שינוי ושיח על תפיסות חברתיות-תרבותיות שעדיין מובילות בקרב גברים ומעכבות את הסיכוי למעורבות שלהם במאבק לשוויון מגדרי. המחשבה על הפרויקט התגבשה אצלי דרך ההכרות והמעורבות הפעילה שלי מפעם לפעם בעמותת אסל"י (ארגון סרט לבן ישראל) אשר פועלת מהזווית הגברית במאבק אל מול אלימות כלפי נשים. אחת המחשבות שעלתה בי מתוך הדברים המיושמים בעמותה היא החשיבות של הכנסת גברים להיות מעורבים בכלל בשיח ובשדה המגדרי על הפנים השונים שלו. מתוך הניסיון האישי הכואב שלי הבנתי שכדי ליצור שיח ומעורבות גברית צריך להתחיל את המהלך בגילאים הצעירים ולא בגילאי העשרים בו כבר תפיסות על גבריות, מגדר ומה שביניהן מקובעות ומעוצבות , דבר המקשה על שינוי שלהן בקרב גברים בגירים. הפרויקט התחיל להתגבש פחות או יותר מאמצע שנה א' של התואר. בתחילת הדרך בעיקר התחלתי לעשות מיפוי של הצורך בפרויקט והאם קיימים פרויקטים דומים אליו. נחשפתי לתוכניות מאוד ספורות בעיקר זו של ד"ר ירון שוורץ בבית ספר הרטמן לבנים בי-ם, מעט תוכניות ממוקדות של 3-4 מפגשים כמו שקיימות במחלקת החינוך של אסל"י ובפן טיפה שונה תוכניות "שגרירים צעירים" של מרכזי הסיוע שיותר נוגעות בצד של זוגיות, מיניות ומניעה של פגיעות מיניות. השנה במסגרת העברת הדרכות חינוכיות של מרכז הסיוע, זכיתי להוביל קבוצה כזו של תלמידי י' בבית ספר בית ירח, שהוא התיכון האזורי במועצה האזורית של עמק הירדן בה אני מתגורר. כאשר עשיתי בעזרת מנחות התוכנית מיפוי, הבנתי כי המקום הנכון להתחיל בו בפרויקט הוא בית הספר בו אני עובד ובו אני מכיר את הנפשות הפועלות בו היטב. התחלתי תהליך אל מול הרכזת החברתית של בית הספר שגם מלמדת את תחום המגדר כחלק ממגמת פסיכולוגיה וסוציולוגיה ולכן ידעתי שיכולה להיות שותפה טובה לקידום הפרויקט בין כותלי בית הספר. קבענו פגישה עם מנהלת בית הספר שגם איתה יש לי היכרות טובה, אך לא הייתי בטוח עד כמה תשמח לקדם את הרעיון. לשמחתי, היא נתנה לי אור ירוק להתקדם ואף הציעה כפיילוט לשנה הבאה לפתוח את השיח על גבריות ומגדר עם הבנים בשכבה ט', במסגרת שעתיים שבועיות של קורסי בחירה שיש להם מובנים במערכת. קשיים ואתגרים מרכזיים בפרויקט: 1. מיקוד קהל היעד בשלב הראשוני של התוכנית מבחינת גילאי המשתתפים בקבוצה. 2. מציאת והתאמת התכנים שרלוונטיים לקבוצה. 3. שכנוע הגורמים הרלוונטיים בבית הספר בו אני עובד בנחיצות הפרויקט והשיח שהוא מזמן עם נערים. עד כה, בניתי 4 מפגשים כפיילוט, אותם אני מעביר לקבוצת נערים באחת מכיתות י' בבית הספר, בתיאום עם המחנכת שלהם ששמחה לשתף איתי פעולה וראתה את הצורך בכך. במקביל, קיבלתי אישור והכרה מצד מנהלת בית הספר בו אני עובד ליצירת תוכנית שתמלא מחצית לימודית שלמה בשאיפה שבכל מחצית תהיה לי קבוצה של בנים בכיתה ט' שתעבור אותה. יעדים עתידיים להמשך הפרויקט 1. לבסס את הפרויקט בתור התחלה בתוך מסגרת קורסי הבחירה לנערים בשכבה ט' בשנה הבאה ולייצר אתם שיח על גבריות , מגדר ומה שביניהן במטרה לעורר מחשבה ומודעות אצל מי שיבחר להשתתף בו. 2. לייצר קבוצות של "שגרירי גבריות ומגדר" בבית ספר בקרב נערים שיבחרו לעבור את הקורס ולהעמיק בנושא. ליצור תוצר לכל סוף קורס שיעביר מסר לנערים נוספים בבית ספר. 3. לבסס את השיח על גבריות, מגדר ומה שביניהם כתוכנית שנתית מובנית במערכת בבית הספר החל מכיתה ז' ועד סוף כיתה יב', עם תכנים מותאמים לכל שכבה. התוכנית ללימודי מגדר עבורי היא פתח להעמיק ולקבל ידע בתחום שמעסיק אותי בשנים האחרונות מאוד, דווקא מהזווית הגברית שלה. התוכנית מאפשרת לי לקבל ידע אקדמי רלוונטי שהיה חסר לי בתחום ובנוסף לכך גם נותנת לי כלים משמעותיים וליווי בתהליך יצירת פרויקט השטח המעשי שבעיניי הוא הליבה והסיבה המרכזית שבחרתי במגמת השטח בבר אילן. בעתיד אני מקווה להצליח לייצר שיח אחר ושונה כבר מגילאי בית ספר יסודי והגן, להצליח להפוך גברים לשותפים במאבק לשוויון מגדרי מתוך הבנה שהם ירוויחו ממנו לא פחות מאשר נשים ולשבור את התפיסה של גברים רבים שזו "מלחמת מינים". אסף גפן, בן 39, נשוי ואבא לבת 10 ובן 7.5 (שתי הסיבות העיקריות לבחירה שלי לנסות לייצר שינוי ביחסים המגדריים בין המינים), במקור מקיבוץ גבע בעמק יזרעאל וכיום חי בקיבוץ מסדה בעמק הירדן. את הניסיון האקדמאי בתחום המגדרי אני רוכש בשנתיים האחרונות במהלך הלימודים התיאורטיים. בתחום האקטיביסטי, אני נמצא בשדה מעט יותר כאשר בעבר ולשמחתי חזרתי לכך בהווה אני מעביר הדרכות חינוכיות בין השאר גם לנערים מטעם מרכזי הסיוע שנוגעות בחלק מהתכנים שעליהם אני רוצה לדבר בפרויקט השטח שלי. בנוסף, בשנים האחרונות לוקח חלק התנדבותי בפעילויות שטח של עמותת אסל"י להעלאת המודעות והמעורבות בקרב גברים במאבק אל מול האלימות כלפי נשים.

מטרת המחקר היא לבחון כיצד נשים הפועלות בארגונים פמיניסטיים, מתמודדות ומנהלות את המתח שמקורו בדואליות המובנית בפרדוקס הארגוני של תחרות מול סולידריות ושיתוף פעולה, מנקודת מבטן הסובייקטיבית. הכוונה היא לשרטט את דרכי ההתמודדות באמצעות מתן מקום והקשבה לחוויה האישית של הנשים הפועלות בזירת הארגונים הפמיניסטיים.