מה עושים בוגרינו?

חן קצביץ'-פרסלר, חינוך למיניות מיטיבה

יעל שבתאי, דוקטורנטית בהנחיית ד"ר מירי רוזמרין מספרת על מחקרה: "עבודת המחקר שלי בהנחייתה של דר' מירי רוזמרין : "חוק האם" - הצעה לסובייקטיביות אימהית מעבר להגיון אדיפלי - עוסקת במושג הפסיכואנליטי "רצח אם" (matricide). המחקר ייחודי בהיותו סוקר באופן מקיף את השלכות המושג "רצח אם" במישור הסובייקטיבי של אמהות, במישור יחסי אמהות ובנות וכן במישור החברתי תרבותי של חיינו. כמו כן, הוא כולל בחינה מעמיקה את הכתיבה של הוגות משדה הפסיכואנליזה, הפילוסופיה הפמיניסטית, המגדר והתרבות אודות ההצעות להתמודדות עם מציאות של "רצח אם". החידוש של המחקר כולל את הצגת המודל שלי לחשיבה של סובייקטיביות אימהית ומשמעותה בהיבטים האישיים והחברתיים, מתוך ניסיון של אמהות ושל כולנו כחברה, להתמודד עם מציאות של "רצח אם" . כתיבת הדוקטורט מהווה אבן דרך מבחינתי אשר מקורה ברקע ובניסיון המקצועיים שלי מזה 20 שנה כפסיכותרפיסטית, עובדת סוציאלית קלינית מרצה ומדריכה. בשנים אלה, בהן עבדתי בתוך עולמות החולי הנפשי והפיזי בביה"ח תל השומר כקלינאית וכראש צוות טיפולי ובמקביל בקליניקה הפרטית, נוכחתי לגלות כי הממשק הצמוד בין האישי לחברתי אצל מטופלי - הוא בראש מעייני. במציאות של חיינו - הטיפול מעולם לא נשאר במגבלות חדר הטיפול אלא חוצה גבולות בעולמו של המטופל ושל המטפל, בהיותו מקבל משמעויות מעבר למפגש הטיפולי - משמעותי ככל שיהיה. לאור זה, היה לי ברור כי אני שמה פעמי לתוכנית למגדר. התוכנית מהווה בית בו זכיתי לשנות חלק מההתבוננות שלי את העולם, להכיר נשים ואנשים מדהימים ולחשוב יחד מתוך חירות והבנה כי הגבול הוא השמים. בראייה עתידית הייתי רוצה להמשיך לעשות את שאני אוהבת - לעבוד עם מטופלי ובמקביל ליצור ולכתוב עוד מהתובנות אודות אימהות ומשמעותה בחברה שלנו".

רודיינה מספרת על הפרויקט המעשי שלה: במסגרת לימודי מגדר בשטח יזמתי ותפעלתי פרויקט שקראתי לו "התחלות חדשות". הפרויקט מיועד לנשים בנות ארבעים ומעלה שהתחתנו בגיל צעיר אשר הקדישו את חייהן למשפחה ולילדים שלהן. כאקטיביסטית זיהיתי אצל קרובות משפחה שלי, שבשלב זה שהילדים שלהן בגרו וחלקם עזבו, הן התחילו להרגיש חוויית ריקנות. שמעתי מהן משפטים כמו "אני ממציאה עבודת ניקיון על מנת להעביר את היום" או "האם אני אמשיך לעשות מה שאני עושה עד סוף חיי". אמירות כאלו האירו בפניי שנשים אלו בשלב זה של חייהן מחפשות שינוי, מחפשות תכנים למלא בתקופת החיים החדשה שלפניהן. הפרויקט התבסס על שותפות עם בעלות מקצוע ושלושה ארגוני נשים והמתנס המקומי בעיר שפרעם בה נולדתי וגדלתי. בניהול הפרויקט סייעה לי שותפה בשם נגאת. הפרויקט כלל כ-20 מפגשים שבועיים בהם התקיימו הרצאות וסדנאות שנוהלו ע"י בעלות המקצוע. המפגשים של הנשים היוו הזדמנות למפגש חברתי ותרבותי בין נשים בנות העדות מוסלמית, דרוזית ונוצרית בהם הן יכלו להכיר את את השניה יותר לעומק ולחזק את יחסי הקהילה בשפרעם. אחת ההצלחות של הפרויקט הן 6 נשים שהתחילו קורס הכרת המחשב. אחת התחילה לימודי תואר ראשון באוניבריטת חיפה. שתיים הצטרפו ליום התנדבו במעון לבעלי צרכים מיוחדים שהקמנו. במפגש האחרון, המשוב שעלה מהנשים כלל משפטים כמו: "אני מרגישה אישה אחרת", "גיליתי שיש לי ידע שלא הייתי מודעת לו", "אני מוצאת עוד נושאים לשיחה לספר עליהם עם המשפחה". לימודי מגדר בשבילי מהווים חוויה אנושית עצומה: להכיר את עצמי כאישה, כאקטיביסטית ופמיניסטית . לימודי מגדר בבר אילן במיוחד היו חוויה מתקנת כערביה פלסטינית בתוך המדינה - לקבל את ההכרה בהיותי פלסטינית ללא שום ערעור. אני מקווה להעתיק את הפרויקט שלי לעוד מקומות ולתת לעוד נשים עוד הזדמנות להגשים את עצמן לאחר סיום עבודתן הנפלאה בגידול ילדים והשקעה במשפחה". רודיינה היא בעלת ניסיון מגוון בקידום יוזמות ומיזמים. בעבר פעלה ליצירת שני מיזמים: הקמת סניף אקים לבעלי צרכים מיוחדים בשפרעם, והקמת מערך מתנדבים לחיזוק תלמידים מתקשים בתוך בתי ספר בשפרעם. בנוסף לכך, התנדבה בארגוני נשים פמיניסטיות, אישה לאישה ואלסיוואר. רודיינה ליוותה בהתנדבות נשים במקלט לנשים מוכות והשתתפה בפעלויות של ארגוני נשים שפועלים להעצמת נשים ונגד רצח נשים.

אפרת שקד, נולדה בנצרת עילית, חיה בקריית אונו, במסלול המשולב בהנחיית פרופ' רבקה תובל משיח ופרופ' משה בן-סימון. עבודת הדוקטורט של אפרת מציגה מחקר העוסק בהשתנות החוויה הגופנית - נפשית של 13 מתמודדות גילוי עריות בעקבות השתתפות בקבוצת ריצה קשובה, שכללה 23 פגישות שבועיות. השתנות החוויה הגופנית - נפשית נבחנה בשני ממדים: (1) השתנות השיחים הפנימיים; (2) השתנות מצבי העצמי השונים ומארג היחסים ביניהם. אפרת היא מרצה, מטפלת וסופרווייזרית בפסיכותרפיה גופנית, מרצה בתוכנית להכשרת מטפלים בריצה במכללה האקדמית וינגייט. בעבר, אפרת שימשה כמנחה וסופרווייזרית בתוכנית נמ"ש (נערות מובילות שינוי). אפרת מספרת על התוכנית ללימודי מגדר: "התוכנית ללימודי מגדר אפשרה לי לחרוג ממסלולי החשיבה והפעולה המוכרים לי. קיבלתי הזדמנות לחפש ולמצוא את הדרך שלי לצמוח מהטראומה האישית. לאורך הדרך הרגשתי את האמון שנתנו בי, את הגב ואת החופש לחשוב ולפעול מחוץ לקופסא. בעתיד, אשמח לשלב קבוצות ריצה טיפוליות במרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית בארץ". קישורים רלוונטיים ופרסומים: https://youtu.be/-rllMmP1sio

ד"ר תאיר תג'ר שפריר, בהנחיית פרופ' מיכל לבידור מהמחלקה לפסיכולוגיה והמרכז לחקר המוח באוניברסיטת בר אילן. במקור ממושב תעוז באזור בית שמש, כיום ממושב בצפון. עבודת הדוקטורט של תאיר עוסקת בקשר שבין יצירתיות, יזמות ומגדר ומתמקדת בהטיות מגדריות וסטריאוטיפים בתהליכים הקשורים ליצירתיות ויזמות בעולם העבודה ובכלל. תאיר מרצה לפסיכולוגיה ומגדר בתוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בר אילן וחוקרת מגדר ומערכות יחסים במכללת עמק יזרעאל. כמו כן היא חברה בוועדת ההיגוי של קהילת הבוגרות של התוכנית ומרצה עצמאית בנושא חינוך לשוויון מגדרי. תאיר מספרת על לימודיה בתוכנית: "התוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בר-אילן היא עבורי בית אישי ומקצועי, כר פורה להתפתחות ולצמיחה. אני מקווה להמשיך ולפעול במחקר ובעשייה לטובת שוויון וצדק חברתי. לעזור ליצור עולם טוב יותר עבור הילדות והילדים של כולנו".

ההתפשטות המתמדת של השיח הטיפולי ואופן השימוש בו הם מוקד למחקר בשנים האחרונות. המיקוד במחקר הוא בתיאור ובהדגמה של תרגום שיח זה לשדה התרבותי של האבהות בישראל. על אף שמבחינה היסטורית מה שהביא לעליית המושג "אבא מעורב" הייתה חדירתו של השיח הטיפולי לזירה המשפחתית, השפעות שיח זה נעדרות כמעט לחלוטין מתכולת מושג זה כיום. מטרת מחקר זה היא לבחון את מודל האבהות בעידן הנוכחי בעידן בו השיח שטיפולי הוא השיח הדומיננטי. בשונה ממחקרים על "אבהות מעורבת" שעוסקים בטיפול בילד, מחקר זה עוסק באבות ומבקש ללמוד על האופן בו האבות מעגנים את תפיסתם ביחס לאבהות ובונים מודל של "הורות נכונה" לתפיסתם. המחקר בוחן תהליכים תרבותיים ומִבנים של משמעות שעומדים מאחורי כניסת אבות לאבהות והתנהלותם כאבות כחלק מתהליכי הצמיחה האישית, ההגשמה העצמית ותחושת האותנטיות שהתבססו כמבני משמעות מרכזיים בעידן השיח הטיפולי. המחקר מבקש ללמוד על רצונותיהם של האבות, צרכיהם ותשוקותיהם ביחס למרחב האבהי ועל האופן לפיו הם מנהלים משא ומתן על מקומם כאבות וכגברים, דרך התפיסות של גבריות חדשה ולא רק מסורתית. אוכלוסיית המחקר מנתה שלושים אבות יהודיים, חילוניים, מהמעמד הבינוני, אשר גילם אינו עולה על ארבעים. המחקר מתבסס על ראיונות עומק אישיים מובנים-למחצה. בבסיס השימוש בראיונות אלו עומדת השאיפה להבין וללמוד על אודות חוויותיהם של האנשים והמשמעות המיוחסת על ידם לחוויות אלה (Frey & Fontana, 1994). ניתוח הנתונים מתבסס על ניתוח נרטיבי. נורית הנה בעלת תואר ראשון בסוציולוגיה ומדע הדינה תואר שני בסוציולוגיה ארגונית, את עבודת התיזה כתבה בהנחיית פרופסור אורנה ששון לוי ועסקה בתהליכי קידום לדרגת סא"ל בהיבט מגדרי, בוגרת תוכנית מנדל למנהיגות חינוכית, ומכון אדלר במסלול הנחיית הורים בקבוצות ופרטני . נורית מספרת על עצמה: "השתחררתי לפני שש שנים בדרגת סא"ל ומאז מתעסקת בהנחית קורסי מנהיגות, מנטורית למנהלים במגזר הציבורי ומפתחת תוכן ומעבירת סדנאות בהתנדבות בעמותה שהייתי שותפה בהקמתה "רקמה אנושית" שנותנת מענה לאחים של מתמודדי נפש. אני נשואה ואמא לשלושה ילדים. התוכנית ללימודי מגדר עבורי היא בית לפיתוח יכולת חשיבה ביקורתית. אני מקווה בעתיד לשלב בין התיאוריה לפרקטיקה, בין הדוקטורט ביחס לאבהות העכשווית להנחית אבות פרטניים, לייצר מיזם חברתי המעודד אבהות מיטבית".

דפנה אבן ליכוב, מנהלת בית ספר לחינוך מיוחד, בית אקשטיין

רחלי הרטל, מנהלת מדיניות ופרויקטים, ארגון פנימה

יצירת קוד אתי דו-לאומי למניעת הטרדות, פורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני, והטמעתו בארגון, בהובלת עופרה ארז-גורן (ראשון לציון) עמותת פורום המשפחות השכולות היא ארגון ישראלי-פלסטיני הפועל באמצעות חברות וחברי הארגון, בהיגוי המשרדים הישראלי והפלסטיני, בקרב קהלים מגוונים – לקידום פיוס והידברות בין ישראלים לפלסטינים. על הארגון, הרשום כעמותה בישראל, חל החוק הישראלי למניעת הטרדה-מינית. החוק מתייחס לעובדים, ולא למתנדבים. זיהיתי צורך ביצירת קוד-אתי דו-לאומי למניעת הטרדה מינית, המשלב את הנורמות המקובלות באוכלוסיית הרשות-הפלסטינית עם אלו המקובלות על אזרחי ישראל היהודים, לאור העובדה שלא מצאנו קוד קיים המשלב את הערכים והמוסכמות הפלסטיניים עם אלו הישראלים. מטרת הפרוייקט היא לנסח קוד-אתי דו-לאומי למניעת הטרדה-מינית עבור הארגון, שישלב מוסכמות וקודים-תרבותיים פלסטיניים, עם הישראלים, תוך מתן ביטוי לערכי הארגון. כחברה בוועדת-הביקורת של הפורום פעלתי, בהתאם לחוק-הישראלי, למינוי אחראיות, ישראלית ופלסטינית, לטיפול בתלונות על הטרדה-מינית, הייתי שותפה לניסוח תקנון לארגון, בעברית ובערבית, למניעת הטרדה-מינית, ופעלתי להדרכת צוותי שני המשרדים בנושא זה. במהלך טיפול בתלונות על הטרדה מינית בארגון, נוכחתי שההתייחסות לסוגיית ההטרדות-המיניות בחברה הפלסטינית שונה מאשר בחברה הישראלית, בשל שוני במוסכמות, נורמות, חוקים וקודים תרבותיים. למשל, בניגוד לישראל, התקשורת הפלסטינית מתעלמת כמעט לחלוטין מנושא זה. וכן, התייחסות החוק ברשות הפלסטינית בסוגיה זו שונה מהישראלית. מתוך שאיפה להתנהלות שוויונית, מטרתנו ניסוח תקנון שיהיה רלוונטי עבור כל החברים. השילוב של זיהוי והכרה בצורך לקוד כזה, עם העובדה שלא מצאתי קוד-אתי קיים, המשלב ומשקף את צרכי הפלסטינים עם אלה המקובלים על הישראלים, הוביל אותי לרעיון של יצירת קוד-אתי עבור "הפורום". אני מאמינה בחשיבותו של הנושא; לאור ממצאים בארגונים שעברו תהליכי ניסוח והטמעה של קוד-אתי כזה – אני מצפה שתהליכי יצירת הקוד והטמעתו יתרמו ליצירת סביבה בטוחה יותר לעובדות, לעובדים, למתנדבות, ולמתנדבים בארגון, ולא פחות חשוב - לקהלים עמם באים המתנדבים במגע, ואף לשיפור התרבות הארגונית. על תחילת הפרויקט: הגעתי ללימודי מגדר לתואר שני במגמת שטח עם ואולי אף בזכות רעיון הפרוייקט. ביקשתי ואף קיבלתי את ברכת הנהלת הפורום, שאישרה את הפרוייקט, לפני תחילת התהליך. הנהלת הפורום מגבה ומעודדת את הגשמתו. בשלב התכנון נעזרתי בארגון "שתיל", שהקצו לי שעות ייעוץ עם בעלת נסיון בתחום זה. גייסתי צוות היגוי ישראלי, וצוות היגוי פלסטיני, באמצעות פרסום קול קורא לחברי הפורום. התכנית היא שבשלב ראשון יגדיר כל צוות את הכללים המיוחדים לו, שישולבו למסמך אחד. יעדים עתידיים להמשך הפרויקט: השלמת הניסוח של הצוות הפלסטיני, ושילוב שני המסמכים לאחד. קבלת אישור הנהלת הפורום לנוסח המוצע, כולל הסכמה על אופי ולוחות זמנים להטמעתו. הטמעת הקוד בארגון, יצירת מנגנון אחראי על הדרכה שוטפת ופיקוח על התהליך. שיתוף ארגונים דומים ואחרים בקוד, לכשיושלם, ובתובנות הכרוכות בו. עופרה מספרת על התוכנית ללימודי מגדר: "התכנית ללימודי מגדר היתה מטלטלת עבורי, למרות שנותיי הרבות, וניסיוני. האירה באור חדש את המציאות בה חייתי; את האפליה כנגד נשים, מזרחיות, ערביות ופלסטיניות, עובדות זרות, להטב"יות, תושבות פריפריה, בעלות מוגבלויות - שמתבטאת בחלוקת משאבים לא שוויונית, בקיפוח בתקציבי חינוך ובריאות. ידעתי כל זאת, אך לא ראיתי ולא הבנתי את התהליכים שיצרו את הפערים עד כמה הם עמוקים, ובמידה רבה הם היו שקופים לי. התכנית שינתה את ראיית המציאות שלי במידה ניכרת. חיזקה אותי. העירה בי ניצוץ עתיק של מחאה, שלא ניתן לכבות. לאחר השלמת הפרוייקט אני מתכננת להצטרף לארגון אקטיביסטי הפועל להפסקת המצב בו עם אחד שולט בעם אחר. המצב הנוכחי נוגד את ערכי ואינני רואה אפשרות שלא לפעול בכיוון זה". עופרה שימשה כ-10 שנים כמנהלת אבטחת איכות בשלוחה ישראלית של חברת תרופות רב-לאומית. היא חברה בפורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני כ- 6 שנים, שנתיים מתוכן כחברת וועדת ביקורת.

ניצן כספי שילוני, מודיעין במסלול השלמת תזה, בהנחיית ד"ר רונית עיר-שי בעלת תואר ראשון ושני במשפטים (תואר ראשון – האוניברסיטה העברית בירושלים, תואר שני בהצטיינות – אוניברסיטת בר אילן). עורכת דין מאז שנת 2008. מאז 2014 עורכת דין ומנהלת המחלקה המשפטית במרכז צדק לנשים, עמותה משפטית שעוסקת בדת מדינה ומגדר, ובפרט בנשים בבתי הדין הרבניים. מייסדת בית הדין ההלכתי הפרטי להתרת עגונות (2018) תיאור עבודת התזה (תזת מאמר): ניתוח טקסטואלי נרטיבי של פסקי דין רבניים שעוסקים באלימות במשפחה וניתנו בין השנים 2015-2021, תוך שימוש בתובנות של חקר משפט וספרות ותאוריות מגדריות. הנחת המוצא של המחקר היא שבאמצעות פסקי הדין שנמסרים לבעלי הדין לא מועבר רק מידע טכני ותוצאה אופרטיבית אלא דרכם גם משתקף סיפור שאותו בחרו הדיינים לספר. מוקד הדיון הוא בדרך תיאור העובדות והדמויות, העדויות, אופן הניתוח המשפטי-הלכתי ובחירת המילים והדימויים בטקסט. המחקר התמקד הן בהיבט האפיסטמולוגי והן בשיח אודות אלימות במשפחה, ובמסגרתו התבררו תמות אודות דמותה של האישה נפגעת האלימות וכן באשר לאופיים של יחסים זוגיים כפי שתופסים אותם הדיינים. ניצן מתארת את התוכנית ללימודי מגדר כ"מרחב שבו מתאפשר לי לתרגם ולסווג את השדה האקטיביסטי שבו אני פועלת, כמו גם את החיים עצמם, לתובנות ולרעיונות תאורטיים".